חייל רוסי כיוון את נשקו לעברי ואמר: "שמע יהודי, לא הספקתי להכין שוחה טובה כשלך. יהודי ממילא אינו צריך להישאר בחיים. ועכשיו, או שתצא מכאן או שאירה בך"
שוטר המשטרה החשאית שנכנס אל החדר פער את עיניו בתימהון. במרכז החדר ראה אדם מקפץ על קביים וגזרי נייר משתלשלים מזקנו. סביבו רוקדים ילדים מבודחים, הלועגים למראהו. כשהבין השוטר כי נקלע למשובת ילדים המתעללים בתימהוני, פנה לאחור ועזב את המקום.
זה היה אלתור מהיר של סיפור כיסוי ל'חדר מחתרתי', שכמותו פעלו רבים ברחבי רוסיה. ה'תימהוני' היה הרב זלמן-לייב אסטולין, שה'חדר' החשאי פעל בביתו, והוא שימש מורה לתלמידים. את גזירי הנייר מיהר להדביק עליו אחד התלמידים, ברגע שנודע להם כי שוטר ק-ג-ב עומד לתפוס 'על חם' את ה'חדר' הבלתי-חוקי.
אלה היו ימי השלטון הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית. השלטונות פעלו לדכא את הדת, וכמעט הצליחו במזימתם. ואולם הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש התייצב כנגדם, והקים מחתרת חסידית, שפעיליה עסקו בהפצת היהדות ובשימור הגחלת היהודית.
המחתרת הקימה תלמודי תורה, מקוואות ובתי כנסת, שפעלו בסתר ואִפשרו את קיום החיים היהודיים. כאשר 'חדר' או מקווה נסגרו ומפעיליהם שולחו לסיביר או אף הוצאו להורג, פעלו הרבי וחסידיו לפתוח מייד 'חדר' ומקווה אחרים.
כך היה גם בטשקנט, בירת אוזבקיסטן. בימי מלחמת העולם השנייה נמלטו מיליונים מזרחה, הרחק מאזורי הקרבות, וכך מצאו אלפי יהודים מקלט בערי אוזבקיסטן.
בין הפליטים היו חסידי חב"ד רבים, שהשתכנו בעיקר בערים סמרקנד וטשקנט. שליח הרבי, הרב יונה כהן, מנהל רשת המחתרות, ומי שלימים נרצח בשל פעילותו זו, פעל מייד להקים מערכת של חיי יהדות. הוא דאג למורים, לבתים שבהם יתקיימו הלימודים ולארוחות חמות לילדים, דבר שעלה הון עתק בימים ההם.
אחד הבתים שנבחר לשמש 'חדר' חשאי היה ביתה של משפחת אסטולין הצעירה. הרב זלמן-לייב גויס לצבא האדום, וההיגיון אמר שהשלטונות לא ירצו להתנכל לרעייתו בשעה שבעלה נלחם למען המולדת.
הרב אסטולין אצל הרבי מליובאוויטש. ניסים במלחמה
כך התקבצו התלמידים בבית המשפחה מדי יום בשעה מוקדמת, כדי שלא להיחשף, עד שעות הערב המאוחרות. הגברת רייזל אסטולין התמסרה לסידור הבית, שהיה למעשה חדר אחד, שבו שתי מיטות, בעבורה ובעבור בנה הקטן, ודאגה לכל צורכי התלמידים.
כבר מצעירותו נודע הרב אסטולין בגאונותו בתורה. בהיותו נער צעיר למד מפי רבה של שומאיץ, הרב צבי-יהודה אדלשטיין, שהיה מפורסם כגדול בתורה. הוא למד עימו גמרא בעמקות גדולה. כתשלום על הלימוד לימד הרב אסטולין את ילדיו של הרב. הילדים היו רבי גרשון אדלשטיין, לימים ראש ישיבת פוניבז', ואחיו רבי יעקב, רבה של רמת השרון.
זמן קצר לפני פלישת גרמניה לברית-המועצות נשא את זוגתו, אבל כעבור כמה חודשים גויס לצבא האדום ונשלח לחזית. לאחר פציעה קשה, שקטעה את רגלו, שוחרר ושב לביתו, כשהוא נעזר בקביים עד סוף ימיו.
בבית השתלב ב'חדר' המחתרתי, והחל למסור שיעורי תורה לילדים יתומים, שהוריהם נהרגו בהפצצות או נפטרו מרעב וממחלות.
במהלך הלימוד היה הרב אסטולין מספר לתלמידיו חוויות מהמלחמה שממנה שב, ומתאר את הניסים הרבים שחווה.
"לחמנו באזורים המסוכנים ביותר", סיפר לילדים. "הסתערנו מול אש תופת, ורבים מאיתנו נפלו. רק בניסים גלויים ניצלתי.
"אירוע מיוחד קרה באזור העיר סטלינגרד. קיבלנו הוראה להתכונן להתקפה קשה מצד האויב. כל אחד מאיתנו היה צריך לחפור שוחה ולהתמגן בתוכה.
"חפרתי לעצמי שוחה, וכאשר החלה המתקפה, נכנסתי לתוכה. פתאום שמעתי קול מעליי. הבטתי למעלה וראיתי חייל רוסי מכוון את נשקו לעברי ואומר: 'שמע יהודי, לא הספקתי להכין שוחה טובה כשלך. יהודי בין כך ובין כך אינו צריך להישאר בחיים. ועכשיו, או שתצא מכאן או שאירה בך'...
"בחנתי במהירות את המצב. הגמרא אומרת שבבחירה בין ספק לוודאי יש לבחור בוודאי. אם אתעקש – ודאי יהרגני, ואם אצא מהשוחה, ייתכן שאצליח להישאר בחיים. יצאתי מהשוחה שלי ל'שוחה' שהחייל חפר, שהייתה למעשה חפירה קטנה ולא עמוקה די הצורך. התכווצתי בתוכה ככל שיכולתי והתפללתי שלא אפגע.
"כשנדמו קולות ההפגזות, יצאתי וניגשתי לעבר השוחה שכריתי. החייל הרוסי שכב בתוכה הרוג. פגז פגע בה פגיעה ישירה. הודיתי לקב"ה על 'חליפתי, כפרתי ותמורתי' ששלח לי".
(על-פי 'גאון וחסיד') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
