הפטרת הפרשה היא מפתיחת ספר מלאכי: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וַאֲמַרְתֶּם: בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ? – הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, נְאֻם ה', וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב". פסוק זה נאמר בפי מלאכי אחרי חורבן בית המקדש הראשון; היינו שהדברים עוסקים באהבת הקב"ה לישראל כפי שהיא בהעלם ואינה גלויה.
שואלים בני ישראל בתימהון: "במה אהבתנו?". הם אינם רואים את אהבת ה' אליהם בגלוי. הקב"ה משיב על כך, שאף־על־פי ש"אח עשיו ליעקב", בכל-זאת הקב"ה אוהב את יעקב ושונא את אויביו, כפי שממשיך הפסוק הבא: "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי".
שאלה וזעקה
אילו היו הדברים נאמרים בתקופה שבני ישראל יושבים על אדמתם, לא היה מקום לשאלה "במה אהבתנו", שכן האהבה מתבטאת בעצם העובדה שהקב"ה הכניס אותם לארץ טובה ורחבה, והם יושבים בה לבטח.
התמיהה "במה אהבתנו" מתעוררת במצב של גלות, 'גלינו מארצנו', ואז אהבת הקב"ה לבני ישראל אינה גלויה אלא להפך. ולכן שואלים וטוענים בני ישראל – "במה אהבתנו?!". כלומר, אין הם מערערים על קיומה של האהבה, אלא מתחננים לראות אותה באה לידי ביטוי גלוי!
לא לצדיקים בלבד
אפשר להסתכל על המציאות משתי זוויות ראייה. יש מה שנראה וגלוי לעין, ויש ההיבט הנסתר. לעיתים מצב מסוים יכול להיתפס כ'גלות' לפי הגישה הגלויה, ואילו במבט פנימי ומעמיק זו 'גאולה'.
לדוגמה, צדיקים בעלי מדריגה רוחנית גבוהה יכולים לחוש את הנוכחות האלוקית של הקב"ה גם בגלות. ועדיין ברור שאין זו הגאולה המיוחלת, מפני שכולנו רוצים את ביאת משיח צדקנו כדי שאורו של הבורא יהיה גלוי לכול ולא לצדיקים בלבד.
חייבים לתבוע
הדברים נוגעים לגלות המתמשכת, שבה אנו שרויים כבר למעלה מאלף ותשע-מאות שנה. שואלים בני ישראל: "במה אהבתנו?" – הייתכן מצב שבו יהודי יהיה מושפל ומבוזה? הלוא התורה מצווה להעניק אפילו לעבד את כל צרכיו, ועל־אחת־כמה־וכמה ליהודי, בנו של הקב"ה, שעליו התורה אומרת "כל ישראל מלכים הם".
הגיע הזמן שאהבת הקב"ה לבני ישראל תהיה ברורה וגלויה. ואין מקום לחשוש מהתעוזה שבעצם הדרישה מהקב"ה להביא את הגאולה, שכן מצוות עשה על האדם שכאשר חסר לו דבר מה, ובוודאי הגאולה, עליו לבקשה מהקב"ה! ואכן, בקשת הגאולה מופיעה בכל תפילה, באומרנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ובסוף התפילה: "יהי רצון... שייבנה בית המקדש במהרה בימינו"!
(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1652) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
