עם הרב מנחם קוטנר
מנהל מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור
מה אומרים בביקור תנחומים אצל משפחה שאיבדה את היקר לה במלחמה?
יש הלכה בדיני ניחום אבלים שאפשר ללמוד ממנה מסר חשוב מאוד. ההלכה קובעת שאין המנחם רשאי לפתוח בדברים עד שהאבל יפתח. כאן טמון רעיון שבשעה שאתה בא לנחם אָבֵל, קודם כול תהיה קשוב אליו. אל תביא את עצמך לשם, אלא תתחבר למקום שבו הוא נמצא.
הדבר שמשפחה אבלה זקוקה לו ביותר הוא תחושת השתתפות בכאבה. להרגיש שאין זה אבל פרטי שלה בלבד, אלא שרבים מצטערים בצערה. עצם התחושה הזאת מעניקה מזור מסוים. וכדאי לברר תחילה את אופי המשפחה ואת הרקע שלה, כדי לדעת איך ראוי להתנהג בביתה.
עצם הביקור בבית, ההקשבה לסיפורים, הבעת הצער, חיבוק והבעת הזדהות – אלה הדברים שמעניקים נחמה מסוימת לאבלים. וצריך מאוד להיזהר במה שאומרים, כי לפעמים עלולה להתעורר תחושה – על מה אתם בכלל מדברים?! האם אתם חוֹוים את מה שאנחנו מרגישים?!
פעמים רבות המשפחה מבקשת לרתום את המבקרים לעשייה חיובית ברוח הערכים שהנפטר דגל בהם. זה כיוון חיובי מאוד, שגם נותן משמעות לאובדן. אנשים שהקימו מפעלי תורה, חסד, התנדבות וכדומה לעילוי נשמות יקיריהם, מרגישים שמותם לא היה לשווא, ושבמידה מסוימת הם מוסיפים לחיות ולפעול כאן בעולם הזה.
והדבר החשוב ביותר הוא לא כל-כך ימי השבעה אלא היום השמיני דווקא. בימי השבעה הבית היה מלא מבקרים ומנחמים, אבל ביום השמיני המשפחה האבלה נשארת בדרך כלל לבדה, ואז היא זקוקה ביתר שאת לעזרה ולתמיכה. חשוב מאוד להיות בקשר עימה גם בימים הבאים, לבדוק מה היא צריכה ולעמוד לימינה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
