חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1967 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תצא, י' באלול ה'תשפ"ד, (20/09/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1967 - כל המדורים ברצף
להאט, לחשוב ולתקן
יש חדש
הלגימה מגלה את המהות הפנימית
מחיית עמלק
מכה ושכרה בצידה
השכר בסיום העבודה
להיכנס לקודש הקודשים בראש השנה
מאור עיניים או מאור תורה
רציתי לשאול
הרכבה בעצי נוי
גילה את הקב"ה בטבח

מס' 1967, ערב שבת-קודש פרשת תצא, י' באלול ה'תשפ"ד (13.09.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להאט, לחשוב ולתקן

הטלטלה שכולנו עוברים בשנה האחרונה צריכה להוביל לרצון להשתנות, להיות אחרים. לא להישאר באותו מקום שבו עמדנו בשנה שעברה

חודש אלול, החותם את שנת תשפ"ד, מחייב את כולנו לעצור למחשבה ולחשבון נפש. עוברת עלינו שנה קשה וכואבת, שהתחילה בטבח איום ונורא, והמשיכה במלחמה שעדיין אנו שרויים בעיצומה. יותר ממאה חטופים וחטופות עדיין מוחזקים בידי מפלצות הרוע ברצועת עזה, ורבבות מתושבי הדרום והצפון עדיין אינם יכולים לחזור לבתיהם.

כשנשמעת הקריאה לעצור לחשבון נפש, הנטייה הטבעית היא לראות בה אמירה המופנית כלפי ציבורים, גופים, מוסדות וארגונים. כדאי להפנים שחשבון נפש הוא קודם כול דבר שעושה כל נפש בינה לבין עצמה. זה אתגר המוטל לפתחו של כל אחד ואחת מאיתנו.

הכלל מורכב מפרטים

עם כל הרצון העז לתקן את המערכות הציבוריות ואת האווירה הכללית, ראוי לזכור שהכלל מורכב מפרטים. סך-הכול של כולנו הוא היוצר את החברה כולה. ככל שאני ואתה, כל אחד ואחת מאיתנו, נשתדל לתקן את עצמנו – להיות יהודים יותר, טובים יותר, עדינים יותר, מתחשבים יותר – כן ישתנה לטובה הציבור כולו.

חודש אלול הוא הזמן להפנות את המבט פנימה, כל אחד ואחת לתוך עצמם. הטלטלה שכולנו עוברים בשנה האחרונה צריכה להוביל לרצון להשתנות, להיות אחרים. לא להישאר באותו מקום שבו עמדנו בשנה שעברה.

אפשר לעבור את חודש אלול סתם כך, בלי לתת לו את תשומת הלב הראויה, אבל אז מפסידים את העושר הטמון בחודש הזה ואת התרומה העצומה שהוא מעניק לנו. מוטב לעצור ולקלוט את המסרים המיוחדים שהחודש הזה מביא עימו, ואז החיים מקבלים משמעות חדשה.

בחודש הזה הננו נקראים להאט את מירוץ החיים השגרתי. להקדיש יותר זמן לענייני הנשמה. לבדוק את עצמנו, לבחון את מעשינו בשנה החולפת, להתייצב ביושר מול כישלונותינו ומגרעותינו, ולהחליט לתקן, לשפר, להוסיף.

משימה חשובה זו איננו עושים לבדנו. בחודש אלול הקב"ה מתקרב אלינו יותר מבכל ימות השנה. הוא נמשל למלך שיוצא אל השדה, אל העם. אין צורך לעבור מחסומים, פקידים וראשי לשכות. כל הרוצה יכול לגשת אל המלך, להתקרב אליו, לשאוב כוחות ולבקש את משאלות ליבו. הקב"ה קרוב עכשיו לכל יהודי. קל יותר לקבל החלטות טובות, קל יותר להשתפר ולהשתנות.

זמן לבקש ולהתפלל

חשבון הנפש צריך להיות אישי. לא להכות על חזה הזולת. את הביקורת יש להפנות קודם כול אל עצמנו. פתגם חסידי קובע כי ביקורת עצמית מביאה בניין, תיקון והתחדשות, ואילו השפלת הזולת גורמת את ההפך.

חודש אלול הוא גם הזמן להתפלל ולבקש. אנו מוקפים אויבים הזוממים מזימות נגדנו, ועלינו להתמודד עם איומים רבים. גם הקרע בעם הגיע לממדים מדאיגים, והוא זקוק לאיחוי דחוף. זה הזמן לפנות אל אבינו שבשמיים ולבקש רחמים על עם ישראל ועל ארץ ישראל. שתרום קרן ישראל, שננצח את אויבינו, שנחזיר את כל חטופינו, שנחזק את אחיזתנו בנחלת אבותינו, ושתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


קריאה לחשבון נפש ולהתעוררות (צילום אילוסטרציה: מנדי הכטמן)

  יש חדש

מתכוננים לח"י באלול

בשבת הבאה, ח"י באלול, יצוין יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט, מייסד החסידות (בשנת תנ"ח), ורבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך (בשנת תק"ה). ביום הזה הבעש"ט גם נתגלה לעולם (בשנת תצ"ד) והחל להפיץ בגלוי את אור החסידות. לרגל יום זכאי זה יהיו בריכוזי חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, להתעוררות לקראת הימים הנוראים ברוח החסידות.

עזרה לחגים

לנוכח האתגרים הכלכליים שהחריפו השנה בתי חב"ד קוראים לציבור הרחב להירתם לסיוע למשפחות הנזקקות לקראת חגי תשרי. חשוב לתרום בעין יפה ומבעוד מועד, כדי לאפשר לספק לכל משפחה את צורכי החג הדרושים. במקומות רבים יש צורך במתנדבים לחלוקת המזון. פרטים בבית חב"ד באזור מגוריכם. אפשר לתרום לבתי חב"ד לפי בחירתכם באתר chabadisrael.co.il.

סמינר ראש השנה

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך סמינר מיוחד בראש השנה, במלון הבוטיק Dhotel במעלה אדומים, בימים כ"ט באלול – ג' בתשרי (2-5.10.24). שיעורים עם הרב מרדכי רוטנשטיין והרב ניר ונעמה מנוסי. תפילות מרוממות, סעודות חג ושבת ברמה גבוהה. פרטים והרשמה בטל' 0584217770.

  שלחן שבת

הלגימה מגלה את המהות הפנימית

הגמרא (סנהדרין קג,ב) אומרת "גדולה לגימה, שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר (דברים כג,ה) עַל אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם", ולכן עמון ומואב לא יבואו בקהל ה'. שורש הפיצול בין המשפחות מתואר בפרשת לך-לך, בהיפרדות של אברהם מלוט – "וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו" (בראשית יג,יא).

מזה למדים כמה גדול כוחה של לגימה, שהייתה יכולה לגרום קירוב אפילו עם עמון ומואב, שאילו היו מקדמים את ישראל בלחם ובמים – היה ביניהם מצב של קירוב. על אחת כמה וכמה כשמדובר בבני ישראל עצמם.

שורשי הפירוד

הכוח של ה'לגימה' לקרב הוא גם במצב של פירוד חמור. נאמר (משלי יז,יד): "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן". רש"י מסביר שפריצת מריבה דומה לניקוב תעלת מים: שניהם יתרחבו בחלוף הזמן, החור יגדל והסכסוך יחריף. הדימוי הזה מתאים במיוחד לפירוד של בני ישראל מעמון ומואב, שנמשך שנים רבות, מימי אברהם אבינו והלאה.

גם נסיבות הפירוד שם היו משמעותיות, וקשורות בגילוי השכינה, כפי שרש"י מפרש את הפסוק "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" (בראשית יג,יד): "כל זמן שהרשע עימו, היה הדיבור פורש ממנו".

הגברת הקִרבה

ועל פירוד קשה כזה אמרו חז"ל "גדולה לגימה שמקרבת"! הרי שכוחה של הלגימה גדול לא רק למניעת פירוד, או לביטול פירוד סתמי, אלא אפילו אם נוצר פירוד בעל משקל, הן בגשמיות הן ברוחניות – בכוחה של הלגימה לבטלו.

ואם באשר ללגימה שהייתה יכולה לבוא מצד מי שאינו יהודי אמרו חז"ל "גדולה לגימה שמקרבת", על אחת כמה וכמה כשמדובר בבני ישראל, ודאי שגדול כוחה של הלגימה להגביר את הקִרבה, שתתבטא הן בגשמיות הן ברוחניות.

גילוי המהות הפנימית

לכאורה, יהודים מאוחדים במהותם תמיד, ולא שייך 'פירוד' ביניהם, ואם כן לשם מה נדרשת ה'לגימה שמקרבת'? אלא הלגימה היא אמצעי גשמי שמגלה את המהות הפנימית. על הפסוק "לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", מוסבר בתורת הסוד, שבלחם הגשמי יש 'מוצא פי ה'', ניצוץ אלוקי, וכאשר האדם ניזון מהלחם הגשמי, בפנימיות הוא ניזון מ'מוצא פי ה'' שבמזון.

גם הלגימה כפשוטה, שנעשית בהתוועדות חסידית, למשל, מגלה את המהות הפנימית ומבטלת את הפירוד לגמרי. בספר התניא מוסבר שכאשר יהודים עושים את גופם טפל ואת נפשם עיקר – הם יכולים לבוא למצב של "אחים ממש", ולהכרה שהנשמות "כולן מתאימות ואב אחד לכולנה". כאשר מתייחסים לגשמי כטפל, ככלי בלבד להפיק ממנו את 'מוצא פי ה'' שבתוכו, נשארת רק האחדות הרוחנית.

(תורת מנחם, כרך כט, עמ' 182)

  מן המעיין

מחיית עמלק

קרירות בדרך לגאולה

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך" (דברים כה,יז-יח). כאשר יהודי רוצה לצאת מ'מצרים', ממְצָרי הגשם, בא 'עמלק' ומנסה לעכבו. כיצד הוא עושה זאת? "אשר קרך" – על-ידי קרירות. הרוחניות היא בחמימות ובהתפעלות דווקא, ככתוב "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", ונאמר "וירא העם וינועו", ואילו עמלק מקרר את האדם שלא יתפעל מעניין אלוקי, על-ידי שהוא מטיל ספקות בכל דבר. העצה לקליפת עמלק היא – 'זכור', שיהיו לאדם דברי תורה חקוקים במוחו, שיוכל לחשוב ולהרהר בהם בכל עת ובכל מקום.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

שלילת המקריות

"אשר קרך בדרך" (דברים כה,יז). עמלק רצה להכניס בהם 'קרך', מקריות; שיעבדו את ה' במקרה, מתוך הרגל, הפך כוונת השם יתברך.

(זר זהב)

יראת אלוקים

"ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים" (דברים כה,יז). אתה יכול להיות עייף ויגע מרוב סיגופים ותעניות, ובכל-זאת לא להיות ירא אלוקים.

(החוזה מלובלין)

היחיד פגיע

מדוע נאמרה פרשה זו בלשון יחיד? כי עמלק יכול לפגוע רק במי שהוא יחידי', פרוש מן הציבור ואינו מעורב עימם.

(רבי אייזיק מהומיל)

ההפך ממילה

"ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" (דברים כה,יח). בעמלק נאמר "כי יד על כס י-ה", היינו שקליפת עמלק מסתירה ומכסה את האותיות י-ה על שם הוי'ה. נמצא שעמלק הוא ההפך של מצוות מילה, כי מילה הוא 'מל י-ה', היינו שעל-ידי כריתת העורלה נמשך ומתגלה הגילוי של אותיות י-ה.

(אור התורה)

להציל את הנחשלים

את 'נחשלים' רש"י מפרש: "חסרי כוח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן". לפנינו לימוד נפלא: עמלק פגע רק במי שהיו בעלי חטא, והענן פלט אותם. ובשביל להציל יהודים אלה מידי עמלק נעשתה מלחמת עמלק, וכל ישראל יצאו מן הענן להילחם בו, ככתוב "צא הילחם בעמלק", ורש"י פירש "צא מן הענן".

(הרבי מליובאוויטש)

חיבור עם השמיים

"תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח" (דברים כה,יט). מגמתו העיקרית של עמלק היא להפריד בין ישראל לאביהם שבשמיים ולעקור מהם את האמונה, באופן שלא תהיה על ישראל שום הופעה שמיימית, ושלא יהא להם חיבור וקשר בין השמיים ובין הארץ. לכן בא הציווי למחות את זכר עמלק "מתחת השמיים", כדי שלא יהא שום עיכוב בהופעה שמיימית על הארץ.

(רבי יעקב-משה חרל"פ)

בדיקת הקולמוס

כשהיה הגאון רבי השיל רוצה לנסות את קולמוסו, היה כותב 'עמלק' או 'המן', ואחר-כך היה מוחק את שמם, לקיים מצוות עשה "תמחה את זכר עמלק".

(קב הישר)

  אמרת השבוע

מכה ושכרה בצידה

פעם אחת, בשעת תפילת מנחה בערב יום הכיפורים, הבחין הגאון מבריסק, רבי יוסף-דב סולובייצ'יק, כי גביר מתושבי העיר, שהיה מוּכר כמלווה בריבית, מכה בכוח על ליבו בשעה שהוא אומר "על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית".

הבין הרב כי הרהורי תשובה עלו בליבו של האיש, והחליט לנצל שעת כושר זו כדי למחות בו על מעשיו ולהעמידו על חומרתם.

קרא לו הרב אחרי התפילה ואמר: "לווידוי כזה בדיוק התכוון ישעיהו הנביא בשעה שזעק (ישעיה א,ה) 'עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה'. באותו רגע שהמלווה בריבית מכה על ליבו, הוא מוסיף ודופק, מפני שגם בין מכה אחת לחברתה עולה ותופחת הריבית שהוא עתיד לגבות מההלוואות שהלווה".

הגביר שמע את הדברים וקיבל עליו לתקן את מעשיו ולהימנע מכאן ולהבא מהלוואות בריבית.

  גאולהפדיה

השכר בסיום העבודה

הֲלָנַת שָׂכָר? אחד מציוויי התורה הוא להיזהר מהלנת שכר (דברים כד,טו): "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ". גם אנו, בני ישראל, מכונים בדברי חז"ל פועליו של הקב"ה (אבות ב, יד-טז. תורת כוהנים ורש"י ויקרא כו,ט). 'עבודתנו' היא קיום התורה והמצוות, וה'תשלום' הוא השכר שהקב"ה מעניק לנו על כך. אם כן, מדוע אין אנו מקבלים את השכר מייד אלא נאמר (עירובין כב,א. עבודה זרה ג,א. ד,ב): "היום לעשותם; למחר (בעולם הבא) לקבל שכרם"?!

יש המסבירים (עיון יעקב לעין יעקב עירובין כב,א) שעבודת היהודי במשך כל חייו היא בבחינת עבודה אחת, ובסיומה אכן משולם השכר בגן העדן. אך הסבר זה אינו מספק. עיקר השכר על עבודת התורה והמצוות לא ניתן בגן עדן, אלא לעתיד לבוא – בתקופת תחיית המתים. נמצא שהקב"ה מעכב זמן רב את שכרם של ישראל, ולכאורה אין הוא מקיים את המצווה "ביומו תיתן שכרו".

מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 138) שתכלית בריאת העולם היא – "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". ה'דירה' הזאת לקב"ה נבנית על-ידי עבודתנו במשך כל הדורות, עד שהעולם נעשֶה מוכשר להיות 'דירה' לה'. הרי ש'חוזה העבודה' בין הקב"ה לעם ישראל אינו בבחינת שכירות יומית, אלא זו בעצם 'עבודה קבלנית'. כאשר עבודה זו תגיע לשלמותה, תבוא שעת השכר ותבוא הגאולה האמיתית והשלמה.

טעימה מהרמב"ם

להיכנס לקודש הקודשים בראש השנה

"מַעֲשֵׂה הַתְּמִידִין וְהַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם זֶה כּוֹהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה אוֹתָן וְהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב, וַעֲבוֹדוֹת הַמְּיֻחָדוֹת לְיוֹם זֶה בְּבִגְדֵי לָבָן" (הלכות עבודת יום הכיפורים ב,א)

הייתכן שכל יהודי נכנס לקודש הקודשים בראש השנה?

במבט ראשון התשובה שלילית. ואולם מבט מעמיק בבגדי הכוהן הגדול יגלה תשובה הפוכה. ביום הכיפורים היו לו שתי מערכות בגדים – בבגדי לבן היה נכנס לקודש הקודשים ועושה את העבודות המיוחדות ליום זה, ובבגדי זהב היה עושה את יתר העבודות.

הגמרא מסבירה (ראש השנה כו,א) שההימנעות מבגדי זהב היא מפני שהזהב מזכיר את חטא עגל הזהב ו'אין קטגור נעשה סנגור'. הוא לבש את בגדי הזהב בשאר העבודות, משום שמחוץ לקודש הקודשים אין אומרים 'אין קטגור נעשה סנגור'.

מקשה הגמרא: והלוא ההלכה קובעת שאין תוקעים בשופר בקרן של פרה מפני שפרה מזכירה את חטא העגל, ו'אין קטגור נעשה סנגור'. ותקיעת שופר היא מחוץ לקודש הקודשים! משיבה הגמרא: "כיון דלזכרון הוא, כבפנים דמי" – מכיוון שהשופר נועד להזכיר אותנו לפני ה', כאילו התקיעה בשופר היא בפנים, בקודש הקדשים.

לאור זאת מסביר ה'שפת אמת' (תרנ"א) מדוע אין מצווה לעלות לרגל בראש השנה – מפני שעל-ידי השופר זוכים כביכול לעלות לרגל ולהיכנס לפנַי ולִפְנים.

מוסר השכל: תקיעת השופר היא אחד הרגעים הנשגבים ביותר בשנה, מעין כניסה לקודש הקדשים!

  מעשה שהיה

מאור עיניים או מאור תורה

"דע לך, יוסף, שתפילתך עלתה לשמיים ובקעה רקיעים. מלאכים ושרפים העלו את תפילתך לפני כיסא הכבוד. בבית דין של מעלה החליטו להניח לפניך שתי אפשרויות"

"לצערנו הגדול, בנכם לא יוכל עוד לראות בעיניו", בישר הרופא להורים המודאגים.

יוסף-חיים זרוק נולד בשנת תרס"ט (1906), בעיר זליתן שבלוב, להוריו שמעון ומרים. בהיותו בן חמש פשטה בלוב מחלת האדמת, ורבים ממי שחלו בה נותרו בעלי מום. גם יוסף חלה באדמת. חודשים ארוכים שכב במיטתו. למרבה הצער, ראייתו נפגעה קשה מהמחלה.

יוסף נלקח לרופא מומחה, בשעה שעדיין ראה מעט באחת מעיניו. בהיותם בדרך קיבל הילד מבלי משים מכה חזקה מאחד הנוסעים באותה עין, והוא התעוור לחלוטין.

בכל כוחו ניסה יוסף ללמוד עם חבריו, אך מכיוון שלא היה יכול לקרוא ונאלץ להסתפק בשמיעה בלבד, היה שוכח כל מה שלמד. המורה הודיע להוריו שבנם אינו קולט דבר, ולא יוכל להשתלב בכיתה.

שמעון, אביו של יוסף, התחנן לפני המורה שיוסיף להחזיק את בנו בכיתה. המורה הסכים בתנאי שהילד יישב בספסל האחורי, וכך קשיי ההבנה שלו לא יפריעו להתקדמותם של שאר התלמידים.

שמעון היה יהודי פשוט. רוב שעות היום עמל לפרנסתו בעבודת כפיים, אך בליבו בערה אהבת התורה. הוא לא היה מוכן להשלים עם הגזירה שבנו לא יזכה לטעום את טעם התורה. ההורים החליטו לשכור בעבור בנם שני מורים פרטיים, והִרבו בתפילות לקב"ה, שיאיר את עיני שכלו של בנם, ושיצליח לגבור על כל הקשיים.

גם הילד לא אמר נואש. נפשו השתוקקה ללימוד התורה, והוא השקיע את כל כוחותיו בלימוד. התקדמותו הייתה איטית ומפרכת.

חלפו כמה שנים. לאוזני שמעון הגיעה השמועה על רופא באיטליה, בעל שם עולמי, שיכול להחזיר את ראייתו האבודה של בנו. ההתרגשות במשפחת זרוק הייתה אדירה. עוד מעט יתרחש הנס ויוסף בן האחת-עשרה יחזור לראות!

לילה לפני הנסיעה לאיטליה הלך יוסף הצעיר לבית הכנסת. ידיו הקטנות הסיטו את הפרוכת והוא הצמיד את מצחו לדלת ארון הקודש. בכי נורא פרץ מליבו הכאוב. "אבא שבשמיים, אנא השב לי את מאור עיניי. אני רוצה ללמוד תורה ולהבין את הגמרא. אנא!". אט-אט גווע הבכי, ויוסף נשכב על הרצפה ונרדם.

"מי אתם?", תהה, כשראה בחלומו ארבע דמויות מלאות הוד. לפתע הבין: אלה אברהם אבינו, אליהו הנביא, משה ואהרון. פניהם קרנו. יוסף ניסה להתקרב אליהם, ואולם בכל פעם שניסה לפסוע לעברם, התרחקו ממנו. ופתאום ניגש אליו אליהו הנביא. הוא הניח את ידו על ראשו. "אליהו הנביא", נמלטה זעקה מפיו של יוסף. "אני סובל! אני עיוור!".

"דע לך, יוסף, שתפילתך עלתה לשמיים ובקעה רקיעים. מלאכים ושרפים העלו את תפילתך לפני כיסא הכבוד. בבית דין של מעלה החליטו להניח לפניך שתי אפשרויות. האחת, להשיב את מאור עיניך, אך בלי להבטיח שתגיע להשגות רוחניות ולידיעת התורה. והשנייה, להותיר אותך עיוור, אך לזכותך בהשגות רוחניות מופלגות ומיוחדות. בזכותן תהיה בקי בכל התורה וגם תזכה לחיי העולם הבא. במה תבחר?".

יוסף הקטן לא התלבט לרגע. "אני רוצה את אור התורה ואת חיי העולם הבא!".

באותו רגע הקיץ הילד מחלומו. ליבו הלם בפראות. בצעדים מאוששים עשה את דרכו אל ביתו ובליבו התגבשה החלטה איתנה.

"אינני נוסע לאיטליה", בישר להוריו. "אני הולך לתלמוד תורה". יוסף היה נחוש בדעתו, והוריו החליטו שלא להתעמת איתו, אלא להמתין ולחפש דרך לשכנעו להסכים לנסיעה.

כאשר התחיל השיעור חש יוסף תחושה מוזרה, שכמותה לא חש מעולם. דברי המורה נקלטו במוחו בבת אחת. הוא החל להריץ במחשבתו קושיות, תירוצים וסברות, שגרמו לו בהלה מסוימת. פתאום חש כמהלך בגן העדן. שערי בינה נפתחו לפני יוסף הקטן, ולכל שאלה שנשאלה מצא תירוץ שהדהים את שומעיו. מאותו יום זכה להבנה מופלאה, וכל דבר ששמע זכר לעד.

ביום שנכנס למצוות נשא דרשה מופלאה, והנוכחים הביעו את התפעלותם הגדולה. בעקבות התקדמותו המטאורית התקבל לתלמוד תורה 'דאר אסרוסי', שמוריו היו תלמידי-חכמים גדולים. אחר-כך עבר לכיתת התלמידים המובחרים, ושם הצמידו לו את הרב יעקב-חי גביזון, שילמד עימו בקביעות. תפילתו של יוסף נענתה במלואה.

רבי יוסף מסר שיעורי תורה בבית הכנסת, ואף למד הלכות שחיטה והנחיל אותן לתלמידים רבים. השתדל להציל צעירים רבים מפריקת עול, וקירב אותם לתורה.

אחרי המלחמה עלה לארץ ישראל, והתיישב בזרנוגה. ברבות הימים עבר לירושלים, והתגורר ליד ישיבת פורת יוסף. שם הדהים את גדולי חכמי ירושלים, כאשר ידע לצטט כל מאמר חז"ל כלשונו.



בחירה בתורה. רבי יוסף זארוק וציונו בהר הזיתים בירושלים

נסתלק בשבת קודש ראש חודש מנחם-אב תשמ"א, ונטמן בהר הזיתים.

(על-פי 'לכו חזו מפעלות הצדיקים')

  רציתי לשאול

עם הרב חיים-אליהו גלוכובסקי

רב קהילת חב"ד ברמת בית שמש ג

האם יראת העונש נועדה רק בעבור השלב ההתחלתי של עבודת הבורא, או שהיא נחוצה תמיד?

ראשית, יש לזכור שיראת ה', ובכללה יראת העונש, היא חלק מתרי"ג המצוות, וכלשון הרמב"ם בספר המצוות (במצווה הרביעית): "שנצטווינו להאמין ביראתו יתעלה ובמוראו, ובל נהיה שאננים ובטוחים אלא נחוש לביאת עונשו יתברך".

עם זה, מובא בספרי חסידות שקיום תורה ומצוות ממקום של יראת העונש ורצון לקבל שכר אינו בגדר עבודת ה' אמיתית, ועד שבמובן מסוים נחשב קיום כזה כעבודה לתועלת אישית ולא לשם שמיים. לכן הזוהר מכנה יראה זו 'ירא בישא'.

אלא שכאן נדרש למקם את הדברים נכון. אדם מן השורה, שמזלזל ביראת העונש, עושה שקר בנפשו וגורם פגיעה בקיום התורה והמצוות שלו. אדמו"ר הזקן אומר (ספר המאמרים הקצרים) שטעות היא לזלזל ביראת העונש, כי דרגה כזאת שייכת רק אצל מי שאין להם שום פחד משום דבר בענייני העולם, וכמו-כן אין להם שום הנאה מענייני העולם, אבל רוב בני-האדם, שיש להם פחדים מענייני העולם והנאה מענייני העולם, ורק כשבאים לדבר על פחד מעונשים של מעלה פתאום הם מקילים ראש – הללו משקרים בנפשם.

יתרה מזו אומר הרבי הרש"ב (ספר המאמרים תרמ"ט, עמ' רעג) שרוב בני-האדם בלי יראת העונש בלתי-נמנע שלא ייכשלו בעבירה. רק בני עלייה, שמועטים הם, שכל עשיותיהם לשם שמיים, יכולים שלא לחשוב על יראת העונש.

ובכל-זאת החסידות מדגישה את השאיפה לעבוד את ה' מתוך הכרה ברוממותו. ככל שהאדם מכוון את עצמו לכיוון הזה, הוא גורם שההנעה שלו לפעולה לא תהיה יראת העונש אלא הרצון להיות קרוב לקב"ה ולמלא את רצונו.

  פינת ההלכה ומנהג

הרכבה בעצי נוי

שאלה: כשקונים עצים במשתלות, איך יודעים שאין בהם הרכבות אסורות?

תשובה: היכולת להרכיב עץ מסוים ('רוכב') על גזע בעל מערכת שורשים חזקה ('כנה'), מאפשרת גמישות רבה בהתאמת צמחים לאזורים ולתנאים שונים.

הרכבת עץ פרי על עץ שאינו מינו – אסורה על-פי התורה באיסור כלאיים. בקרב שומרי התורה והמצוות יש מוּדעוּת לצורך לוודא שלא נעשו הרכבות אסורות בשתילי עצי פרי. ואולם בעת האחרונה התרחב מאוד השימוש בהרכבה גם בעצי נוי, והדבר יכול לעורר שאלות הלכתיות.

בדרך כלל, עצי נוי וצמחי נוי מוגדרים הלכתית 'עצי סרק'. לדעת הרמ"א, אין איסור הרכבה בעצי סרק (אלא בהרכבת פרי על סרק ולהפך). השאלה הבסיסית היא כיצד מגדירים 'עצי סרק' – האם דיי שאין רגילים לאכול את פירותיהם, או שעליהם להיות כאלה שפריים אינו אכיל כלל.

בין עצי הנוי הנמכרים במשתלות כעצים מורכבים אפשר למצוא עצי פרי מסוימים, הניטעים בדרך כלל לנוי, אבל בהיותם גם עצי פרי, יש לוודא שלא הורכבו על כנות שאינן מינם.

נכון לעכשיו, אלה המינים הבולטים שבהם עלולות להיות הרכבות בעייתיות לעניין כלאיים: קקטוס נוי (המורכב על כנות של עצי פרי, כמו פיטאיה או קובו), שזיף פיסרדי, אגס קלריאני, בר-זית בינוני. ייתכן שבעתיד יתגלו הרכבות נוספות שידרשו בירור.

מוּדעוּת של הצרכנים לצמחים ולעצים שבהם יש סיכוי להרכבות אסורות עשויה למנוע איסורים הלכתיים, העלולים להיות איסורי תורה ממש.

מקורות: מסכת כלאיים פ"ו מ"ה. סמ"ג, לאוין רעט. שו"ע יו"ד רצה ס"ג, ורמ"א שם ס"ו. פתחי תשובה סי' רצה ס"ק ב. שו"ת: חתם סופר חיו"ד סו"ס רפז, ציץ אליעזר ח"א סי' טז. חוקות הארץ ח"א עמ' 63-65. "הרכבה בעצי נוי – המצב הקיים ומגמות עתידיות" באתר 'מכון התורה והארץ'.

  חיים יהודיים

גילה את הקב"ה בטבח

קרוב לעשר שעות התחבא ברק ניקסון בשירותים, כשכדורים שורקים מעליו. דווקא שם, ברגעי התופת הנוראים, גילה את בורא עולם וקיבל עליו את דרך התשובה

תעודת זהות. ברק ניקסון, בן 25, יליד עפולה, וכיום תושב רחובות. בילדותו קיבל חינוך מסורתי. ניהל מספרה גדולה בעפולה. אחרי טבח שמחת תורה, שממנו ניצל בנס מופלא, פתח מספרה כשרה ברחובות. בשנה האחרונה הוא מספר את סיפורו האישי ברחבי הארץ והעולם.


 "רגעים שבהם זכיתי להתקשר עם בורא העולם". ברק

שמחת תורה תשפ"ד. התאריך הזה ילווה אותי כל חיי. הייתי ב'נובה' עם כמה חברים, ולפתע שמענו אזעקות בלתי-פוסקות ופיצוצים עזים. הבנו שקורה משהו חמור, ולא ידענו עד כמה. התחלנו לרוץ בבהלה, והמחבלים החלו לירות עלינו. אלה רגעים שנחרתו עמוק בנפש. אנשים צועקים, מתפללים, בורחים. איבדתי שם חברים קרובים מאוד.

ערבים זה לזה. בתוך כל החושך הנורא היה מפעים לראות איך יהודים עוזרים זה לזה. התחבאנו תחת גופות, עד שהמחבלים עברו אותנו. אחר-כך ניצלנו חלון זמן קצר, כדי להימלט לתוך השירותים. הייתה לנו תבונה משמיים לא לסגור את הדלת, וכך מבחוץ היה נראה שהמקום ריק. המחבלים בכל-זאת ריססו את השירותים בירי, ולמרבה הנס לא נפגענו. היינו שם קרוב לעשר שעות.

בורא עולם. דווקא ברגעים הנוראים האלה, כשהגוף מקופל כולו ורועד מפני הבאות, הרגשתי בעוצמות אדירות את בורא העולם. אני נשאל הרבה איך ידעתי לא לצאת, אף שהמחבלים צעקו פעמים רבות 'צה"ל הגיע', בניסיון לפתות ניצולים שייצאו אליהם. התשובה היחידה שלי היא: 'בורא עולם'. הרגשתי שהוא מנחה אותי בכל צעד ושעל. אלה היו רגעים שבהם זכיתי להתקשר עם בורא העולם ברובד הפנימי והעמוק ביותר. כל חיי השתנו שם.

תפילה. כשהכדורים שורקים לידך, והזעקות נשמעות מכל עבר, הדבר היחיד שנשאר לך לעשות הוא להתפלל. הבטחתי לבורא שאם אצא משם, לא אאכזב אותו. אקדיש את כולי לעבודת הבורא.

הכול בוער. בורא עולם זה המון רגעים קטנים שמתחברים לפאזל. בעיניי ראיתי את חלקו של הפאזל העוצמתי. הכדורים ששרקו מעל ראשי, הרסיסים שעפו סביבי. אני עומד באמצע, הכול בוער, ואני שואל את עצמי: איך שום דבר אינו פוגע בי?

דרך חדשה. אחרי שברוך השם זכיתי להינצל מהתופת, הלכתי לרב לקבל הדרכה. נכנסתי למסגרת לימודים, עליתי על מסלול התשובה, וברוך השם זכיתי לשאת את רעייתי, אישה שומרת תורה ומצוות. כיום אני לומד בכולל, לצד תפעול מספרה כשרה. כמעט מדי ערב אני יוצא להרצאות ומעורר יהודים לתשובה.


ברק בהרצאות ברחבי הארץ והעולם. "לא יכול לשמור את סיפורי לעצמי"

התעוררות. ההרצאות שלי נולדו מתוך הבנה שאינני יכול לשמור את סיפורי לעצמי. יש בו עוצמות אדירות של אמונה ואמת. הנס שלנו זוכה להד רב, ובשנה האחרונה זכיתי להופיע לפני קהלים רבים ומגוּונים, בארץ ובעולם. רואים במוחש כי לב ישראל ער, בכל מקום ומקום, לתשובה ולאהבת ה'.

פרופורצייה. אחת התובנות המרכזיות שלקחתי מהנס הבלתי-ייאמן שחוויתי, היא הפרופורצייה. צריך להגיד תודה על כל דבר שקיבלנו בחיים. התחתנת כדת משה וישראל? תודה להשם. יש לך ילדים? תודה להשם. יש לך מה לאכול בבוקר? תודה להשם. שום דבר אינו מובן מאליו. כל רגע שאנחנו חיים – זו הודיה להשם.

נקמה יהודית. המחבלים חשבו שהם שולטים בנו. הם טבחו בנו, התעללו בנו באכזריות. ואני, בתוך כל התופת, הבנתי שלא יצליחו. בתוך האסון הנורא קלטתי שהנקמה היהודית הכי טובה תהיה שאתקרב לבורא העולם ואתחיל לקיים תורה ומצוות.

חיפוש האמת. נכנסנו לחודש אלול, ומתחילים 'לסכם' שנה לטבח. הסיכום שלי אחד: לחפש את האמת. להתחיל להסתכל פנימה, בנפש שלנו. כשנתחיל לתקשר ישירות עם בורא עולם, נוכל גם לנקות את הלב, ולעמוד נקיים וטהורים ביום הדין.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)