חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1949 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת קדושים, ב' באייר ה'תשפ"ד, (10/05/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1949 - כל המדורים ברצף
מה קרה לעצמאות?
יש חדש
לאהוב את המתחרה שלך
קדושים תהיו
חיפוש עני 'מיוחס'
התקדשות שמקרבת את הגאולה
טעמי איסור מוקצה
חלילה מלגרש את הסגולה
רציתי לשאול
לא לדלג
'שמע ישראל' פתח את הדלתות

מס' 1949, ערב שבת-קודש פרשת קדושים, ב' באייר ה'תשפ"ד (10.05.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מה קרה לעצמאות?

עשרות שנים אנחנו מאפשרים את ה'חור' הזה, ששולל מאיתנו את עצמאותנו ומאפשר לעולם להתערב בעניינינו

שבעים ושש שנים אחרי הכרזת העצמאות אנו מביטים בנעשה בימים האלה ממש ותוהים אם לזה עצמאות ייקרא. האם יש עוד מדינה אחת שכל מדינות העולם מתערבות בענייניה הפנימיים והביטחוניים ומרגישות שיש להן זכות להורות לה איך להתנהל?

מידת ההתערבות הגיעה לממדים אבסורדיים בשנים האחרונות. מדינות זרות מממנות עמותות הפועלות לשינוי דמותה של המדינה. ממשלות זרות מזרימות כספים רבים לארגונים שעותרים בלי הרף לבתי המשפט, ומכבידים על אכיפת החוק. ערבים העוסקים בבנייה בלתי-חוקית מקבלים כספים ממדינות העולם, מתוך מגמה ברורה לכרסם בריבונות הישראלית.

ראינו את עוצמת המעורבות גם במערכה ליצירת איזון במערכת המשפט. כמעט כל מדינה ראתה לנכון להביע את 'מחאתה' על הליכי החקיקה, כאילו זה דבר נורמלי שמדינה אחת מתערבת במינוי שופטים וביחסי הכוחות שבין הרשויות במדינה אחרת.

לסתום את החור

השיא מתחולל בימים אלה ממש. אנחנו נלחמים על חיינו ממש, אחרי טבח מחריד שביצעו מפלצות החמאס ביישובים שלווים, בקשישים, בנשים ובילדים. הזוועות שהחלאות האלה עשו בשמחת תורה האחרון מתחרות ואולי אף מאפילות על זוועות השואה. האם יכול להיות בן-אדם נורמלי אחד שאינו מבין כי יש לבער מן העולם את הרוע הזה ולהבטיח שפרעות מחרידות כאלה לא יקרו עוד?

והנה העולם כולו מתייצב נגדנו, מניח כבלים על רגלינו, מציב לפנינו דרישות הזויות ומופרכות – להזרים מזון ודלק לאויב הנלחם בנו, ומפעיל לחצים שמטרתם למנוע את מיטוט החמאס ואת הסיכוי ליצור מציאות חדשה, שתבטיח שלום וביטחון לנו, וגם עתיד נורמלי ולא שטוף שנאה ותאוות רצח לילדי עזה.

קל להאשים את העולם, שאינו חף מאנטישמיות, ששתק אל מול אימי השואה, ושה'מוסר' שלו יודע לחוש חמלה על הרוצחים הברברים ולא על הקרבנות היהודים. אבל חכמינו כבר לימדונו שלא העכבר גונב אלא החור. עשרות שנים אנחנו מאפשרים את ה'חור' הזה, ששולל מאיתנו את עצמאותנו ומאפשר לעולם להתערב בעניינינו.

רוח של עצמאות

הכול נובע מהגלות הפנימית של קברניטי המדינה. כשיהודים רקדו 'מה יפית' לפני הפריץ, לפחות לא הייתה להם ברירה; לא עמד לרשותם 'הצבא החזק ביותר במזרח התיכון'. כאן הוקמה מדינה עצמאית כביכול, ואף-על-פי-כן היא מתנהגת כ'מושקה' כנוע בימי הפריצים.

תכלית קיומה של המדינה היהודית היא ההגנה שהיא אמורה לספק ליהודים. ראינו את ניסי הקב"ה בכל מלחמות ישראל, ובכלל זה במערכה האחרונה. הדבר מעיד שזה רצון הבורא – שיהודים לא יעמדו חסרי ישע, אלא יילחמו בכל הכוח והעוצמה שברשותם כדי שדם יהודי לא יהיה הפקר. כשנעמוד בגאון ובנחישות על זכויותינו, ונבהיר לעולם שאנו שוללים על הסף את הניסיונות להתערב בעניינינו – נזכה לברכת ה' ולהצלחה במעשינו.

אבל בשביל זה צריך להפיח בעצמנו רוח של אמונה ועצמאות יהודית ולא של נחיתות מול אומות העולם. להיות בטוחים בזכות האלוקית על ארץ ישראל, ובצדקת מלחמתנו במבקשי נפשנו. כשנסתום את ה'חור' לא יהיה לעכברים לאן להידחף.


רוח האמונה. עצמאות יהודית ולא נחיתות מול הגויים (צילום: צל"ש)

  יש חדש

לכתחילה מלמעלה

ביום שישי, ב' באייר, יחול יום הולדתו (בשנת תקצ"ד-1834) של הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, נשיאהּ הרביעי של חסידות חב"ד. הוא ידוע בפתגם שטבע: "העולם אומר שכאשר לא מצליחים ללכת מלמטה, הולכים מלמעלה; ואני אומר שצריך ללכת מלכתחילה מלמעלה ('לכתחילה אַריבֶּער')". הסתלק בי"ג בתשרי תרמ"ג, ונטמן בבית העלמין בליובאוויטש.

אמונה ונחמה בזמן משבר

מה המשמעות של כל מה שעובר עלינו? מהיכן אפשר לשאוב תקווה ונחמה? הגב' סיון רהב-מאיר ערכה חוברת ובה פסקאות קצרות מתוך כתביו של הרב יונתן זקס, והוסיפה סיפורים אקטואליים מהשטח. החוברת הודפסה במאות אלפי עותקים והיא מחולקת בלי עלות. להורדת החוברת ולנקודות חלוקה של החוברת המודפסת כתבו בגוגל "לרפא את הלב".

לעילוי נשמות הקדושים

גם השנה נערכת היוזמה לחלוקת ספר הזוהר ללימוד משותף: כל אחד מקבל קטע מהזוהר ללימוד יומי, הדורש חמש דקות בלבד, למען גאולת עם ישראל בחסד וברחמים ולעילוי נשמות הקדושים הי"ד. לקבלת החלק האישי – להשאיר הודעה בטל' 026591733.

תיקונים למדור הספרים מהגיליון הקודם: מחבר הספר 'שמירת הגוף והנפש' הוא הרב יוסף-יצחק סילברמן. מספר הטלפון הנכון להשגת הספר 'החיד"א והגאולה' הוא 0587441377.

  שלחן שבת

לאהוב את המתחרה שלך

מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" קשורה בעבודת המידות. בכלל, העבודה על המידות, כגון אהבה ושנאה, יראה ופריקת עול, רחמנות ואכזריות, מורכבת משני שלבים: הראשון – השלטת השכל על המידות, עבודת 'אתכפיא', והשני – הפיכת המידות השליליות לחיוביות, עבודת 'אתהפכא'.

למשל, אדם שקם מתחרה לפרנסתו. אם יתיר לעצמו לנהוג על-פי המידות שמקורן בנפש הבהמית, תתעורר בו שנאה כלפי המתחרה. בא השכל של הנפש האלוקית ואומר לו: "הלוא אתה מאמין שהקב"ה הוא בעל הבית של העולם. אם הקב"ה קבע שתהיה לך פרנסה, לא ייתכן שהמתחרה יוכל לגזול אותה ממך; ואם הבורא החליט להפחית מפרנסתך, הסבור אתה שבלי המתחרה אין לקב"ה דרך אחרת לעשות זאת? בכל מקרה, הלה איננו לוקח ממך מאומה. אם כן, מדוע לשנוא אותו?".

הפיכת השנאה לאהבה

לאחר התדיינות פנימית רבה ירגיש האדם שהשנאה חדלה מלהשפיע על מעשיו, ואחר־כך על דיבורו, ולבסוף יתפוגגו המחשבות העוינות כלפי הזולת. ועם זה, ההישג הוא ברמת 'אתכפיא' בלבד, ואילו למדריגת 'אתהפכא' לא הגיע.

בשלב הזה הנפש האלוקית מתקדמת הלאה ואומרת לאדם: "הלוא כתוב 'ואהבת לרעך כמוך', ובכן, בהיותך מומחה בתחום עיסוקכם המשותף – וכאמור, הזולת אינו יכול להזיק לפרנסתך – עזור לו אפוא בעצה טובה, במתן הלוואה וכדומה". בסופו של דבר השנאה תתהפך לאהבה.

מדריגת החסיד

אמנם מבחינה הלכתית יש מקום לומר שאין צורך בוויתור מרחיק לכת כל־כך, אבל דווקא החלק הזה נקרא עיסוק במידות באמת, וזו מדריגה של חסיד, שאינו יוצא ידי חובה באהבת ישראל של 'אתכפיא' בלבד.

שכן חשיבותה של אהבת ישראל גדולה כל-כך, עד שבגמרא (יומא פו,א, וכן ברמב"ם, הלכות יסודי התורה ה,יא) נאמר שתלמיד-חכם וירא שמיים, שאינו נוהג בסבר פנים יפות עם בני-אדם, "אלא בעל קטטה וכעס", הוא מחלל שם שמיים ועונשו חמור! כמו-כן אסור ללמוד תורה ממנו (רמב"ם הלכות דעות פרק ה).

הגלות מוכיחה

ביטוי חריף עוד יותר מצינו בדברי הגמרא (יומא ט,ב), שבסוף ימי בית המקדש השני עסקו בתורה ובמצוות, ובכל-זאת חרב הבית, מפני שנאת חינם! יהודים למדו תורה וקיימו מצוות, לא גזלו, לא רימו ולא ביזו את הזולת. כל חטאם היה שלא נהגו לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל,ב), ומידת השנאה שרתה ביניהם, ומשום כך בני ישראל נלקחו לגלות שכבר נמשכת יותר מאלף ותשע-מאות שנה.

לעומת זה, בסוף ימי בית המקדש הראשון, כאשר בני ישראל חטאו בעבירות החמורות ביותר כלפי שמיים ומאסו בתורה, הוגלו לשבעים שנה בלבד! האם יש ספק כמה נעלות הן מידות טובות ומידות חסידות?

(אגרות-קודש, כרך ג, עמ' קצו)

  מן המעיין

קדושים תהיו

פעולה בשמיים

מעשיהם הטובים של ישראל וקדושתם למטה גורמים להתגברות הקדושה למעלה – "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'".

(הבעש"ט)

קדושה בכל מחיר

"קדושים תהיו" (ויקרא יט,כ). בזה מתחילה פרשתנו, והיא מסתיימת במילים "דמיהם בם". "קדושים תהיו" – אף אם הדבר יעלה לכם בדמכם, בנפשכם ובחייכם.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

קדושה בקהל

"מלמד שנאמרה פרשה זו בהַקְהֵל" (רש"י). לא קדושה של התבדלות ונזירות דורשת התורה, אלא להפך, קדושים ב'הַקְהֵל' נאמרה – הֶיו קדושים בהיותכם בתוך קהל ועדה ומעורבים עם הבריות.

(חתם סופר)

בכוח כלל ישראל

יש בזה רמז שעל-ידי התאחדות עם כלל ישראל זוכים לקדושה. זהו שנאמר (דברים כג,טו): "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך" – כאשר מחנה זה הוא יחידה שלמה ומאוחדת.

(שפת אמת)

קדושים בכל מצב

הייתכן לדרוש מבן-אדם להגיע למדריגת קדוש? אלא אין הכוונה שיגיע לקדושת מלאכי מרום, כי מדריגה זו לא ישיג. אבל הוא מצוּוֶה להיות קדוש במדריגה שהוא עומד בה. "קדושים תהיו" – מכל מצב שתהיו בו, התקדשו ועלו קמעה.

(רבי מנחם-מענדל מוורקה)

כוחות נעלמים

"קדושים תהיו" – גם במותר לכם, כפירוש הרמב"ן. כיצד יעלה אדם לדרגת "קדש עצמך במותר לך", בשעה שכשל בעוון כוחו ונפל בדברים האסורים? על זה נאמר "כי קדוש אני ה' אלוקיכם" – כשאדם מתבונן שעבודה זו נחשבת לו "כאילו קידשתם אותי", מתעוררים בו כוחות פנימיים ונעלמים, ואז יוכל להתגבר על כל מונע ומעכב ולעבוד את עבודתו כיאות.

(לקוטי שיחות)

ניתן הכוח

כשם שבאמירת "ואהבת את ה' אלוקיך" נוצרה אצל כל אדם אפשרות לאהוב את ה', כך גם באמירת "קדושים תהיו" יצר הקב"ה אפשרות לכל אדם להיות קדוש.

(עיטורי תורה)

קדושים ולא פרושים

"קדושים תהיו" – אבל לא פרושים מן העולם, "כי קדוש אני" ואף-על-פי-כן הנני שוכן איתכם ומתהלך בתוככם; זכר כל הבריות בא לפניי ואני סוקר הכול ורואה את מעשה כולם.

(כתב סופר)

  אמרת השבוע

חיפוש עני 'מיוחס'

רבי ישכר-דב-בער מרדושיץ בא לביקור בעיר אחת, והמונים שיחרו לפתחו, לבקש את ברכתו. באותה עיר חי יהודי עשיר, שהיה קמצן גדול. בכל פעם שביקשו ממנו צדקה, היה מפקפק במטרתה או מוצא אמתלות אחרות להימנע מלתת.

כשראה את ההמונים ההולכים אל הצדיק, התייצב גם הוא בין הבאים, נכנס לחדרו של הצדיק ואמר: "זָקנתי ויומי מתקרב. יאמר לי הרבי מיהו עני הגון, הראוי לצדקה, ואתן לו סכום נאה".

חייך הרבי מרדושיץ ואמר: "כספך אינו מיוחס כל-כך עד שהוא זקוק לעני מיוחס. והא ראיה – הכסף נפל לידי אדם כמוך!".

  גאולהפדיה

התקדשות שמקרבת את הגאולה

קַדֵּשׁ עַצְמְךָ. התורה מצווה (ויקרא כ,ז): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים". כוונת הציווי, לדברי המפרשים (רמב"ן על הפסוק): "קדש עצמך במותר לך". כלומר, על האדם לנהוג קדושה ולהגביל את עצמו גם בדברים שהתורה התירה לו.

וכי לא דיי במצוות הרבות שהתורה עצמה נתנה לנו? מתברר (לקוטי שיחות, כרך א, עמ' 256) שבציווי "קדש עצמך במותר לך" טמון עניין נשגב ביותר. אחת המטרות העיקריות של מצוות התורה היא לזכך את נפשו של האדם ולקרבה אל ה', וכאן יש יתרון גדול לעבודה בדרך של "קדש עצמך במותר לך".

כשיהודי מסתפק בקיום המצוות בלבד, ייתכן שהוא עושה זאת מתוך כפייה, באין ברירה; ואולם כשהוא מקדש את עצמו גם בדברים המותרים – זו הוכחה שהתורה והמצוות אינן עול עליו, אלא להפך, הוא מזדהה עימן כל-כך, עד שהוא מחפש דרך להחדיר את אור הקדושה גם בדברים המותרים. לכן עבודה זו דווקא מביאה את הזיכוך הנעלה ביותר.

עבודה זו חיונית לקירוב הגאולה. כשהאדם, בבחירתו החופשית, שם רסן לתאוותיו הגשמיות ומגביל את עצמו גם בדברים המותרים, הוא מסיר את 'הערלה הדקה' שעל ליבו, שאותה אין קיום המצוות עצמו יכול להסיר, וזו הכנה לגאולה השלמה.

אחד החידושים המרכזיים שיתחוללו בביאת המשיח הוא, שאז הקב"ה יתגלה בכל הבריאה כולה. ייפקחו עינינו לראות שהקב"ה שוכן לא רק בענייני תורה ומצוות, אלא בכל פרט של הבריאה. ההכנה להתגלות זו היא ההתקדשות בדברים המותרים דווקא.

טעימה מהרמב"ם

טעמי איסור מוקצה

"אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בַּשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה?... שֶׁלֹּא יִהְיֶה טִלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחֹל... וְעוֹד: כְּשֶׁיְּבַקֵּר וִיטַלְטֵל כֵּלִים שֶׁמְּלָאכְתָּן לְאִסּוּר אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶן מְעַט וְיָבוֹא לִידֵי מְלָאכָה; וְעוֹד: מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצַת הָעָם אֵינָם בַּעֲלֵי אֻמָּנוּיוֹת אֶלָּא בְּטֵלִין" (הלכות שבת כד,יב)

הרמב"ם מפרט שלושה טעמים לאיסור מוקצה. המפרשים (מרכבת המשנה ועוד) מסבירים שכל טעם מכוּון לפרט אחר בדיני מוקצה:

טעם אחד – כדי שטלטול השבת יהיה שונה מהטלטול בחול, כשם שההליכה והדיבור אמורים להיות שונים בשבת מימי חול. טעם זה אמור על 'מוקצה מחמת גופו', דברים שאינם נחשבים כלי, כמו אבנים.

טעם שני – למנוע מצב שמתוך הטלטול יבוא לעשות מלאכה אסורה. הטעם אמור על 'כלי שמלאכתו לאיסור', כמו פטיש, שנאסר בטלטול כדי שלא יבוא לעשות בו את המלאכה האסורה.

טעם שלישי – כדי ששביתת השבת תהיה ניכרת גם אצל מי שאינם עובדים כל השבוע. טעם זה נוגע לדברים שאינם מוגדרים מוקצה, ואף אותם אסור לטלטל סתם, בלי צורך, כדי ששביתת השבת תהיה ניכרת.

הראב"ד מזכיר טעם רביעי המופיע בגמרא – סייג לאיסור הוצאה. אם אדם יטלטל בתוך הבית חפצים בלי הגבלה, הוא עלול בטעות להוציאם מרשות לרשות. לפי טעם זה היה מן הראוי לאסור כל טלטול כלי, אפילו לצורך, אלא שאין גוזרים על הציבור יתר על המידה.

  מעשה שהיה

חלילה מלגרש את הסגולה

"אין ברירה אלא לגרש את המגדפת מכאן", קבעו משתתפי האסיפה. "בהפוגת הפגזים הראשונה נְשלח אותה, והיא תמצא מחסה במקום אחר"

האוויר במקלט הצפוף היה דחוס ומחניק. ימים רבים שהו בו המשפחות, שייחלו לרגיעה שתאפשר להן לחזור לשגרה. ופתאום נישא הקול – קול צעקה צורמני, של חרפות וגידופים על ראשיהם של דרי המקלט. כולם ידעו את מקור הקול – זו יֶנטה.

המתח בירושלים היה גדול עם פרוץ מלחמת השחרור. הדיווחים סיפרו על חיילים שטופי שנאה העושים את דרכם מירדן וממצרים אל עיר הקודש.

הירדנים, שכבר שלטו בהרים החולשים על מזרח העיר, הפגיזו ללא רחם את השכונות בית ישראל ומאה שערים, שהיו בקו החזית.

תושבי השכונות ירדו אל מה שכוּנה מקלט: קומת קרקע, במקום לא בולט, שאינו פונה לעבר מקור הירי. קירות המבנה מוגנו בשקי חול, לבלימת הדף ורסיסים. מאות אנשים, שלא הכירו זה את זה, נדחסו למקום צפוף ומחניק, והתפללו להישאר בחיים.

כזה גם היה המקלט ששכן בבית מדרשו של רבי גדליה-משה גולדמן, האדמו"ר החמישי מזוויהל. מגוון אנשים, שביקשו למצוא מחסה מההפגזות, התקבצו בו. באחת הפינות ישב הרבי והגה בתורה, מתעלם לחלוטין מהתנאים הקשים. גופו הצנום היה מורגל בחיי תענית והצפיפות וההמולה לא נגעו לו כלל. כ'בוגר' שבע שנות עבודת פרך בסיביר, השהייה במחיצת יהודים הייתה בעבורו תענוג ולא עינוי.


רבי גדליה־משה מזוויהל

מפעם לפעם היה קם ממקומו ומתהלך אנה ואנה, מפזם לעצמו ניגון חרישי. הופעתו השלווה השרתה רוגע על הסובבים ותרמה למנוחת הנפש של יושבי המקלט.

החיים במקלט לא היו קלים. מיום ליום נעשו קשים יותר. מזון הושג בקושי. המצרך הפופולרי ביותר היה 'חלמית' (חוביזה), צמח בר שגדל בשפע בחצרות הבתים. הנשים היו קוטפות את העלים, שוטפות ומנקות אותם היטב, ומכינות מהם קציצות ומרקים על גבי מדורות זרדים בחצרות. המדורות הדיפו עשן רב, שהוסיף לאוויר ה'צלול' במקלטים.

כאשר קולה של ינטה נשמע בחלל המקלט, ידעו הנוכחים כי אתגר חדש ניצב לפניהם. ינטה, מתושבות השכונה, סבלה מהפרעה נפשית, אך ניחנה בכושר ביטוי חד וחריף. היא החלה לשפוך חרפות וגידופים על ראשיהם של דרי המקלט.

אנשים ישרים ותמימים נפלו קרבן לחרצובות לשונה. פניהם הסמיקו והחווירו חליפות מול שפך העלילות שהוטחו בהם, מול הקהל וילדיהם המסויטים. אווירת מחנק של ממש אפפה את המקלט. מה שלא עשו הירדנים והמצור, המחסור והמתח של המלחמה, עשתה ינטה בשבט לשונה.

גידופיה, שלא היה קשר בינם ובין המציאות, הפכו את השהייה במקלט לבלתי-נסבלת. כוחות הנפש של דרי המקלט כבר נסחטו עד תום, והדבר האחרון שהיה חסר להם הוא 'זמירותיה' של ינטה וחדירתה לפרטיות המינימלית שעוד נותרה להם. הורים הושפלו לעיני ילדיהם, מחנכים בוזו אל מול תלמידיהם, וכבודם של זקנים נרמס מול נכדיהם הבוכים.

ובינתיים ההפגזות לא פסקו. כאלף פגזים נחתו במשך חודש אחד על שכונותיה של ירושלים. חללים רבים מבני העיר הובלו למנוחות בהלוויות חפוזות.

אסיפה דחופה התכנסה באחת מפינות המקלט וקיבלה החלטה נחרצת. "אין ברירה אלא לגרש את המגדפת מכאן", קבעו. "בהפוגת הפגזים הראשונה נְשלח אותה, והיא תמצא מחסה במקום אחר. כך תתחלק סאת הביזיונות עם אנשים אחרים. באו מים עד נפש!".

ההסכמה הייתה גורפת ואיש לא התנגד. אבל אז הציע אחד הנאספים לגשת אל הרבי ולקבל את הסכמתו. "רבנו נמצא כאן איתנו", טען, "אי-אפשר לעשות דבר כזה בלי אישורו".

נציגי הנאספים ניגשו אל רבי מרדכי והציגו לפניו את כל העניין. "מי אני שאומר לכם מה לעשות? מדוע באתם בכלל לשאול אותי?", הגיב הרבי.

ואז המשיך ואמר: "אני רק יכול לספר לכם שאבי הקדוש (רבי שלמה מזוויהל) הצליח לרפא את אחותי בזכות ביזיונות שהביא עליו. כאשר חלתה שוב, ניסה את הסגולה שנית, אך זו לא הצליחה הפעם, שכן בכל מקום שעבר חלקו לו כבוד. לא חלף זמן רב והיא נפטרה".

רבי מרדכי הביט בחברי המשלחת ואמר: "אבי תמיד היה אומר: 'עם ביזיונות אפשר להציל חיים, ביזיון תמורת מוות...'. כעת, שהמוות עולה בחלוננו, ואיש אינו יודע היכן יתפוס אותו הפגז, ואפילו לצאת אל הרחוב ולחפש ביזיונות אי-אפשר, ריחמו עלינו מן השמיים ושלחו לנו את הסגולה אל תוך המקלט. ואתם רוצים להוציא את הסגולה החוצה?!".

דעתו של רבי מרדכי התקבלה וינטה נשארה במקלט, על אף הצקותיה הבלתי-פוסקות.

ואכן, בסיום המלחמה יצאו כל יושבי המקלט בריאים ושלמים. איש מדייריו לא נפגע.

(על-פי 'יסודי עולם')

  רציתי לשאול

עם הרב בנימין וילהלם

משלוחי חב"ד בחולון, מנהל חינוכי ב'פנסאים'

האם אדם יכול לדבר עם הזולת על דברים שהוא עצמו אינו מיישם אותם כראוי?

הדרך האידיאלית להשפיע על הזולת היא כשהאדם מיישם בעצמו את הדברים שהוא מדבר עליהם. ברור שככל שתהיה מחובר יותר בעצמך לערכים האלה, כך תהיה ההשפעה עמוקה יותר ותתקבל טוב יותר בעיני הזולת.

במקורותינו נאמר: "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם". כשאתה מדבר דברים היוצאים מפנימיותך, הם ישפיעו על הזולת וייקלטו בליבו. לכן רצוי לדבר עם אנשים אחרים על מצוות וערכים המאירים בנפשך במיוחד ושאתה מיישמם כראוי.

ועם זה, אדם אינו יכול לחכות עד שיהיה מושלם בכל ההיבטים, שכן על כל אחד ואחד מוטלת חובה להנחיל את ערכי התורה והמצוות במעגלי ההשפעה שלו, והללו אינם יכולים להמתין עד שיגיע לשלמותו. הרבי מליובאוויטש התבטא כמה פעמים: "מה היהודי השני אשם שעדיין לא השלמת את עצמך!".

יש מצבים שבהם אתה נדרש להשפיע על אחרים גם כשאתה עצמך צריך שיפור... מדובר כאן בענייני תורה ומצוות, והערכים האלה אמיתיים בלי תלות במצבך האישי.

לעיתים כאשר יש לאדם חלישות בעניין מסוים, דווקא ההשפעה על אחרים באותו עניין, תעורר אותו עצמו להתחזק ולשפר את הדורש תיקון אצלו. מרטיט לגלות שרבי שלום-דובער מליובאוויטש, הרבי הרש"ב, כתב בקשה מיוחדת ב'פדיון נפש', בנוגע למאמרי החסידות שנשא – "שיפעלו הדברים בי ובהשומעים"!

אם אתה נדרש לדבר על עניין שאתה עצמך צריך להתחזק בו, פשוט תתחזק בו. למד על העניין, נסה להפנים את חשיבותו, חפש את נקודת החיבור האמיתית שלך אליו, והתחל ליישם, ולפחות – שיהיה בך רצון ליישם.

  פינת ההלכה ומנהג

לא לדלג

שאלה: האם נכון לדלג על חלק מהתפילה כדי להספיק להתחיל שמונה-עשרה עם הציבור?

תשובה: בשולחן ערוך מובאת פסיקה של הגאונים והראשונים, שיש לדלג על 'פסוקי דזמרה' (מקצתם, ואם אין ברירה – אף כולם) כדי להספיק להתפלל  עם הציבור.

בשולחן ערוך נפסק: "אין אומרים הזמירות במרוצה, כי אם בנחת", ופירש הגרא"ח נאה: "שהדילוג עדיף מאשר אמירת פסוקי דזמרה במרוצה, כי באמירה זו בולט וניכר שהאדם מקצר בשבחו של מקום".

ואולם ה'מגיד מישרים' (המלאך שהדריך את מרן הבית יוסף) העיר לו, שאין לדלג אפילו על מילה אחת, כי זה גורם את מניעת השפע לעולם. דבריו צוטטו בספרי קבלה וחסידות. בעקבות זאת כתב ה'משנה ברורה': "והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה, אפילו אם איחרו לבית הכנסת" (אם כי הוא מביא גם דעה אחרת).

הרבי מליובאוויטש הורה למנהל בית ספר: "אף שהדין ברור שמדלגים, אבל יש לראות את הנולד, ובמשך זמן קצר, וכבר ראינו זה במוחש, שההיתר לדלג מביא תיכף ומייד להעדר חשיבות עניין התפילה. ותחילה מדלגים על הסדר שלפני 'הודו', ואחר-כך – על פסוקי דזמרה וכו' וכו'. ובמילא בנוגע לפועל... יש לצדד בכל האפשרויות והאופנים שהנערים גם לא יידעו מההיתר לדלג...".

יש להתאמץ להקדים לבית הכנסת, כדי להצליח להתפלל במניין. אם המניין ממהר, יתחיל עם הציבור וימשיך בקצב שלו, באופן שיוכל לכוון את פירוש התפילה. תפילתו תהיה מעין תפילה עם הציבור.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' נא ס"ח וסי' נב, נו"כ ושו"ע אדה"ז ופסקי תשובות שם, וש"נ. מגיד מישרים פ' בהר. בדי השלחן סי' יח ס"ק יב. שלחן מנחם או"ח ח"א סי' עא, וש"נ.

  חיים יהודיים

'שמע ישראל' פתח את הדלתות

הרב בנימין-יוסף קלמנזון מדבר על החיבור המיוחד שנוצר בין משפחתו לתושבי קיבוץ בארי, לאחר שבנו, אלחנן הי"ד, מסר את נפשו למען חילוצם

תעודת זהות. הרב בנימין-יוסף קלמנזון, בן 66, נשיא ישיבת עתניאל, שבה לומדים כיום מאות תלמידים. ייסד את הישיבה ועמד בראשה שנים רבות. בטבח שמחת תורה איבד את בנו אלחנן-מאיר הי"ד, שזכה להציל תושבים רבים מקיבוץ בארי, תחת אש תופת.


"מקווה שתהליך הקירוב והאיחוד יימשך" הרב קלמנזון (צילום: ישיבת עתניאל)

ההחלטה. אנחנו גרים בעתניאל, ומתגוררים אצלנו לא מעט אנשי ביטחון. עם פרוץ האירועים קיבלנו עדכונים ראשונים, אך לא קלטנו את היקפם. בני הגדול, אלחנן, בני מנחם – רב בישיבה בעתניאל, ונכדי איתיאל, החליטו לצאת לקיבוץ בארי, בניסיון להציל את אחינו מן התופת, וזאת אחרי שארגנו את שכבת ההגנה של עתניאל.


צוות אלחנן משמאל לימין: אלחנן הי"ד וייבדלו לחיים מנחם ואיתיאל

הודעה אחרונה. במשך כיממה חילצו בניי ונכדי יותר ממאה תושבים מבארי. ביום ראשון, לקראת עשר בבוקר, כתבתי לאלחנן שאולי אבוא לסייע להם. הוא כתב לי שתי מילים: 'אל תבוא'. בשעה 10:15 השיגה אותו אש המרצחים במארב והוא נהרג, אחרי שש-עשרה שעות רצופות של לחימה.

אנושיות. שמענו עדויות רבות ומרגשות על פעילות ההצלה המופלאה שלהם. אלחנן הציע לכל משפחה שחילץ לקחת את הפריטים החשובים לה ביותר. הייתה אישה מבוגרת שבני ביקש להמתין עד שתמצא את מכשיר השמיעה שלה, מכיוון שבלי המכשיר יהיה קשה לתקשר איתה. כל הצוות המתין בלב התופת עד שהמכשיר נמצא.

שמע ישראל. תושבי בארי לא מיהרו לפתוח את דלתות הממ"ד, מכיוון שמחבלים שרצו ביישוב וניסו בדרכי עורמה לשכנע את המתבצרים לפתוח את הדלתות ואז חטפו אנשים או ירו לעברם. כש'צוות אלחנן' ביקש ממשפחות לפתוח דלתות, סירבו בתחילה. בניי החליטו לצעוק פסוק שפתח את הלבבות וגם את הדלתות: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

בשקט. אלחנן היה איש ביטחון ובן תורה. מסור עד קצות ציפורניו לביטחון המדינה ועם ישראל. טיפל בהגנת יישובים ובאירועי טרור רבים. היה מומחה להגנת יישובים ומומחה ללוחמה בטרור. היה בעל ידע גדול מאוד בתורה ובחסידות. פעל בשקט, על-פי דברי חכמינו "אמור מעט ועשה הרבה". רק אחרי שנים, כשקיבל אות הוקרה, נודע לנו שהוא עובד במחלקת ביטחון חשובה מאוד במוסד.

התודה. תושבי בארי מוקירים מעל ומעבר את תרומת ההצלה של 'צוות אלחנן', וטורחים להזכיר זאת פעמים רבות. בני ונכדי רואים בתושבי בארי גיבורים גדולים – על הדרך שבה התמודדו ביום הטבח, כשהם מסתתרים בתוך הבתים הנשרפים, ואוחזים במנעולים של דלתות רותחות, בעוד המרצחים יורים עליהם. הם ראויים להוקרה על גבורתם.

קירוב לבבות. הקשרים שנוצרו בינינו ובין תושבי בארי הם הקשרים שצריכים להיות בין יהודים. אנחנו משוכנעים שאילו חלילה וחס, לא עלינו, זה היה הפוך, הם היו עושים אותו דבר ומצילים אותנו. אולי מישהו יצקצק בלשונו, אבל לנו זה ברור מאוד. יש לקוות שהתהליך הזה של הקירוב והאיחוד יימשך.

להתווכח נכון. מותר שדעותינו יהיו שונות, מותר גם להתווכח, אבל צריך לדעת איך לנהל את הוויכוח. אין בעיה עם מחלוקות, אבל יש בעיה עם הדרך שאנשים מסוימים מנהלים אותן.

להפיק לקחים. לצערנו קיבלנו שיעור מהסוג שקיבלו תלמידיו של רבי עקיבא. כדאי שנסיק את המסקנות מהר ככל האפשר. מוכרחים להישאר תמיד מאוחדים, על אף הוויכוחים. גם בין בני-זוג יש דעות שונות, ולא תמיד מסכימים על הכול, אבל בסופו של דבר עושים כל מאמץ לשמור על השלום, החיבור והאחדות.


כתיבת אות בספר התורה שייכנס לבית הכנסת בקיבוץ בארי לע"נ אלחנן קלמנזון (צילום: חיים צח/לע"מ)


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)