עם הרב משה בלוי
רב היישוב ספיר בערבה
החסידות דורשת שעבודת ה' תהיה בהתלהבות. אבל יש אנשים שאינם נוטים להפגין רגשות.
הרמב"ם היה שכלתן, הוגה, פילוסוף. אנחנו רואים בחיבורו עד כמה סגנונו מאופק ומדוד. ובכל-זאת הוא פוסק: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא; וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו" (רמב"ם סוף הלכות לולב). הוא אף מתבטא כי מי שנמנע מהשמחה מתוך תחושה שזו אינה לפי כבודו, הריהו "חוטא ושוטה".
זה היה בעצם הוויכוח בין דוד המלך לרעייתו מיכל בת שאול. מיכל ראתה את דוד "מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה'", והדבר לא מצאה חן בעיניה, עד ש"וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" (שמואל-ב ו,טז). היא סברה שאדם שכלי צריך לנהוג באיפוק ולא לצאת מגדרו מרוב התלהבות. ואולם דוד השיב לה שכאשר יהודי משרת את הבורא עליו להרגיש שפל בעיניו ולא לראות את ההתלהבות כביזיון.
גם אם אדם באופיו נוטה לאיפוק ולאי-החצנת רגשות, הרי בעבודת ה' צריכה להיות התלהבות. זו עבודה פנימית שעליו לעשות עם עצמו.
החסידות חותרת לגילוי הנשמה, והנשמה בפנימיותה היא אש. כשיהודי מגלה את הנשמה שבו, ההתלהבות נעשית טבעית בעבורו, בלי קשר לאופיו המולד, לחינוכו ולתרבות שבה גדל.
שמעתי מחמי בשם המשפיע ר' שלמה-חיים קסלמן שבהקדמת התניא נאמר "אליכם אישים אקרא", ויש לפרש זאת שהוא פונה אל ה'אישים', מלשון אש – אל הנשמות הבוערות של בני ישראל.
פוטנציאל ההתלהבות קיים בליבו של כל יהודי. עליו להסיר את החסמים שכולאים אותה: לשמוח, לשיר, לרקוד, לבטא חיבה גלויה ליהודי שני, ולעבוד את הבורא מתוך חיות ואש קודש. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
