עם הרב יעקב נקי
רב שכונה ומנהל בית חב"ד יד התשעה, הרצליה
מדוע אנשים אינם מסתפקים במה שנקבע בבירור בהלכה אלא מוסיפים חוּמרוֹת והקפדות יתרות?
צריך להבחין בין שני דברים: האחד, הידורי מצווה, שבזה כל אדם משקיע לפי הרגשתו ואפשרויותיו; והשני – חוּמרוֹת, שיכולות לבוא לפעמים על חשבון הזולת.
הידורי מצווה, תפילין ומזוזות יפות ומהודרות, אתרוג נאה וכדומה, מבטאים את חביבות המצווה בעיני האדם. כך מתפרש הפסוק (שמות טו,ב) "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ" – "התנָאֶה לפניו במצוות; עשֵה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה" (שבת קלג,ב).
איננו מתפלאים כשבקניית מוצר או רהיט אנשים מוכנים לשלם יותר על איכות, יופי ועיצוב. כשדבר מסוים חשוב לאדם, הוא מוכן להשקיע בו יותר, ואינו מסתפק במינימום ההכרחי. גם כשהמצווה יקרה לאדם, הוא רוצה לקיימה בדרך מהודרת ומושלמת יותר.
שונה הדבר בחוּמרוֹת. כאן הדבר כבר תלוי במדריגתו של האדם. לדוגמה, האם אדם מן השורה צריך לרחוץ את ידיו כשם שעושה מנתח לפני ניתוח? יש רמת ניקיון שדיי בה לאדם הרגיל, ויש רמה גבוהה יותר של היגיינה הנדרשת בחדר ניתוח.
מי שמדריגתו ביראת שמיים ובעבודת הבורא גבוהה יותר, בהחלט יש מקום שיחמיר על עצמו וישאף לרמה גבוהה יותר של זהירות. אבל אם אדם מן השורה ינהג כך, עלולה להיווצר אי-התאמה בין החוּמרוֹת לבין מצבו הרוחני הכללי.
במיוחד יש להיזהר בחוּמרוֹת העלולות לפגוע בזולת. יכול להיווצר מצב שאדם 'מחמיר' בדברים שאין בהם חובה, ואגב כך נכשל באיסורים מהתורה, כמו הלבנת פנים, מחלוקת או כיבוד אב ואם, ונמצא שיצא שכרו בהפסדו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
