חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1914 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ב באלול ה'תשפ"ג, (08/09/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1914 - כל המדורים ברצף
להתחבר למה שחשוב באמת
יש חדש
לגאול יהודים המצויים ב'שמיים'
הַקְהֵל
אל תהיו כסוס
תשובה תביא גאולה
סליחה שלמה ושכרה
רציתי לשאול
איחור ל'סליחות'
העם עם הגולן

מס' 1914, ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ב באלול ה'תשפ"ג (08.09.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

להתחבר למה שחשוב באמת

שבעים-שמונים שנות חייו של האדם חולפות ביעף, ומגיע רגע שהוא שואל את עצמו את השאלות האמיתיות על תכלית החיים

במוצאי השבת, בחצות הלילה, יצטרפו קהילות אשכנז למנהג אמירת הסליחות (לאחר שבני עדות ספרד כבר התחילו בכך מראש חודש אלול). בדומיית הלילה נעמוד לפני בורא העולם ונאמר בלב הומה ונרגש: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים... נחפשה דרכינו ונחקורה... לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך, כדלים וכרָשִׁים דפקנו דלתיך".

אם חודש אלול כולו הוא חודש התשובה וחשבון הנפש, הרי ימי הסליחות הם כבר הישורת האחרונה בהכנה הנפשית לקראת השנה החדשה. האווירה נעשית רצינית יותר. המולת חיי היום-יום מוזזת הצידה לטובת הדברים החשובים באמת.

'בשביל מה?'

טרדות היום-יום מעוותות את סדרי החשיבות הנכונים. רבים מאיתנו חווּ את חוסר הפרופורצייה בין הדברים המעסיקים אותנו בשגרה לבין מה שחשוב באמת. אם חלילה נוצרת בעיה בריאותית במשפחה, פתאום כל הדברים שנראו חיוניים ומסעירים, נעשים טפלים וחסרי ערך, כי מה ערכם של כל אלה מול הבריאות.

ואולם גם הבריאות אינה תכלית הכול. בריאות טובה היא כמו מכונית תקינה, אבל עדיין צריך לדעת לאן לנסוע. מי שאינו יודע את יעד הנסיעה, יכול למצוא את עצמו נוסע בסיבובים בלי תכלית ברחובות הערים, ואף לאבד לגמרי את הדרך.

הימים האלה הם הזמן לחשוב על היעדים והמטרות של חיינו. מה אנו רוצים להשיג? מה באמת חשוב לנו? מה היינו רוצים לקחת עימנו אחרי שנות חיינו בעולם הזה?

כשמתחילים לחשוב בכיוון הזה פתאום חשים את חשיבותה של המשפחה. זה העוגן האמיתי של החיים. משפחה בריאה ויציבה, ילדים ונכדים ההולכים בדרכי האבות. העולם של ימינו רווי סבל ואומללות מפני שערכי המשפחה אינם זוכים לתשומת הלב הראויה. המולת החיים גורמת לרבים להזניח את המשפחה ואת הילדים, ואת המחיר משלמים כולנו.

ועדיין לא דיברנו על מהות החיים עצמם. יש אנשים שלא חסר להם דבר, שזכו למשפחה אוהבת ולילדים נהדרים, ובכל-זאת הם קמים בבוקר ושואלים: "בשביל מה?!". שבעים-שמונים שנות חייו של האדם חולפות ביעף, ומגיע רגע שהוא שואל את עצמו את השאלות האמיתיות על תכלית החיים.

יד מושטת לקראתנו

זו הנקודה שאליה אנחנו מתחברים בימי הסליחות ובימים הנוראים. אנו מתנתקים מטרדות היום-יום ובוחנים את חיינו אל מול הערכים האמיתיים, מול בורא העולם ומנהיגו. החיים בעולם הזה יש להם תכלית ומטרה. נשמתנו ירדה למטה כדי למלא תפקיד וייעוד, שהוא תמצית הווייתנו. האם אנחנו בכיוון הנכון?

חשבון נפש אמיתי יכול להוביל למסקנה כי השקענו את כוחותינו בדברים של הבל ורעות-רוח. מכאן עולה אותה תחושה של 'בושת הפנים'. אבל חלילה לנו מלשקוע בדכדוך ובייאוש. לפנינו סלולה הדרך לתשובה אמיתית – "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך". ואין ספק שאבינו שבשמיים יקבל את תפילותינו ברחמים.


סליחות בכותל. אנחנו בכיוון? (צילום: 'הקרן למורשת הכותל המערבי')

  יש חדש

לבקש שנה טובה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם, ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי להחליט קודם לכן החלטה טובה של התחזקות בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן מניחים את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ומשגרים אותו אל הציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444).

תשרי עם נשמה

הופיע המגזין המיוחד 'נשמה' לחודש תשרי, מבית צעירי אגודת חב"ד, ובו סיפורם המרתק של שחר טנג'י וחיים גאולייב; שיחה מעמיקה עם הרב מיכאל טייב; טיפים לחגים, להתמודדות עם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז; ועוד מאמרים, טורים ורעיונות. להשיג בבתי חב"ד ברחבי הארץ.

'דבר בעתו' תשפ"ד

הופיע הלוח המונומנטלי דבר בעתו של הרב מרדכי גנוט לשנת התשפ"ד. לוחות זמני היום לערי תבל, לוחות שיעורי תורה, סדר היום – הלכות ומנהגים, דברי הימים ומאורעות היסטוריים ועוד. להשיג בחנויות ספרי קודש.

  שלחן שבת

לגאול יהודים המצויים ב'שמיים'

הקב"ה מבטיח בפרשתנו שכאשר בני ישראל יחזרו בתשובה, אזיי גם "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" (דברים ל,ד). לכאורה, מה פשר הביטוי 'בקצה השמיים' בהקשר הזה? הלוא כבר נאמר בפסוקים הקודמים לאן יוגלו בני ישראל – "וישליכם אל ארץ אחרת"; "בכל הגויים אשר הדיחך", ואפילו נאמר "מקצה הארץ ועד קצה הארץ". אבל מהו 'קצה השמיים'?!

ההסבר בפשטות הוא שזה דימוי למקום מרוחק ביותר, והפסוק מבקש להדגיש את גודל ההשתדלות של הקב"ה בקיבוץ הגלויות, שאפילו יהודי שנמצא בקצה העולם יובא לארץ ישראל.

למה להפחיד ולצער

אך קשה לקבל הסבר זה, משום שלא ייתכן שבפסוק המבקש להפליא במעלת הגאולה תודגש חומרת הגלות, בכך שיהיו יהודים שיוגלו עד 'קצה השמיים'. והלוא דברים אלה עלולים לצער ולהפחיד את בני ישראל!

לצד זה חז"ל גם שללו (ברכות יט,א) דיבור על תרחישי סכנה מצד "אל תפתח פה לשטן". הייתכן שהתורה 'פותחת פה' לאפשרות שיהודים יוגלו עד למצב של 'נידחך בקצה השמיים'?!

השמיים במשמעות גובה

אלא יש לומר ש'שמיים' כאן מבטאים גובה רב. במקומות רבים בתורה המילה 'שמיים' משמעה גובה. "עוף השמיים", למשל, הוא עוף המרחף גבוה. גם "למטר השמיים תשתה מים" – הכוונה לעננים הגבוהים מן הארץ.

וכך פירש רש"י את הפסוק "כי שאל נא... אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמיים" – "מלמד על קומתו של אדם, שהייתה מן הארץ עד השמיים". גם כאן ברור שהכוונה לתאר את אדם הראשון כבעל גובה מיוחד במינו, ולא כפשוטו, שגובהו הגיע עד השמיים.

גאולה מן ההרים הגבוהים

אם כן, 'מקצה השמיים' כאן אין הכוונה לדימוי המתאר את המקום הרחוק ביותר שאליו יוגלו בני ישראל, אלא הכוונה למקום גבוה. הסבר זה מתקבל על דעתו של כל לומד בפשטות, ורש"י אינו חש צורך לפרש זאת משום שהכול יודעים שיש הרים גבוהים, שבהם חיים בני־אדם, וההרים הם 'בשמיים', היינו בגובה שמעל פני הארץ.

לפי זה הפסוק לא בא להפיל מורא על בני ישראל, אלא כוונתו לומר שגם בני ישראל שיוגלו להרים גבוהים, גם בשבילם יטריח הקב"ה את עצמו להביאם משם ולקבצם בגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ה, עמ' 3030)

  מן המעיין

הַקְהֵל

העולם הזה זמני

"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות" (דברים לא,י). זמן קריאת התורה לפני העם נקבע לשנת השמיטה, הרומזת לאדם שנשמט הוא מן העולם הזה. כמו-כן חג הסוכות כולו יציאה מדירת קבע לדירת עראי, לישב שם בצילו של הקב"ה. יידע האדם שימיו ספורים וקצובים כימי הסוכה, שהם שבעת ימים.

(שפתי כהן)

זמן לאחדות

הזמן המתאים ביותר לדבר על אחדות ושלום היא שנת השמיטה, שנה של שוויון חומרי, שבה עשיר ורש נפגשו, והחובות נשמטו, ואין בעלות על תבואת השדה והכרם. זה גורם בלי ספק לשלום, כי כל ריב מקורו במידת שלי-שלי, שזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.

(כלי יקר)

לקרוא את תורת האחדות

"תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באוזניהם. הקהל את העם" (דברים לא,יא-יב). הלוא סדר המצווה היה להקהיל את העם ולקרוא לפניהם בתורה, ואם כן היה צריך לכתוב קודם "הקהל את העם" ואחר-כך "תקרא את התורה הזאת"? ואפשר לומר שהכוונה היא "תקרא את התורה הזאת – הקהל את העם". שיקרא לפניהם את תורת הקהל, תורת האחדות  והאיחוד, שיחיו בשלום ורֵעות.

(עיטורי תורה)

הקהלת כל הכוחות

"הקהל את העם" (דברים לא,יב). גם המצוות שקיומן תלוי בזמן ומקום – קיימות הן בעניינן הרוחני בכל מקום ולעולם. כן הוא במצוות הקהל: אף שבפועל היא נוהגת רק בזמן שישראל על אדמתם, הרי בתוכנה הרוחני היא שייכת גם עכשיו. על האדם להקהיל את כל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, להכניסם לתוך בית המקדש שלו, מתוך ביטול מוחלט ל'דבר המלך', מלך מלכי המלכים הקב"ה.

(הרבי מליובאוויטש)

שכר למביאיהם

"הקהל את העם האנשים הנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'" (דברים לא,יב). דרש רבי אלעזר בן-עזריה, אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באים? כדי ליתן שכר למביאיהם. אמר רבי יהושע: "אשריך אברהם אבינו שרבי אלעזר בן-עזריה יצא מחלציך".

(מכילתא)

אשרי יולדתו

אפשר לפרש את הכתוב "למען ישמעו" על-פי המשנה "רבי יהושע בן-חנניא אשרי יולדתו". הוא כונה כך מפני שמיום שנולד לא הוציאה אימו את עריסתו מבית המדרש, שייכנסו באוזניו דברי תורה ושלא ייכנסו לאוזניו דברי חול. הרי שמעלה היא אצל התינוק ששומע וקולט דברי תורה וקדושה. וזהו "למען ישמעו", "ואשרי יולדתו" – לתת שכר למביאיהם.

(מלוא העומר)

לקיים הכול

"ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים לא,יג). "ושמרו" – לשון המתנה וציפייה, כמו "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז). "לעשות" – עשייה בפועל; לא להסתפק בלב טוב, במחשבה טובה ובהחלטה טובה. "את כל דברי התורה" – שלא יאמר אדם שהואיל ורובו ככולו זכויות כבר יצא ידי חובתו, אלא עליו לקיים את "כל דברי התורה".

(שיחות קודש)

ללמוד יראת שמיים

"ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" (דברים לא,יג). מאחר שהאדם חי "על האדמה", בעולם הגשמי, לפיכך נדרש הוא למאמץ בלתי-פוסק ללמוד יראת שמיים – "ולמדו ליראה את ה'".

(רבי פינחס-מנחם-אלעזר מפילץ)

  אמרת השבוע

אל תהיו כסוס

הגאון מבריסק, רבי יצחק-זאב סולובייצ'יק, היה נוהג לספר בחודש אלול את הסיפור הזה:

סוחר שעסק בהברחת סחורה אל מעבר לגבול שכר עגלון שיוביל את הסחורה המוברחת. מובן שזו הייתה משימה מסוכנת, שהעונש עליה חמור. ליבו של הסוחר החל לרטוט מייד עם התחלת הנסיעה, וככל שהתקרבו לגבול גבר פחדו. העגלון לא פחד בהתחלה, אבל כשהתקרב לגבול החל גם הוא לפחד. ואולם הסוסים לא חשו שום פחד...

ופירש הגאון: "מי שמוח בקודקודו קולט את משמעותו של חודש אלול מייד בתחילתו. יש מי שמתחיל להרגיש את יראת הדין כשמגיעים לימי הסליחות. ואולם מי שהוא בבחינת 'סוס', אינו מרגיש דבר, לא בחודש אלול, לא בימי הסליחות ולא בימים הנוראים"...

  גאולהפדיה

תשובה תביא גאולה

תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. הגלות באה "מפני חטאינו", והגאולה תבוא על-ידי התשובה, כפי שהגמרא (סנהדרין צז,ב) אומרת: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". אבל כאן יש לברר מהי אותה תשובה הדרושה להבאת הגאולה, ואם הגאולה מותנית בתשובה, מי מבטיח לנו שעם ישראל אכן ישוב בתשובה?

בגמרא (שם) יש מחלוקת בעניין זה בין רבי אליעזר לרבי יהושע: "ר' אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין". רבי יהושע אינו חולק על עצם הצורך בתשובה לפני הגאולה, אלא על דברי רבי אליעזר "אם לאו – אין נגאלין". לדעתו, כשיגיע זמן הגאולה, שום דבר לא יוכל לעכב אותה. אם ישראל יעשו תשובה מעצמם – מה טוב, ואם לאו – יאלץ אותם הקב"ה לשוב בתשובה ולהיגאל: "הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".

הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה) קובע: "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומייד הן נגאלין". כלומר, הגאולה תבוא לאחר שעם ישראל ישוב בתשובה, והתורה הבטיחה שבסוף הגלות ישוב העם בתשובה.

אך לאיזה סוג של תשובה הקב"ה ממתין כדי שתבוא הגאולה? האם הכוונה שעם ישראל כולו צריך לחזור לקיום מלא של תורה ומצוות, ועד אז אין הגאולה יכולה לבוא?! וכי כל ישראל יהיו צדיקים גמורים עוד לפני הגאולה?!

בעל 'מנחת אלעזר' כותב ('דברי תורה' מהדורה ג - כד) שהטיעון "שהגאולה מתעכבת עד שישובו כל ישראל, זהו נגד מקראות רבים", והוא מביא ראיה מסימני חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא', ש"אדרבה, יהיה רוב פני הדור כן (=במצב של "חוצפא יסגי" ושאר הסימנים השליליים). אם כן, איך יהיה זה דורו של משיח, הרי יעכבו מלבוא משיח עד שישובו כולם ויהיו צדיקים כולם!", והוא מסיים: "אלא ודאי כי הדברים הנ"ל הם הבל וריק וכזב".

עָשׂוּ תְּשׁוּבָה. בתורה, בַפרק (דברים ל) שמתאר את התשובה שתהיה לפני הגאולה, מוצאים שתי רמות של תשובה: תחילה תשובה כללית – "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ", שהיא תביא את הגאולה – "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים"; ורק לאחר הגאולה תהיה תשובה שלמה יותר – "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו".

הרבי מליובאוויטש התבטא (ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 323 ועוד) כי "כבר עשו תשובה", והסביר: "אין לך אדם מישראל שלא הרהר תשובה כמה פעמים במשך ימי חייו, שעל-ידי זה נעשה 'בשעתא חדא וברגעא חדא' מרשע גמור צדיק גמור, כפסק דין הגמרא (קידושין מט,ב) ש'המקדש את האישה על-מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בליבו'".

  מעשה שהיה

סליחה שלמה ושכרה

בבוקר התעוררה הרבנית תוהה ומוטרדת. מדוע השכנה מוסיפה להופיע בחלומה אחרי שכבר סלחה לה? "אולי לא ביערתי מליבי שיירי תרעומת עליה", חשבה

"מה קרה לך?", שאל הגאון המקובל חכם משה פתיה את רעייתו, הרבנית חנה. בעינו הבוחנת זיהה כי פניה אינם כתמול-שלשום. רעייתו נמנעה מלהשיב. הוא הפציר בה שוב ושוב עד שנעתרה. "השכנה אינה חדלה מלהציק לי", מלמלה.


בזכות המחילה. חכם יהודה פתיה

הרבנית לא הייתה צריכה להזכיר את שמה של השכנה. היה ברור לה שבעלה יודע במי מדובר. השכנה הייתה אישה מרת נפש. לעיתים קרובות הייתה מתנפלת על הרבנית בחרפות וגידופים על לא עוול בכפה. הרבנית הגיבה בשתיקה, בתקווה שכך תשכך חמתה של השכנה, ללא הועיל.

בסתר ליבו קיווה חכם משה כי יבוא יום והשכנה תחדל מלהציק. הוא אף שלח אליה שליחים בעניין, אך זו הייתה עיקשת במיוחד.

פעמים רבות הייתה גורפת את מי השטיפה המלוכלכים היישר על הכביסה הנקייה שנתלתה בחצרו של הרב. כאשר הייתה מבחינה באחד מילדי המשפחה צועד ברחוב הייתה פותחת בסדרת צעקות וגידופים.

ההבלגה התמידית עלתה לרבנית בכוחות נפש רבים. היו גם רגעי משבר, שבהם טמנה את ראשה בין ידיה והתייפחה חרש על העלבונות שהיא נאלצת לספוג.

חלפו שנים. השכנה הזדקנה. דעתה כבר לא הייתה צלולה כבעבר, ואולם בכל הנוגע להצקותיה למשפחת פתיה – הייתה מלאה מרץ ורוח נעורים.

יום אחד נפטרה השכנה. בהלוויה הצנועה שנערכה השתתפה גם הרבנית חנה. מעט מהצער שנאגר בליבה במרוצת השנים נפרק שם בדמעות שליש, כשצעדה אחר המיטה.

בלילה נמה הרבנית את שנתה, ופתאום הופיעה בחלומה דמותה המוכרת של שכנתה. הבעת פניה הייתה מיוסרת. "אנא, סלחי לי!", קראה. "גרמתי לך סבל וייסורים בלי הצדקה, וכעת נשמתי מתייסרת סבל איום. אנא סלחי לי...".

ודאי אמחל לך, הרהרה הרבנית כשהקיצה משנתה בעקבות החלום, אך אעשה זאת בבוקר, ביישוב הדעת. ואכן, בבוקר אמרה בקול ובלב שלם: "מחול לך! מחול לך! מחול לך!".

אך בלילה הבא הופיעה השכנה שוב בחלומה. הפעם הבעת פניה הייתה מיוסרת כפליים. "אנא, אנא!", זעקה, "מחלי לי! נכון שהרביתי לחטוא כנגדך, אך עשיתי זאת בחוסר דעת. סלחי לי!".

בבוקר התעוררה הרבנית תוהה ומוטרדת. מדוע השכנה מוסיפה להופיע בחלומה אחרי שכבר סלחה לה? "אולי לא ביערתי מליבי שיירי תרעומת עליה", חשבה.

אחרי תפילת שחרית התיישבה שוב ובמשך שעה ארוכה לימדה זכות על שכנתה, שעשתה את מעשיה  מתוך מרירות נפש. לאחר שחשה שליבה מטוהר מכל זיק של קפידה ותרעומת התפללה למנוחת נפשה של הנפטרת, ואמרה בקול שלוש פעמים: "מחול לך!".

אך בלילה נשנה החלום בשלישית. הרבנית התעוררה בבהלה, אינה יודעת את נפשה. היא המתינה שבעלה יסיים את אמירת תיקון חצות, כדרכו מדי לילה, ואז סיפרה לו על חלומה וביקשה עצה.

חכם משה שקע במחשבות. "מחר בבוקר תעלי אל מעונו של חכם אליהו חיים", הציע. "ספרי על החלום המשולש, ובטוחני שיורה לך מה לעשות".

בשעת בוקר מוקדמת יצאה הרבנית אל ביתו של חכם אליהו. הוא האזין לדבריה רוב קשב, ולבסוף אמר: "נראה שלאחר ששכנתך ציערה אותך שנים רבות אין דיי במחילה בביתך. עלייך לעלות לקברה, ושם, במעמד עשרה אנשים, תסלחי לה בלב שלם".

הרבנית לא השתהתה. עוד באותו יום כינס בעלה מניין אנשים, ויחד עלו כולם לבית העלמין. מול הקבר הטרי נפרץ סכר דמעותיה של הרבנית.

הזיכרונות הציפו אותה. השנים הרבות, שבהן סבלה בדומייה, חלפו לנגד עיניה. שעה ארוכה התייפחה בבכי מר. כאשר התאוששה קראה בגרון חנוק: "מחול לך! מחול לך! מחול לך!".

הלילה פרש את כנפיו על העיר בגדד. הרבנית עלתה על יצועה לשנת הלילה. ואז הופיעה שכנתה בחלומה. הפעם פניה האירו, והיא לא התחננה למחילה. היא אחזה בידה האחת קערת זכוכית מלאה גבעולי לוביה ירוקה וטרייה, ובידה השנייה החזיקה כד מים זכים.

"קחי", אמרה לרבנית, "קחי את הירק והמים, וכשם שהחיית את נפשי – כך יחיו אותך מן השמיים".

בבוקר קמה הרבנית נפעמת. רצונה היה להבין את פרטי חלומה, והיא ניגשה שנית אל חכם אליהו. "דעי בתי", אמר חכם אליהו, "כי המחילה שמחלת הפעם הייתה אמיתית וגמורה, ונתקבלה בבית דין של מעלה.

"ועל שספגת את עלבונותייך בשתיקה וסלחת לשכנתך בגבורת נפש עילאית, בישרוך מן השמיים בידי שכנתך, כי השנה תזכי בבן שיאיר את העולם כולו בתורת האמת".

המעשה אירע בשנת תרי"ח. שנה לאחר מכן, בב' בשבט תרי"ט, זרח אור בביתם של חכם משה והרבנית חנה. בן נולד להם, הלוא הוא הגאון חכם יהודה פתיה.

(על-פי 'הדרך', סיפורו של רבי יהודה עובדיה פתיה, כפי ששמעו מסבו המקובל חכם שאול פתיה, בנו של חכם יהודה)

  רציתי לשאול

עם הרב זאב פיזם

מנהל בית חב"ד בשדרות

מה הטעם באמירת סליחות כשאני יודע שהתנהגותי תישאר כשהייתה?

את חטאי אני מזכיר היום. עד לפני כעשרים שנה הייתי מעשן כבד. כארבעים סיגריות ביום. ההרגל הזה לא היטיב עם בריאותי, אך הוא היה חזק ממני. חבריי, ידידיי ובני משפחתי הפצירו בי להפסיק לעשן, אבל היה קשה לי מאוד לעשות זאת.

ביקשתי מהם שלא להרפות. "המשיכו ללחוץ עליי", אמרתי להם. "המשיכו להטיף לי עוד ועוד. יום אחד המסר ייקלט".

המצב הזה נמשך שנים רבות. בסך הכול עישנתי כעשרים שנה. מפעם לפעם ניסיתי להפסיק. פה ושם הצלחתי לעשות הפסקות של שבועות ואפילו חודשים. אבל ההחלטות האלה לא החזיקו מעמד. בסוף נשברתי וחזרתי לעשן.

אני זוכר היטב שהדיבורים והשכנועים רצו לי בראש כל הזמן. רציתי להקשיב להפצרות והצטערתי שאינני מצליח. כל הזמן חשבתי לעצמי שיום אחד זה חייב לקרות; שאצליח להפסיק לעשן בטרם העישון 'יפסיק' אותי חס ושלום.

תודה לה', הצלחתי בסופו של דבר. כיום אני כבר עשרים שנים לחלוטין בלי עישון.

המסקנה שלי מכל העניין, שהפסקת העישון התחילה הרבה לפני שהפסקתי בפועל. זו הצטברות של מחשבות, התבוננות והכרה בחולשותיי, והן הביאו בסופו של דבר את התוצאה המיוחלת.

כך זה גם בחיים הרוחניים. שנה אחרי שנה אנחנו מרכינים ראש באמירת סליחות, מתוך כוונה ומחשבה שיש לנו על מה לבקש סליחה ושאנחנו יכולים להשתנות. גם אם זה ייקח זמן, בסופו של דבר משהו יזוז בפנים וישתנה. ואפילו אם זה יהיה שינוי קטן לכיוון הנכון, יש לו ערך עצום.

  פינת ההלכה ומנהג

איחור ל'סליחות'

שאלה: מי שאיחר למניין הסליחות, האם יתפלל שחרית במניין הרגיל ואחר-כך יאמר את הסליחות, או שחשוב לאומרן קודם התפילה דווקא?

תשובה: ימי הסליחות, זמן אמירתן ותוכנן (המהוות כעין תפילה בפני עצמה) מכוּונים לזמן ולפרטים המתאימים ביותר להיענות ברצון מן השמיים. לכן יש להשתדל לאומרן בזמן שנקבע – באשמורת הבוקר או מעט מאוחר יותר, בבוקר קודם התפילה.

מי שאיחר למניין הסליחות – אם יש במקום מניינים נוספים לסליחות ולתפילת שחרית שאחריהן, ימתין למניין הסליחות הבא ולמניין השחרית שאחריה. ואולם אם יש חשש שלא ימצא אחר-כך מניין לשחרית, או שזמנו דחוק וייאלץ להתפלל ביחיד, יתפלל שחרית במניין הקבוע ויאמר את הסליחות אחר-כך.

אם אין במקום מניין סליחות ושחרית מאוחר יותר, והוא נכנס לבית הכנסת באמצע אמירת הסליחות, ישתדל לומר לפחות פעם אחת את י"ג המידות, שהן עיקר הסליחות, עם הציבור. ואם איחר גם לזאת, יאמר לעצמו את הפסוקים המקדימים לפיוט כלשהו ואת הפיוט שאחריהם, כדי שייענו בקשותיו לסליחה ומחילה (ובפרט בעדות אשכנז, שימי הסליחות אצלם מועטים יחסית).

במקרה כזה ישלים אחרי שחרית את הסליחות שלא אמר קודם לכן (רק את החלקים הנאמרים מפי הידי היחיד, ולא את י"ג המידות, הנאמרות בציבור בלבד).

מקורות: ראה 'ליקוט טעמים ומקורות' (של הרבי) בסוף ספר 'סליחות – מנהג חב"ד'. ליקוטי מהרי"ח ח"ג, חודש אלול, דף נו ע"ב ואילך.

  חיים יהודיים

העם עם הגולן

ילדוּת בקריית שמונה, הרהורים בטיולים למזרח הרחוק, ההתקרבות ליהדות והניסיונות המאתגרים בדרך התשובה. החיים החדשים של השחקן, הזמר והיוצר גולן אזולאי

תעודת זהות. גולן יוסף אזולאי, בן 55, תושב ירושלים. יליד קריית שמונה. ילדותו עברה בצל מתקפות המחבלים על אצבע הגליל, עם לא מעט אזעקות ונפילות של קטיושות. בהמשך עברה משפחתו לערד. אחרי מסלול שגרתי של צעיר ישראלי נעשה שחקן וזמר מוערך, ששמו הולך לפניו.


"הסיפור הזה נגע בהרבה צופים, שהזדהו והתחברו"

טלטלה במזרח הרחוק. בסיום שירותי הצבאי כלוחם, נסעתי להודו. האווירה של העבודה הזרה ותרבות האלילים לא עשתה לי טוב. דווקא תחושה זו גרמה לי, עם שובי לארץ, לחפש את הדרך להתקרב יותר לריבונו של עולם, לתורה ולמצוות. זה כמובן לא קרה ביום אחד, אלא בתהליך ממושך.

הקונפליקטים. אחרי עוד מסע ליפן שבתי לארץ והתחלתי בקריירת משחק. ההצלחה הייתה גדולה וגם הסיפוק. ואז אני פוגש חסיד חב"ד בעיר מגוריי, רמת-גן, ומתחיל ללמוד איתו חסידות. פתאום האור הזה מתחיל למלא את חיי, ואיתו באים הקונפליקטים והניסיונות. לדחות מופעים בגלל שמירת שבת. להימנע מטקסטים בעייתיים. זו הייתה תקופה מאתגרת מאוד.

החיים הם לא משחק. האתגרים דחפו אותו לעלות עם מופע חדש, על מה שעובר עליי ועל בני משפחתי. הסיפור הזה נגע בהרבה מאוד צופים, שהזדהו והתחברו. אני מרגיש שבורא עולם אומר לי שזו שליחותי בחיים.

סגירת מעגל בירושלים. הופעתי פעם אחת בבית חב"ד בבודפשט, ואחרי ההופעה ניגשה אליי אישה ואמרה שהתרגשה מהדברים ובעיקר מסיפורי על הניסיון הקשה הקשור לשמירת שבת. היא הודיעה שהחליטה עם שובה לארץ לסגור את כל עסקיה בשבת. כעבור זמן עמדתי בתור בכניסה למסעדה בירושלים, ומאחורינו עמדה קבוצת נשים. אחת מהן, אישה שנראית חרדית לגמרי, פנתה אליי ואמרה: "זוכר שהופעת בבודפשט? באתי בסוף ההופעה להודות לך ולומר שהחלטתי לסגור את כל עסקיי בשבתות. ברוך ה' זכיתי ואני כיום שומרת מצוות וילדיי מתחנכים במסגרות דתיות". האירוע הזה חיזק אצלי עוד יותר את ההבנה שזו שליחותי.


גולן בכינוס השלוחים.
"פתאום אור החסידות התחיל להאיר את חיי"

תובנות מהחסידות. פרק כז בתניא לימד אותי לקבל את החיים כמו שהם, עם הקשיים. למדתי שהחיים הם מלחמה ארוכה, שאינה נגמרת: 'ולכן אל ייפול לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך נברא".

ימי הדין. בחודש אלול ובימים הנוראים אנחנו יכולים להבין לאן אנחנו שואפים. בראש השנה וביום הכיפורים יש לנו הזדמנות לדבר ישירות עם הבורא, לבקש ממנו שיפתח לפנינו את השערים, שנוכל להתחבר לפנימיות שלנו; ואם יש גזירות – שיתבטלו, שיתמתקו.

משפחה אחת. הגיע הזמן שנבין שאין ברירה, וצריך לשבת סביב שולחן אחד. לדבר, לכבד זה את זה, מתוך הכרה שאנחנו רוצים להיות יחד כעם. לדבר על מה שמפריע, להקשיב לצרכים, בדיוק כמו שהורה מקשיב לילדיו. עלינו לפתור את הבעיות בחוכמה וברגישות.

ראיית המטרה. נזדמן לי לדבר בעת האחרונה עם חיילים קרביים, והם אמרו לי שכל המחלוקות שמבחוץ אינן מפריעות להם כלל, כי יש להם מטרה אחת וזהות אחת. את ההכרה הזאת, על המטרה המשותפת, צריך לטפח. שנחזור לתחושת ה'יחד', והעיקר שנזכה לשנת גאולה – פרטית וכללית.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)