חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1958 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת חוקת, ו' בתמוז ה'תשפ"ד, (12/07/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1958 - כל המדורים ברצף
רדיפת דת בחסות החוק
יש חדש
מרים והנביעה
הכאת הסלע
מהריקבון תבוא הצמיחה
חיי נצח
מדוע אומרים 'כל נדרי' בליל יום כיפור?
בור כרה ויחפרהו
רציתי לשאול
אחרי הלוויה
מפטרבורג תצא תורה

מס' 1958, ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ו' בתמוז ה'תשפ"ד (12.07.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

רדיפת דת בחסות החוק

השלטון הקומוניסטי מעולם לא טען שהוא מתנגד לדת. הוא רק הפעיל את אנשי ה'חוק', שידעו תמיד למצוא את הסעיף המתאים

כולנו שמענו על רדיפת הדת ברוסיה הקומוניסטית, במאה הקודמת. על סגירת בתי כנסת, תלמודי תורה ומקוואות טהרה. על רבנים, מוהלים ושוחטים ששולחו לסיביר. על שומרי שבת שהושלכו לכלא.

אבל כדאי לתת את הדעת למנגנון שניהל את רדיפת הדת. השלטון מעולם לא טען שהוא מתנגד לדת. להפך, הוא אילץ רבנים לחתום על הצהרות שקר בדבר חופש הדת הקיים ברוסיה הקומוניסטית. השלטונות הפריחו סיסמאות יפות בדבר החופש שניתן לאזרחי המדינה לחיות על-פי אמונתם.

הייתה רק בעיה 'קטנה', שהדברים היו צריכים להיעשות במסגרת ה'חוק'. כאן היה אפשר לסמוך על אנשי ה'חוק' שיידעו תמיד למצוא את הסעיף המתאים, כדי לקבוע ששמירת היהדות היא עבירה על 'חוקי' המדינה.

'חוק' לכל מטרה

וככה זה עבד. רוצים ברית מילה? בבקשה, אבל זה ניתוח, שצריך להתבצע אך ורק בחדר ניתוח ועל-ידי כירורג מוסמך. מוהל שאינו רופא הוא עבריין המסכן את שלום הציבור. מקווה טהרה? – אין בעיה, אבל האם הוא עומד בדרישות ההיגיינה המחמירות? אם לא, הרי מפעילי המקווה מפיצים מחלות וזיהומים. ישר לסיביר!

מותר ללמוד תורה, אבל בית ספר צריך רישיון. האם הוא מלמד את המקצועות הנחוצים כדי שתלמידיו יוכלו להשתלב בחברה הרוסית המתקדמת? אם לא, הרי זה בית ספר בלתי-חוקי, וגם ההורים השולחים אליו את ילדיהם הם עבריינים. סיביר מחכה להם.

אוכל כשר? – כאוות נפשכם, אבל שחיטה דורשת פיקוח של משרד הבריאות, והוא כבר ידאג להציג דרישות שיהפכו אותה לבלתי-אפשרית. אה, שוחטים בלי אישור? זו סכנה חמורה לבריאות הציבור! קדימה לסיביר.

מותר ללכת לבית הכנסת, אבל האם לא נרקמות שם מזימות אנטי-מהפכניות? לכן צריך שיהיו שם סוכנים של הק-ג-ב, ומעת לעת לזמן את המתפללים לחקירה. עכשיו נראה מי ירצה לבוא לבית הכנסת...

שמירת שבת? – אין שום בעיה עקרונית, חוץ מעניין 'חוקי' קטן: יום המנוחה ברוסיה הוא יום ראשון, ומי ששובת מעבודה גם בשבת פוגע בכלכלה הסובייטית. זו בהחלט עבירה חמורה. סיביר כבר אמרנו?

הגאון היהודי ניצח

בחסות ה'חוק' הפך השלטון כל פעילות דתית לעבירה, ושופרי התעמולה גיבו כמובן את המהלכים לאכיפת ה'חוק'. כך הצליח הקומוניזם לגרום לכך שחייהם של יהודים שביקשו להיות נאמנים לאמונתם נעשו בלתי-אפשריים.

רק קומץ חסידים העז להתייצב נגד השלטון העריץ, בהשראת הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד. הוא פתח תלמודי תורה מחתרתיים, בנה מקוואות חשאיים, הפעיל מנייני תפילה סודיים, ערך בריתות מילה בסתר, דאג לשחיטה כשרה באין רואים.

החסידים נאסרו ושולחו לסיביר. רבים מהם לא חזרו. בסופו של דבר גם הרבי עצמו נאסר, מתוך כוונה לחסלו. אך גם בכלא עמד בגאון על אמונתו. ואמנם, הנס התחולל. השלטון העריץ נכנע ושחרר את הרבי. ימי גאולתו, י"ב-י"ג בתמוז, נעשו 'חג הגאולה' עד היום הזה.


ניצח את העריצות. הרבי הריי"צ מליובאוויטש

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בימים חמישי ושישי בשבוע הבא יצוינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות (בשנת תרפ"ז-1927). בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות מיוחדות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים. בתי חב"ד מזמינים את הציבור לבוא להתוועד יחדיו, שבת אחים גם יחד, לשמוח בשמחת הגאולה ולשמוע דברים מפי רבנים, משפיעים חסידיים ואישי ציבור.

החלו קייטנות חב"ד

עם יציאת תלמידי בתי הספר לחופשת הקיץ החלו בתי חב"ד ברחבי הארץ את המחזור הראשון של קייטנות חב"ד. הקייטנות מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. הקייטנות מעניקות לילדים שפע של חוויות לצד תכנים וערכים, ברוח חסידית עליזה ותוססת. פרטים בבית חב"ד.

אתר אבידות ומציאות

הוקם אתר חדש, שנועד לשמש מאגר מידע ארצי להשבת אבידה. האתר חינמי, וגם בלי פרסומות. אפשר לפרסם בו אבידות שנמצאו וחפצים למסירה בחינם. שם האתר: 'דבר האבד', davarhaaved.co.il.

  שלחן שבת

מרים והנביעה

אחרי מות מרים התורה מספרת: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן". חז"ל קשרו בין האירועים (תענית ט,א): "שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים". צדקותה של מרים זיכתה את ישראל בבאר הפלאית שנבעה מהסלע. במותה פסק הנס, ונדרש נס נוסף, לחדש את נביעת המים, בידי משה רבנו.

הלוא משה היה 'רעיא מהימנא', הרועה הנאמן של עם ישראל. חז"ל אמרו שהמן ניתן בזכות משה, ענני הכבוד בזכות אהרון, והמים בזכות מרים. האוּמנם משאב חיוני לקיום האדם, כמי שתייה, אינו יכול להינתן על־ידי משה, ועד שאחרי מותה של מרים היה צורך בציווי חדש מהקב"ה שהסלע יוציא את מימיו?!

תפקיד המים

המשנה במסכת עירובין דנה במזונות שבהם אפשר להשתמש לצורך 'עירוב תחומין', ומחריגה את המים (והמלח). הרמב"ם (בפירוש המשניות לעירובין, פרק ג, משנה א) מנמק זאת שהמים (והמלח) אינם מזינים את האדם אלא מוליכים את המזון לחלקי הגוף.

אם כן, אף שהמים הכרחיים לקיום החיים, בכל-זאת עיקר תפקידם לרכך את המזון ולהניע אותו. אמרו חז"ל (שבת מא,א) שהאוכל ואינו שותה – אכילתו דם. היינו שהיעדר המים גורם לדם להיות סמיך ופוגע בתנועתו.

להוליך למעשה

המזון והמים קיימים גם בעבודה הרוחנית. הלומד תורה משול למי שאוכל מזון. אך אם לא ישתה מים, היינו שלא יוריד את התובנות לגיד היד או הרגל, למעשה בפועל, עבודתו הרוחנית תהיה חסרה. השכל מבין, ייתכן שגם הלב מרגיש, אבל האם הוא עכשיו "רץ לדבר מצווה"? אין ודאות שכך יהיה.

כדי שהלימוד יגיע למעשה נחוצה עבודה של הולכת ה'מזון' לכל פרט בחיי האדם, שזה עניין המים. צריך שכל שאר ענייניו של האדם יהיו באותה מוּדעוּת של הבנה ורגש שהיו לו בשעה שעסק בלימוד התורה או בתפילה וכו'.

חלוקת התפקידים

גם בתוך התא המשפחתי נדרש השילוב בין ה'מזון' ל'מים'. אלה התפקידים הייחודיים של הבעל והאישה. הבעל הוא בבחינת ה'מזון', התוויית הדרך שבה הבית וחינוך הילדים צריכים להתנהל, אבל האישה היא בבחינת ה'מים', המורידה את הערכים האלה לחיי היום-יום, לכל פרט ופרט.

כך היה אצל אברהם אבינו ושרה אימנו. אברהם ציווה את בניו לשמור את דרך ה', ואילו את פרטי החינוך העניקה שרה, ופעלה להרחיק את בנה מחברים שאינם הגונים כדוגמת ישמעאל, והקב"ה אמר לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ". זה גם היה תפקידה הייחודי של מרים, להביא לבני ישראל את ה'מים' – לקחת את ה'מן', המזון, ולהביא אותו לכל נקודה בחיים.

(תורת מנחם, כרך לא, עמ' 136)

  מן המעיין

הכאת הסלע

יצר המחלוקת

"ותמת שם מרים... וירב העם עם משה" (במדבר כ,א-ג). חז"ל מציינים (ברכות ה,א) שלוש דרכים לנצח את יצר הרע: לימוד תורה, קריאת שמע ויום המיתה: "יעסוק בתורה... אם ניצחו – מוטב, ואם לאו, יקרא קריאת שמע... אם ניצחו – מוטב, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה". הדרך האחרונה היא הקיצוניות החריפה ביותר. אבל לגבי יצר הרע של מחלוקת – אפילו דרך זו אינה מועילה, שכן "ותמת שם מרים ותיקבר שם", ומייד – "וירב העם עם משה".

(מאוצרנו הישן)

מתנות טובות

"ולא היה מים לעדה וייקהלו על משה ועל אהרון" (במדבר כ,ב). שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, אהרון ומרים. ושלוש מתנות טובות ניתנו על-ידם – באר, ענן ומן. באר בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר וחזרה בזכות אהרון. עמוד הענן בזכות אהרון. מת אהרון, נסתלקו ענני הכבוד וחזרו העננים בזכות משה. מת משה – נסתלקו כולם.

(תענית ט)

טעם השמן והדבש

"לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות" (במדבר כ,ה). לא הזכירו זית, שמן ודבש, שטעמים אלה היו טועמים במן, שטעמו היה כצפיחית בדבש וכלשד השמן. משום כך נשאו המרגלים רק אשכול ענבים ומן הרימונים ומן התאנים, אבל לא מן הזיתים והתמרים, שאת טעמם טעמו במן.

(משך חכמה)

שני סגנונות עבודה

"ודיברתם אל הסלע" (במדבר כ,ח). בפרשת בשלח נאמר "והכית בצור". כי 'צור' נמשך משם אלוקים, כנאמר "אין צור כאלוקינו", ואילו 'סלע' נמשך משם הוי'ה, "הוי'ה סלעי ומצודתי". 'צור' מסמל את עבודת ביטול הרע ושלילתו – 'אתכפיא סטרא אחרא', ואילו 'סלע' מסמל את הפיכת הרע לטוב והחושך לאור – 'אתהפכא חשוכא לנהורא'. בעבודת ה'אתכפיא' צריכה להיות 'הכאה' וביטוש, אך בעבודת ה'אתהפכא' דיי בדיבור לגילוי 'הבאר'.

(אור התורה)

ביקשו כראוי

"שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" (במדבר כ,י). עיקר חטאם של משה ואהרון היה שדיברו לישראל בלשון "שמעו נא המורים". ואף-על-פי שהרבה נביאים דיברו בחריפות לשון כזאת, כאן לא היו ראויים לכך, כי בני ישראל ביקשו מים, דבר הנחוץ לחיי אדם, ולא היה צורך לדבר איתם קשות.

(יד יוסף)

השוטים הגדולים ביותר

"שוטים מורים את מוריהם" (רש"י). 'שוטים' ו'מורים את מוריהם' – הם עניין אחד. כי כתוב (משלי כו,יב) "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו, תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ". מי שרוצה ללמד את רבו, רואה עצמו חכם גדול ביותר, ולכן אפילו כסיל עולה עליו. נמצא שהמורים את מוריהם הם השוטים הגדולים ביותר.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

אילו היה מוחל

"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני כל בני ישראל" (במדבר כ,יב). מדברי רש"י כאן אנו למדים שמשה נענש על הכאת הסלע, ואילו בגמרא רש"י מפרש שנענש על שאמר "שמעו נא המורים". שני הפירושים אחד הם: באמת נענש על הכאת הסלע. אבל אילו היה מעביר על מידותיו ומוחל לעם, היו מוחלים אף לו על חטאו. ואולם כשאמר "שמעו נא המורים" ולא מחל לעם, אף הוא נענש על חטאו.

(מהרש"א)

עולם הדיבור והמעשה

"ויך את הסלע במטהו" (במדבר כ,יא). דרגת הדור שיצאו ממצרים הייתה עניין הדיבור, ואילו בחינתו של הדור שנכנס לארץ הייתה המעשה. משה היכה את הסלע ולא הסתפק בדיבור, ביודעו את דרגתו ובחינתו של הדור שנכנס לארץ. אך לאמיתו של דבר היה עליו להעלות גם דור זה לבחינת הדיבור.

(אור תורה)

  אמרת השבוע

מהריקבון תבוא הצמיחה

באחת ההתוועדויות של חג הגאולה י"ב בתמוז אמר הרבי הריי"צ מליובאוויטש:

"תשעה-עשר הימים שבהם ישבתי בכלא הרוסי נטלו ממני את הטעם בכל הדברים הגשמיים, ולא באופן זמני אלא לתמיד.

"באותם ימים לא חשבתי על עצמי כלל. ובאמת, מה היה לי לחשוב על עצמי? כשהיו שומעים איך האסירים מתחננים על נפשם, וכעבור עשרה רגעים מוצאים להורג, חשבתי רק על כך שאחרי הריקבון תבוא הצמיחה. ידעתי שאינני בודד. יש אב, סב, סב-סבא, ואילו על עצמי לא חשבתי כלל".

ועוד אמר: "אצל יהודים בכלל, שומרי תורה ומצוות, משמש י"ב בתמוז יום הניצחון, שבו ניצח אור עבודת הרבצת התורה את החושך של מנגדי התורה ודת ישראל".

  גאולהפדיה

חיי נצח

בִּלַּע הַמָּוֶת. בתוך הנבואות שמתארות את ימות המשיח כלולה הנבואה על ביטול המוות לעתיד לבוא – "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים" (ישעיה כה,ח). כך נאמר גם במדרשים רבים. למשל (תנחומא סוף פרשת יתרו): "בעולם הזה, על-ידי יצר הרע השנים מתקצרות, אבל לעתיד לבוא – בילע המוות לנצח".

מדברי חז"ל (בראשית רבה כו,ב; ילקוט שמעוני ישעיה רמז תכח) ברור לגמרי שבעם ישראל המוות יתבטל, ויש מחלוקת בדבר הפסקת המוות גם אצל הגויים: "אמר ר' חנינה, אין מיתה לעתיד לבוא אלא באומות העולם בלבד. ר' יהושע בן-לוי אמר, לא בישראל ולא באומות העולם".

משמעות הדברים היא, שבני-האדם לא ימותו עוד אלא יחיו לנצח. יתרה מזו, אפילו מי שמתו קודם לכן עתידים לקום לתחייה, בתחיית המתים, וּוַדאי שאחר-כך לא יהיה עוד מוות. כך רש"י מפרש את הפסוק "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח": "יכסנו ויעלימנו עולמית". ובגמרא (סנהדרין צא,ב) רש"י מוסיף ומדגיש: "לעתיד לבוא, מאחר שחיין, שוב אינן מתין".

הרמב"ם סבור שגם בימות המשיח יהיה מוות, ושבסופו של דבר ימותו גם הקמים בתחיית המתים. דעתו זו נדחתה בתקיפות רבה על-ידי רוב חכמי ישראל, ובראשם הרמב"ן (שער הגמול בסופו). גדולי הקבלה והחסידות הכריעו כדעת הרמב"ן, שהמוות ייעלם מן העולם לעתיד לבוא, ושעולם התחייה הוא המצב האחרון והשלם ביותר של הבריאה (ספר המאמרים תק"ע עמ' כו). ואולם ייתכן שהעברת המוות תהיה רק בתקופה השנייה של ימות המשיח, שבה יועבר הרע מן העולם.

טעימה מהרמב"ם

מדוע אומרים 'כל נדרי' בליל יום כיפור?

"מִי שֶׁנָּדַר וְנִחַם עַל נִדְרוֹ – הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם, וּמַתִּירוֹ" (הלכות נדרים ד,ה)

זה אחד הרגעים המרגשים בשנה – אמירת 'כל נדרי' בליל יום כיפור. המקור הראשון לנוסח 'כל נדרי' מופיע בתקופת הגאונים, ואזכור לדבר כבר מצוי בזוהר (חלק ב קטז,א). יש אומרים שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את 'כל נדרי' בתחילת ימי הבית השני (שיטה מקובצת נדרים כג,ב).

גדולי הדורות עסקו בשאלה המתבקשת: מדוע הדבר החשוב ביותר בליל היום הקדוש הוא התרת נדרים דווקא?

ניתנו לכך הסברים מגוּונים מנקודת מבט הלכתית. אדמו"ר ה'צמח צדק' אומר רעיון חסידי מקורי: אנו עושים התרת נדרים בערב יום הכיפורים, כדי שגם הקב"ה יעשה כביכול התרה לנדרים שלו.

הלוא נדר עניינו שהאדם אומר על דבר מסוים שיהיה אסור עליו. התרת הנדר הופכת בחזרה את האסור למותר. איסורי התורה הם מעין 'נדרים' של הקב"ה, שגזר שהדברים הללו יהיו אסורים. כאשר מבקשים ביום הכיפורים שהקב"ה יסלח על חטאינו ויהפוך את הזדונות לזכויות, למעשה מבקשים ממנו שיתיר את הנדרים שלו על מעשים שכבר נעשו.

לכן מתחילים עם 'כל נדרי', ומייד אחר-כך אומרים את הפסוק "ונסלח לכל עדת בני ישראל". לאחר שהתרנו את הנדרים שלנו, ביכולתנו לפנות אל הקב"ה ולבקש ממנו 'ונסלח', שכביכול יתיר את הנדרים שלו ויסלח על חטאינו.

  מעשה שהיה

בור כרה ויחפרהו

חייל רוסי כיוון את נשקו לעברי ואמר: "שמע יהודי, לא הספקתי להכין שוחה טובה כשלך. יהודי ממילא אינו צריך להישאר בחיים. ועכשיו, או שתצא מכאן או שאירה בך"

שוטר המשטרה החשאית שנכנס אל החדר פער את עיניו בתימהון. במרכז החדר ראה אדם מקפץ על קביים וגזרי נייר משתלשלים מזקנו. סביבו רוקדים ילדים מבודחים, הלועגים למראהו. כשהבין השוטר כי נקלע למשובת ילדים המתעללים בתימהוני, פנה לאחור ועזב את המקום.

זה היה אלתור מהיר של סיפור כיסוי ל'חדר מחתרתי', שכמותו פעלו רבים ברחבי רוסיה. ה'תימהוני' היה הרב זלמן-לייב אסטולין, שה'חדר' החשאי פעל בביתו, והוא שימש מורה לתלמידים. את גזירי הנייר מיהר להדביק עליו אחד התלמידים, ברגע שנודע להם כי שוטר ק-ג-ב עומד לתפוס 'על חם' את ה'חדר' הבלתי-חוקי.

אלה היו ימי השלטון הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית. השלטונות פעלו לדכא את הדת, וכמעט הצליחו במזימתם. ואולם הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש התייצב כנגדם, והקים מחתרת חסידית, שפעיליה עסקו בהפצת היהדות ובשימור הגחלת היהודית.

המחתרת הקימה תלמודי תורה, מקוואות ובתי כנסת, שפעלו בסתר ואִפשרו את קיום החיים היהודיים. כאשר 'חדר' או מקווה נסגרו ומפעיליהם שולחו לסיביר או אף הוצאו להורג, פעלו הרבי וחסידיו לפתוח מייד 'חדר' ומקווה אחרים.

כך היה גם בטשקנט, בירת אוזבקיסטן. בימי מלחמת העולם השנייה נמלטו מיליונים מזרחה, הרחק מאזורי הקרבות, וכך מצאו אלפי יהודים מקלט בערי אוזבקיסטן.

בין הפליטים היו חסידי חב"ד רבים, שהשתכנו בעיקר בערים סמרקנד וטשקנט. שליח הרבי, הרב יונה כהן, מנהל רשת המחתרות, ומי שלימים נרצח בשל פעילותו זו, פעל מייד להקים מערכת של חיי יהדות. הוא דאג למורים, לבתים שבהם יתקיימו הלימודים ולארוחות חמות לילדים, דבר שעלה הון עתק בימים ההם.

אחד הבתים שנבחר לשמש 'חדר' חשאי היה ביתה של משפחת אסטולין הצעירה. הרב זלמן-לייב גויס לצבא האדום, וההיגיון אמר שהשלטונות לא ירצו להתנכל לרעייתו בשעה שבעלה נלחם למען המולדת.


הרב אסטולין אצל הרבי מליובאוויטש. ניסים במלחמה

כך התקבצו התלמידים בבית המשפחה מדי יום בשעה מוקדמת, כדי שלא להיחשף, עד שעות הערב המאוחרות. הגברת רייזל אסטולין התמסרה לסידור הבית, שהיה למעשה חדר אחד, שבו שתי מיטות, בעבורה ובעבור בנה הקטן, ודאגה לכל צורכי התלמידים.

כבר מצעירותו נודע הרב אסטולין בגאונותו בתורה. בהיותו נער צעיר למד מפי רבה של שומאיץ, הרב צבי-יהודה אדלשטיין, שהיה מפורסם כגדול בתורה. הוא למד עימו גמרא בעמקות גדולה. כתשלום על הלימוד לימד הרב אסטולין את ילדיו של הרב. הילדים היו רבי גרשון אדלשטיין, לימים ראש ישיבת פוניבז', ואחיו רבי יעקב, רבה של רמת השרון.

זמן קצר לפני פלישת גרמניה לברית-המועצות נשא את זוגתו, אבל כעבור כמה חודשים גויס לצבא האדום ונשלח לחזית. לאחר פציעה קשה, שקטעה את רגלו, שוחרר ושב לביתו, כשהוא נעזר בקביים עד סוף ימיו.

בבית השתלב ב'חדר' המחתרתי, והחל למסור שיעורי תורה לילדים יתומים, שהוריהם נהרגו בהפצצות או נפטרו מרעב וממחלות.

במהלך הלימוד היה הרב אסטולין מספר לתלמידיו חוויות מהמלחמה שממנה שב, ומתאר את הניסים הרבים שחווה.

"לחמנו באזורים המסוכנים ביותר", סיפר לילדים. "הסתערנו מול אש תופת, ורבים מאיתנו נפלו. רק בניסים גלויים ניצלתי.

"אירוע מיוחד קרה באזור העיר סטלינגרד. קיבלנו הוראה להתכונן להתקפה קשה מצד האויב. כל אחד מאיתנו היה צריך לחפור שוחה ולהתמגן בתוכה.

"חפרתי לעצמי שוחה, וכאשר החלה המתקפה, נכנסתי לתוכה. פתאום שמעתי קול מעליי. הבטתי למעלה וראיתי חייל רוסי מכוון את נשקו לעברי ואומר: 'שמע יהודי, לא הספקתי להכין שוחה טובה כשלך. יהודי בין כך ובין כך אינו צריך להישאר בחיים. ועכשיו, או שתצא מכאן או שאירה בך'...

"בחנתי במהירות את המצב. הגמרא אומרת שבבחירה בין ספק לוודאי יש לבחור בוודאי. אם אתעקש – ודאי יהרגני, ואם אצא מהשוחה, ייתכן שאצליח להישאר בחיים. יצאתי מהשוחה שלי ל'שוחה' שהחייל חפר, שהייתה למעשה חפירה קטנה ולא עמוקה די הצורך. התכווצתי בתוכה ככל שיכולתי והתפללתי שלא אפגע.

"כשנדמו קולות ההפגזות, יצאתי וניגשתי לעבר השוחה שכריתי. החייל הרוסי שכב בתוכה הרוג. פגז פגע בה פגיעה ישירה. הודיתי לקב"ה על 'חליפתי, כפרתי ותמורתי' ששלח לי".

(על-פי 'גאון וחסיד')

  רציתי לשאול

עם הרב לוי-יצחק וגנר

מנהל אגף העלייה בצעירי אגודת חב"ד

למה קל לנו יותר להתמודד עם אתגרים חיצוניים מאתגרים שמעמיד לפנינו היצר הפנימי?

אכן, זו מציאות שאנחנו רואים בכל יום בקרב העולים מברית-המועצות לשעבר. יהודים שמסרו שם את נפשם מול גזירות הקומוניסטים ולנוכח מתקפות אנטישמיות, יוצאים משם ועולים לארץ, או מהגרים למדינות חופשיות אחרות, ופעמים רבות חלה אצלם ירידה רוחנית.

הסיבה הפשוטה לכך היא, שכאשר אתה עומד מול אויב חיצוני, ברור לך שהוא אויבך ופועל נגדך, ואז אתה מגייס את כל הכוחות ומתאמץ לגבור עליו; ואילו כשההפרעות באות מתוכך, אינך מזהה את עצמך כאויב שלך, וממילא אינך מתגייס בכל כוחותיך.

במאמר החסידות האחרון שהשאיר לנו הרבי מליובאוויטש הוא מסביר את עומק העניין: כשאתה ניצב מול גזירות על היהדות, מתעוררת בתוכך נקודת מסירת הנפש, ואתה פועל בכוח העוצמות הפנימיות של עצם הנשמה. אבל אם נקודת מסירת הנפש לא חדרה לתוך הכוחות הרגילים שלך, לשכל ולרגשות וכו', הרי כשמשתנים התנאים וכבר אין גזירות, אתה חוזר למצבך הרגיל.

בשיחות עם עולים מבריה"מ לשעבר אני נוהג לומר להם שלא עומדת לפניהם האפשרות להישאר במצב סטטי. כאן בארץ יש רק שתי אפשרויות – לרדת או לעלות. מי שאינו עולה ברמה הרוחנית ומתחזק עוד יותר – יחווה ירידה.

שם האנטישמיות העניקה משמעות ליהדותו, ואם זה נשאר הבסיס של זהותו היהודית, הרי בעלייתו לארץ הוא מאבד זאת. כאן עליו לצקת משמעות עמוקה יותר להיותו יהודי, משמעות שאינה תלויה בגורמים חיצוניים אלא בהכרה פנימית.

ואנחנו רואים שעולים שמחפשים את המשמעות הפנימית, אכן מתחזקים ומתעלים ברמה הרוחנית יותר מכפי שהיו במדינות חבר העמים.

  פינת ההלכה ומנהג

אחרי הלוויה

שאלה: מי שהשתתף בהלוויה ולא היה קרוב ארבע אמות לנפטר, האם הוא חייב בנטילת ידיים אחרי ההלוויה?

תשובה: הכול מודים שמי שנכנס לתוך "ארבע אמות של מת" – נטמא. חובת נטילת הידיים נאמרה בפוסקים ל"הולך בין הקברות" ול"מי שנגע במת", אך למעשה נהוג שכל מי שמשתתף בהלוויה עליו ליטול את ידיו אחריה.

נוטלים את הידיים לפני הכניסה לבית, ולצורך זה משאירים בחוץ ספל מים, או מבקשים ממישהו להוציא החוצה ספל מים. ואולם לבית הכנסת או לכל מקום ציבורי אחר אפשר להיכנס וליטול ידיים בתוכו.

נהוג שאין מנגבים את הידיים אחרי הנטילה. ויש המסבירים שבזה מראים השתתפות בצער האבלים.

יש שנהגו לטבול במקווה אחרי שחזרו מהלוויה, אבל רוב הציבור אינו נוהג כן.

יש הנמנעים מלהתקרב למיטת הנפטר, אם אין צורך בהם בנשיאת המיטה וכדומה. ואולם לא נמצא מקור להנהגה זו או לזהירות שלא להיכנס לארבע אמותיו במהלך ההלוויה (כמובן, חוץ מכוהן גבר, האסור להיטמא למת, חוץ מלאביו, לאימו, לאחיו, לאחותו מהאב ולאשתו, וגם זאת בתנאים מיוחדים).

מקורות: סוטה מד,א. שו"ע או"ח סי' ד סי"ח, מג"א ושו"ע אדה"ז שם. שו"ע יו"ד סי' שעג וסי' שעא ס"ה, ונו"כ. נטעי גבריאל אבילות ח"א פרק ע ס"א, ס"ו וס"ט.

  חיים יהודיים

מפטרבורג תצא תורה

אלפי יהודים, בכל רחבי מדינות חבר העמים לשעבר, יושבים בכל יום ללמוד תורה, ומשמשים עדות חיה לניצחון על הקומוניזם. הרב בן-ציון ליפסקר, שעומד בראש המיזם, פותח צוהר

תעודת זהות. הרב בן-ציון ליפסקר, בן 41, משלוחי חב"ד בפטרבורג. הסיפורים על לימוד תורה במחתרת, בימי השלטון הקומוניסטי, מוכרים לו היטב מילדותו, כבן למשפחה שעלתה מרוסיה. אחרי נישואיו יצא לשליחות בפטרבורג.


"הגענו לתובנה שחייבים לייסד מסגרת תורנית יומית". הרב ליפסקר, פטרבורג

ויבורסקי. שכונת מגוריי, שבה אני פועל בשליחות הרבי מליובאוויטש, לצד עוד שלוחים הפזורים ברחבי העיר, בהובלת השליח הראשי, הרב מנחם-מענדל פבזנר. בשכונה שלנו חיים מיליון תושבים, ועל-פי ההערכות יש בתוכם עשרות אלפי יהודים.

עשייה. הצלחנו ברוך ה' לייסד כאן קהילה מלוכדת, עם פעילות תוססת של חיים יהודיים. בית כנסת שוקק חיים, מקווה טהרה, פעילות עם גברים, נשים, נוער, ילדים, קשישים ועוד. יש פה שלוש תפילות ביום ופעילות כל ימות השנה. אנחנו עומדים בקשר עם אלפי יהודים.

יהודים אבודים. האתגר הגדול ביותר הם היהודים שאינם יודעים כי הם יהודים. פעם אחת ניגש אליי צעיר ואמר כמה מילים בעברית. שמחתי לגלות עוד יהודי, ומייד פתחנו בשיחה. התברר כי אימו יהודייה ומתגוררת בארץ. הזמנתי אותו לסעודת שבת, אך הוא לא בא. חצי שנה לאחר מכן פגשתי אותו באקראי, הזמנתי אותו שוב, והפעם נענה בשמחה. שאלתי אותו מדוע נעלם, והוא ענה: אבי, שאיננו יהודי, הטביל אותי לנצרות בילדותי, והייתי בטוח שאני לא יהודי... הסברתי לו כי הוא יהודי לכל דבר. כמותו יש, למרבה הצער, אלפים רבים.

אהבתי תורתך. לפני כמה שנים הגענו לתובנה שחייבים לייסד מסגרת תורנית יומית, בעבור יהודי הקהילות. שמי שרוצה להתחבר לאור התורה – יוכל לעשות זאת בכל יום. זה דרש השקעה עצומה, אבל המפעל קם ונהיה, בעידודו של הרב הראשי לרוסיה, הרב ברל לאזר.

כולל תורה. הקמנו מסגרת ייחודית, 'כולל תורה' שמה, שמאפשרת לכל יהודי בפטרבורג ובכל עיר במדינות חבר העמים ללמוד תורה בכל יום – הלכה, גמרא, משניות, פרשת שבוע, חסידות. את כל המערך מנהל הרב משה ובר. יהודים, שגדלו במציאות של נתק מיהדות, קמו פתאום לתחייה.


"מרגש לראות יהודים שבאים ללמוד תורה". הרב ליפסקר וקהילתו

מאה כוללים. היוזמה התקבלה בהתלהבות גדולה על-ידי מאות שלוחי חב"ד ברוסיה, אוקראינה ושאר מדינות חבר העמים. השקנו תכנית לימודים, שנפרשת על כל ימות השבוע, כדי ליצור קביעות וסדר אצל הלומדים. דאגנו גם למלגות קבועות. כמנהל 'קרן מרומים' התאפשר לי לרתום את הקרן למיזם. התוצאה מדהימה: יש לנו כבר יותר ממאה כוללים!

תורת חיים. בשבוע של י"ב-י"ג בתמוז, חג הגאולה של הרבי הריי"צ, אין דבר מרגש מלראות אלפי יהודים, שנאספים בכל יום ביותר ממאה בתי כנסת, ופשוט לומדים תורה. זה שינה את פני הקהילות היהודיות. אנשים שלומדים – מקיימים יותר מצוות. הנה נתון מהכולל שלי: שבעים אחוזים לא היו נימולים, ולאחר שהחלו ללמוד תורה בקביעות עשו ברית מילה. רבים החלו לשמור שבת, וכך הלאה.

חכמת נשים. בעקבות ההצלחה נפתחה מסגרת דומה לנשים, וההפתעה היא שמספר המשתתפות שם גדול יותר. זו מסגרת תורנית, שמאפשרת לאלפי נשים להכיר את העולם הלימודי-יהודי, עם שיעורים במגוון נושאים.

השמיים הם הגבול. לפני שמונה שנים החלו בני זוג, שלא ידעו דבר על יהדותם, להשתלב במסגרות התורניות שלנו. הם לא היו נשואים כדת משה וישראל, לא שמרו מצוות והבעל לא היה מהול. בסמינר הראשון שעשינו הגבר קיבל עליו ברית מילה. בסמינר השני קיבל עליו להניח תפילין, וגם האישה התחזקה בשמירת מצוות. בסמינר השלישי נערכה חתונתם כדת משה וישראל. וההפתעה: לפני זמן קצר קיבל הגבר תעודת הסמכה לרבנות!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)