"אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בַּשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה?... שֶׁלֹּא יִהְיֶה טִלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחֹל... וְעוֹד: כְּשֶׁיְּבַקֵּר וִיטַלְטֵל כֵּלִים שֶׁמְּלָאכְתָּן לְאִסּוּר אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶן מְעַט וְיָבוֹא לִידֵי מְלָאכָה; וְעוֹד: מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצַת הָעָם אֵינָם בַּעֲלֵי אֻמָּנוּיוֹת אֶלָּא בְּטֵלִין" (הלכות שבת כד,יב)
הרמב"ם מפרט שלושה טעמים לאיסור מוקצה. המפרשים (מרכבת המשנה ועוד) מסבירים שכל טעם מכוּון לפרט אחר בדיני מוקצה:
טעם אחד – כדי שטלטול השבת יהיה שונה מהטלטול בחול, כשם שההליכה והדיבור אמורים להיות שונים בשבת מימי חול. טעם זה אמור על 'מוקצה מחמת גופו', דברים שאינם נחשבים כלי, כמו אבנים.
טעם שני – למנוע מצב שמתוך הטלטול יבוא לעשות מלאכה אסורה. הטעם אמור על 'כלי שמלאכתו לאיסור', כמו פטיש, שנאסר בטלטול כדי שלא יבוא לעשות בו את המלאכה האסורה.
טעם שלישי – כדי ששביתת השבת תהיה ניכרת גם אצל מי שאינם עובדים כל השבוע. טעם זה נוגע לדברים שאינם מוגדרים מוקצה, ואף אותם אסור לטלטל סתם, בלי צורך, כדי ששביתת השבת תהיה ניכרת.
הראב"ד מזכיר טעם רביעי המופיע בגמרא – סייג לאיסור הוצאה. אם אדם יטלטל בתוך הבית חפצים בלי הגבלה, הוא עלול בטעות להוציאם מרשות לרשות. לפי טעם זה היה מן הראוי לאסור כל טלטול כלי, אפילו לצורך, אלא שאין גוזרים על הציבור יתר על המידה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
