יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ. בסוף ספר דניאל נאמר (יב,י) "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים". היינו שבסוף הגלות, לקראת הגאולה, יתחולל תהליך של בירור וליבון – הרע ייפרד מהטוב ויֵצא החוצה, והעולם ייעשה מוכשר בפנימיותו לקבל את אור הגאולה.
על-פי זה מובן גם כן מדוע המשיח מכונה בגמרא (סנהדרין צח,ב) 'מצורע'. על המצורע נאמר שהצרעת היא "בְעוֹר בְּשָׂרוֹ". אין היא פוגעת ברבדים פנימיים של הגוף, ואפילו לא בבשר עצמו, אלא בחלק החיצוני ביותר בלבד – העור. הצרעת מסמלת אפוא מצב שבו הפנימיות שלמה בתכלית, ויש רק נגע חיצוני, בעור שמחוץ לבשר עצמו.
בתפיסה הפנימית של הדברים, המצורע מסמל אדם נעלה מאוד, מושלם בכול, שזיכך לחלוטין את כל כוחות נפשו, עד שכל פנימיותו כבר טהורה. עתה נותר לו לזכך את השיירים בלבד, את הפסולת שנשארה ברובד החיצוני ביותר שלו. וגם פסולת חיצונית זו אינה שלו, אלא של עם ישראל, ככתוב (ישעיה נג,ד): "חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא".
נמצא שכינוי זה, במשמעותו הרוחנית והפנימית, מבטא שלמות עליונה ביותר. הכול כבר שלם ומוכן לגאולה, ונשאר רק לברר ולזכך את ה'עור' החיצוני בלבד. כמו-כן מבטא הכינוי 'מצורע' את העובדה שהמשיח שרוי בגלות, סובל את תחלואיה ומצפה בקוצר רוח ובכיליון עיניים להתגלותו, כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלמה (ראו ספר השיחות תנש"א כרך ב, עמ'). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
