חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1924 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תולדות, ד' בכסלו ה'תשפ"ד, (17/11/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1924 - כל המדורים ברצף
מלחמה בשם האמונה
יש חדש
יהודים מבקשים אהבה גלויה
וייתן לך
בלי משוא פנים
סודות הבארות
הקערה התמלאה והברכה התקיימה
רציתי לשאול
'הגומל' במלחמה
האברכים פשטו על המטעים

מס' 1924, ערב שבת-קודש פרשת תולדות, ד' בכסלו ה'תשפ"ד (17.11.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מלחמה בשם האמונה

עכשיו כולנו מבינים ומרגישים את מהות המאבק. שונאי ישראל נלחמים בעצם הקיום היהודי, והתגובה שלנו היא הנפת נס האמונה

יותר ויותר מבינים כיום כי הכשל העמוק בהבנת האויב האכזר שניצב מולנו טמון בהתעלמות מהמרכיב הדתי של העימות. מי שחשיבתם חומרנית וחילונית אינם יודעים לתת את המשקל הראוי לאמונה דתית. נדמה היה להם שכאשר האויב יקבל מתנות חומריות, כמו כסף ואפשרות לחיי רווחה, תדעך השנאה והאנשים ישקיעו את משאביהם בבנייה וביצירה.

המתקפה הרצחנית שפרצה בשמחת תורה הוכיחה שפנטיות דתית אין לה גבולות, ושהיגיון אינו משחק בה תפקיד. מובן שיש כאן שימוש באמונה דתית לכיוונים הפוכים לחלוטין ממהותה האמיתית של האמונה. אין דבר אבסורדי ונתעב מביצוע פשעים נוראים בשם הבורא, שקבע את איסור רצח כאחד משבע המצוות הבסיסיות של האנושות כולה.

אבל כשם שאמונה יכולה להעלות את האדם לפסגות של טוהר וקדושה, ולעשיית טוב מתוך הקרבה מוחלטת של האינטרסים האישיים, כך שימוש פסול בכוחה של האמונה עלול לדרדר בני-אדם לתהומות של שפל וזוועה. כאשר מטיפים דתיים שוטפים את מוחם של ילדים וצעירים בשנאה תהומית, אלה התוצאות.

יהודים אנחנו!

לא פלא אפוא שמתקפת השנאה המזוויעה עוררה בליבם של המוני יהודים את האמונה. הרבה מאוד יהודים אומרים וכותבים שפתאום קלטו את משמעות היותם יהודים, ואת העובדה שאינם יכולים ואינם רוצים לברוח עוד מיהדותם.

אנחנו רואים את עוצמות האמונה בקרב החיילים. מפקדים נושאים תפילות לפני היציאה לקרב. המוני חיילים לובשים ציצית, מניחים תפילין ומבקשים ספרי תהילים. היו זמנים שעל שמץ מגילויי אמונה כאלה היו מטלטלים את הצבא ומאשימים אותו ב'הדתה'. הפעם זה כל-כך טבעי ומתבקש.

כי עכשיו כולנו מבינים ומרגישים את מהות המאבק. שונאי ישראל נלחמים בעצם הקיום היהודי, כדברי הפסוק בתהילים: "אָמְרוּ, לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי, וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד". והתגובה שלנו היא הנפת נס האמונה והכרזה ברורה ועוצמתית – יהודים אנחנו, ואנחנו נלחמים בשם השם, אלוקי ישראל.

זה אור האמונה היהודית מול אפילת המשטמה הערבית. זו מסירות הנפש שלנו מול הג'יהאד שלהם. זו הנצחיות של עם הנצח מול העיוורון והרוע של אויבינו.

השילוב המנצח

לכן חשוב כל-כך שמובילי המלחמה מזכירים שם שמיים בהצהרותיהם. אכן, הכוח הצבאי חשוב וחיוני, כי הקב"ה רוצה שהדברים יתנהלו בדרכי הטבע ובכלים הארציים המקובלים, אבל הברכה וההצלחה באות מלמעלה, מהשם אלוקי הצבאות.

התורה מלמדת אותנו שלא לסמוך על הנס, אלא לפעול כפי המתחייב בדרכים הארציות, ועם זה יהודי נוהג לומר על כל דבר 'אם ירצה השם', 'בעזרת השם', כי הצלחת מאמצינו תלויה בברכת שמיים. וכך נאמר בתהילים: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". צריך 'רכב' וצריך 'סוסים', צריך טנקים וצריך מטוסים, ואחרי כל אלה צריך את עזרת השם.

השילוב הזה של האמונה והמעשה – התורה, התפילה, התפילין והציצית עם הלחימה בעוז, בגבורה ובנחישות – יביא לנו בעזרת השם את הניצחון הגדול.


החיילים מבקשים. בביתר עילית קושרים ציציות לחיילים (צילום: ארי קופרשטוק)

  יש חדש

מעמד עוצמתי

מאות משלוחי חב"ד הפועלים ברחבי הארץ התכנסו ביום ראשון השבוע בבנייני האומה בירושלים, במעמד מיוחד שהתחבר עם כינוס השלוחים העולמי. באירוע השתתפו גם רבים מתומכי מפעל השליחות ברחבי הארץ, שבאו להצדיע לפועלם ולמסירות נפשם של השלוחים כל ימות השנה, ובמיוחד בעת הזאת.

'בלילה שירה עימי'

קבוצת אנשי עסקים ירושלמים בנתה מערכת שתתאם תורנות לומדי התורה בלילה מעתה ועד סיום הלחימה והניצחון, לפי אפשרויות הלומדים. המטרה היא לסייע למאמץ הלחימה על-ידי לימוד תורה בכל שעות היממה, לזכות הלוחמים. להרשמה ללימוד באתר: www.tora-magna.co.il. להרשמה בטלפון או בווטסאפ: 0586060000.

ימי זכות ורצון

ביום רביעי, ט' בכסלו, יחול יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש (רבי דובער, בנו של בעל התניא), שנסתלק בשנת תקפ"ח, ביום הולדתו החמישים וארבעה, ונטמן בעיירה נייז'ין. ביום חמישי, י' בכסלו, יצוין יום גאולתו, שבו שוחרר ממאסר שנה קודם לכן. בימים האלה מתחילה ההכנה לחג הגאולה י"ט בכסלו.

  שלחן שבת

יהודים מבקשים אהבה גלויה

הפטרת הפרשה היא מפתיחת ספר מלאכי: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וַאֲמַרְתֶּם: בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ? – הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, נְאֻם ה', וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב". פסוק זה נאמר בפי מלאכי אחרי חורבן בית המקדש הראשון; היינו שהדברים עוסקים באהבת הקב"ה לישראל כפי שהיא בהעלם ואינה גלויה.

שואלים בני ישראל בתימהון: "במה אהבתנו?". הם אינם רואים את אהבת ה' אליהם בגלוי. הקב"ה משיב על כך, שאף־על־פי ש"אח עשיו ליעקב", בכל-זאת הקב"ה אוהב את יעקב ושונא את אויביו, כפי שממשיך הפסוק הבא: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי".

שאלה וזעקה

אילו היו הדברים נאמרים בתקופה שבני ישראל יושבים על אדמתם, לא היה מקום לשאלה "במה אהבתנו", שכן האהבה מתבטאת בעצם העובדה שהקב"ה הכניס אותם לארץ טובה ורחבה, והם יושבים בה לבטח.

התמיהה "במה אהבתנו" מתעוררת במצב של גלות, 'גלינו מארצנו', ואז אהבת הקב"ה לבני ישראל אינה גלויה אלא להפך. ולכן שואלים וטוענים בני ישראל – "במה אהבתנו?!". כלומר, אין הם מערערים על קיומה של האהבה, אלא מתחננים לראות אותה באה לידי ביטוי גלוי!

לא לצדיקים בלבד

אפשר להסתכל על המציאות משתי זוויות ראייה. יש מה שנראה וגלוי לעין, ויש ההיבט הנסתר. לעיתים מצב מסוים יכול להיתפס כ'גלות' לפי הגישה הגלויה, ואילו במבט פנימי ומעמיק זו 'גאולה'.

לדוגמה, צדיקים בעלי מדריגה רוחנית גבוהה יכולים לחוש את הנוכחות האלוקית של הקב"ה גם בגלות. ועדיין ברור שאין זו הגאולה המיוחלת, מפני שכולנו רוצים את ביאת משיח צדקנו כדי שאורו של הבורא יהיה גלוי לכול ולא לצדיקים בלבד.

חייבים לתבוע

הדברים נוגעים לגלות המתמשכת, שבה אנו שרויים כבר למעלה מאלף ותשע-מאות שנה. שואלים בני ישראל: "במה אהבתנו?" – הייתכן מצב שבו יהודי יהיה מושפל ומבוזה? הלוא התורה מצווה להעניק אפילו לעבד את כל צרכיו, ועל־אחת־כמה־וכמה ליהודי, בנו של הקב"ה, שעליו התורה אומרת "כל ישראל מלכים הם".

הגיע הזמן שאהבת הקב"ה לבני ישראל תהיה ברורה וגלויה. ואין מקום לחשוש מהתעוזה שבעצם הדרישה מהקב"ה להביא את הגאולה, שכן מצוות עשה על האדם שכאשר חסר לו דבר מה, ובוודאי הגאולה, עליו לבקשה מהקב"ה! ואכן, בקשת הגאולה מופיעה בכל תפילה, באומרנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ובסוף התפילה: "יהי רצון... שייבנה בית המקדש במהרה בימינו"!

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1652)

  מן המעיין

וייתן לך

שפע בהדרגה

"וייתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (בראשית כז,כח). רש"י מפרש: "ייתן ויחזור וייתן". עשירות היא ניסיון גדול לאדם, וכבר נאמר (קוהלת ה,יב): "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". וכן (משלי ל,ח-ט): "רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי... פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי". ניסיון גדול עוד יותר הוא עושר המתקבל פתאום, שעלול לקלקל ולהשחית את האדם. לכן הייתה הברכה "וייתן ויחזור וייתן" – שהשפע יבוא קמעה-קמעה, בהדרגה.

(כתב סופר)

ההצלחה עולה ועולה

כל שמחה בתענוגי העולם הזה היא לשעה בלבד. אם יתעשר אדם, ישמח יום או יומיים, ואחר-כך יתרגל וידמה שכך צריך להיות. כי כל תאוות העולם הן רק בהיעדרן, וכשמשיגן – מייד התענוג חולף. אבל מי שמתעשר והולך מיום ליום, ישמח יום-יום. זו הייתה ברכת יצחק ליעקב, שלא יהיה מהמתעשרים בפעם אחת, אלא "ייתן ויחזור וייתן", שהצלחתו תעלה מיום ליום.

(עיטורי תורה)

עשיו רוצה במזומן

כשבירך יצחק את יעקב בירכו בביטחון – "וייתן לך האלוקים מטל השמיים", שה' יתברך ייתן לך. ואולם עשיו לא הסתפק בביטחון, עד שיצחק בירכו: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמיים מעל" – עשיו אינו סומך על הביטחון, אלא רוצה הכול במזומן.

(רבי דוד מטולנה)

מתנה בשכר היגיעה

"בדין; אם ראוי לך, ייתן לך, ואם לאו, לא ייתן לך" (רש"י).  'וייתן' הוא לשון מתנה, אך המתנה צריכה להיות על-פי דין, כמאמר חז"ל: "יגעתי ומצאתי". והלוא המציאה באה בהיסח הדעת ואיך חל עליה הלשון 'יגעתי ומצאתי'? אך באמת האדם אינו יכול להשיג את דבר ה' בכוח יגיעתו, אלא שבשכר היגיעה נותנים לו זאת במתנה ובדרך מציאה.

(חידושי הרי"ם)

כוח לחדש

'ייתן' – הקב"ה ייתן את ההשפעה עצמה בשלמותה, 'ויחזור וייתן' – הוא גם ייתן כוח ויכולת שהמושפע ינצל את ההשפעה הזאת ויתעלה בה בכוח עצמו. למה הדבר דומה? לרב המשפיע דבר שכל לתלמידו, שלא זו בלבד שנותן לו את העניין בשלמות, אלא שהוא מאפשר לו לחדש ולהשכיל בעניין בכוח עצמו.

(הרבי מליובאוויטש)

הכלי לברכה

'לך' – בזכותך (מדרש רבה). כן הוא הן באשר לפרט הן באשר לכלל. הברכה בכל העניינים הגשמיים תלויה בעבודה ובקיום התורה והמצוות, כמו שנאמר "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעיתם". וכך אמרו רז"ל ש"העוסק בתורה נכסיו מצליחים", כי הכלי לברכה היא התורה.

(ספר המאמרים)

מה חשוב למי

בעשיו נאמר להפך: "משמני הארץ ומטל השמיים" – תחילה 'ארץ' ולאחר מכן 'שמיים'. יצחק הקדים בברכותיו אצל כל אחד ואחד את מה שהוא עיקר בעיניו: ליעקב חשובה בעיקר הרוחניות, ענייני שמיים, ואילו לעשיו – הגשמיות, הארץ.

(אמרי דרוש)

גביר לאחיך

"הווה גביר לאחיך" (בראשית כז,כט). גביר תהיה 'לאחיך', שיהיו יהודים נהנים מעושרך. לא כפי שנוהגים לצערנו עשירים מסוימים, התורמים את תרומותיהם הגדולות לכל מיני מטרות זרות ומתעלמים מאחיהם ומצורכי עמם.

(הדרוש והעיון)

  אמרת השבוע

בלי משוא פנים

אדמו"ר ה'אמצעי', רבי דובער שניאורי, הטיל פעם אחת על מישהו לעשות בעבורו עבודה מסוימת, ונתן לו מקדמה של מחצית שכרו. כעבור זמן לא היה הרבי מרוצה מעבודתו ואמר שלא ישלם לו את המחצית השנייה.

הלה לא הסכים ותבע לקבל את מלוא הסכום. קרא הרבי לחסידים הגדולים שהיו שם באותו זמן ושאל אותם עם מי הצדק. ענו לו: "ודאי שהצדק עם רבנו".

אחר-כך קרא הרבי לאחד מתושבי ליובאוויטש, חיים 'הקטן' שמו, ושאל גם אותו לדעתו. ענה האיש: "אמנם אתם הרבי, אבל במקרה זה הצדק עם האיש הזה". אמר הרבי: "אתה אומר כפי האמת ואינך נושא לי פנים", ומייד שילם לתובע והחזיק טובה לר' חיים.

  גאולהפדיה

סודות הבארות

בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ. התורה מספרת על הבארות שחפר יצחק אבינו. מדוע חשוב לנו לדעת זאת? הרמב"ן מסביר ש"יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד". לדבריו, "באר מים חיים" רומז לבית המקדש, ושלוש הבארות רומזות לשלושת בתי המקדש העתידים לקום.

וכך הוא כותב: "וקרא הראשון 'עשק' – ירמוז לבית הראשון אשר התעסקו עימנו ועשו איתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה 'שטנה', שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו בשמו שכתוב בו: 'וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ, כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם', וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא 'רחובות', הוא הבית העתיד שייבנה במהרה בימינו, והוא ייעשה בלא ריב ומצה. והא-ל ירחיב את גבולנו... וכתיב בבית השלישי 'וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה-לְמַעְלָה', 'ופרינו בארץ' – שכל העמים יעבדוהו שכם אחד".

בִּזְכוּת הַשָּׁלוֹם. ה'כלי יקר' מרחיב ומסביר: "שבבית ראשון היה מצה ומריבה ושנאת חינם בין רועי ישראל... ונחרב הבית בסיבת המריבה שהיה בין מלכי ישראל ומלכי יהודה. ובבית שני הייתה מידת השנאת חינם בין כל ישראל, כי פשׂה הנגע בכולם, עד לאין מרפא. על כן כתיב בבאר ראשון: 'ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק', לרמוז גם לעתיד שתהיה מריבה בין רועי ישראל, ואגב גררה רבו גם רועי האומות עם ישראל. 'על כן קרא שם הבאר עשק, כי התעשקו עימו' – כי יש הבדל בין שניים המתקוטטים על דבר איזה עסק שביניהם, ובין שניים המתקוטטים בחינם, כמנהג דורנו.

"וזה ההבדל בין בית ראשון לשני. כי השנאה שהייתה בין רועי ישראל בבית ראשון הייתה על עסק המלכות, כי נחלקו מלכי ישראל, וטבע העניין נותן שאין מלכות נוגעת בחברתה, על כן חשב כל אחד מהם שחברו ייכנס בגבולו, ועל-ידי עסק זה רבתה המשטמה ביניהם; אבל השנאת חינם של בית שני היה בחינם, על לא-דבר. כי אפילו הפחותים היו שונאים זה לזה על לא-דבר... ואין זה כי אם רוע לב, והשטן היה מרקד ביניהם להכשילם זה בזה.

"ובבאר השלישי לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי ייבנה על-ידי מלך המשיח, שנאמר בו: 'למרבה המשרה ולשלום אין קץ', כי אך שלום ואמת יהיו בימיו – על כן נקרא 'רחובות', כי אז ירחיב ה' את גבולם. כי בזמן שהמריבה מצויה, או שני עברים ניצים – אף בהיותם בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו... ובהפך זה – בזמן ששלום על ישראל: ואף-על-פי ש'פרינו בארץ', ויהיו הדרים עליה רבים עד מאוד – מכל מקום רחבת ידיים להם ואין צר להם...

"על כן נאמר 'כי הרחיב ה' לנו', אף-על-פי ש'פרינו בארץ' ויהיו הדרים עליה רבים – מכל  מקום, הארץ לפניהם רחבת ידיים. ועוד, שמצינו בבית שני שמחמת המחלוקת יצאו שלמים וכן רבים מן הארץ, מרעת יושבי בה; על כן אמר שבזמן מציאת השלום 'ופרינו בארץ' – כי לא יצטרכו לצאת מתוכה".

  מעשה שהיה

הקערה התמלאה והברכה התקיימה

כשקרא את הפסוק "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" לא היה החסיד יכול להתאפק, ומפיו נפלטה אמירה שביטאה את סלידתו משחצנותו של המן: "פֶה! קליפֶּה!"

"אילו היה אפשר לקנות מצרכים בשוק ולשלם תמורתם במחמאות, היה מצבנו הכלכלי טוב מאוד", היה נוהג לומר במרירות ר' יוס'לה חזן.

ר' יוסף צייטלין התגורר בעיירה קורמה שבבלרוס. הוא היה מחסידיו של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך' ומייסד חסידות חב"ד. ר' יוסף היה חסיד בלב ונפש, עובד ה' בכל רמ"ח איבריו, אבל פרנסה לא הצליח להביא לביתו.

הוא וזוגתו היו מוכנים לעשות כל מלאכה ובלבד שיצליחו לפרנס את בני ביתם בכבוד. השניים ניסו את כוחם בעבודות רבות ומגוּונות, אך נראה היה ששערי הפרנסה נעולים בפניהם.

ר' יוסף ניחן בקול ערב. כשהיה מזמר ניגון חסידי, היו השומעים מתמוגגים ממתיקות שירתו. מעת לעת היו מזמינים אותו לעבור לפני התיבה בשבתות ובמועדים. הכול היללו את נעימות תפילתו, ועל כך היה נוהג לומר שמחמאות יש לו דיי והותר, אבל למרבה הצער אין הן מטבע עובר לסוחר...

השנים חלפו, הצרכים גדלו, ומצוקתה הכלכלית של המשפחה גברה והלכה. עד כה לא רצה ר' יוסף להטריח את רבו בבקשות בעניינים גשמיים, אבל באו מים עד נפש. בביקורו הבא אצל הרבי נכנס ל'יחידות' וביקש מהרבי ברכה לפרנסה.

כשיצא מחדרו של הרבי חשב ר' יוסף שהוא חולם בהקיץ. הרבי בירכו בעשירות, לא פחות. לא היה קץ לאושרו. בלב מתרונן עשה את הדרך בחזרה לביתו, ובבואו קרא בהתרגשות לרעייתו: "אנחנו עשירים! כך בירכני הרבי. עשירות, אמר!".

הימים חלפו וברכת הרבי טרם התממשה. משפחתו של יוסף הוסיפה לדעת עוני ומחסור, ואילולי הפרוטות המועטות שהשתכר פה ושם מעבודות מזדמנות, היו הוא ובני ביתו רעבים ללחם ממש.

בתוך כך אירעו תהפוכות דרמטיות בעולם. נפוליון בונפרטה, שליט צרפת, יצא למסע כיבושים ברחבי אירופה. בשלב מסוים החליט לפלוש לרוסיה, וצבאו הגיע עד מוסקווה.

אדמו"ר הזקן לא רצה להימצא באזורים שעתידים ליפול בידי נפוליון, ובערב ראש חודש אלול תקע"ב (1812) עזב את לאדי, עיר מגוריו, והיטלטל עם בני משפחתו וקבוצת חסידים ברחבי רוסיה ואוקראינה. בחודש טבת, בהיותם בכפר פיינה, חלה הרבי, ובמוצאי שבת קודש פרשת שמות, אור לכ"ד טבת תקע"ג, עלתה נשמתו הטהורה למרומים, והוא נטמן בעיר האדיטש.

לאחר הסתלקותו מילא את מקומו בנו-בכורו, רבי דובער, המכונה 'אדמו"ר האמצעי'. הוא קבע את מקומו בעיירה ליובאוויטש, ומשם החלה תורתו להתפשט בכל האזור.


ציונו של 'אדמו"ר האמצעי' בעיר נייז'ין שבאוקראינה

שנה אחת, לקראת פורים, נסע הרבי לעיר רוגצ'וב. ר' יוסף שמע על בואו של הרבי ומייד יצא מקרומה לעשות את החג במחיצתו. כמותו עשו עוד אלפי חסידים, ונהרו לרוגצ'וב מכל עיירות הסביבה.

הגיע ליל פורים. בית הכנסת היה מלא מפה אל פה. אלפי חסידים הצטופפו באולם, וציפו להאזין לקריאת המגילה בנוכחות הרבי, ואחר-כך לשמוע דברי חסידות מפיו.

הס הושלך בבית הכנסת כאשר הופיע הרבי במלוא הדרו, ובצעדים מדודים פסע לעבר מקומו. הגבאים לא היו צריכים להתלבט הרבה בשאלה מי יקרא את המגילה. אין מתאים מהחסיד ר' יוסף, בעל הקול הערב ושובה הלב.

ר' יוסף הנרגש עלה אל הבימה, בירך את הברכות בנעימה והחל לקרוא את פסוקי המגילה. קולו הנעים התגלגל בכל רחבי בית המדרש, והוא קרא אותה ברגש רב. כשקרא את פסוקי הצרות היה אפשר לחוש את הצער, וכשעבר לפסוקי המהפך והניצחון חשו הכול את השמחה הגדולה.

ואולם כשקרא את הפסוק המתאר את מחשבתו של המן – "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני", לא היה יכול להתאפק, ומפיו נפלטה אמירה שביטאה את סלידתו משחצנותו של המן: "פֶה! קליפֶּה!". הקהל זע באי-נוחות. אמנם החסיד ביטא את תחושות ליבו, אבל לא ראוי לשלב בקריאת המגילה תגובות והערות...

בעקבות זאת סברו החסידים כי הרבי לא ירצה שבקריאת היום יחזור ר' יוסף ויקרא את המגילה. אך למחרת, להפתעת כולם, הסתובב הרבי לעבר ר' יוסף והורה לו לקרוא גם היום את המגילה.

ר' יוסף עלה אל בימת הקריאה ועמד לפתוח בקריאת המגילה, ופתאום נשמע קולו של הרבי: "ר' יוסף, האינך יודע שקודם הקריאה יש לתת 'דמי מגילה'?".

ר' יוסף נותר מסומר במקומו. הוא לא הבין את כוונתו של הרבי. הרבי הכניס את ידו לכיסו, הוציא ממנו מטבע זהב והניחו בקערה.

החסידים הביטו במחזה נפעמים. היו בתוכם כאלף חסידים אמידים, וכשראו את מעשהו של הרבי, הניחו גם הם סכומים נכבדים בקערה.

חיש מהר התמלאה הקערה מטבעות זהב עד גדותיה, ובן רגע נהפך ר' יוסף לעשיר גדול. ברכתו של אדמו"ר הזקן התקיימה במלואה.

(על-פי 'לשמע אוזן')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם קוטנר

מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור

מה אומרים בביקור תנחומים אצל משפחה שאיבדה את היקר לה במלחמה?

יש הלכה בדיני ניחום אבלים שאפשר ללמוד ממנה מסר חשוב מאוד. ההלכה קובעת שאין המנחם רשאי לפתוח בדברים עד שהאבל יפתח. כאן טמון רעיון שבשעה שאתה בא לנחם אָבֵל, קודם כול תהיה קשוב אליו. אל תביא את עצמך לשם, אלא תתחבר למקום שבו הוא נמצא.

הדבר שמשפחה אבלה זקוקה לו ביותר הוא תחושת השתתפות בכאבה. להרגיש שאין זה אבל פרטי שלה בלבד, אלא שרבים מצטערים בצערה. עצם התחושה הזאת מעניקה מזור מסוים. וכדאי לברר תחילה את אופי המשפחה ואת הרקע שלה, כדי לדעת איך ראוי להתנהג בביתה.

עצם הביקור בבית, ההקשבה לסיפורים, הבעת הצער, חיבוק והבעת הזדהות – אלה הדברים שמעניקים נחמה מסוימת לאבלים. וצריך מאוד להיזהר במה שאומרים, כי לפעמים עלולה להתעורר תחושה – על מה אתם בכלל מדברים?! האם אתם חוֹוים את מה שאנחנו מרגישים?!

פעמים רבות המשפחה מבקשת לרתום את המבקרים לעשייה חיובית ברוח הערכים שהנפטר דגל בהם. זה כיוון חיובי מאוד, שגם נותן משמעות לאובדן. אנשים שהקימו מפעלי תורה, חסד, התנדבות וכדומה לעילוי נשמות יקיריהם, מרגישים שמותם לא היה לשווא, ושבמידה מסוימת הם מוסיפים לחיות ולפעול כאן בעולם הזה.

והדבר החשוב ביותר הוא לא כל-כך ימי השבעה אלא היום השמיני דווקא. בימי השבעה הבית היה מלא מבקרים ומנחמים, אבל ביום השמיני המשפחה האבלה נשארת בדרך כלל לבדה, ואז היא זקוקה ביתר שאת לעזרה ולתמיכה. חשוב מאוד להיות בקשר עימה גם בימים הבאים, לבדוק מה היא צריכה ולעמוד לימינה.

  פינת ההלכה ומנהג

'הגומל' במלחמה

שאלה: האם חיילים שהיו בתוך אזורי הלחימה ברצועת עזה צריכים לברך 'הגומל' בצאתם משם?

תשובה: האשכנזים נוהגים שעל כל הצלה מסכנה מברכים 'הגומל'. לפי זה, כל מי שהיה במצב של סכנה חייב בברכת 'הגומל', בכל פעם שהוא יוצא מאזורי הלחימה, ויכוון בברכתו על כל הסכנות שעבר שם. זאת גם אם הוא עומד לשוב לשם אחר-כך.

כל זמן שעודנו נמצא באזור שבו מתנהלת לחימה, יש מקום לומר שעדיין "לא יצא מהסכנה לגמרי", ולא יברך.

מי שביתו (בכל אזור) נפגע מירי, מטיל או מהפגזה, בשעה ששהה בבית - גם הוא חייב בברכה זו. אם לא שהה בבית, לא יברך.

הספרדים נוהגים שמברכים 'הגומל' רק על הצלה המחייבת קרבן תודה (יורדי הים והולכי מדבריות שהגיעו למחוז חפצם [ובכלל זה כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים וניצל ממנה, או שנסע בכביש שהוא בחזקת סכנה], וכמו-כן חולה שנתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים במצב של סכנה). על כל הצלה אחרת, יש לברך בלי שם ומלכות.

ברכת 'הגומל' נאמרת בנוכחות מניין של גברים (המברך יכול להיות בכללם, ועדיף ששניים מהם יהיו תלמידי-חכמים), וטוב לברכהּ אחרי קריאת התורה.

מקורות: ברכות נד,ב. טושו"ע או"ח סו"ס ריט. ילקוט יוסף שם. סדר ברכת הנהנין פי"ג ס"ב-ז.

  חיים יהודיים

האברכים פשטו על המטעים

זה היה מחזה סוריאליסטי: אברכים חסידיים, בשמש קופחת, מסייעים בקטיף בחממות ביישובי עוטף עזה, ומצילים את החקלאות המאיימת לקרוס

תעודת זהות. הרב טוביה פריינד, בן 45, תושב מודיעין עילית וסגן ראש העיר, חסיד קרלין-סטולין, מחבר ספרים, מחיה סיפורת חסידית ועורך תורני.


ר' טוביה פריינד בסיום מסכת עם החיילים

שמועות בהקפות. בעיצומן של ההקפות שחגגנו בחצר האדמו"ר בגבעת זאב, התחילו לזלוג שמועות על אירוע דרמטי. היו גם אזעקות, והבנו שאנחנו במתקפה רצינית. ההקפות אצלנו מסתיימות בדרך כלל בשקיעה. הפעם, בהוראת האדמו"ר, הזדרזנו לסיים את ההקפות ולחזור למשפחה. איש לא שיער באותה שעה את ממדי האסון הנורא.


האדמו"ר מקרלין־סטולין מנחם את פצועי הטבח

החמ"ל. כשהתברר היקף האירוע נשא האדמו"ר דברים והדגיש את חשיבות לימוד התורה של תלמידי הישיבות והאברכים למען עם ישראל. עם זה פנה לציבור העובדים וביקש מהם להירתם להגשת עזרה וסיוע. ללכת להלוויות, לנחם אבלים, לסייע לתושבים שנמלטו מהדרום, לספק מנות לחיילים ועוד. הקמנו חמ"ל מסודר ושיבצנו את המתנדבים לפי הצרכים. פרסמנו מספר טלפון והבקשות החלו לזרום.

היחלצות לעזרה. יש דברים שאיש לא חשב עליהם, ואנחנו משתדלים להיענות גם לצרכים האלה. למשל, קיבלנו פנייה מאזור של מפונים שנזקקו לסַפָּר. שלחנו לשם סַפָּר, והוא לא עזב את המקום לפני שסיפר 84 אנשים. קיבלנו פניות מאנשים שנזקקים לטיפול נפשי, ואנחנו מחברים אותם עם הגורמים המתאימים.

קטיף חסידי. בימים האחרונים פורסמו תמונות של חסידי קרלין-סטולין בקטיף ביישובים בעוטף עזה. לחמ"ל שלנו הגיעה פנייה על מצוקה אדירה בחקלאות בעוטף. קבוצה גדולה של חסידים נרתמה לעניין, מתוך הבנה שיבול רב עלול לרדת לטמיון. יש כאן גם עזרה ליהודים, בשר מבשרנו, וגם הצלת גידולי ארץ ישראל ומניעת 'בל תשחית'. זה היה מחזה לא שגרתי לראות חסידים בלבוש הירושלמי עובדים בחקלאות.


חסידים בעבודות קטיף בעוטף עזה

אהבת ישראל. מי שאינו מכיר את החסידות שלנו – הופתע, אבל מי שמכיר יודע שבמרכזה עומד העניין של אהבת ישראל לכלל שבטי ישראל. ב'טישים' אצלנו אפשר לראות קהל מגוּון, דתיים ושאינם דתיים. האדמו"ר מחדיר בנו כל הזמן את המסר של ראיית הטוב שבכל יהודי.

לא מגרשים יהודים. בתקופה הכואבת של גירוש תושבי חבל עזה האדמו"ר נסע בעצמו לחזק את הקהילות והיישובים, וזעק פעמים רבות איך ייתכן שעוקרים יהודים מבתיהם.

כתף אל כתף. בשבוע האחרון חגגנו עם חיילים ששומרים על האזור שלנו במודיעין עילית. ערכנו סיום מסכת והייתה שם שמחה גדולה. כולנו יחד, כתף אל כתף, שמחנו בסיום המסכת, בכינו יחד את הכאב, וחיזקנו איש את רעהו. אלה רגעים שחשוב לנצור איתנו בהמשך.

ימי התעוררות. אברכים שלנו חוזרים בהתרגשות מביקורים אצל המשפחות השכולות והמפונים, ומספרים על התגובות שקיבלו. אנחנו בימים גדולים של התעוררות יהודית. כולם מרגישים עכשיו את החיבור לשורשים ולמסורת. יהודים שבקושי ידעו לומר 'שמע ישראל' מבקשים עכשיו ללבוש ציצית. זה הזמן להגיש להם את היהדות המאירה והמחבקת.

התורה מגינה. לא פחות חשובה התמיכה הרוחנית של אברכי הכוללים ובני הישיבות אצלנו, שבהוראת האדמו"ר הוסיפו עוד ועוד שעות לימוד, לעילוי נשמתם של הנופלים, לשובם של החטופים, לרפואת הפצועים ולשלום החיילים. אין לנו ספק שהשילוב הזה – לימוד תורה ועשייה בפועל למען הציבור – יביא בעזרת השם את הישועה הגדולה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)