חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1961 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ז בתמוז ה'תשפ"ד, (02/08/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1961 - כל המדורים ברצף
למי נועדו הניסים?
יש חדש
מנקמת בני ישראל לנקמת ה'
מסעות ישראל
אנשי המדון
מאמץ משולב
אין אדם חוטא ולא לו
משמיים מילאו את ההבטחה
רציתי לשאול
הלכות 'תשעת הימים'
דרישת שלום מימי הבית השני

מס' 1961, ערב שבת-קודש פרשת מטות-מסעי, כ"ז בתמוז ה'תשפ"ד (02.08.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

למי נועדו הניסים?

הניסים נועדו להציל אותנו ולא את אויבינו. מי שקובע את התגובה על-פי התוצאה ולא על-פי הכוונה, מעיד שהוא מונע בידי הרגש ולא בידי ההיגיון

אנחנו רוצים להניח שהחלטות חשובות מתקבלות בתהליך רציונלי, קר רוח ושקול, ולא מתוך רגשנות וסערות נפש. אבל שוב ושוב מתברר עד כמה הרגש מניע את הקברניטים ולא השכל הקר והניתוח המפוכח.

אכן, טבח הילדים במג'דל שמס מירי הטיל הלבנוני מזעזע את נפשו של כל אדם. הדם רותח מעצם המחשבה שילדים ששיחקו להנאתם נקטלו בטבח מחריד כזה, סתם כך, רק מפני שארגון טרור מרושע החליט לשגר לעברם טיל נפץ. אבל מדוע התוצאה צריכה להנחות את צעדינו ולא הכַּוונה?

כמעט תאונה – תאונה

בחילות אוויר ובחברות תעופה נקוט כלל: 'כמעט תאונה – היא תאונה'. העובדה שבנס נמנעה התאונה אינה צריכה להשפיע על בחינת האירוע, על חקירת סיבותיו ועל הסקת המסקנות המתבקשות. כי אין סומכים על הנס, ולא בכל יום מתחוללים ניסים.

העובדה שעד היום לא התחולל אסון כזה, בעקבות שיגור אלפי הטילים מהצפון ומהדרום לעבר ערינו ויישובינו – היא נס אדיר. הקב"ה שומר ומגן על עמו, ומציל אותנו מפגיעתם הקטלנית של כלי המשחית.

ראינו זאת גם במלחמת המפרץ. הצורר העיראקי שיגר 39 טילי סקאד אל ריכוזי האוכלוסייה בארץ, ומספר הנפגעים היה מזערי. ואילו טיל אחד ששוגר לעבר בסיס אמריקני בסעודייה גרם למותם של 28 חיילים ואזרח, ולפציעתם של 99 בני-אדם. קרו לנו כאן ניסים גלויים ממש.

אבל הניסים נועדו להציל אותנו ולא את אויבינו. מי שקובע את התגובה על-פי התוצאה ולא על-פי הכוונה, מעיד שהוא מונע בידי הרגש ולא בידי ההיגיון. ההתייחסות לכל טיל או כטב"מ שמשוגרים לעבר ערים ויישובים צריכה להיות לפי פוטנציאל הנזק שלהם ולא לפי מידת ההצלחה בפועל. הלוא כל ירי כזה עלול היה להביא חלילה לתוצאה הנוראה שאירעה בשבת האחרונה!

מדוע רק עכשיו, כאשר למרבה הצער לא התחולל הנס ונגרם הטבח המזעזע, ברור לכולם שחייבים להגיב בעוצמה? למה זה לא היה ברור עד עכשיו? איך מדינה ומערכת ביטחון מוכנות 'להכיל' מציאות שבה משגרים מדי יום ביומו טילים לעבר ריכוזי אוכלוסייה, כאשר רק הניסים מפרידים בין הרג המוני לבין 'חזרה לשגרה'?!

לא ברגשנות

קבלת החלטות רגשנית מאפיינת גם את הלחץ ל'עסקה עכשיו'. אכן, מצבם של החטופים קורע את הלב, אבל האם קבלת ה'עסקה' המדוברת, שמשמעותה המעשית השארת המפלצת החמאסית על רגליה, היא החלטה מושכלת, צופה פני עתיד, או שיש כאן רצון לשכך את הלב הכואב, כאן ועכשיו, תוך התעלמות מהתוצאה לטווח הארוך? בדיוק כשם שהקמפיין הרגשי למען שחרורו של חייל אחד המיט עלינו את טבח שמחת תורה.

לרֶגֶש תפקיד חשוב. הוא מרכיב מרכזי בתכונות האנושיות שלנו. איננו רובוטים נטולי רגש ותחושה, חלילה. ועדיין החלטות הרות גורל חייבות להתקבל בקור רוח, בניתוח רציונלי מפוכח, ולא בטלטלות רגשיות. ינחה ה' את מקבלי ההחלטות לבחור בצעדים הנכונים למען העתיד של כולנו.


משפחות החטופים בתפילה בציון הרבי. מימין: אלי ביבס, אופק שאול ויעקב ארגמני

  יש חדש

החטופים מתפללים

משפחות החטופים, שהתלוו לנסיעת ראש הממשלה לארה"ב, באו לציונו של הרבי מליובאוויטש להודות על מי שניצלו ולהתפלל בעבור שחרורם של החטופים שעדיין נתונים בידי המרצחים. יעקב ארגמני, שהשתתף ב'מסע החטופים' שארגנו צעירי חב"ד לפני שמונה חודשים, בא עכשיו לציון עם בתו נועה, שניצלה מהתופת ב'מבצע ארנון' לשאת תפילת הודיה ולעורר רחמים למען שאר החטופים.

סיומי מסכת בשידור

מנהג חסידי לערוך בתשעת הימים סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה. מנהג זה מתקיים גם ברשתות הרדיו, שבהן משודרים סיומי מסכת בתשעת הימים: בקול חי (93, 92.8) בימי א-ה ב-16:45, ביום שישי בשעה 12:45, במוצ"ש בשעה 21:45, בערב תשעה באב בשעה 13:45, ובתשעה באב בשעה 13:00. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3) בימים א-ה בשעה 15:10. בקול פליי (107.6) בימים א-ה בשעה 13:45 וביום שישי בשעה 9:45. ברשת כאן מורשת (100.7, 92.5, 90.5, 90.8, וב-am 531) בימים א-ה ב-14:45 וביום שישי בשעה 12:45.

  שלחן שבת

מנקמת בני ישראל לנקמת ה'

בפרשתנו מצווה הקב"ה את משה רבנו: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים". משה מעביר את הציווי לבני ישראל ואומר: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא... לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן".

מדוע שינה משה את דברי ה' מ"נקמת בני ישראל" ל"נקמת ה'"? רש"י מבאר: "לפי שעמדו כנגד ישראל, נחשבו הם כאילו עמדו כנגד הקב"ה". כלומר, מלחמתם של בני מדיין בעם ישראל נחשבה מלחמה בקב"ה.

כובד הראש של השכינה

ב'ליקוטי לוי יצחק' מבוארת המשמעות הפנימית של הדברים: "הקב"ה חפץ ומדקדק על כבודן של ישראל יותר מכבודו, ומשה בהפך – מדקדק על כבודו של הקב"ה יותר מכבודן של ישראל".

רעיון זה משתקף גם מדברי המגיד ממזריטש (אור תורה, ויגש), המבאר את המשנה "אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש", שאדם צריך לכוון את תפילתו על כובד הראש של השכינה. להתפלל בשיברון לב על שהשכינה אינה גלויה. עליו לחוש שהחיסרון בגילוי האלוקות בעולם נוגע לו יותר מצרכיו האישיים. גם הבקשות הגשמיות שהוא מבקש – דירה, פרנסה, בריאות, נחת מהילדים וכו' – נובעות אף הן מהרצון להתמסר בלי הפרעות לעבודת ה'.

עלייה במסירת הציווי

ועדיין איך ייתכן שמשה רבנו, ש"שכינה מדברת מתוך גרונו", שינה מדברי הקב"ה? אם רצה להקפיד על כבודו של הקב"ה, היה יכול לומר תחילה כדברי ה' – "נקום נקמת בני ישראל", ולהוסיף אחר-כך "נקמת ה'"! גם כשהמגיד ממזריטש מפרש את 'כובד הראש' ככובד הראש של השכינה, אין זה סותר את המשמעות הפשוטה של התפילה – בקשת צורכי האדם.

אלא שהשגת "נקמת ה'" אפשרית רק בשלב שבו משה מוסר את הציווי לבני ישראל, ולא כשהציווי ניתן לו מפי הקב"ה. בשעה שקיבל את הציווי הייתה זו נקמת 'בני ישראל' בלבד, ואולם כשהגיע השלב שבו עליו למסור את הציווי לבני ישראל, ניתן הכוח להתעלות ל"נקמת ה'".

מתוך הירידה

בתורת החסידות נאמר הכלל: "כל הגבוה יותר, יורד למטה יותר". כאשר האור האלוקי מתגלה במקום נחות, בעולם הזה, הרי זה אור שבמקורו נעלה יותר מאור אלוקי המאיר בעולמות הרוחניים.

נקמת ה' במדיין נעשתה על־ידי בני ישראל, שהם בני-אדם, בשר ודם בעולם הזה התחתון, ואינם בטלים לקב"ה כמו מלאכים, שרפים ונשמות. אך דווקא בכוחם לגלות את האור האלוקי הנעלה ביותר. לכן כל יהודי ויהודי יקר לקב"ה, ותפקידם להוריד את האחדות האלוקית העליונה גם לתוך המציאות התחתונה, ובראש ובראשונה – לעמוד בתנועה נפשית של אהבת ישראל, מתוך שלילת כל עניין של פירוד לבבות. ועל-ידי זה פועלים את הגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם כרך עג עמ' 96)

  מן המעיין

מסעות ישראל

בזכות השושבינים

"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, ביד משה ואהרון" (במדבר לג,א). אותה התעלות שבני ישראל זכו לה ביציאת מצרים לא הייתה יכולה להיות בלי סיועם של משה ואהרון, בהיות משה שושבינו של הקב"ה ואהרון שושבינה של כנסת ישראל.

(רבי שלמה מקרלין)

גאולת הניצוצות

"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על-פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם" (במדבר לג,ב). בכל המסעות הללו הייתה כוונה לתקן את המקומות ולהוציא מהם את ניצוצות הקדושה. לכן נכתבו בתורה שמות המסעות והמקומות שאותם תיקנו. "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על-פי ה'", היינו שמשה כתב את כל המקומות שהוציאו מהם את הניצוצות במהלך המסעות.

(המגיד ממזריטש)

תמימות בדרך

"אשרי תמימי דרך" –  אשרי מי שנשארים בתמימותם גם בדרך. כי על-פי רוב בדרך מאבדים הרבה סגולות ומידות טובות. ההתנהגות בדרך אינה כמו בבית, בסביבת המכרים והמקורבים. הרבותא של "וייסעו ויחנו" של בני ישראל הייתה שנסיעותיהם ומוצאיהם היו "על-פי ה'" ולא השתנו לרעה במשך נדודיהם במדבר.

(רבי אשר מרימנוב)

המסע והמוצא

מדוע בתחילת הכתוב הקדים את 'מוצאיהם' ל'מסעיהם', ובסוף הפסוק הקדים את 'מסעיהם' ל'מוצאיהם'? כי כאשר משה בא למקום, הקדים על-פי ה' לכתוב את כל המוצאות שימצאו אותם במסע זה בטרם יבואו, אבל הפסוק מוסר את המאורעות אחרי שכבר אירעו, ולכן הקדים מסע למוצא.

(רבי יהושע מקוטנה)

מ"ב מסעות קדושים

'ואלה' בגימטרייה מ"ב, רמז למ"ב מסעות קדושים, שנרמזו בהם עניינים נשגבים מאוד.

(רבי יצחק מנשכיז)

כוח להכניע

המדבר, שנקרא 'מדבר העמים' (יחזקאל כ), הוא מקור יניקת הקליפות. לכן הוא ארץ מלחה אשר לא תעשה פרי, כי הקליפות דואגות לעצמן בלבד ואינן משפיעות לזולתן. על-ידי שבני ישראל נסעו במדבר עם הארון הכניעו וביטלו את מקור יניקת הקליפות. מעשה אבות סימן לבנים: נסיעותיהם של אבותינו במדבר מאפשרות לכל אחד ואחד להכניע את ה'מדבר' שלו – את גופו ונפשו הבהמית.

(לקוטי תורה)

ירידה ועלייה

מסעי בני ישראל רומזים לירידת הנשמה למטה. ואחרי ירידה זו מתחיל תהליך של 'חזרה' – היינו העלייה שאליה מגיעה הנשמה על-ידי עבודתה בעולם הזה. 'חזרה' זו היא דרך אותם מסעות. כלומר, אז מתגלה כיצד גם המסעות – הירידה – הם לאמיתו של דבר חלק מהעלייה.

(הרבי מליובאוויטש)

העבר וההווה

עבודת המשכן והמקדש התחילה בתרומת הדשן, שהייתה הסיום של עבודת היום שעבר. תחילת עבודת היום החדש התבססה על גמר עבודת היום שעבר. הלקח שאנו למדים מזה שנכתבו המסעות כאן, קודם הכניסה לארץ, שכיבוש וירושת הארץ בעתיד יתבססו על קרבנות העבר, על דשן אפר הקרבנות ומוקדי הגולה.

(מאיר עיני ישרים)

  אמרת השבוע

אנשי המדון

ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ אמר: "מוכן אני לקבל את החוטאים הגדולים ביותר, אפילו את מי שכשלו בעבירות החמורות של עבודה זרה וגילוי עריות, אבל את בעלי המחלוקת איני רוצה לראות בארבע אמותיי".

שאלוהו: "עד כדי כך?!".

השיב הרבי: "התורה אומרת 'צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים', הילחם בבעלי המחלוקת, אנשי הריב והמדון, ומדוע? 'כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם... עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי' – בעלי המחלוקת גרועים מחוטאים בעבודה זרה ('פעור') ובגילוי עריות ('כזבי'). עובדה היא שכדי שיבוא עלינו חורבן הבית הראשון היו צריכות להיות שלוש העבירות החמורות, ואילו הבית השני נחרב על חטא אחד בלבד – שנאת חינם".

  גאולהפדיה

מאמץ משולב

מִקְדָּשׁ מִשָּׁמַיִם. בספר הזוהר (חלק ג רכא,א) מכונה הבית השלישי "בניינא דקוב"ה" – בניין שייבנה בידי הקב"ה. רש"י (סוכה מא,א) אומר: "מקדש העתיד שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל הוא, ייגלה ויבוא משמיים, שנאמר 'מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ'". ואולם יש דעה בחז"ל (ויקרא רבה ט,ז; במדבר רבה יג,ב) שבית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם, וכן פסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא), שהמשיח הוא הבונה את בית המקדש.

טעמו של הרמב"ם פשוט: בניין בית המקדש הוא מצוות עשה (כפי שהוא מדגיש בתחילת הלכות בית הבחירה), ולכן עם ישראל צריך לבנות בעצמו את הבית ולקיים את המצווה. אם הקב"ה יוריד את בית המקדש מוכן מן השמיים, תינטל מעם ישראל המצווה הגדולה הזאת.

מנגד אומר הזוהר שייחודו של הבית השלישי לעומת שני המקדשים שקדמו לו הוא, שהללו היו מעשי ידי אדם ולכן חרבו ("בניינא דבר-נש, דלית ביה קיומא כלל"), ואילו הבית השלישי יהיה "בניינא דקוב"ה" ולכן יעמוד לנצח.

מוסבר על כך (ראו לקוטי שיחות כרך חי, עמ' 418 ואילך; כרך יא, עמ' 98; כרך יג, עמ' 84) שבעצם אין כאן סתירה: בבית המקדש השלישי יהיו דברים שייבנו בידי אדם ויהיו דברים שיֵרדו ויבואו מן השמיים. כך משתלבות שתי הדעות – מכיוון שזו מצוות עשה, יצטרך עם ישראל לבנות בעצמו ולוּ חלק מבית המקדש, ואילו הדברים העליונים, שיבטיחו את נצחיותו, אכן יבואו מן השמיים.

טעימה מהרמב"ם

אין אדם חוטא ולא לו

"חָשׁוּד שֶׁהֵעִיד עַל שֶׁל אֲחֵרִים – נֶאֱמָן; חֲזָקָה אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ" (הלכות מעשרות יב,יז)

פרק יב בהלכות מעשרות עוסק בשאלה מי חשוד על המעשרות ואינו נאמן להעיד שהפירות מעושרים. בסיום הפרק הרמב"ם כותב שהחשוד אינו נאמן כשהוא מעיד על הפירות שלו, אך אם הוא מעיד על פירות של אחרים – נאמן. הסיבה היא הכלל התלמודי "חזקה אין אדם חוטא ולא לו". יהודי עלול לעבור על רצון ה' לצורך תועלתו האישית, אך לא יחטא למען אחרים.

הראב"ד חולק על הרמב"ם, ולדעתו אין להאמין לחשוד גם כשהוא מעיד על של אחרים. ואולם השולחן ערוך פסק כשיטת הרמב"ם (יו"ד קיט,ז).

העיקרון ההלכתי הזה משתקף בפתגם חסידי. אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש אמר: "כששני יהודים נפגשים ועוסקים בעבודת ה' – יש כאן שתי נפשות אלוקיות מול נפש בהמית אחת". ולכאורה, מדוע אין כאן שתי נפשות אלוקיות מול שתי נפשות בהמיות?

אלא שהנפש הבהמית מרוכזת בעצמה בלבד, בעוד הנפש האלוקית עסוקה במילוי רצון ה'. לכן "אין אדם חוטא ולא לו", כי חטא הוא התגברות הנפש הבהמית, וזו לא תצא מגדרה למען אחרים. כששני יהודים נפגשים, שתי הנפשות האלוקיות משתפות פעולה זו למען זו, אך הנפש הבהמית של כל אחד מהם מרוכזת בעצמה ואינה מתעניינת בזולת. נמצא ששתי נפשות אלוקיות פועלות מול נפש בהמית אחת של כל אחד מהם.

  מעשה שהיה

משמיים מילאו את ההבטחה

כשחומרי הבנייה עימו יצא בלילה חשוך לבית העלמין ויצק את הבטון על כל האזור שבו קבורים הצדיקים, המגיד ממזריטש ורבי זוסיא מאניפולי

"לא ייתכן שקברו של המגיד הקדוש יהיה פרוץ ומחולל. חייבים לעשות משהו, על אף הסכנה שבדבר", אמר הרב אהרון חזן.


הרב אהרון חזן

הוא נולד בקרסניסטב שבפולין. אביו, הרב מרדכי, שימש רב העיירה. בהיותו ילד התחוללה המהפכה הקומוניסטית, שפתחה תקופה קשה בחיים היהודיים.

משפחת חזן עמדה איתנה בסירובה להיכנע ללחץ הקומוניסטי. חבריו עזבו את ה'חדר', ואילו הוא נשאר בביתו ולמד תורה עם אביו וסבו. בהמשך למד בישיבה חב"דית שפעלה במחתרת.

כשבגר חיפש עבודה, כדי שלא ייאסר בעוון 'פרזיטיות'. לא היה קל לו למצוא עבודה שתאפשר לו לשבות בשבת. גם כשמצא עבודה לקח חופשה בימי חודש אלול תרצ"ו, בהיותו בן עשרים וארבע, ונסע לפקוד את ציוניהם של המגיד ממזריטש ורבי זושא מאניפולי, ובדרך חזרה עצר בברדיצ'ב, והשתטח על קברו של רבי לוי-יצחק.


הציון ניצל. המצבה על ציוני המגיד ורבי זוסיא

שתי בקשות ביקש בכל המקומות הקדושים: האחת, להשתדך עם אישה יראת שמיים – דבר נדיר ברוסיה של הימים ההם. השנייה, שלא ייאלץ לעולם לחלל את השבת. עוד בקשה הייתה לו בעבור חברו, ר' יוסל קוזליק, שיזכה לעלות לארץ ישראל, דבר שאכן התגשם באותה שנה.

גם בקשתו האישית התמלאה. אחרי תפילת שחרית ניגש אליו ר' שלום פרידמן והזמינו לביתו. הוא הציע לו להשתדך עם אחותו, נחמה-לאה, בתו של הרב זוסיא פרידמן, רבה החסידי של העיר אודסה, ומצאצאי המגיד ממזריטש. השידוך קם והיה והרב חזן שמח על שמצא את אשר חיפש.

ואולם עדיין נכונו לזוג הצעיר מאבקים רבים, בעיקר בכל הקשור לחינוך הילדים. הרב חזן ניסה שוב ושוב לקבל אשרת יציאה מרוסיה, ובשנת תשכ"ו זכה סוף-סוף לקבלה.

זה היה לקראת ראש השנה תשכ"ז. קודם עלייתו לארץ הקודש נסע הרב חזן לבקר את קברי אבותיו בקרסניסטב, ומשם החליט להמשיך לאניפולי, לציונו של 'המגיד'.

בהגיעו לשם נחרד לגלות שלא נותר זכר למצבות. בעלי-חיים התרוצצו בכל מרחב בית החיים, והמחזה זעזע אותו מאוד. הוא הזעיק את חברו מילדות, ר' ברוך שוחט, שגר בסמיכות לאניפולי.

"מוכרחים למצוא דרך לציין את מקום הציון", אמר לר' ברוך. "עלינו לדאוג שבעלי-חיים לא יוכלו לרמוס ולחלל את המקום. מי יודע אם לא יחפרו את המקום כשדה הפקר".

מאחר שכבר עברו שלושים שנה מביקורו האחרון של הרב חזן במקום, ביקשו השניים לברר את מקומו המדויק של הקבר. הם נסעו אל רבה של סלאוויטה, הרב יצחק-גדליה ליברזון, שנהג לפקוד את הציונים בקביעות וידע את מקומם.

הרב ליברזון חשש. הפחד מהקומוניסטים היה גדול ביותר. "רק תראה לנו את המקום", הפציר בו הרב חזן, "נעשה הכול לבדנו". כמו-כן נעזרו באישה זקנה, שגם היא ידעה את המקום המדויק.

אחרי שנסתיימו הבירורים ביקש הרב חזן מידידו לקבל עליו את המשימה. "אני מסתכן. זה יכול להיות פיקוח נפש ממש!", הביע ר' ברוך את דאגתו. הרב חזן ניסה להפיג את חששו: "אם ישאלו אותך, אמור שאתה משפץ את קברי הוריך".

"בוא נעשה הסכם", אמר לו ר' ברוך. "הבטח לי שבזכות שיפוץ הקבר תדאג לתת לילד וילדה יהודים את שמות הוריי, בן-ציון וברכה, שיהיה להם זיכרון נצחי".

הרב חזן השיב כי אין הוא יכול להבטיח דבר כזה, שכן ככל הנראה לא ייוולדו לו עוד ילדים, אך הוא יכול לנסות להשתדל לבקש מבניו שיקראו לנכדיו בשמות אלה.

ר' ברוך הסכים והחל לטפל בנושא. לא היה קל כלל להשיג חומרי בנייה, והוא נאלץ לשלם על הבטון בשוק השחור.

בהמשך סיכם עם יהודי שהתגורר באניפולי שאם הק-ג-ב ישאלו למעשיו, שיאמר שבמקום קבורים הוריו, ושהוא משפץ את קבריהם, כדי שלא יתבזו. כשחומרי הבנייה עימו יצא בלילה חשוך לבית העלמין ויצק את הבטון על כל האזור שבו קבורים הצדיקים, המגיד ממזריטש ורבי זוסיא מאניפולי.

כאשר נודע לק-ג-ב על יציקת הבטון זימנו את הרב ליברזון וחקרו אותו לילה שלם. הלה טען שאין הוא יודע מי עשה זאת, ולבסוף שוחרר. 'הפושע' לא נמצא.

הרב חזן לא שכח את הבטחתו לידידו. כאשר נולדה בת לחתנו, ר' משה שיינר, יצא הרב חזן מבני-ברק לכפר חב"ד, מקום מגורי המשפחה. הוא פגש את חתנו וסיפר לו את הדברים. "מאוחר מדיי", אמר לו ר' משה. "כבר קראתי לה שם".

"ומה השם שנתתם?", בירר הרב חזן.

"ברכה", השיב ר'  משה, "שתהיה ברכה בבית".

הרב חזן עמד כמסומר. ברכה הוא שמה של האֵם!...

אך דאגה קטנה קיננה בליבו: הלוא את השם נתן חתנו מליבו, ולא במיוחד על שם אימו של ידידו. הוא פנה אל הרב יעקב לנדא, רבה של בני-ברק, וזה הרגיעו: "כעת אתה יודע שגם משמיים כיוונו לכך!".

בהמשך דאג הרב חזן שאחד מנכדיו ייקרא בן-ציון, על שם אביו של ידידו. ההבטחה נתמלאה.

(על-פי 'המאבק והניצחון')

  רציתי לשאול

עם הרב יעקב נקי

רב שכונה ומנהל בית חב"ד יד התשעה, הרצליה

מדוע אנשים אינם מסתפקים במה שנקבע בבירור בהלכה אלא מוסיפים חוּמרוֹת והקפדות יתרות?

צריך להבחין בין שני דברים: האחד, הידורי מצווה, שבזה כל אדם משקיע לפי הרגשתו ואפשרויותיו; והשני – חוּמרוֹת, שיכולות לבוא לפעמים על חשבון הזולת.

הידורי מצווה, תפילין ומזוזות יפות ומהודרות, אתרוג נאה וכדומה, מבטאים את חביבות המצווה בעיני האדם. כך מתפרש הפסוק (שמות טו,ב) "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ" – "התנָאֶה לפניו במצוות; עשֵה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה" (שבת קלג,ב).

איננו מתפלאים כשבקניית מוצר או רהיט אנשים מוכנים לשלם יותר על איכות, יופי ועיצוב. כשדבר מסוים חשוב לאדם, הוא מוכן להשקיע בו יותר, ואינו מסתפק במינימום ההכרחי. גם כשהמצווה יקרה לאדם, הוא רוצה לקיימה בדרך מהודרת ומושלמת יותר.

שונה הדבר בחוּמרוֹת. כאן הדבר כבר תלוי במדריגתו של האדם. לדוגמה, האם אדם מן השורה צריך לרחוץ את ידיו כשם שעושה מנתח לפני ניתוח? יש רמת ניקיון שדיי בה לאדם הרגיל, ויש רמה גבוהה יותר של היגיינה הנדרשת בחדר ניתוח.

מי שמדריגתו ביראת שמיים ובעבודת הבורא גבוהה יותר, בהחלט יש מקום שיחמיר על עצמו וישאף לרמה גבוהה יותר של זהירות. אבל אם אדם מן השורה ינהג כך, עלולה להיווצר אי-התאמה בין החוּמרוֹת לבין מצבו הרוחני הכללי.

במיוחד יש להיזהר בחוּמרוֹת העלולות לפגוע בזולת. יכול להיווצר מצב שאדם 'מחמיר' בדברים שאין בהם חובה, ואגב כך נכשל באיסורים מהתורה, כמו הלבנת פנים, מחלוקת או כיבוד אב ואם, ונמצא שיצא שכרו בהפסדו.

  פינת ההלכה ומנהג

הלכות 'תשעת הימים'

שאלה: מה הם הדינים המיוחדים ל'תשעת הימים'?

תשובה: נוהגים שלא לאכול בשר מראש חודש אב ואילך (ויש ספרדים המקילים בראש חודש עצמו) אלא בסעודות מצווה ובסעודות שבת. טעימה בערב שבת לצורך הבישול – מותרת, אבל טעימה לקיום המנהג 'טועמיה חיים זכו' – יש אוסרים. מתירים אכילת בשר לחלשים, לחולים ולנשים בהיריון, כשאינם יכולים להסתפק בדגים או בתחליפים.

כביסה: אסור לכבס וללבוש בגדים מכובסים בתשעת הימים, אך לכבוד שבת מותר. האיסור חל על בגדים עליונים בלבד, כגון חולצות, מכנסיים, חצאיות ושמלות, אבל בלבנים ובגרביים מקילים לגמרי. בתנאי ארצנו החמה נהוג ללבוש למשך שעה קודם תשעת הימים את הבגדים שרוצים ללבוש בתשעת הימים, ואז כבר אין להם דין של בגד מכובס.

מי שבגדיו מלוכלכים או ספוגים זיעה, ואין לו בגד נקי שכבר נלבש, רשאי להחליפו בבגד מכובס, אם לפי הרגלו אין הוא מסוגל להשתמש בו כך. הוא הדין בסדינים, במטפחות וכדומה.

רחצה: איסור הרחצה בתשעת הימים הוא רק על רחיצת כל הגוף בו-בזמן. בקהילות ספרד נהגו לאסור רחצה במים חמים בלבד, ובקהילות אשכנז אסרו אף בצוננים. מובן שאין לאסור כלל רחצה שיש בה צורך הלכתי או בריאותי.

האיסור אינו אלא ברחיצה של תענוג. לכן מי שרגיל להתרחץ לעיתים קרובות, ואם לא יתרחץ יצטער – מותר לו להתרחץ כהרגלו, אפילו במים חמים ובסבון, ובלבד שיעשה זאת בצנעה. מותר גם לטבול במקווה טהרה למי שמנהגו בכך.

(למנהג רוב הספרדים מתחילים דיני רחצה, כביסה ותספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב).

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנא ס"ג וסט"ז. כף החיים שם ס"ק צא, קפד-קצ. גשר החיים עמ' רכ, רלד. הוספות לשו"ע אדה"ז חלק ה-ו עמ' 1846. שערים המצויינים בהלכה סי' קכב ס"ק יג. ילקוט יוסף ח"ה עמ' 562 ואילך. פסקי תשובות סי' תקנא ס"ק מ, וש"נ. שלחן מנחם או"ח ח"ג עמ' סב.

  חיים יהודיים

דרישת שלום מימי הבית השני

בקרסנודאר שברוסיה, באזור הקווקז, נחשפו שרידים ארכיאולוגיים של בית כנסת עתיק, שנבנה בשלהי ימי בית המקדש השני, ועמד על תילו לפחות חמש-מאות שנה

תעודת זהות. הרב מנחם-מענדל לאזאר, בן 30, רב העיר ושליח חב"ד בעיר קְרַסְנוֹדָאר, עיר ברוסיה באזור הקווקז, על הגדה הימנית של נהר קובאן. אביו הוא רבה של רוסיה, הרב בערל לאזאר. למד במוסדות החינוך של חב"ד במוסקווה, ולאחר נישואיו יצאו הוא ורעייתו  לשליחות.


"קולו של השופר נשמע שוב במקום היסטורי זה". הרב לאזאר

שורשים. לעיר שלנו יש שורשים יהודיים עתיקים מאוד. גם לפני מאה שנה פעלה כאן קהילה יהודית תוססת. בית הכנסת העתיק משמש עדות לקהילה שפעלה כאן. גם בית הקברות היהודי, שהשתמר בחלקו, ונמצא כעת באחריותנו, מעיד על החיים היהודיים שפיעמו כאן לפני מלחמת העולם.

תגלית. לפני כשנה נחשפו שרידים ארכיאולוגיים של בית הכנסת העתיק ביותר שנתגלה אי-פעם ברוסיה, ואחד העתיקים בעולם. שרידי בית הכנסת נתגלו בעיר העתיקה פנגוריה, בחצי האי טאמאן שבתחום העיר קרסנודאר. זו הייתה דרישת שלום בת אלפיים שנה, מהפזורה היהודית שהגיעה עד לכאן כבר בימי בית המקדש השני.

הפתעה. הארכיאולוגים הופתעו מאוד מהתגלית. אחרי בדיקה מעמיקה של יסודות בית הכנסת וקווי המתאר של קירותיו, הגיעו למסקנה שבית הכנסת נבנה בשלהי ימי הבית השני. בית הכנסת היה עשיר, גדול ומפואר. הוא היה מחופה באבני שיש יקרות, מאובזר היטב, וככל הנראה היה בו גם מקווה טהרה. בחודשים האחרונים נחשפו עוד תגליות במקום, והדבר מעורר בכל פעם התרגשות גדולה. התגלית האחרונה הייתה כשנחפר בסמוך רחוב שלם, ושם נמצאו מטבעות מאותם ימים.



שרידי בית הכנסת שנתגלו בעיר העתיקה פנגוריה, בחצי האי טאמאן

היסטוריה. החוקרים ציינו כי בתי כנסת מעטים פעלו בימי הבית השני, ונבנו בידי בני התפוצות, שגרו הרחק מירושלים. לפי הידוע, בתי הכנסת הראשונים מתוארכים למאה השלישית לפני הספירה, ובנייתם פרחה רק במאה השלישית לספירה. לכן בית הכנסת שנתגלה אצלנו הוא מהעתיקים בעולם. עוד קבעו החוקרים שבית הכנסת עמד על תילו עד אמצע המאה השישית, כ-500 שנה מאז היווסדו, ונחרב עם כיבוש העיר בידי הברברים, שבזזו את העיר והעלו באש את המבנים שבה.

תנור. בצו ממשלתי המקום נסגר לחלוטין למשך תקופה, וגדולי הארכיאולוגים החלו למפות אותו, ולהעמיק בחקר הממצאים שבו. בביקור שערכנו במקום בחודש אלול שעבר מסרו לנו החוקרים, שעם התקדמות החפירות מתברר שכל האזור היה מתחם יהודי. הם גילו כי מאחורי בית הכנסת היה תנור גדול לאפיית לחם. נשאנו במקום תפילה ואף תקענו בשופר. וכך קולו של השופר נשמע שוב במקום היסטורי זה, אחרי כאלף וחמש-מאות שנה מאז נדם.

תודעה. מלבד הערך ההיסטורי הכללי, לגילוי הזה יש משמעות רבה בעבור היהודים שגרים היום בקרסנודאר. הדבר מחזק מאוד את התודעה היהודית שלהם ואת ההבנה כי היהדות היא חיבור לנצח, והיא נטועה בשורשים העמוקים ביותר של ההיסטוריה. הכרה זו נותנת כוח לתנופת חיים רוחניים אקטואלית ופעילה.

פעילות. הקהילה שלנו מונה עשרות משפחות, והיא פעילה מאוד. יש לנו בית כנסת, גני ילדים, ובקרוב גם בתי ספר. יש סעודות שבת משותפות, ומעגל פעילות רחב בחגים ובמועדים, לאורך מחזור השנה, שבמסגרתו אנו עומדים בקשר עם יותר מאלף יהודים. המאמץ העיקרי הוא לעבוד עם הצעירים. שלא כמבוגרים, שעוד זוכרים את הסבתא שדיברה יידיש, להם יש מוּדעוּת חלשה ליהדותם. בשנים האחרונות אנחנו מפעילים בחודשי הקיץ מחנות קיץ לילדים, ורואים הצלחה גדולה. רעייתי ואני עובדים חזק גם בקרב המבוגרים יותר, בשיעורי תורה, קשר אישי, ביקורי בית ועוד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)