רבים כאחד
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא,כו). מתחיל בלשון יחיד, 'ראה', ומסיים בלשון רבים, 'נותן לפניכם'. להודיע שאף שבני ישראל רבים הם, חשובים הם כמו אחד יחיד, לפי ששורש נשמתם מהיחיד המיוחד.
(צרור המור)
העולם כולו בידיך
יש כאן רמז למה שאמרו חז"ל (קידושין מ): "העולם נדון אחרי רובו והיחיד נידון אחר רובו. עשה מצווה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות; עשה עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה". והתורה אומרת לכל יחיד: 'ראה' – במחשבתך, בחזונך, כאילו "אנוכי נותן לפניכם" – לפניי כל העולם, ובמעשיי – ברכה או קללה. בידי ההכרעה, אם כל העולם יהיה זכאי או חייב.
(חתם סופר)
בידך הדבר
נאמר 'ראה', בלשון יחיד, שלא יאמר האדם: מה אני כי אבחר לבדי בדרך בטובה, בשעה שרוב העולם מתנהג ברע? לכן אמר הכתוב 'ראה' בלשון יחיד – ראה את אשר לפניך; עשה אתה את שלך ואל תשגיח על העולם.
(הגר"א)
נותן את עצמי
"אנוכי" – כביכול את עצמי אני נותן בידכם, על דרך מאמר חז"ל (שבת קה) "אנוכי" – נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית. לכן הברכה והקללה בידכם, בבחינת "צדיק מושל ביראת אלוקים". וכן הוא במדרש (תרומה פרק לג): "אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול, נמכרתי עימה, שנאמר וייקחו לי תרומה".
(בוצינא דנהורא)
הכול מאיתו
ראה כי אנוכי ה' אלוקיך הוא הנותן לך את הטוב והרע, הברכה והקללה. כל המקרים הטובים והרעים אינם בדרך הטבע ועל-פי מקרה, אלא הכול מאיתו יתברך.
(רבי משה-לייב מסאסוב)
פתח לתשובה
למה אין מפסיקין בקללות וכו'? אל תעשה את התוכחות קוצין-קוצין (מדרש רבה). התוכחות והעונשים שבתורה אינם מטרה כשהם לעצמם, אלא פתח לתשובה. ממילא אין להפסיק באמצע, כמו שאין להתעכב בחלל הפתח אם רוצים להיכנס לתוך הבית.
(רבי אברהם מסוכוצ'וב)
ראייה באלוקות
משה רצה להיכנס לארץ כדי להעלות את ישראל לדרגת 'ראייה' באלוקות, ככתוב "אעברה נא ואראה" (ואתחנן ג), אך מאחר שלא זכה לכך, הוכרח להסתפק בדרגת 'שמיעה', ככתוב "ועתה ישראל שמע אל החוקים" (ואתחנן ד). ואולם על-ידי שמשה ראה את הארץ מרחוק על כל פנים, השיג מעין בחינת 'ראייה', והשפיע דרגה זו לכל ישראל. הוא שאמר: "ראה אנוכי נותן" – אני נותן לכם 'ראייה' באלוקות.
(הרבי מליובאוויטש)
הברכה ודאית
"את הברכה אשר תשמעו" (דברים יא,כז). בברכה נאמר 'אשר', לשון ודאי, ואילו בקללה נאמר 'אם', לשון ספק. הברכה בוודאי תתקיים, שסוף-סוף, באחרית הימים, ישובו בני ישראל אל ה' וישמעו את מצוותיו. אבל הקללה נאמרה בלשון ספק – הלוואי שלא תחטאו ולא תקוים הקללה כלל.
(פנים יפות) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
