חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1969 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשפ"ד, (27/09/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1969 - כל המדורים ברצף
להרכין ראש ולבקש סליחה
יש חדש
הקב"ה מתפעל מ'חוכמת' בנו
מחיית עמלק
ה'תיקון' לא נתקבל
התשובה לקראת הגאולה
מדוע לא אסרו לתקוע בשופר?
שליחות לשבת סליחות
רציתי לשאול
ראש השנה בחמישי-שישי
להתחבר למילות התפילה

מס' 1969, ערב שבת-קודש פרשת נצבים וילך, כ"ד באלול ה'תשפ"ד (27.09.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להרכין ראש ולבקש סליחה

כשהאדם נקלע למצוקה, כאשר אין הוא רואה שום מקור ארצי לישועה – הרי 'מֵאַיִן', מתחושת האין מוצא – משם תבוא ההצלה

במוצאי השבת יתחילו בני עדות אשכנז באמירת הסליחות (לאחר שבני עדות ספרד כבר התחילו בכך מראש חודש אלול). המוני בית ישראל יעמדו בבתי הכנסת בדומיית הליל ויאמרו בלב הומה ונרגש: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים... נחפשה דרכינו ונחקורה".

שיברון הלב האישי יהיה השנה מהול בשיברון הלב הכללי על המתחולל כאן בשנה האחרונה. כל יהודי יבוא לאמירת הסליחות בלב קרוע ומורתח. אפשר לראות זאת על פני האנשים. את הכאב, את החרדה, את הדאגה ואת הזעקה.

זמן לתפילה

לאורך השנה התווכחנו בחריפות ואף בבוטות על הדרך הנכונה להתנהלות מול אויבינו וכיצד להשיב אלינו בשלום את חטופינו. אך הכול מסכימים שהמצב שבו אנו עומדים עכשיו קשה וכואב. יעדי המלחמה טרם הושגו. יותר ממאה חטופים טרם שבו. תושבי הצפון ורבים מתושבי העוטף טרם חזרו לבתיהם. והאיומים הנשקפים מציר הרשע המקיף אותנו בהחלט מדאיגים.

מה עושים? – מתפללים! בימים כתיקונם האדם עלול להאמין שהוא שולט במצב. הוא חכם, פיקח, מנוסה, יודע לתמרן, מזהה הזדמנויות, קורא נכון את המפה. אין הוא מרגיש צורך להזדקק לעזרת הבורא. נדמה לו שהוא מסתדר היטב בכוחות עצמו.

ואז הוא נקלע לתסבוכת, ומתברר לו כי כל חוכמתו וכישוריו אינם יכולים לחלצו מהמיצר. פתאום הוא חש את מגבלותיו ואת העובדה שהדברים אינם מתנהלים תמיד כפי שהוא מתכנן. בשלב הזה הוא נושא עיניים למרום ומתפלל.

בספר תהילים נאמר: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי". המשמעות הפשוטה היא שהאדם מביט סביב ושואל מנין תבוא ישועתו. אבל חכמי ישראל מסבירים שאין זו שאלה, אלא תשובה דווקא. כשהאדם נקלע למצוקה, כאשר אין הוא רואה שום מקור ארצי לישועה – הרי 'מֵאַיִן', מתחושת האין מוצא – משם תבוא ההצלה.

המצבים האלה הם סוג של איתות מלמעלה. בורא העולם מנפץ לפעמים את תחושת ה'כוחי ועוצם ידי' שאנו עלולים ליפול לתוכה. האמונה האבסולוטית בכוחנו וביכולותינו נסדקת. פתאום מתברר שאין אנו חכמים וגדולים כל-כך. שאין בידנו לפתור את הבעיות בכוחות עצמנו.

מהשבר הזה צומח דבר טוב. מעטפת הגאווה והשחצנות מתפוררת, ואנו מתגלים בשברירותנו. אנו קולטים שאנו וחיינו נתונים בידי הבורא, 'כחומר ביד היוצר'. הכול בידיו, ועלינו להתפלל ולבקש כי ייתן לנו כוח להצליח, להתקדם, לשגשג.

ימי סליחה

נתאסף אפוא בימי הסליחות לשטוח תחינה לפני אבינו שבשמיים. נבקש מחילה על פירוד הלבבות שגרם לאסון הזה. נתחנן אל בורא העולם שיסיר את העננים הכבדים מעל ראשי אודים מוצלים מאש, שהתקבצו לארץ ישראל אחרי אלפיים שנות נדודים, בתקווה למצוא מעט שקט ומנוחה, עד ביאת הגואל.

עם ישראל מאמין בכוחה של התפילה. צריך לעשות ולפעול, אך בסופו של דבר הכול תלוי בתפילה. בימי הסליחות והרחמים הללו נקרע את הרקיעים ונשטח לפני אבינו שבשמיים תפילה נרגשת הבוקעת ממעמקי הלב היהודי. והוא יעננו ביום קוראנו.


זעקת הסליחות. המונים בכותל (צילום: הקרן למורשת הכותל המערבי)

  יש חדש

פדיון נפש לשנה טובה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם של כל אחד ואחת, ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי להחליט קודם לכן החלטה טובה של התחזקות בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן מניחים את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ומשגרים אותו אל הציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444).

הנשמה של תשרי

הופיע המגזין המיוחד 'נשמה' לחודש תשרי, מבית צעירי אגודת חב"ד, ובו בין השאר סיפוריהם של הד"ר סודי נמיר ותומר מיכאל; שלצד חייהם השגרתיים שירתו השנה בחזיתות המלחמה השונות. כמו-כן תמצאו בגיליון שיחת הכנה עם הרב עקיבא גולדשמיד, לו"ז וטיפים לחגים, ועוד מאמרים, טורים ורעיונות. להשיג בבתי חב"ד ברחבי הארץ.

'דבר בעתו' תשפ"ה

הופיע הלוח המונומנטלי דבר בעתו של הרב מרדכי גנוט לשנת התשפ"ה. לוחות זמני היום לערי תבל, לוחות שיעורי תורה, סדר היום – הלכות ומנהגים, דברי הימים ומאורעות היסטוריים ועוד. להשיג בחנויות ספרי קודש.

  שלחן שבת

הקב"ה מתפעל מ'חוכמת' בנו

פרשתנו מתארת התאספות של בני ישראל כולם – "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם; רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל", באחדות מלאה מ"ראשיכם שבטיכם" ועד "חֹטֵב עֵצֶיךָ" ו"שֹׁאֵב מֵימֶיךָ", שהם, כפירוש רש"י, הכנענים ש"באו להתגייר בימי משה ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים".

נשאלת השאלה, איך יכול יהודי שמשתייך ל'ראשיכם' להתאחד באמת עם 'חוטב עציך ושואב מימיך' – והלוא הם שונים לגמרי זה מזה?! על אחת כמה וכמה להגיע לאחדות מלאה, כפי שרבנו הזקן (בלקוטי תורה פרשתנו) מדגיש – "לאחדים כאחד"?!

הלמדן ובנו הקטן

הבעש"ט נהג לבקר בעיירות יהודיות, לעמוד בשווקים ולהרצות באוזני היהודים דברי חיזוק ואמונה. פעם אחת דיבר לפני קהל אנשים, נשים וטף על אהבת הקב"ה לבני ישראל.

הוא סיפר להם כי ראה יהודי תושב אותה עיירה, ר' יעקב שמו, שהוא תלמיד־חכם וגאון בתורה, הלומד על־פה מתוך ריכוז גבוה. פעם אחת, בעיצומו של עיון מעמיק בדברי 'תוספות' ארוך, ניגש אליו בנו הקטן והשמיע לו דבר חוכמה כלשהו. ר' יעקב התפעל מאוד, ועצר את לימודו והקשיב לדברי בנו. מובן שאין להשוות את ה'חוכמה' של הילד לרמת לימודו של אביו, ואולם אהבתו את בנו גרמה לו לקטוע את לימודו ולהאזין לו רוב קשב.

מתפאר לפני המלאכים

אמר הבעש"ט: גם הקב"ה עסוק, כביכול, כמאמר חז"ל "שלוש שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות – יושב ודן" וכו', ואולם כאשר יהודי עושה מעשה טוב, הקב"ה מפסיק מעיסוקיו כדי להתבונן ב'חוכמת' בנו הקטן.

והוסיף הבעש"ט והסביר את משמעות 'חוכמת הילד' בחיי היהודי. כאשר הקב"ה רצה לברוא את האדם, טענו המלאכים: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ?" (תהילים ח,ה). ואולם כשיהודי קם בבוקר וממהר להתפלל בציבור, ולאחר מכן במשך כל היום הוא טרוד בעבודתו, אבל מפסיק הכול כדי להתפלל מנחה, ואף נשאר לשיעור תורה וזוכר אותו ומשמיעו אחר-כך בביתו – הקב"ה אומר למלאכים: לכם אין שום טרדות, ואילו לאדם זה יש "ריחיים על צווארו" – לא מרצונו אלא מכיוון שכך ציוויתיו – ואף־על־פי־כן, ראו כיצד הוא מתנהג! – כך מתפאר הקב"ה לפני המלאכים ב'חוכמתו' של היהודי.

יהודי יקר

כאשר מדייקים בפרטי המשל רואים שחוכמת הבן תופסת מקום אצל האב, עד שהוא מפנה את תשומת ליבו אליה. מלבד זאת הוא גם מתפעל מהחוכמה של בנו, ולא דיי בכך, הוא גם מתפאר בה לפני אחרים.

יוקר זה של יהודי בעיני הקב"ה הוא אפילו כלפי מי שנמצא במדרגת "חוטב עציך ושואב מימיך", שהרי גם הוא חייב במצוות, ו'מצוות' הן מלשון 'צוותא' וחיבור עם הקב"ה. פשוט ומובן אפוא כי יש להתאחד עם יהודי היקר כל-כך בעיני הקב"ה!

(תורת מנחם, כרך כג, עמ' 288)

  מן המעיין

מחיית עמלק

מי קודם

"הטוב ומיטיב לרעים ולטובים". למה הקדים הפייטן את הרעים לטובים? כי עדיף רשע היודע שהוא רשע מצדיק היודע שהוא צדיק. לכן רעים היודעים שהם רעים קודמים לטובים היודעים שהם טובים.

(החוזה מלובלין)

שכר ההסתרה

"עצתו אמונה, סתרו יושר". מה שהוא יתברך מסתיר את עצמו מאיתנו, גם זה יושר. כי עצתו אמונה, כדי שתהא בנו אמונה בו יתברך, ועל האמונה ניתן שכר גדול. אילולא היה מסתיר את עצמו והכול היו רואים בכבודו, לא היה בזה שום שכר ולא היו צריכים לאמונה, כי היו רואים אותו, כמו שיהיה לעתיד לבוא.

(תפארת עוזיאל)

ישיבה יציבה

"וייכון בחסד כיסאך ותשב עליו באמת". אם תכונן את כיסאך בחסד, תחוס על בניך ותחונן אותם – תשב עליו באמת; זו תהיה ישיבה נכונה ואמיתית. אבל אם חס ושלום תשלוט עליהם בדין וברוגז, לא תשב באמת, כי הקב"ה גוזר וצדיק מבטל.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

רעד המלאכים

"ומלאכים ייחפזון וחיל ורעדה יאחזון". למה המלאכים רועדים, מה פשעם ומה חטאם? אלא רצון הבורא הוא שהמלאכים יהיו תמיד מליצי יושר על ישראל וילמדו עליהם זכות, ובימי הדין דנים אותם אם מילאו את תפקידם באמונה ובשלמות. לכן הם חוששים מאימת הדין.

(ה'שר שלום' מבלז)

קבלת עול כללית

קבלת העול של כל יום היא קבלה פרטית, לקיים בפועל את רצון המלך בכל עניין ובכל פרט. קבלת העול של ראש השנה היא קבלה כללית – לקבל אותו יתברך למלך.

(ספר המאמרים תש"ד)

מהות עבודת היום

קבלת העול של כל יום היא התחלת עבודת היום ויסודה. קבלת העול של ראש השנה – היא מהות עבודת היום ותוכנה.

(הרבי מליובאוויטש)

בניין הבית

עבודת היום היא קבלת עול מלכות שמיים, 'בניין המלכות'. בית בונים על-ידי אבנים – אותיות; עפר – ביטול; מים – דמעות. את ספירת המלכות בונים באמירת אותיות התפילה, בביטול ובתחנונים, ובבכיות מעומק הלב.

(ספר המאמרים קונטרסים)

הפיכת החום

העבודה של מ"ח השעות של שני ימי החג מבטלת את קליפת 'חם', והופכת את ה'חֹם' של הקליפה ואת החום הטבעי לחום אלוקי, בתורה ותפילה ומידות טובות.

(ספר המאמרים תש"א)

  אמרת השבוע

ה'תיקון' לא נתקבל

לקראת הימים הנוראים נכנס יהודי אל רבי עקיבא איגר וביקש את ברכתו לקראת השנה החדשה. בדבריו הזכיר בחוסר תשומת לב את מאמר הגמרא (מגילה טו,א) "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"...

מייד כשיצאו המילים מפיו קלט את משמעותן החמורה, שיש בהן עלבון וזלזול נורא ברבי עקיבא איגר. הוא מיהר לתקן: "יש לומר שחז"ל התכוונו שלא תהיה ברכה לאיש הדיוט קלה בעיני גדול הדור, אלא הגאון יברכנו על אף היותו של מבקש הברכה הדיוט".

אבל רבי עקיבא איגר לא אהב את הפירוש המתחכם ואמר לו: "ידידי ואהובי, מוטב אשאר אני ההדיוט ובלבד שלא תאמר פשט מסולף בדברי הגמרא"...

  גאולהפדיה

התשובה לקראת הגאולה

עֹבֵר עַל פֶּשַׁע. ידוע שהגאולה תלויה בתשובה, אך האם הכוונה לתשובה שלמה בתכלית? ה'כלי יקר' (דברים ל) אומר שאין זה כך: "מייד כאשר תגמור בליבך לשוב בתשובה שלמה עד ה', אף-על-פי שעדיין לא עשית הדבר הראוי להיעשות בפועל" – כבר תבוא הגאולה.

על הפסוק (תהילים קל,ח) "וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו" אומר המצודת-דוד: "גם העוון לא יעכב הגאולה, כי הוא יפדה את ישראל מן העוונות". אפשר לראות זאת גם בסדר הפסוקים שאומרים ב'נפילת אפיים' – קודם "פְּדֵה אֱלֹקִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו", שזו היציאה מן הגלות, ורק אחר-כך "וְהוּא [=הקב"ה] יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו".

כך נאמר (מיכה ז,יח): "מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ", ופירש המצודת-דוד: "לשארית נחלתו – אותם שיישארו מחבלי המשיח, אינו עומד על הפשע להשגיח בו, לשלם עליו גמול, אלא עובר על הפשע והולך להלאה, כאילו לא יראנה". וכמו-כן פירש הרד"ק: "לא יפנה לעד אל מעשיהם, כי חפץ חסד הוא... וחסדו יגבר על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה".

אכן, נחוצה תשובה קודם הגאולה, ובמיוחד מכיוון שאנו רוצים שהגאולה תבוא באופן של 'זָכוּ' ובבחינת 'אֲחִישֶׁנָּה'. אך התשובה הזאת אינה חייבת להיות תשובה גמורה, שמוחקת את כל העוונות, אלא דיי בהתחלה של התעוררות בלבד. התשובה השלמה תהיה אחרי הגאולה (ראו באריכות ספר השיחות תנש"א, כרך א, עמ' 237 והלאה).

טעימה מהרמב"ם

מדוע לא אסרו לתקוע בשופר?

"חֲכָמִים אָסְרוּ לְעַשֵּׂר בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה, וְתִקְּנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלוּהוּ תָּמִים, וְנִמְצָא בָּא לִידֵי אִסּוּר כָּרֵת" (הלכות בכורות ו,ב)

מצוות עשה לתקוע בשופר בראש השנה. ובכל-זאת חז"ל גזרו שאין לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת, מחשש שמא יעבירו את השופר ברשות הרבים. אך אם לחכמים הכוח לעקור מצווה מן התורה כדי לעשות סייג, מדוע לא גזרו להימנע מתקיעת שופר בכל ראש השנה, גם אם חל בחול, מפני החשש שמא יתקן כלי שיר (שמטעם זה אסור לתקוע בשופר בכל שבת ויום טוב)?

משיב הריטב"א (ראש השנה לב,ב) שאמנם חכמים יכולים לבטל מצוות עשה באופן חלקי, כמו בראש השנה שחל בשבת, אך אינם יכולים לבטל מצווה באורח גורף, "שאם כן נמצאת מצווה זו מתבטלת מכל ישראל לעולם ואינה נעשית, והיאך יאסרו לגמרי ויסתרו מה שציוותה תורה".

עם זה, הרמב"ם כותב שחכמים גזרו באורח גורף להימנע ממעשר בהמה בזמן הזה, כדי שלא יאכלו אותו תמים, ובכך ביטלו את המצווה לגמרי. מה ההבדל בין השניים?

ה'טורי אבן' מיישב, שבמעשר בהמה חכמים יכלו לבטל את המצווה מפני שזה זמני בלבד, רק בזמן הזה, ואילו כשייבנה בית המקדש המצווה תחזור ותעמוד על תילה. מה שאין כן בראש השנה, אין ביכולת חכמים לבטל את תקיעת שופר לעולם.

  מעשה שהיה

שליחות לשבת סליחות

בלב שבור ארז את חפציו. הוא נסע לצאנז כדי לאסוף קדושה ויראת שמיים לקראת הימים הנוראים, והנה הוא מוצא את עצמו נודד לווינה

"צאתכם לשלום", קרא הרבי מצאנז לעבר החסיד שנכנס לחדרו. הלה חשב כי לא שמע כראוי, וכוונת רבו לקבלו בברכת 'בואכם לשלום', אך דבריו הבאים של רבו לא הניחו לו מקום לספק.



"הרבי מצאנז הוא מלאך". רבי חיים מצאנז וציונו

זה היה רב באחת מעיירות הונגריה, מחסידיו של רבי חיים הלברשטאם, מייסד חסידות צאנז. מדי שנה היה נוסע לחצר רבו בזמנים מסוימים. מאוד השתוקק לשהות בצל רבו בימים הנוראים, אבל צורכי הקהילה אילצו אותו להישאר בעירו.

שנה אחת התעוררה בו תשוקה עזה להיות אצל רבו בשבת סליחות. הוא החליט לעשות את הנסיעה הארוכה לצאנז, להיות בשבת בחצר הרבי, ואחרי השבת לחזור לביתו, להיות עם בני קהילתו בימי הדין.

כשהגיע הרב לצאנז, מיהר אל ביתו של רבו, לקבל ברכת 'בואכם לשלום', כפי שרגיל היה לקבל. ואולם הרבי קיבלו בברכת 'צאתכם לשלום'. הרב עמד תמה ומופתע. "יש לי בעבורכם שליחות מיוחדת. מחר בבוקר סע לווינה", הבהיר הרבי.

בלילה בקושי הצליח להירדם. אחרי שעשה נסיעה ארוכה כל-כך, מדוע רבו שולח אותו לווינה, ומה רצונו שיעשה שם? רק בשעת לילה מאוחרת הצליח לעצום עין.

בבוקר, אחרי תפילת שחרית, אמר לו הרבי: "אל תתמהמה וסע מייד". הרבי מסר לו מעטפה עבה, ואמר: "אני מבקש למנותך לשליח למסור את המעטפה הזו ליהודי המתגורר בווינה. שמו מופיע על המעטפה".

בידיים רועדות נטל הרב את המעטפה ומיהר לאכסנייתו. בלב שבור ארז את חפציו. הוא הרהר על מטרת נסיעתו לצאנז – לאסוף קדושה ויראת שמיים לקראת הימים הנוראים, והנה הוא מוצא את עצמו נודד לקראת שבת סליחות לווינה, בדרכו לשליחות עלומה. אולם כחסיד נאמן קיבל את הדין באהבה ויצא לדרך.

במהלך הנסיעה הבחין כי אין זו נסיעה רגילה. בדרך כלל נסיעה כזאת הייתה כרוכה בהמתנה בתחנות הדרך לשלב הבא של הנסיעה. באורח פלא לא היו הפעם שום עיכובים. בכל תחנה מצא מייד את כלי התחבורה הבא. הוא הרגיש כי ההשגחה העליונה מלווה אותו בנסיעתו.

בבואו לווינה פנה לביתו של רב העיר, וביקש לברר היכן מתגורר אותו יהודי ששמו רשום על המעטפה. הרב לא הכיר את האיש, וביקש את עזרתו של שוחט העיר. גם הוא לא ידע. שניהם עברו על רשימת היהודים שהתגוררו בווינה, ורק לאחר שעה ארוכה מצאו את האיש.

"קשה להאמין שרבי חיים התכוון אליו", אמר רבה של העיר בהבעת פליאה. "הלה איש עסקים מודרני, שאינו מצטיין ביראת שמיים. מה לו ולרבי מצאנז?!".

השליח החליט לגשת לכתובת העסק של אותו יהודי. כשבא למקום ראה בו תכונה רבתי. זה היה בית מסחר גדול, ומאות קונים נכנסו ויצאו בשעריו. הרב ניגש אל אחד הפקידים וביקש לפגוש את בעל העסק. הפקיד השתמט, בטענה כי בעל הבית טרוד ואין באפשרותו לקבל אורחים, ואולם כשהרב התעקש, פנה הפקיד למשרדו של מעסיקו.

תהייתו של הרב גברה עם הופעתו של בעל העסק, שחזותו נראתה כשל אדם הרחוק מדרכי היהדות. "הבאתי לך מעטפה מהרבי מצאנז", אמר לו הרב ומסר לידו את המעטפה.

"הרבי מצאנז?!", תהה האיש. "מעולם לא פגשתי אותו או הייתי בקשרים עימו". הוא חטף את המעטפה מידי הרב וחזר למשרדו.

הרב החליט להמתין כמה דקות. ואכן, כעבור זמן קצר יצא האיש אליו והזמינו למשרדו. הוא ליווה אותו בכבוד למשרד, ובהיכנסם פנימה קרא בהתרגשות: "הרבי מצאנז הוא מלאך!".

הוא ביקש ממשרתו להגיש לשולחן תקרובת, ולדאוג לרב לכל צרכיו. סקרנותו של הרב גברה, והוא ביקש מבעל הבית הסבר לכל מה שראה.

"את עיקר כספי אני עושה מיבוא פנינים יקרות", החל האיש לספר. "בקניית הפנינים ובהובלתן אני משקיע הון רב, ולעיתים נזקק ליטול הלוואות גדולות, עד הגעת הסחורה ומכירתה לסוחרים.

"לצערי הרב, בעת האחרונה נתפס מטען הפנינים היקרות בידי פקידי המכס, בעקבות עלילה שהעלילו עליי מתחריי. אני בטוח בצדקתי, אבל כדי להוכיח זאת עליי לעמוד למשפט, ואין לדעת כיצד הוא יסתיים.

"הבוקר הודיעו לי כי אוכל להינצל מהמשפט על-ידי תשלום שלושת-אלפים רייניש למכס. תמורת תשלום זה תשוחרר הסחורה היקרה. אבל בידי לא נותר כסף מזומן, וכבר נטלתי הלוואות לקניית הפנינים. כשאני שרוי בדאגה זו באו והודיעו לי שרב בלתי-מוכר מתעקש לפגוש אותי.

"כאשר פתחתי את המכתב עמדתי נדהם. בתוך המעטפה היו שלושת-אלפים רייניש, בדיוק הסכום שאני זקוק לו כדי להציל את עסקיי. לצד הכסף היה במעטפה מכתב קצר, ובו הצדיק כותב לי כי אשתדל תמיד להיות לעזר לאחיי היהודים. אז אני שואל אותך, האם הרבי מצאנז אינו מלאך?!".

הרב התרגש מאוד וביקש מהאיש למסור לו את מכתבו של הרבי. האיש נענה לו, והרב היה מראה את המכתב למקורביו ומספר את הסיפור המופלא.

(על-פי 'דרכי חיים', 'כל הכתוב לחיים')

  רציתי לשאול

עם הרב נפתלי מרינובסקי

רב המועצה המקומית להבים

בסליחות אנחנו אומרים שוב ושוב שאין לנו זכויות ומעשים טובים ושאנו עומדים לפני הבורא 'כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים'. האוּמנם לא עשינו שום דבר טוב בשנה החולפת?

רבי סעדיה גאון מספר שבאחד מנדודיו הגיע כאלמוני לעיר אחת, ויהודי תושב העיר הכניסו לביתו ודאג לכל צרכיו. בתוך כך נודעה בעיר זהותו של האורח, וכאשר שמע זאת בעל הבית, נפל לרגליו בבכי ובבקשת סליחה ומחילה. תמה רבי סעדיה: "הלוא אירחת אותי ברוחב לב ודאגת לכל צרכיי!". השיב היהודי: "אילו הייתי יודע שאני זוכה לארח בביתי את רבי סעדיה גאון, הלוא הייתי משתדל לאין ערוך יותר". למד מזה רבי סעדיה שכאשר אנחנו מתקרבים יותר אל הקב"ה, אנחנו מבקשים סליחה ומחילה גם על המעשים הטובים שלנו.

ודאי עשינו מעשים טובים בשנה החולפת. חז"ל אומרים שכל ישראל "מלאים מצוות כרימון". אין ספק שהקב"ה אוהב אותנו ואוסף את כל זכויותינו. אבל אחרי חשבון הנפש של חודש אלול, כשאנחנו מתקרבים יותר אל הבורא ומכירים יותר בגדולתו ורוממותו, אנו מתמלאים בושה וכלימה, כי עכשיו אנחנו קולטים שהיה עלינו לעשות פי כמה וכמה.

גם בחיים הארציים יש רמות שונות של איכות וגימור, ומה שנחשב מושלם ברמה תחתונה אינו עובר את הסף במקום שבו נדרשת רמה גבוהה יותר. כשאנו מתקרבים יותר אל מלך מלכי המלכים, אנחנו מתחילים לקלוט באיזו רמה ובאיזו שלמות היינו צריכים לעובדו, וממילא אנו חשים ש"לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך".

מובן שהכוונה אינה להכניס בנו דכדוך וייאוש, חלילה. ההכרה באפסותנו נועדה לדרבן אותנו לקבל החלטות איתנות לקראת השנה החדשה – שמעכשיו נתאמץ בכל כוחנו לעבוד את הבורא כפי שראוי באמת לעובדו!

  פינת ההלכה ומנהג

ראש השנה בחמישי-שישי

שאלה: מהן ההלכות המיוחדות כשראש השנה חל בימים חמישי ושישי?

תשובה: מותר להעביר אש ולבשל בחג לצורך החג, אבל אסור לבשל ולעשות מלאכות אחרות בחג לצורך השבת, אלא אם כן עשו בערב החג 'עירוב תבשילין', כתקנת חז"ל.

עירוב תבשילין: מכינים חתיכת בשר, דג, ביצה (או תבשיל חשוב אחר) בנפח 27 סמ"ק לפחות, ולצידה לחמנייה, פיתה או פרוסת לחם בנפח 54 סמ"ק לפחות. מייחדים אותן ל'עירוב תבשילין' ומברכים: "ברוך אתה... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". מוסיפים ואומרים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

את הלחם ותבשיל ה'עירוב' יש לשמור במקרר לפחות עד שמסיימים לעשות בחג את כל ההכנות לשבת. ומצווה מן המובחר לברך על הלחם 'המוציא' (אם הוא כיכר שלמה) בסעודת שבת, ויש הנוהגים לברך עליו בסעודה השלישית.

'עירוב תבשילין' מתיר לבשל בחג השני לצורך השבת, אבל לא בחג הראשון לצורך החג השני או לצורך השבת. את הבישולים וההכנות ביום השני יש לעשות בעוד היום גדול, שתהיה אפשרות ליהנות מהם בחג עצמו.

מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, או שעשה והעירוב נאכל בטרם הספיק להכין לשבת, ישאל רב כיצד לנהוג.

הדלקת הנרות: בערב ראש השנה מדליקים את נרות החג בזמן הרגיל. מי שלא הספיקה, תדליק קודם הקידוש. בליל החג השני (חמישי בערב) מדליקים את הנרות אחרי צאת הכוכבים, לפני הקידוש. את נרות השבת מדליקים בחג השני (יום שישי) בזמן הקבוע בלוחות (הדלקת הנרות בחג היא בהעברה מאש קיימת בלבד).

כיוון המקרר: מקרר שיש להעבירו לפיקוד שבת יש לזכור לכוונו לפעול שלושה ימים במתכונת שבת.

מקורות: טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקיד וסי' תקכז.

  חיים יהודיים

להתחבר למילות התפילה

הרב צבי הורביץ, בעל תפילה ותיק, בן למשפחת לוויים המיוחסת לשמואל הנביא, חוזר איתנו ערב שבת סליחות לנעימות הילדות, משתף ברגע חריג שבו נדם קולו, ומפצח את סוד החיבור לתפילה

תעודת זהות. הרב צבי הורביץ, בן 60, בעל תפילה ותיק כבר שלושים שנה. נולד למשפחת לוויים שורשית, המיוחסת לשמואל הנביא. גדל בבית שתפילה ושירה היו כרוכות בו זו בזו. בעשרים וחמש השנים האחרונות משמש בעל תפילה בימים הנוראים בבית הכנסת של חסידות סדיגורה בירושלים.


הרב צבי (מימין) לצד אחיו, בעל התפילה הנודע רבי משה ע"ה, 'מלחין המשפחה'

שירה. גדלתי בבית עם אחד-עשר אחים, והשירה הייתה חלק בלתי-נפרד מחיינו. העוברים ושבים ברחוב גאולה בירושלים ידעו שאפשר לעמוד מאחורי חלונות ביתנו בליל שבת ולהאזין לשירה. אבא ע"ה היה יושב איתנו בסעודת השבת, שהייתה נהפכת להתוועדות חסידית, והיינו מתוועדים ושרים ארבע שעות. גם רבנים ואדמו"רים ידועים היו עוצרים ומקשיבים לשירה שבקעה מהבית.

לוויים. העובדה שאנחנו לוויים עומדת במרכז השירה שלנו. פעם התבטא על משפחתנו האדמו"ר מפוריסוב זצ"ל, רבי חנניה-יוסף-עקיבא רבינוביץ, שנפטר בחודש שעבר, שהשירה של משפחת הורביץ היא השירה שהייתה בבית המקדש. מאוד ריגש אותנו לשמוע את הביטוי הזה. לפני 35 שנים הוצאנו תקליט 'שירת הלוויים' שזכה להדים רבים.

תפילת תשפ"ה. התפילה השנה בימים הנוראים תיראה אחרת מכל השנים. עדיין אנחנו צריכים להשלים את חגי תשרי אשתקד שנקטעו בטבח הנורא, וכולנו נתפלל מעומק הלב שנזכה לשנה של ניצחון על אויבינו, וכמובן להשבת החטופים בשלום במהרה.

עקרונות. בעל תפילה חסידי צריך לזכור תמיד לפני מי הוא עומד. לא להופיע באירועים שאינם מתאימים. סיפר לי בעל התפילה החסידי הרב אברהם פרסמן, כי חתם על חוזה שהיה אמור להכניס לו 150 אלף דולר, וסיפר על כך לרבי מליובאוויטש. הרבי שאל אותו אם תהיה הפרדה כראוי, וכשהבין שלא, ביטל את החוזה. אני עצמי אינני נענֶה להזמנות לעשות שבתות חזנות בבתי מלון. אתה נשאר עם כסף אבל בלי אווירת השבת בבית.

סימן. יש יהודי שנהג לבוא בכל שנה לאחת התפילות בימים הנוראים, כדי לשיר ניגון מסוים. לעיתים זה היה משבש את סדר התפילה, אבל השתדלתי לשיר איתו. פעם אחת הרגשתי שהשירה לא השתלבה נכון, והמשכתי הלאה. מייד הרגשתי שפגעתי בו. אחרי התפילה שלחתי שליחים לבית הכנסת שבו נהג להתפלל וביקשתי שיבוא גם למחרת, שאוכל לפצותו. למחרת בבוקר גיליתי שקולי נאלם... מעולם לא קרה לי דבר כזה. ביקשתי מאחי להחליף אותי. אז הבנתי עד כמה חייבים להיזהר בכבודו של יהודי. המקרה הזה חקוק בליבי מאז.

להתחבר. בתפילה צריך להתחבר למילים; והנעימות אמורות לעורר אותך רגשית. אי-אפשר ללמוד את הרגש דרך בתי ספר לחזנות וקורסים כאלה ואחרים. צריך להיות מחוברים לבעלי תפילה אותנטיים, לינוק את זה בבית הכנסת.


תפילת 'אב הרחמים' במחנה ההשמדה טרזיינשטט, במהלך מסע לקבר סב המשפחה, רבי שמלקה מניקלשבורג

הסוד. הרבה אנשים תרים אחרי הסוד שיחבר אותם לתפילה בימים הנוראים, והתשובה היא שצריך לדעת שיש לכל יהודי כוח עצום בתפילותיו. כל יהודי הופך עולמות, פשוטו כמשמעו, בכל תפילה. ברגע שנבין זאת, ולא נאמר לעצמנו 'אני שום דבר', 'אני לא-כלום', ונתפלל בכוונה, ולא כדי לצאת ידי חובה – נוכל להתחבר היטב אל התפילה.

מלכות. בתפילות הימים הנוראים, ובפרט בראש השנה, אנחנו עוסקים רבות בהמלכת הקב"ה למלך עלינו. אם נתעמק בנקודה זו, ולא נתעסק בחרדות של תפילות הימים הנוראים – התפילה תיראה אחרת לגמרי. נוכל להיות שותפים בהמלכת הקב"ה עלינו. תחשבו למשל על המילים "וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים". נסו לחשוב שיש לנו הזכות להיות שותפים בהמלכת הקב"ה. תקבלו מבט אחר לגמרי על התפילות.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)