עם הרב זאב פיזם
מנהל בית חב"ד בשדרות
מה הטעם באמירת סליחות כשאני יודע שהתנהגותי תישאר כשהייתה?
את חטאי אני מזכיר היום. עד לפני כעשרים שנה הייתי מעשן כבד. כארבעים סיגריות ביום. ההרגל הזה לא היטיב עם בריאותי, אך הוא היה חזק ממני. חבריי, ידידיי ובני משפחתי הפצירו בי להפסיק לעשן, אבל היה קשה לי מאוד לעשות זאת.
ביקשתי מהם שלא להרפות. "המשיכו ללחוץ עליי", אמרתי להם. "המשיכו להטיף לי עוד ועוד. יום אחד המסר ייקלט".
המצב הזה נמשך שנים רבות. בסך הכול עישנתי כעשרים שנה. מפעם לפעם ניסיתי להפסיק. פה ושם הצלחתי לעשות הפסקות של שבועות ואפילו חודשים. אבל ההחלטות האלה לא החזיקו מעמד. בסוף נשברתי וחזרתי לעשן.
אני זוכר היטב שהדיבורים והשכנועים רצו לי בראש כל הזמן. רציתי להקשיב להפצרות והצטערתי שאינני מצליח. כל הזמן חשבתי לעצמי שיום אחד זה חייב לקרות; שאצליח להפסיק לעשן בטרם העישון 'יפסיק' אותי חס ושלום.
תודה לה', הצלחתי בסופו של דבר. כיום אני כבר עשרים שנים לחלוטין בלי עישון.
המסקנה שלי מכל העניין, שהפסקת העישון התחילה הרבה לפני שהפסקתי בפועל. זו הצטברות של מחשבות, התבוננות והכרה בחולשותיי, והן הביאו בסופו של דבר את התוצאה המיוחלת.
כך זה גם בחיים הרוחניים. שנה אחרי שנה אנחנו מרכינים ראש באמירת סליחות, מתוך כוונה ומחשבה שיש לנו על מה לבקש סליחה ושאנחנו יכולים להשתנות. גם אם זה ייקח זמן, בסופו של דבר משהו יזוז בפנים וישתנה. ואפילו אם זה יהיה שינוי קטן לכיוון הנכון, יש לו ערך עצום. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
