כשחומרי הבנייה עימו יצא בלילה חשוך לבית העלמין ויצק את הבטון על כל האזור שבו קבורים הצדיקים, המגיד ממזריטש ורבי זוסיא מאניפולי
"לא ייתכן שקברו של המגיד הקדוש יהיה פרוץ ומחולל. חייבים לעשות משהו, על אף הסכנה שבדבר", אמר הרב אהרון חזן.
הרב אהרון חזן
הוא נולד בקרסניסטב שבפולין. אביו, הרב מרדכי, שימש רב העיירה. בהיותו ילד התחוללה המהפכה הקומוניסטית, שפתחה תקופה קשה בחיים היהודיים.
משפחת חזן עמדה איתנה בסירובה להיכנע ללחץ הקומוניסטי. חבריו עזבו את ה'חדר', ואילו הוא נשאר בביתו ולמד תורה עם אביו וסבו. בהמשך למד בישיבה חב"דית שפעלה במחתרת.
כשבגר חיפש עבודה, כדי שלא ייאסר בעוון 'פרזיטיות'. לא היה קל לו למצוא עבודה שתאפשר לו לשבות בשבת. גם כשמצא עבודה לקח חופשה בימי חודש אלול תרצ"ו, בהיותו בן עשרים וארבע, ונסע לפקוד את ציוניהם של המגיד ממזריטש ורבי זושא מאניפולי, ובדרך חזרה עצר בברדיצ'ב, והשתטח על קברו של רבי לוי-יצחק.
.jpeg)
הציון ניצל. המצבה על ציוני המגיד ורבי זוסיא
שתי בקשות ביקש בכל המקומות הקדושים: האחת, להשתדך עם אישה יראת שמיים – דבר נדיר ברוסיה של הימים ההם. השנייה, שלא ייאלץ לעולם לחלל את השבת. עוד בקשה הייתה לו בעבור חברו, ר' יוסל קוזליק, שיזכה לעלות לארץ ישראל, דבר שאכן התגשם באותה שנה.
גם בקשתו האישית התמלאה. אחרי תפילת שחרית ניגש אליו ר' שלום פרידמן והזמינו לביתו. הוא הציע לו להשתדך עם אחותו, נחמה-לאה, בתו של הרב זוסיא פרידמן, רבה החסידי של העיר אודסה, ומצאצאי המגיד ממזריטש. השידוך קם והיה והרב חזן שמח על שמצא את אשר חיפש.
ואולם עדיין נכונו לזוג הצעיר מאבקים רבים, בעיקר בכל הקשור לחינוך הילדים. הרב חזן ניסה שוב ושוב לקבל אשרת יציאה מרוסיה, ובשנת תשכ"ו זכה סוף-סוף לקבלה.
זה היה לקראת ראש השנה תשכ"ז. קודם עלייתו לארץ הקודש נסע הרב חזן לבקר את קברי אבותיו בקרסניסטב, ומשם החליט להמשיך לאניפולי, לציונו של 'המגיד'.
בהגיעו לשם נחרד לגלות שלא נותר זכר למצבות. בעלי-חיים התרוצצו בכל מרחב בית החיים, והמחזה זעזע אותו מאוד. הוא הזעיק את חברו מילדות, ר' ברוך שוחט, שגר בסמיכות לאניפולי.
"מוכרחים למצוא דרך לציין את מקום הציון", אמר לר' ברוך. "עלינו לדאוג שבעלי-חיים לא יוכלו לרמוס ולחלל את המקום. מי יודע אם לא יחפרו את המקום כשדה הפקר".
מאחר שכבר עברו שלושים שנה מביקורו האחרון של הרב חזן במקום, ביקשו השניים לברר את מקומו המדויק של הקבר. הם נסעו אל רבה של סלאוויטה, הרב יצחק-גדליה ליברזון, שנהג לפקוד את הציונים בקביעות וידע את מקומם.
הרב ליברזון חשש. הפחד מהקומוניסטים היה גדול ביותר. "רק תראה לנו את המקום", הפציר בו הרב חזן, "נעשה הכול לבדנו". כמו-כן נעזרו באישה זקנה, שגם היא ידעה את המקום המדויק.
אחרי שנסתיימו הבירורים ביקש הרב חזן מידידו לקבל עליו את המשימה. "אני מסתכן. זה יכול להיות פיקוח נפש ממש!", הביע ר' ברוך את דאגתו. הרב חזן ניסה להפיג את חששו: "אם ישאלו אותך, אמור שאתה משפץ את קברי הוריך".
"בוא נעשה הסכם", אמר לו ר' ברוך. "הבטח לי שבזכות שיפוץ הקבר תדאג לתת לילד וילדה יהודים את שמות הוריי, בן-ציון וברכה, שיהיה להם זיכרון נצחי".
הרב חזן השיב כי אין הוא יכול להבטיח דבר כזה, שכן ככל הנראה לא ייוולדו לו עוד ילדים, אך הוא יכול לנסות להשתדל לבקש מבניו שיקראו לנכדיו בשמות אלה.
ר' ברוך הסכים והחל לטפל בנושא. לא היה קל כלל להשיג חומרי בנייה, והוא נאלץ לשלם על הבטון בשוק השחור.
בהמשך סיכם עם יהודי שהתגורר באניפולי שאם הק-ג-ב ישאלו למעשיו, שיאמר שבמקום קבורים הוריו, ושהוא משפץ את קבריהם, כדי שלא יתבזו. כשחומרי הבנייה עימו יצא בלילה חשוך לבית העלמין ויצק את הבטון על כל האזור שבו קבורים הצדיקים, המגיד ממזריטש ורבי זוסיא מאניפולי.
כאשר נודע לק-ג-ב על יציקת הבטון זימנו את הרב ליברזון וחקרו אותו לילה שלם. הלה טען שאין הוא יודע מי עשה זאת, ולבסוף שוחרר. 'הפושע' לא נמצא.
הרב חזן לא שכח את הבטחתו לידידו. כאשר נולדה בת לחתנו, ר' משה שיינר, יצא הרב חזן מבני-ברק לכפר חב"ד, מקום מגורי המשפחה. הוא פגש את חתנו וסיפר לו את הדברים. "מאוחר מדיי", אמר לו ר' משה. "כבר קראתי לה שם".
"ומה השם שנתתם?", בירר הרב חזן.
"ברכה", השיב ר' משה, "שתהיה ברכה בבית".
הרב חזן עמד כמסומר. ברכה הוא שמה של האֵם!...
אך דאגה קטנה קיננה בליבו: הלוא את השם נתן חתנו מליבו, ולא במיוחד על שם אימו של ידידו. הוא פנה אל הרב יעקב לנדא, רבה של בני-ברק, וזה הרגיעו: "כעת אתה יודע שגם משמיים כיוונו לכך!".
בהמשך דאג הרב חזן שאחד מנכדיו ייקרא בן-ציון, על שם אביו של ידידו. ההבטחה נתמלאה.
(על-פי 'המאבק והניצחון') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
