שאלה: האם מותר לשליח ציבור ללגום מים במהלך התפילה כדי להתגבר על צרידות וכדומה והאם עליו לברך עליהם?
תשובה: שתיית מים נטולי טעם – אין בה הנאה אלא כשהיא באה להרוות צימאון. כל עוד החֵך נהנה מהם, או שרצון השותה להוסיף בתחושת הרוויה של המים, מן הסתם עדיין הוא צמא קצת למים, ועליו לברך. יש מי שכתב שתחושה זו קיימת גם כשלוגמים מים כדי להתגבר על צרידות ויובש בגרון.
מי שבירך ושתה קודם התפילה ולפעמים נצרד במהלכה, אין התפילה מהווה הפסק על חלוּת הברכה, והוא רשאי לשתות בלי ברכה. אפילו אם הוא נצרד בתוך חזרת הש"ץ, רשאי לשתות כדי להמשיך ולהתפלל לפני התיבה.
אם לא בירך קודם התפילה אין הוא יכול לברך על המים בעומדו בפסוקי דזמרה או בקריאת שמע וברכותיה ובוודאי באמצע חזרת הש"ץ. ואולם בין 'ישתבח' ל'יוצר' אפשר לברך. בחלקי התפילה שאחרי חזרת הש"ץ אין מניעה לברך וללגום מים.
אם שליח הציבור אינו יכול להמשיך בתפילה, ביכולתו לרמוז לאדם אחר שיחליפנו. ואם הוא עומד באמצע חזרת הש"ץ, ימשיך המחליף מהנקודה שבה הפסיק קודמו.
בתפילות ערבית ושחרית של שבת או יום טוב מתעוררת גם שאלה של שתייה קודם קידוש. ואולם לגימת מים להתגברות על צרידות – מותרת גם קודם הקידוש.
מי שנתקל בבעיות של יובש בגרון או צרידות בעומדו בתפילה, יברר אצל מומחים על תכשירים מיוחדים הקיימים בימינו לצורך זה, היעילים יותר מלגימת מים.
מקורות: ברכות מד,א. מה,א. טושו"ע או"ח סי' רד ס"ז ומשנ"ב, ביה"ל ושעה"צ שם. סידור אדה"ז, סדר ברכות הנהנין פ"ז ס"ז (במהדורת השו"ע החדשה, ח"א עמ' תשח). שו"ע אדה"ז סי' רפט ס"ב. שערי הברכה פי"ח סמ"ח ואילך, ובהערות. וראה קובץ 'משנת יוסף' גיליון כה סימן לג. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
