הֲלָנַת שָׂכָר? אחד מציוויי התורה הוא להיזהר מהלנת שכר (דברים כד,טו): "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ". גם אנו, בני ישראל, מכונים בדברי חז"ל פועליו של הקב"ה (אבות ב, יד-טז. תורת כוהנים ורש"י ויקרא כו,ט). 'עבודתנו' היא קיום התורה והמצוות, וה'תשלום' הוא השכר שהקב"ה מעניק לנו על כך. אם כן, מדוע אין אנו מקבלים את השכר מייד אלא נאמר (עירובין כב,א. עבודה זרה ג,א. ד,ב): "היום לעשותם; למחר (בעולם הבא) לקבל שכרם"?!
יש המסבירים (עיון יעקב לעין יעקב עירובין כב,א) שעבודת היהודי במשך כל חייו היא בבחינת עבודה אחת, ובסיומה אכן משולם השכר בגן העדן. אך הסבר זה אינו מספק. עיקר השכר על עבודת התורה והמצוות לא ניתן בגן עדן, אלא לעתיד לבוא – בתקופת תחיית המתים. נמצא שהקב"ה מעכב זמן רב את שכרם של ישראל, ולכאורה אין הוא מקיים את המצווה "ביומו תיתן שכרו".
מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 138) שתכלית בריאת העולם היא – "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". ה'דירה' הזאת לקב"ה נבנית על-ידי עבודתנו במשך כל הדורות, עד שהעולם נעשֶה מוכשר להיות 'דירה' לה'. הרי ש'חוזה העבודה' בין הקב"ה לעם ישראל אינו בבחינת שכירות יומית, אלא זו בעצם 'עבודה קבלנית'. כאשר עבודה זו תגיע לשלמותה, תבוא שעת השכר ותבוא הגאולה האמיתית והשלמה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
