חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 י' בחשון התשפ"ז, 21/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1945 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תזריע, ד' בניסן ה'תשפ"ד, (12/04/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1945 - כל המדורים ברצף
לעבור לערוץ הניסים
יש חדש
נברא אחרון ומקלס אחרון
נגעים
מה לגלות ומה להסתיר
הבירור האחרון
המשנה הראשונה והקדמת הזוהר
רמזי כוסות ה'קאווה'
רציתי לשאול
בדיקת חמץ בחברה
איש ההייטק מנגיש את האלשיך

מס' 1945, ערב שבת-קודש פרשת תזריע, ד' בניסן ה'תשפ"ד (12.04.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לעבור לערוץ הניסים

בכל רגע נתון העם היהודי מתנהל בשני צירים מקבילים – הציר הטבעי, האנושי, הרציונלי; והציר העל-טבעי, הניסי, האלוקי

אנחנו מתקרבים לחג הפסח במצב רוח לא כל-כך חגיגי. המלחמה בעזה מדשדשת, ומיטב בנינו נופלים בקרבות. החטופים עדיין מוחזקים בידי המפלצות האכזריות. גם בצפון נמשכת הלחימה. מאות אלפי תושבים מעוטף עזה ומהצפון עדיין אינם יכולים לשוב לבתיהם. הלחצים הבין-לאומיים גוברים ומתהדקים. גם בתוכנו פנימה המצב אינו מרנין.

כל זה הוא ניתוח המציאות בעיניים ארציות. אכן, אנחנו נדרשים לפעול בכלים טבעיים, לשקול שיקולים רציונליים, לנהל פעילות דיפלומטית מקובלת, לבנות עוצמה צבאית ולנווט בתוך גבולות הגזרה של העולם שסביבנו. גם בחיים האישיים יהודי צריך לעסוק לפרנסתו בדרך הטבע, לפנות אל רופא כשפוקדת אותו מחלה וכדומה.

שני לוחות שנה

ועם זה, בעולמו של יהודי, הן כפרט הן כחלק מהעם היהודי כולו, קיים המרכיב המפתיע והבלתי-צפוי –  הנס. השבוע נכנסנו ל'חודש הראשון', כפי שקראנו בשבת שעברה בפרשת החודש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". אבל הלוא החודש הראשון הוא חודש תשרי, שבו חגגנו את ראש השנה?! אלא מתברר שהעם היהודי חי בתוך שני לוחות שנה מקבילים – האחד מתחיל בתשרי והשני בניסן.

הלוח שמתחיל בתשרי מייצג את מערכת החיים הטבעית, והלוח שמתחיל בניסן מייצג את המֵמד הניסי שבחיינו. בכל רגע נתון אנחנו מתנהלים בשני צירים – הציר הטבעי, האנושי, הרציונלי; והציר העל-טבעי, הניסי, האלוקי.

ההיסטוריה של העם היהודי משקפת להפליא שילוב זה. עם ישראל חי חיים ארציים. עוסק בחיי פרנסה, דואג לצרכיו בכלים אנושיים, מתמודד עם בעיות ועם גזירות בדרכים מקובלות. ואולם ברור לכול שעל-פי חוקי הטבע העם היהודי לא היה יכול לשרוד ולהתקיים, מפני שכל הכוחות הטבעיים עמדו כנגדו. לצד הגורמים הטבעיים פעלו על העם היהודי כוחות על-טבעיים, שהעניקו לו עוצמה ויכולת לשרוד במקום שהתנאים הטבעיים היו גורמים לו להיכחד ולהיעלם.

בנקודה זו טמון סוד קיומנו. אנחנו נראים עם ככל העמים, כפופים לכוחות הטבעיים ולתהליכים חברתיים, דמוגרפיים ופוליטיים כלל-עולמיים. אבל בנקודה כלשהי מתברר שוב ושוב שהעם היהודי חורג מהכללים וחומק מהמוסכמות. כאשר כל המומחים מנבאים את היעלמותו ודעיכתו, הוא פתאום פורח ומתנשא. יש בו דבר מה חמקמק, שאינו מתיישב בכלים הרציונליים המקובלים.

בניסן ניגאל

זה היסוד הניסי הקיים בעם ישראל, יסוד המסומל בחודש ניסן, שבו העם היהודי נולד ונתהווה. לידתו של העם היהודי ויציאתו מעבדות לחירות היו שתיהן ניסיות ועל-טבעיות, וכאן ניתן לעם ישראל הכוח להתקיים בציר מקביל לזה הטבעי – הציר הניסי.

יהודי נדרש לפעול לפרנסתו בדרכי הטבע, ועם זה הוא יודע ש"בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" וש"הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". גם בחיי המדינה כך. צריך לפעול בכלים הארציים, ובה בעת לזכור שעומדים לרשותנו עוד כוחות, על-טבעיים. גם אם נדמה שבדרכי הטבע דוחקים אותנו לפינה, עלינו לזכור שאם נעמוד על שלנו על-פי רצון ה' – ימצא הקב"ה דרכים משלו לחלצנו מן המיצר.

ואמרו חז"ל: "בניסן נגאלו, בניסן עתידים להיגאל"!


על הניסים. היסוד הניסי שבעם ישראל (ציור: יהושע ויסמן)

  יש חדש

חוגגים את סיום הרמב"ם

העולם היהודי חוגג את סיום המחזור היומי בלימוד הרמב"ם. האירוע המרכזי נערך ביום הסיום, בציון הרמב"ם בטבריה, על-ידי צעירי חב"ד, ובהמשך נערכו אירועים גדולים נוספים בירושלים, בתל-אביב, באלעד, בקריית אתא, במגדל העמק ובמאות מקומות נוספים ברחבי הארץ והעולם, בראשות גדולי התורה והחסידות. האירוע הגדול ביותר בחו"ל נערך בפריס שבצרפת, שם התכנסו אלפים לחגוג את הסיום.

משחק הסדר

לקראת חג הפסח צעירי חב"ד מגישים את משחק הסדר – 'עושים סדר'. משחק שיהפוך את ליל הסדר לחוויה משפחתית מהנה, עשירה בידע. יש בו סדרת חידות לפיצוח, לפי שלבי הסדר, משיחות והפעלות לכל המשפחה, ו'אגוזי' משחק עם שקיקי בד מעוצבים. להשיג באתר chabadisrael.co.il.

השליח בטייוואן מסייע

רעידת אדמה בעוצמה של 7.4 הורגשה מול חופי טאיפי, בירת טייוואן – החזקה ביותר שהורגשה באי ב-25 השנים האחרונות. שליח חב"ד במדינה, הרב שלמה טביב, פועל לחילוץ הישראלים והיהודים שנתקעו באזור הרעד ועומד בקשר עם קרובי משפחותיהם. "נגרם נזק כבד לרכוש, ואולם אין נפגעים בנפש ברוך השם", סיפר הרב טביב.

  שלחן שבת

נברא אחרון ומקלס אחרון

על המילים "אישה כי תזריע" רש"י מביא את דברי המדרש (רבה): "אמר ר' שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה, חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף".

דיני טומאת אדם נכתבו אחרי דיני אכילת בעלי-החיים (הקרבנות, ובעלי-החיים הכשרים והטמאים), מפני שהתורה הולכת מן הקל אל הכבד – תחילה בעלי־החיים, שאינם יכולים להמרות את פי ה', ולאחריהם האדם, העלול להתפתות ולהישמע ליצר הרע.

מן הקל אל הכבד

ר' שמלאי רואה בנחיתות האדם את הסיבה להיבראו אחרון במעשה בראשית. לכן גם תורתו של האדם באה אחרי תורת בעלי־החיים, משום שסדר הלימוד של האדם הוא מן הקל אל הכבד, וה'בירור' הרוחני של האדם קשה מ'בירורם' של בעלי-החיים.

דברי ר' שמלאי קשורים לכך שלא היה בעל ייחוס משפחתי חשוב. ואכן, רש"י (פסחים סב,ב) מזכיר שר' יוחנן סירב (בתחילה) ללמוד עם ר' שמלאי ב'ספר יוחסין' – חיבור קדום, שלדעת רש"י היו בו ברייתות שמפרשות את ספר דברי הימים לפי ייחוסי השבטים ומשפחותיהם.

שתי גישות

לעומתו, ר' יוחנן, שהיה מיוחס ומומחה לספר היוחסין, רואה את העובדה שתורתו נתפרשה אחרי תורת בעלי-החיים במעלתו של האדם. על הפסוק (תהילים קלט,ה) "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" נאמר במדרש (ויקרא רבה יב,ב): "אם זכה אדם, נוחל שני עולמות, הזה והבא, ככתוב 'אחור וקדם צרתני'". היינו שבריאתו המאוחרת היא לשבחו!

לכן ר' יוחנן מוסיף ואומר במדרש: "אף קילוסו לא בא אלא באחרונה". עובדת בריאתו באחרונה היא לשבחו, כשם שבקילוס הקב"ה הולכים מן הקל אל הכבד: תחילה הדומם, הצומח והחי ורק אחר-כך המְדַבֵּר, ככתוב (תהילים קמח,י): "הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה, רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף" ורק אחר-כך "מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל-לְאֻמִּים".

מעלת היגיעה העצמית

בעומק יותר, גם ר' שמלאי סבור שמעלתו של האדם גדולה ביותר, אבל מעלה זו אינה מעת בריאתו אלא להפך – מתוך נחיתותו בבריאתו הוא נדרש לעבודה עצמית מייגעת, ומתוך היגיעה הוא מגיע למעלה גדולה מכל הבריאה כולה. לכן אמר: "כשם שקילוסו אינו אלא אחר בהמה, חיה ועוף, כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף", כי כשם ש'קילוסו' בא בזכות עבודתו, כך מעלתו בבריאתו היא בזכות עבודתו העצמית.

לעומתו, ר' יוחנן, שמביט על מעלת האדם מעצם בריאתו, אומר בניסוח הפוך (בראשית רבה): "אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה". היינו שכשם שמעלת האדם באה לידי ביטוי כבר בבריאתו, כך 'קילוסו' מבטא את מעלתו כמי שנעלה מכל פרטי הבריאה האחרים.

(לקוטי שיחות, כרך ז, עמ' 74)

  מן המעיין

נגעים

לראות גם מעלות

"וראה הכהן את הנגע... וראהו הכהן" (ויקרא יג,ג). כשבודקים את האדם אין לראותו רק בחסרונו, במקום נגעו, אלא צריך לראותו כולו, גם את מעלותיו. וזהו "וראה הכוהן את הנגע", ואחר-כך – "וראהו הכוהן", שיראהו כולו.

(הרב יהושע טרונק מקוטנה)

תנועה של צדיק

הסבא משפולה ידוע היה כאיש נלהב מאוד, ועלה בזה על חבריו תלמידי המגיד ממזריטש. כשביקר בשנת תקנ"ט אצל רבנו הזקן סיפר, שבהיותו בן שלוש ראה את הבעש"ט "והוא הניח את ידו הקדושה על ליבי, ומאז חם לי". ראייה של צדיק – "וראהו הכהן" – או שמיעת קולו ואפילו תנועתו בלבד, פועלות על האדם.

(מאוצר החסידות)

שורש המחלה

חז"ל אומרים שנגעים באים על הרהורים רעים ומחשבות רעות. לכן הכוהן צריך לבחון ולדעת אם מראה הנגע עמוק מעור בשרו, שסיבת הנגע עמוקה יותר מהנראה לעין. היינו ששורש המחלה בלב, במחשבות הרעות.

(עיטורי תורה)

סימן גאולה

"כולו הפך לבן טהור הוא" (יג,יג). הגמרא (סנהדרין צז) אומרת: "אין בן-דוד בא עד שיתהפך כל המלכות למינות". יש לפרש זאת בשני אופנים: א) מכיוון שהמצב ירוד כל-כך, אין לקב"ה ברירה כביכול אלא להביא את הגאולה. ב) הפיכת המלכות למינות מורה שהעולם מתברר והולך, ובני ישראל יתקנו את העולם כולו לעבוד את ה' שכם אחד.

(הרבי מליובאוויטש)

מחוץ למחנה

"כל ימי אשר הנגע בו יטמא, טמא הוא, בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג,מו). כל זמן שהנגע בו, שממשיך בהוצאת דיבה ולשון הרע, אף ש"בדד ישב" – הוא יושב בהתבודדות ועוסק בתורה, אין התורה מגינה עליו – "מחוץ למחנה מושבו" – מקומו מחוץ למחנה.

(רבי זושא מאניפולי)

שהכלל יישאר טהור

למה מוציאים את המצורע אל מחוץ למחנה? – כדי שלא תהיה לסטרא אחרא יניקה מכלל ישראל על-ידי המצורע, ויישאר הכלל טהור.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

חיים שאינם חיים

זהו שאמרו חכמינו (נדרים סד) "מצורע חשוב כמת". מכיוון שהוציאו אותו אל מחוץ למחנה ואין לו שיח ושיג עם הבריות, הרי חייו אינם חיים, שכן "או חברותא או מיתותא".

(עיטורי תורה)

חפש בעצמך

את המצורע שילחו אל מחוץ לג' מחנות, כי לפי חז"ל צרעת באה על חטא לשון הרע, ואיסור לשון הרע הוא איננו על הפצת שקרים, אלא על שהוא מחפש חטאים רק אצל הזולת. אומרים לבעל לשון הרע כזה: אם אתה אומן גדול למצוא חטאים, צא אל מחוץ למחנה, התבודד עם עצמך ומצא את החסרונות שלך ואת העוונות שלך.

(רבי ישראל מסלנט)

  אמרת השבוע

מה לגלות ומה להסתיר

אחד מחסידיו של רבי אשר מסטולין בא אל רבו לאחר זמן רב שלא ביקר אצלו. שאלו הרבי למה נמנע מלבוא בפרק הזמן הזה. השיב החסיד: "הייתה לי ירידה רוחנית, והתביישתי להיראות לפני הרבי".

אמר לו הצדיק: "תמה אני על תופעה חדשה זו, שהחסידים מבקשים להציג לפני הרבי רק את הטוב שבהם ומכסים את הרע שבהם. כשאני הייתי בא אל מורי ורבי, רבי שלמה מקרלין (ונישק את קצות אצבעותיו בשעה שהזכיר את רבו), הייתי מסתיר את הטוב שבי. וכי אלוקים הוא, שצריך לתת לי שכר על מעשיי הטובים?

"להפך, הייתי מציג לפניו את חסרונותיי, שהרי זה תפקידו, לנקות את האדם מנגעיו הרוחניים, כמו שנאמר: 'נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן'".

  גאולהפדיה

הבירור האחרון

יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ. בסוף ספר דניאל נאמר (יב,י) "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים". היינו שבסוף הגלות, לקראת הגאולה, יתחולל תהליך של בירור וליבון – הרע ייפרד מהטוב ויֵצא החוצה, והעולם ייעשה מוכשר בפנימיותו לקבל את אור הגאולה.

על-פי זה מובן גם כן מדוע המשיח מכונה בגמרא (סנהדרין צח,ב) 'מצורע'. על המצורע נאמר שהצרעת היא "בְעוֹר בְּשָׂרוֹ". אין היא פוגעת ברבדים פנימיים של הגוף, ואפילו לא בבשר עצמו, אלא בחלק החיצוני ביותר בלבד – העור. הצרעת מסמלת אפוא מצב שבו הפנימיות שלמה בתכלית, ויש רק נגע חיצוני, בעור שמחוץ לבשר עצמו.

בתפיסה הפנימית של הדברים, המצורע מסמל אדם נעלה מאוד, מושלם בכול, שזיכך לחלוטין את כל כוחות נפשו, עד שכל פנימיותו כבר טהורה. עתה נותר לו לזכך את השיירים בלבד, את הפסולת שנשארה ברובד החיצוני ביותר שלו. וגם פסולת חיצונית זו אינה שלו, אלא של עם ישראל, ככתוב (ישעיה נג,ד): "חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא".

נמצא שכינוי זה, במשמעותו הרוחנית והפנימית, מבטא שלמות עליונה ביותר. הכול כבר שלם ומוכן לגאולה, ונשאר רק לברר ולזכך את ה'עור' החיצוני בלבד. כמו-כן מבטא הכינוי 'מצורע' את העובדה שהמשיח שרוי בגלות, סובל את תחלואיה ומצפה בקוצר רוח ובכיליון עיניים להתגלותו, כדי להביא את הגאולה האמיתית והשלמה (ראו ספר השיחות תנש"א כרך ב, עמ').

טעימה מהרמב"ם

המשנה הראשונה והקדמת הזוהר

"אֵי זֶהוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה? מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה" (הלכות קריאת שמע א,ט)

ספר אהבה, הנלמד בימים אלה, נפתח בהלכות קריאת שמע ודן בזמן קריאתה בלילה. בעניין זה עוסקת המשנה הראשונה בש"ס: "מאימתי קוראין את שמע בערבין". נאמרו שלוש דעות מתי מסתיים זמן קריאת שמע של ערבית: רבן גמליאל אומר עד עלות השחר; רבי אליעזר בן-הורקנוס אומר עד סוף האשמורה הראשונה; וחכמים אומרים עד חצות הלילה.

מה שורשי המחלוקת? מדוע לכל אחד דעה שונה?

הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון מסביר בטוב טעם כיצד המשנה הפותחת את החלק הנגלה בתורה שורשה בקטע הפותח את החלק הנסתר. בהקדמת 'פתח אליהו' אומר הזוהר כי הספירות העליונות מתחלקות לשלושה קווים: "חד אריך" – מידת החסד מבקשת להאריך את השפע במידה המְרַבִּית; "חד קציר" – מידת הדין מבקשת לקצרו למינימום האפשרי; "חד בינוני" – מידת התפארת מוצאת את נקודת האמצע בין הצדדים.

זו בדיוק המחלוקת במשנה: רבן גמליאל, משושלת הלל, מייצג את מידת החסד ומאריך את הזמן למקסימום – "עד עלות השחר". רבי אליעזר בן-הורקנוס, מתלמידי שמאי, מקצר למינימום – "עד סוף האשמורה הראשונה". וחכמים, כנגד התפארת, מוצאים את זמן האמצע – "עד חצות". ומכיוון שהתפארת נוטה יותר לחסד, גם חכמים מסכימים לרבן גמליאל מעיקר הדין, ואומרים עד חצות כדי להרחיק מהעבירה (לקוטי לוי יצחק חידושים בש"ס, עמ' קס).

  מעשה שהיה

רמזי כוסות ה'קאווה'

הרב מיהר למטבחון, לקח ספל זכוכית גדול, הטיל לתוכו את הקפה והסוכר ומזג מים רותחים וחלב, ובצעדים מהירים הגיש את הקפה לרבו. "וכי זה קאווה?!", תהה רבי משה

המחשבות המעיקות לא הרפו ממנו לרגע, והמועקה בליבו גברה והלכה. "מאיִן יבוא עזרי?", תהה רבי אשר ורנר, ונשא את עיניו למרום. "מה יהיה? מה יהיה?".

הרב אשר-זאב ורנר היה רבה של טבריה בשנים תרצ"ד-תשי"ח (1958-1934). הוא נולד בירושלים בשנת תרנ"ד (1884) במשפחה מיוחסת. כבר בילדותו ניכרו בו כישרונות גדולים ויראת שמיים מיוחדת, ובמרוצת הזמן התפרסמו צדקתו וגאונותו.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הזמינו אותו ראשי הקהילה היהודית בפרובינדס שברוד-איילנד שבארצות-הברית לשמש רב קהילתם, והרב ורנר קיבל את התפקיד.


רבי אשר־זאב ורנר. מסר בחלום

בשנת תרצ"ג הורע מצבו הבריאותי של רבי משה קלירס, רבה הנודע של טבריה, והוא ביקש מהרב ורנר למלא את מקומו בכס הרבנות בטבריה ובראשות ישיבת 'אור תורה' הוותיקה. הרב ורנר נענה לבקשה וחזר לארץ בשנת תקצ"ד.


רבי משה קלירס

ישיבת 'אור תורה', ששכנה במרומי הגבעה, לצד קברו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס, הייתה היהלום של טבריה. את ספסליה חבשו תלמידים מובחרים, לצד תלמידי-חכמים מופלגים שעסקו יומם ולילה בתורה. את משפחתם קיימו בדוחק רב ממלגה חודשית שנתן להם הרב ורנר.

על רקע זה אפשר להבין את דאגתו הגדולה של הרב. הגיע היום שבו האברכים אמורים לקבל את מלגת הקיום שלהם, ואולם הקופה הייתה ריקה לחלוטין. הרב ניסה לעורר בעלי ממון ואף היה מוכן לקחת הלוואות, אך הפעם היו כל מאמציו לתוהו.

רגליו הוליכוהו אל חדרו שבישיבת 'אור תורה'. הוא צנח על כיסאו, השעין את ראשו על כפות ידיו ונרדם.

בחלומו ראה הרב ורנר את עצמו בחדרו שבישיבה, אלא שעל כיסאו יושב לא פחות ולא יותר – רבי משה קלירס, ראש הישיבה שהלך לעולמו לפני שנים. פניו האירו באור יקרות.

"מה שלום הישיבה?", התעניין רבי משה. "המצב בכי רע", השיב רבי אשר בעצב. "הקופה ריקה, הנדיבים נעלמו ובהיכל הישיבה יושבים עשרות אברכים יקרים שלא יקבלו את מלגת הקיום החיונית לפרנסת משפחתם".

רבי משה שמע את דבריו, ופניו נשארו מאירות ומחייכות כמקודם. "רבי אשר יקירי, האם תוכל בבקשה להכין לי ספל קפה?", ביקש.

הרב ורנר מיהר למטבחון, לקח ספל זכוכית גדול, הטיל לתוכו את הקפה והסוכר ומזג מים רותחים וחלב, ובצעדים מהירים הגיש את הקפה לרבו.

"וכי זה קאווה?!", תהה רבי משה. הרב ורנר שב אל המטבחון, הכין כוס קפה חדשה וחזר אל החדר. שוב הביט בו רבי משה ותהה: "הלזה ייקרא קאווה?!".

כמו בפעם הראשונה והשנייה ניגש הרב ורנר להכין קפה בשלישית. בצעדים זהירים צעד אל החדר ופתח את הדלת, אך לתדהמתו גילה שהחדר ריק. רבי משה נעלם.

רבי אשר התעורר נסער מהחלום המוזר. 'מה ביקש מורי ורבי לרמוז לי?', תהה. הוא התהלך בחדר הלוך ושוב, ומחשבות שונות התרוצצו במוחו. ופתאום הבזיקה בו המחשבה:

"מורי ורבי הצדיק שב ושאל אם זה 'קאווה'. כעת אני מבין! הלוא מדי יום, בסיום תפילת שחרית, אנו משננים את הפסוק "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'". באומרו 'קאווה' התכוון רבי משה ל'קווה' – לתקווה ולביטחון הגמור בבורא עולם! מורי רבי הקדוש תהה היכן הביטחון והאמונה שלי, גם כאשר הדברים אינם מסתדרים בדיוק כפי שרציתי".

אבן נגולה מעל ליבו. הוא התנער מהדאגות שהעיקו עליו ופנה לביתו. שם קרא לבתו יפה-מרים, שלימים נישאה לרבי אברהם-דב אוירבך, רבה של טבריה. "בואי עימי בתי היקרה ונרד לעיר. נלך להביא מלגות לאברכים היקרים!".

הרב ובתו לא הספיקו לצעוד אלא דקות מספר עד ששמעו קול מאחוריהם. "כבוד הרב, האם זקוק אתה לסכום כסף להחזקת הישיבה? יש בידי כסף להלוואה בכל פריסת תשלום שהרב יחפוץ", אמר האיש.

רבי אשר לא הופתע. ביטחונו בקב"ה מילא את ליבו. "כמה כסף יש בידך?", בירר. האיש נקב בסכום גדול, שיש בו לשלם את המלגות אף יותר מחודש אחד.

"שמעתי שהבריטים עומדים להחליף את מטבעות הלירה הארץ ישראלית", הסביר היהודי. "יש בידי סכום גדול במטבעות שיוחלפו, ואם יישארו אצלי, לא יהיו שווים יותר מפיסות מתכת פשוטות.

"ברגע ששמעתי את השמועה מיהרתי לצאת לרחוב ולמצוא מישהו שזקוק כעת לכסף. קח ממני את המטבעות ותחזיר לי במטבעות החדשים כשירווח לך".

(מפי הרב חיים-שלום דייטש, חתנו של רבי אשר ורנר)

  רציתי לשאול

עם הרב דוד קפלן

מנהל בית חב"ד נווה חוף, ראשון-לציון

האם אדם יכול להיות בן-חורין באמת, כשכל חייו הוא משועבד למטלות אין-סופיות?

כל מי שעושה דברים מתוך תחושת כורח, אינו יכול להרגיש בן-חורין, כי משהו חיצוני מכתיב לו מה לעשות. אפילו אם אשתו מורה לו להביא את סלי הקניות מהאוטו, משהו בתוכו מתקומם, כי היא קובעת לו מה לעשות.

לפי זה, כולנו אמורים להרגיש 'עבדים', כי אנחנו משועבדים מבוקר ועד ערב למטלות שגורמים אחרים מטילים עלינו: המשפחה, הבוס, רשויות החוק וכדומה.

כיהודים אנחנו גם נדרשים לקיים את ציוויי התורה, ושוב יכולה להיות אותה הרגשה, שמישהו מחייב אותי להתפלל ולקיים מצוות וכו'.

ובכל-זאת אמרו חכמינו שהתורה הופכת את האדם לבן-חורין: "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו,ב). כי העיסוק בתורה משנה את נקודת המבט – במקום שהאדם יעמיד את עצמו במרכז ויחוש שאחרים מכריחים אותו לעשות דברים כאלה ואחרים, הוא מפנים שזה מה שהוא עצמו רוצה באמת, וממילא אין כאן 'עבדות'.

הוא רוצה לעבוד את ה', להתפלל אליו, ללמוד את תורתו ולקיים את מצוותיו. הוא רוצה לעזור בבית, לטפל בילדים. הוא רוצה לעשות את עבודתו כראוי. הוא רוצה להתנהג כחוק, כי זו טובת הציבור.

ברגע שהאדם מאמץ גישה זו, הוא נעשה בן-חורין. איש כבר אינו משעבד אותו ואינו מכריח אותו, אלא הוא עושה את הדברים בחדווה ומתוך הכרה שזה רצונו.

חודשי המלחמה גורמים לנו להבין עד כמה שום דבר אינו מובן מאליו. מכאן הכרת התודה המתחייבת כלפי הבורא על כל הטוב שיש לנו. הפנמת הכרה זו הופכת אותנו לבני-חורין באמת.

  פינת ההלכה ומנהג

בדיקת חמץ בחברה

שאלה: האם בעלים של חברה צריך לבדוק חמץ במשרדי העובדים ובכל חנויות החברה?

תשובה: החובה לבדוק חמץ ולבער חמץ (או לחלופין – למכור את החמץ) חלה רק על בעלי החמץ. אם במשרדי העובדים אין חמץ השייך לבעלים אלא לעובדים בלבד – החובה מוטלת על העובדים.

בעל משרד היודע שהעובדים או מקצתם לא יבערו את החמץ שבחדריהם ולא ימכרוהו לגוי, עליו למכור את החמץ הזה לגוי משום מצוות 'השבת אבידה', שאם לא יעשה כן, יהיה החמץ בבחינת 'חמץ שעבר עליו הפסח', שאסור בהנאה לעולם.

אם המשרד פעיל בפסח, צריך הבעלים לדאוג שכל האזורים הכלליים, המשרתים את כלל העובדים, יהיו כשרים לפסח, ועליו לדרוש מהעובדים שלא להכניס לשם חמץ. ואולם אם למרבה הצער יש עובדים המכניסים חמץ לחדריהם, הדבר הוא באחריותם ולא באחריות הבעלים.

בעל רשת חנויות צריך לעשות בדיקת חמץ בכל החנויות שברשותו. הוא רשאי למנות שלוחים שיבדקו את החמץ בעבורו בכל אחת ואחת מהחנויות. אם החנויות אינן פעילות בפסח, עליו לכלול אותן במכירת החמץ שלו.

ואולם אם חנויות הרשת אינן בבעלות בעל הרשת, אלא מופעלות על-ידי זכיינים, הרי החובה לבדוק חמץ ולמכור את החמץ היא של הזכיינים ולא של בעל הרשת, כי אין הוא בעליו של החמץ המצוי בחנויות.

מקורות: שו"ע סי' תמ ס"ב, ושו"ע אדה"ז שם  ס"ה. שו"ע אדה"ז סי' תמג ס"ח. וראה פסקי תשובות סי' תמח ס"ק י.

  חיים יהודיים

איש ההייטק מנגיש את האלשיך

אחרי פטירת סבתו חיפש איש ההייטק החיפאי לעשות משהו לעילוי נשמתה. פתיחה אקראית של אחד מספרי האלשיך הולידה בקרבו רעיון

תעודת זהות. ר' יעקב רפאלי, בן 36, תושב חיפה, איש הייטק. לצד עבודתו בפיקוח טכנולוגי בקיסריה, עוסק בהנגשת ביאוריו של רבי משה אלשיך זי"ע לציבור הרחב. בי"ג בניסן יחול יום ההילולא של האלשיך, שזכה להערצה גדולה בחייו ואחרי הסתלקותו, ועד היום רבים מכנים אותו 'האלשיך הקדוש'.


"הוקסמתי מהפירוש הנפלא". רפאלי

הסבתא. זכיתי לסבתא מיוחדת מאוד, צדקת אמיתית, שהנחילה לנו את המסר 'להיות עסוקים בקודש'. זה היה המוטו של חייה, אף שעסקה בסריגת בגדים. את שתי בנותיה גידלה במוסדות חב"ד, ובשנת תשמ"ט גם לקחה אותן לרבי מליובאוויטש. בחודש אלול לפני כשנה וחצי נפטרה, והחלטתי לעשות מעשה לעילוי נשמתה.

ספר על השולחן. נקלעתי לבית כנסת חדש בחיפה, ופתחתי באקראי ספר של האלשיך שהיה מונח לפניי. הוקסמתי כל-כך מפירוש נפלא שמצאתי בו, ושאלתי את עצמי מדוע אין שיח סביב ביאוריו. ככל שהעמקתי בספר חשתי שאולי לשונו קשה להבנה לבני דורנו. החלטתי לקבל עליי את המשימה.

מבראשית. מפרשת בראשית שלאחר פטירת סבתי התחלתי לצלם סרטונים קצרים, המביאים נקודות מתורתו לפרשת השבוע. מלבד פירושו המפורסם 'תורת משה' על התורה, יש לאלשיך תורה עצומה, על ספרי נביאים, קוהלת, איכה, אסתר, שיר השירים, רות, וכמו-כן על תהילים, פרקי אבות, הגדה של פסח ועוד. אנשים סיפרו לי שבזכות הסרטונים גילו בפעם הראשונה את תורתו.

והגית בו. אני מקפיד להגות בתורתו בכל יום. נדרש קצת זמן ללמוד את סגנונו, אבל אני נפעם מהעומק ומהביאורים, שפשוט 'מולידים' מחדש את פרשת השבוע. אחרי שאני לומד היטב את פירושיו על הפרשה, אני בוחר כמה קטעים ומנגיש אותם בשפה שווה לכל נפש.

חלום ההצלה. כשהתחברתי לדמותו, התחקיתי אחרי הסיפורים המיוחדים שנקשרו בו. אחד מהם מספר על יהודי שחי באירופה לפני כמאתיים וחמישים שנה, והיה לומד בספריו ומלמד ברבים מתורתו. פעם אחת נתגלה אליו האלשיך בחלום והודיע לו שסכנה גדולה מרחפת עליו ועל משפחתו ושעליו לברוח מייד, ובזכות הלימוד בתורתו – יינצלו. הוא ובני משפחתו מיהרו לעשות כן וניצלו מרעידת אדמה קטלנית.

אות משמיים. מכיוון שאין פוקדים בתי עלמין בחודש ניסן, אני עולה לציונו בצפת בראש חודש ניסן. בשנה שעברה נקלעתי לתקופה שבה לא הייתה לי עבודה. יום לאחר תפילתי בציונו התקבלתי למקום עבודה חדש ונוח. ראיתי בזה אות משמיים.


רפאלי בציון האלשיך. אות משמיים

ממעל ממש. האלשיך הקדוש קדם לחסידות בכמאתיים שנה, אבל מדהים לראות בספריו ביטויים זהים לאלה הרוֹוחים בספרי החסידות. אחד הדברים שהוא מזכיר כמה וכמה פעמים, שכל יהודי הוא חלק א-לוה ממעל ממש – עניין שמוסבר בספר התניא ובספרי החסידות האחרים. לא פלא שגדולי החסידות הרבו לצטט מתורתו. מאחר שהגיליון מופיע בפרשת תזריע, מעניין לציין שהרבי מליובאוויטש מביא מדברי האלשיך בשיחות לפרשה זו, על הקשר בין הנגעים לצדיקים, אנשי מעלה.

לחיות עם הזמן. בביאורי האלשיך על פרשיות התורה, מפרשת צו והלאה, שזה בדרך כלל הזמן שבו מתחילים ללמוד פרקי אבות, הוא משלב בכל פרשה גם ביאורים מפרקי אבות.

מתוק מדבש. אני מקבל תגובות נפלאות ממגוון רחב מאוד של שבטי ישראל. תגובה מחממת לב במיוחד קיבלתי מיהודי שסיפר כי עברה עליו תקופה מאתגרת מאוד, עד שנחלש בלימוד התורה ואיבד חשק בקיום המצוות. בעקבות שיעוריי חזר להרגיש את מתיקות התורה. מבחינתי זה שווה הכול.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)