שאלה: האם חיילים שהיו בתוך אזורי הלחימה ברצועת עזה צריכים לברך 'הגומל' בצאתם משם?
תשובה: האשכנזים נוהגים שעל כל הצלה מסכנה מברכים 'הגומל'. לפי זה, כל מי שהיה במצב של סכנה חייב בברכת 'הגומל', בכל פעם שהוא יוצא מאזורי הלחימה, ויכוון בברכתו על כל הסכנות שעבר שם. זאת גם אם הוא עומד לשוב לשם אחר-כך.
כל זמן שעודנו נמצא באזור שבו מתנהלת לחימה, יש מקום לומר שעדיין "לא יצא מהסכנה לגמרי", ולא יברך.
מי שביתו (בכל אזור) נפגע מירי, מטיל או מהפגזה, בשעה ששהה בבית - גם הוא חייב בברכה זו. אם לא שהה בבית, לא יברך.
הספרדים נוהגים שמברכים 'הגומל' רק על הצלה המחייבת קרבן תודה (יורדי הים והולכי מדבריות שהגיעו למחוז חפצם [ובכלל זה כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים וניצל ממנה, או שנסע בכביש שהוא בחזקת סכנה], וכמו-כן חולה שנתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים במצב של סכנה). על כל הצלה אחרת, יש לברך בלי שם ומלכות.
ברכת 'הגומל' נאמרת בנוכחות מניין של גברים (המברך יכול להיות בכללם, ועדיף ששניים מהם יהיו תלמידי-חכמים), וטוב לברכהּ אחרי קריאת התורה.
מקורות: ברכות נד,ב. טושו"ע או"ח סו"ס ריט. ילקוט יוסף שם. סדר ברכת הנהנין פי"ג ס"ב-ז. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
