חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1910 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ראה, כ"ד במנחם-אב ה'תשפ"ג, (11/08/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1910 - כל המדורים ברצף
לא הולכים לשום מקום
יש חדש
זכותם של המתנדבים
ראה אנוכי
אלול של פשפשים
המשיח מתאווה לגאולה
תינוק, טלית וסידור
רציתי לשאול
מענק בפיטורים
מה'חדר' לטיסה ולהשטת יאכטות

מס' 1910, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ד במנחם-אב ה'תשפ"ג (11.08.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לא הולכים לשום מקום

יותר ויותר בני-אדם חיים למעשה בתוך בועה, שבה הם שומעים את מי שחושבים כמותם, מגיבים כמותם ומרגישים כמותם

אחרי השנה הסוערת שעברנו הגיע הזמן להתעשת ולנסות להירגע. בשבת זו נברך את חודש אלול, וריח הימים הנוראים הממשמשים ובאים כבר ירחף בחלל האוויר. בעוד זמן קצר יתכנסו המוני בית ישראל, מכל הקשת הפוליטית, לאמירת הסליחות, ואחר-כך לתפילות הימים הנוראים. פתאום נחוש מחדש את הדבק החזק המחבר אותנו יחד.

רבות מההתבטאויות הקשות שהופרחו בעת האחרונה לחלל האוויר הן ביטוי של כעס ותסכול, אבל רגשות שליליים כאלה אינם יכולים להוביל לבניין ולתיקון. לכל היותר הם מזינים את עצמם בתחרות בלתי-פוסקת של הקצנה והסלמה.

זרמים גלויים

קשה להבין איך בני-אדם רציניים מצטרפים לקבוצה המנסה להוביל מהלך של 'היפרדות' בין חלקי העם. הלוא כל בר-דעת מבין שזו מחשבה ילדותית, חסרת היתכנות מציאותית וגם נטולת היגיון. איך אומרים כאן במשך כל השנים על הערבים? הם כאן ולא ילכו לשום מקום. גם אותם חלקים בעם שמישהו אינו אוהב, אינם מתכוננים ללכת מכאן. צריך ללמוד לחיות יחד, עם כל הקשיים.

האמירות הקיצוניות וה'פתרונות' הילדותיים נובעים ממקור אחד – מהעמקת תופעת החיים בבועה. יותר ויותר בני-אדם חיים למעשה בתוך בועה, שבה הם שומעים את מי שחושבים כמותם, מגיבים כמותם ומרגישים כמותם. מצב זה יוצר תמונת עולם מעוּותת, שבה נעלמת ההבנה לדעות אחרות ולתחושות אחרות, וגם אין היכרות אמיתית עם חלקים אחרים באוכלוסייה.

בעקבות זאת מתקבלות החלטות שאינן מביאות בחשבון את התגובה הציבורית. אנשים החיים בבועה מסוימת חושבים שאם מהלך מסוים מתקבל בטבעיות ובתשואות בתוך המעגל שלהם, הוא יתקבל כך גם בציבור הרחב. ואז הם עומדים מופתעים מול גל ענק, שלא צפו אותו, מכיוון שאין להם היכרות עם עולמם ותחושותיהם של חלקים אחרים בציבור.

כל פעם, בהיוודע תוצאות הבחירות, אנחנו רואים פרשנים ומומחים המדברים על 'זרמי עומק' שהסוקרים והאסטרטגים לא ידעו לזהות. אבל אלה אינם זרמים תת-קרקעיים נסתרים, אלא הם גלויים לגמרי, למי שמוכן להטות אוזן, להקשיב ולשמוע.

לצאת מה'בועה'

תופעת החיים בבועה גורמת לכלי תקשורת רבים להינתק מחלקים עצומים בציבור. המגישים והכתבים חיים בתוך הבועה הפנימית, ואינם מרגישים שחדלו לשמש פה לאותם ציבורים. הם שואלים שאלות מכיוון אחד בלבד – צד מסוים מתקיפים וצד אחד מלטפים ומגישים לו שאלות להנחתה. היה מי שהגדיר זאת: 'הגמוניה שאינה מודעת להגמוניותה'.

המצב הזה יכול להיפתר אך ורק על-ידי יציאה מה'בועה'. לשמוע קולות אחרים, להקשיב לדעותיהם, להרגיש את כאבם. זה נכון לכל הצדדים. כולנו נקבל הערכת מציאות נכונה יותר אם נכיר מקרוב את כל חלקי העם.

אנחנו עם אחד, על אף חילוקי הדעות והשסע שנפער. מאז ומעולם היו בתוכנו דעות שונות, אבל ידענו להתאחד סביב המכנה המשותף. אין לנו ברירה אלא להתחבר יותר זה לזה, להכיר יותר זה את זה ולהבין איש את צרכיו ורגישויותיו של זולתו.


לא לחיות בבועה. לשמוע קולות אחרים, להכיר את הזולת

  יש חדש

בודקים תפילין ומזוזות

לקראת כניסתנו לחודש אלול בתי חב"ד פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות. צעירי חב"ד מתגברים את 'מוקד המזוזה הארצי', הפועל כל השנה, ובאמצעותו אפשר לשגר פנייה לאחד ממאות בתי חב"ד, לבדיקת מזוזות הבית. כמו-כן אפשר לקבל מידע על קניית מזוזות כשרות חדשות עם 'תו פיקוח' חב"ד. פרטים באתר www.mezuza.org.il.

ספר התורה התשיעי

אחרי השלמת ספר התורה השמיני של ילדי ישראל, נעשֶה עכשיו מאמץ לסיים את ספר התורה התשיעי לאחדות כל עם ישראל. ספרי התורה האלה נכתב בהוראת הרבי מליובאוויטש, ובהם השתתפו מיליוני יהודים מכל העולם. להשלמת ספר התורה נשארו 41,500 אותיות, והשאיפה היא לסיים את הרישום עד יום ח"י באלול הקרוב, שנת הקהל. כל יהודי משתתף באות אחת, וגם אפשר לקנות אות לעילוי נשמת נפטרים. הרישום באתר sefertora.org.il.

בירור כשרות וטהרה

חברת 'ימות המשיח' והמרכז הארצי לטהרת המשפחה הקימו מוקד טלפוני לבירור ענייני כשרות ומיקומי מקוואות בכל רחבי הארץ, בעבור המטיילים והנופשים. מספר המוקד:0772002222 בירור פיקוח כשרות על מקוואות חב"ד אפשר באתר 'מרכז מקוואות חב"ד': mikvaot.co.il.

  שלחן שבת

זכותם של המתנדבים

בפרשתנו התורה מצווה כי כל כוהן רשאי לבוא לבית המקדש ולהצטרף לעבודת הקודש: "וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם, וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹקָיו כְּכָל אֶחָיו".

רש"י מסביר: "לימד על הכוהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפילו במשמר שאינו שלו". לימוד נוסף: "לימד על הכוהנים הבאים לרגל, שמקריבים במשמר ועובדים בקרבנות הבאות מחמת הרגל, כגון מוספי הרגל, ואף־על־פי שאין המשמר שלהם".

התורה מעריכה

כידוע, הכוהנים התחלקו לעשרים וארבעה משמרות, ששירתו במקדש בזמנים קבועים. התורה מבהירה שכוהן רשאי לעלות לירושלים ולהקריב בעצמו קרבן אישי, אף שאין זה במשמרת העבודה שלו. התורה מעריכה את הכוהן על שעזב את עיסוקיו ועלה לירושלים להקריב קרבן ולא המתין עד בוא מועד משמרתו.

ובחגים שבהם בני ישראל עולים לרגל, הכוהן יכול לא רק להקריב את הקרבנות שלו, אלא גם להשתלב בעבודת הכוהנים של המשמר שאינו שלו. התורה מוקירה את רוח ההתנדבות של הכוהן, ומזכה אותו בעבודה הקדושה.

אפשר להתנדב

בהוראות אלה של התורה טמונה הוראה נצחית גם בעבורנו. אף שכולנו מתפללים "שייבנה בית המקדש", הלוא בינתיים בית המקדש הגשמי חרב, אבל הפן הרוחני של עבודת המקדש – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – קיים גם בזמננו. כאשר אדם עושה מגופו, מנשמתו ומביתו מקום ראוי להשראת השכינה, הוא מקיים את הציווי "ושכנתי בתוכם".

מובן אפוא שגם פרטי העבודות וההלכות הקשורות בבית המקדש קיימים בעבודתם של כל אחד ואחת מישראל בבית המקדש הרוחני שלהם. הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל) כותב: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו אותו... להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו... הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם... אתה תומיך גורלי".

הסיוע מובטח

ומכיוון שהתורה קובעת כי כוהן ש'נדבה רוחו אותו' יכול לעבוד בבית המקדש גם בזמן שאינו המשמרת שלו, הרי גם בעבודה הרוחנית שלנו כאשר יהודי 'נדבה רוחו אותו' לעסוק בעבודה מסוימת, גם אם הייתה צריכה להיעשות על־ידי אחר – ניתנת לו הזכות לעשותה.

הקב"ה עצמו מעניק לו סיוע ועזרה בכל הדרוש לו, ולכל לראש – שיוכל לקיים את החלטתו הטובה בפועל ממש, על־ידי הסרת כל ההפרעות של יצר הרע, והוא יזכה ש"יהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם... אתה תומיך גורלי", מתוך בריאות בגשמיות וברוחניות, שאז יוכל להוסיף עוד יותר בעבודת הבורא.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ד, עמ' 320)

  מן המעיין

ראה אנוכי

רבים כאחד

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא,כו). מתחיל בלשון יחיד, 'ראה', ומסיים בלשון רבים, 'נותן לפניכם'. להודיע שאף שבני ישראל רבים הם, חשובים הם כמו אחד יחיד, לפי ששורש נשמתם מהיחיד המיוחד.

(צרור המור)

העולם כולו בידיך

יש כאן רמז למה שאמרו חז"ל (קידושין מ): "העולם נדון אחרי רובו והיחיד נידון אחר רובו. עשה מצווה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות; עשה עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה". והתורה אומרת לכל יחיד: 'ראה' – במחשבתך, בחזונך, כאילו "אנוכי נותן לפניכם" – לפניי כל העולם, ובמעשיי – ברכה או קללה. בידי ההכרעה, אם כל העולם יהיה זכאי או חייב.

(חתם סופר)

בידך הדבר

נאמר 'ראה', בלשון יחיד, שלא יאמר האדם: מה אני כי אבחר לבדי בדרך בטובה, בשעה שרוב העולם מתנהג ברע? לכן אמר הכתוב 'ראה' בלשון יחיד – ראה את אשר לפניך; עשה אתה את שלך ואל תשגיח על העולם.

(הגר"א)

נותן את עצמי

"אנוכי" – כביכול את עצמי אני נותן בידכם, על דרך מאמר חז"ל (שבת קה) "אנוכי" – נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית. לכן הברכה והקללה בידכם, בבחינת "צדיק מושל ביראת אלוקים". וכן הוא במדרש (תרומה פרק לג): "אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול, נמכרתי עימה, שנאמר וייקחו לי תרומה".

(בוצינא דנהורא)

הכול מאיתו

ראה כי אנוכי ה' אלוקיך הוא הנותן לך את הטוב והרע, הברכה והקללה. כל המקרים הטובים והרעים אינם בדרך הטבע ועל-פי מקרה, אלא הכול מאיתו יתברך.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

פתח לתשובה

למה אין מפסיקין בקללות וכו'? אל תעשה את התוכחות קוצין-קוצין (מדרש רבה). התוכחות והעונשים שבתורה אינם מטרה כשהם לעצמם, אלא פתח לתשובה. ממילא אין להפסיק באמצע, כמו שאין להתעכב בחלל הפתח אם רוצים להיכנס לתוך הבית.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

ראייה באלוקות

משה רצה להיכנס לארץ כדי להעלות את ישראל לדרגת 'ראייה' באלוקות, ככתוב "אעברה נא ואראה" (ואתחנן ג), אך מאחר שלא זכה לכך, הוכרח להסתפק בדרגת 'שמיעה', ככתוב "ועתה ישראל שמע אל החוקים" (ואתחנן ד). ואולם על-ידי שמשה ראה את הארץ מרחוק על כל פנים, השיג מעין בחינת 'ראייה', והשפיע דרגה זו לכל ישראל. הוא שאמר: "ראה אנוכי נותן" – אני נותן לכם 'ראייה' באלוקות.

(הרבי מליובאוויטש)

הברכה ודאית

"את הברכה אשר תשמעו" (דברים יא,כז). בברכה נאמר 'אשר', לשון ודאי, ואילו בקללה נאמר 'אם', לשון ספק. הברכה בוודאי תתקיים, שסוף-סוף, באחרית הימים, ישובו בני ישראל אל ה' וישמעו את מצוותיו. אבל הקללה נאמרה בלשון ספק – הלוואי שלא תחטאו ולא תקוים הקללה כלל.

(פנים יפות)

  אמרת השבוע

אלול של פשפשים

סיפר המשגיח החסידי הרב גד'ל אייזנר: בחודש אלול נזדמן יהודי לפונדק, ובלילה שמע את שכנו לחדר נאנח וגונח: "אלול! אלול! הוי אלול!".

האנחות האלה מילאו את ליבו הערכה לאותו שכן אלמוני, שאינו יכול לישון מרוב התעוררות תשובה של חודש אלול. בבוקר רצה להכיר את היהודי הזה ונכנס עימו בדברים. בין השאר שאלו לפשר אנחותיו בלילה.

השיב היהודי: בדרך כלל באלול כבר נעשה קריר, ולא מצוי שיהיו פשפשים אפילו באכסניות. אבל בלילה עקצו אותי פשפשים, ועל כך נאנחתי, שכבר באו ימי אלול ועדיין הפשפשים עוקצים אותי...

וסיים המשגיח: בחודש אלול צריכים להתעורר בתשובה אמיתית ולא לחשוב על הפשפשים!

  גאולהפדיה

המשיח מתאווה לגאולה

אֶבְיוֹן. היה דַפָּס שהדפיס את החומש עם פירושו של 'אור החיים', ובפרשת ראה השמיט את דבריו "משיח ה' שמו חיים", שהיו שראו בזה רמז כי הוא המשיח שבדור. כשהובאו הדברים לפני רבי פינחס מקוריץ אמר שהמדפיס כבר נענש על כך, שכן טעה והכניס את שמו בפרשה המדברת על חטא מסוים, ובכך נתגלו חטאיו.

דברי ה'אור החיים' באים בסוף פירוש נפלא לפסוק "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (ראה טו,ז). הוא מפרש את כל הפסוק הזה על המלך המשיח, המכונה 'אביון'. סיבת היותו 'אביון' היא חטאי עם ישראל: "ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על... מלך ישראל משיחנו. אשר הוא אביון, וכבר נמשל לעני, כאומרו: 'עני ורוכב על חמור'. ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון. ואמר: בך, פירוש, בסיבתך, כי עוונותינו האריכו קיצנו".

עוד פירוש למילים 'בך אביון': "כי הוא אביון בנו – שמתאווה מתי יבוא לגואלנו. וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז"ל במעשה רבי יהושע בן-לוי, שכשראהו מלך המשיח שאלוֹ על ישראל שבעולם, ואמר לו רבי יהושע בן-לוי כי הם יושבים ומצפים ביאתו, וכששמע כן געה החסיד בבכייה רבה מתשוקתו לבוא לגואלם". כלומר, מלך המשיח הוא 'בך אביון' – תאב ומשתוקק אליך, אל בני ישראל, מתי כבר יבוא לגאול אותם.

וממשיך ה'אור החיים': "ולזה רמז באומרו 'מאחד אחיך', שהוא המיוחד שבאחיך... שרצונו לומר אחד המיוחד, שהוא מלך העם. ואומרו 'באחד שעריך' – להעיר אליו שהוא מיוחד שבסנהדרין, שאין כמוהו מורה, כאומרו ושפט בצדק וגו', ולא למראה עיניו ישפוט וגו', אלא והריחו ביראת ה'".

תָּאֵב וּמְחַכֶּה. וממשיך ה'אור החיים': "ואומרו 'בארצך', העיר מקום תאוותו היא ארץ הקדושה אשר ה' אלוקיך נותן לך, שהוא תאב מתי תיפָּקד העיר היונה חמדת הלבבות". כלומר, מלך המשיח הוא 'אביון בארצך', היינו, תאב ומחכה מתי כבר יבוא לארץ הקודש 'מקום תאוותו'. וזה גם פירוש 'אביון באחד שעריך', שמלך המשיח תאב ומחכה בפרט ל'אחד שעריך', לשער אחד, קהילה אחת, שתעשה תשובה ותביא בכך את ביאת הגאולה.

ומסיים ה'אור החיים': "ויצו ה' לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו וגו', אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות חשק האחד המיוחד, כי באמצעות מעשה בני-אדם, ובפרט במצוות הצדקה, דכתיב  בצדקה תִכוֹנָני. וגמר אומר מאחיך האביון, פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע, שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה', שמו חיים".

  מעשה שהיה

תינוק, טלית וסידור

"אני חייב להישאר בחיים לפחות עד יום שישי. אשתי לקחה ממני את הטלית, והיא תשלם על כך ביוקר!"

"מתי כבר תספר לי את הסיפור שלך על הטלית?", שאל הסופר הרב דוד דמן את ז'קי. "עכשיו!", באה התשובה.


הרב דמן

זה היה באחד מימי ראשון בבית הכנסת 'אוהל משה בעלזא' באנטוורפן שבבלגיה. ז'קי, ששמו המלא יעקב זיסמיילך, הוא צורף מומחה במקצועו, ובימי ראשון נוהג לבוא לבית הכנסת, לבדוק את מצב הספרים ולהורות לשמש מה לתקן.

ז'קי ידע שהסופר דמן מחפש סיפורים, ופעם אחת אמר לו שיש לו סיפור מיוחד על טלית. עד כה לא נזדמנה לו הזדמנות לשבת בנחת ולספר את הסיפור. עכשיו החל לספר:

את שנות נעוריי עשיתי בעיר החוף קנוֹקֶה-הייטס. פעם אחת ישבתי עם חבר יהודי ברחוב, ועבר לידנו אדם רכוב על אופניים. החבר אמר לי: "אתה יודע, האיש הזה יהודי".


ז'קי

שמו של רוכב האופניים היה ז'אן-קלוד סינטובין. גם הוא עצמו לא ידע שהוא יהודי. הוא גדל במשפחה בלגית, הקים משפחה ועשה חיל בעסקיו. פתאום טולטל עולמו.

זה היה כשאימו שכבה על ערש דווי. "הבא לי בבקשה את הארגז מעליית הגג", ביקשה מבנה. ז'אן טיפס למעלה והוריד את הארגז המאובק. כשפתח אותו נדהם לגלות בתוכו יריעת בד וספר באותיות בלתי-מוכרות. אלה היו טלית וסידור.

"קח אותם", ביקשה האם בשארית כוחותיה, ואז הדהימה אותו: "ז'אן יקירי, אינך בני האמיתי... במלחמת העולם השנייה מצאתי אותך מונח בעריסה, בתחנת הרכבת בעיר הבלגית קורטרייק. בעריסה היו הבד הזה, הספר, וכמה מטבעות זהב". האם המאמצת שאפה עמוקות ואמרה: "ז'אן, אתה יהודי"...

כך, בהפתעה מוחלטת, בלי להכיר את אביו או אימו, ובלי שיהיה בידו שום פרט מזהה על משפחתו, נודע לז'אן שהוא יהודי. כל יהדותו הסתכמה בטלית ובסידור התפילה.

ז'קי מוסיף ומספר: יצרתי קשר עם ז'אן. נהגנו להיפגש תכופות. ז'אן סיפר לי שהטלית נהפכה לקמיע שלו. הוא לוקח אותה לכל מקום.

עוד סיפר לי שאשתו הנוכרייה אינה אוהבת את התעניינותו בעברו היהודי. כשהייתי מבקר בביתו היה מזהיר אותי: "אם אשתי פה, אל תדבר על יהדותי".

יום אחד פגשתי את ז'אן ומראה פניו נראה רע מאוד. "ז'קי, אני חולה במחלה סופנית", אמר לי.

עברו כמה חודשים. במוצאי אחת השבתות אני פותח את מכשיר הטלפון ורואה שז'אן ניסה להתקשר אליי. הוא השאיר הודעה קולית. קולו היה שבור. "ז'קי היקר, אל תשאל. אשתי העלימה את צעיף התפילה" (כך כינה את הטלית). קולו היה חנוק מבכי. "בוא אליי מהר", התחנן.

ביום ראשון בבוקר לקחתי את הטלית והתפילין שלי ונסעתי אל ז'אן. הוא שהה בביתה של בתו. ז'אן היה נסער. הוא הניח מייד את הכיפה על ראשו ופרץ בבכי. העלמת הטלית פגעה בציפור נפשו.

"לא נותר לי הרבה זמן לחיות", אמר לי ז'אן, "אבל אני חייב להישאר בחיים לפחות עד יום שישי. ביום חמישי יבואו אליי נוטריונים כדי למחוק את חלקה של אשתי מהירושה. היא לקחה ממני את הטלית, והיא תשלם על כך ביוקר!".

באותו רגע לא הבנתי עד כמה הדבר הזה יעלה לאישה ביוקר. עושרו המופלג של ז'אן התברר רק לאחר מותו.

ניסיתי להרגיעו. נתתי לו במתנה את הטלית שלי. הצעתי לו להניח תפילין וז'אן נענה ברצון. זו הייתה הנחת התפילין הראשונה וגם האחרונה בחייו. התרגשותו הייתה גדולה והוא בכה בלי הרף.

הוא סיפר לי שהורה למשפחתו לשרוף את גופתו לאחר מותו. "אינך יכול לעשות זאת להוריך", אמרתי לו. "דיי להם ששרפו אותם באושוויץ". סיפרתי לו על החשמן הצרפתי ז'אן-מארי לוסטיז'ה, יהודי מומר, שנולד כאהרון לוסטיגר והיה לארכיהגמון של פריס. טרם מותו ביקש להיקבר במעמד מניין יהודים ואמירת קדיש. הלווייתו שודרה בכל רשתות הטלוויזיה הגדולות של צרפת. הדברים עשו על ז'אן רושם רב. נראה שהשתכנע.

ביום שישי בבוקר, בדיוק כפי שתכנן, השיב ז'אן את נשמתו לבוראו. בתו התקשרה אליי לבשר לי את הבשורה המצערת. "אבי ביקש להיקבר ולא להישרף. הוא ביקש שהמשתתפים בהלוויה יחבשו כיפה ושעל המצבה ייחרת מגן דוד. הוא גם ביקש להיקבר בטלית שקיבל ממך".

במהלך הלוויה התבקשתי לשאת דברי הספד. אמרתי: "ז'אן, בשנים האחרונות לחייך שאפת לדעת מי היו הוריך ובני משפחתך. עכשיו, כשאתה עולה למעלה עם הטלית, תפגוש סוף-סוף את ההורים האמיתיים שלך".

הסיפור נגע לליבו של הסופר דמן. ביום ראשון שלאחר מכן נכנס לרכבו ונסע לקנוקה. לאחר חיפוש ממושך מצא את קברו של ז'אן. לצד שמו נחרת מגן דוד. הוא התקשר מייד לז'קי, ששהה בקנוקה. "בוא מהר לבית הקברות, מצאתי אותו!".


המצבה של ז'אן קלוד

ז'קי מיהר לבוא למקום. השניים הדליקו נר ואמרו פרקי תהילים למען הנשמה האובדת שמצאה את מקורה היהודי.

(על-פי סיפורו של דוד דמן, 'משפחה')

  רציתי לשאול

עם הרב שמעון גדסי

מחבר סדרת ספרי הלכה ובהם 'שמירת הכשרות'

מדוע יש המקפידים מאוד על הכשרות ועל מה שהם מכניסים לפה, ואינם מקפידים כל-כך על המילים שהם מוציאים מהפה?

אכן, מצוּוים אנו להיזהר במה שמכניסים לפה – בשמירת הכשרות, וגם במה שאנו מוציאים מהפה – איסור רכילות, לשון הרע וכדומה. אל לנו להשוות בין מצווה למצווה ולנסות 'לשקול' זו מול זו. אפילו על מצווה קלה נאמר בפרקי אבות "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה". ובמיוחד שעל לשון הרע אמרו חז"ל שהיא הורגת שלושה – את האומרו, את המקבלו ואת האדם שדיברו עליו.

ועם זה עם ישראל לדורותיו נזהר במיוחד בשמירת הכשרות, ומוצאים בבית ישראל רמות כשרות שונות, הידורים שונים ואפילו מנהגים מיוחדים שקיבלו מדור לדור. והטעם הוא, שהמזון נהפך להיות חלק מגופנו, והוא משפיע על בריאותנו הגשמית והרוחנית.

כשם שמומחי תזונה יודעים לומר לאדם מסוים מה המזון הנכון והמתאים בעבורו, כך בורא העולם נתן לעם היהודי הנחיות ברורות על התזונה הנכונה והמתאימה לו.

כאשר יהודי מקפיד לאכול כשר – ניכרת בו העדינות המייחדת את העם היהודי ("ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים"), ויש בו גם יכולת שכלית לקלוט דברים רוחניים, מכיוון שמוחו צלול יותר והבנתו זכה יותר. כך מתעורר ומתגלה אצלו הניצוץ היהודי וקל לו יותר להתחבר אל בורא העולם. ואילו אם חלילה הוא אוכל מזון שאינו כשר, המזון הזה משפיע על טבעו ודחפיו, ומטביע בו תכונות גסות, המקשות את החיבור לדברים רוחניים.

הכשרות והטהרה הן שתי מצוות מרכזיות שהבדילו אותנו מהעמים האחרים כל אלפיים שנות הגלות וייחדו אותנו לא רק ברובד החיצוני של תרבות שונה, אלא גם ובעיקר בחיבור שלנו עם בורא העולם.

  פינת ההלכה ומנהג

מענק בפיטורים

שאלה: האם מעביד המפטר עובד חייב על-פי התורה לתת לו שי מיוחד, נוסף על פיצויי הפיטורים?

תשובה: בפרשתנו (טו,יד) התורה מצווה לתת שי 'הענקה' לעבד עברי המסיים את שנות עבודתו. וכתב על זה בספר החינוך, שאף-על-פי שמצווה זו אינה נוהגת אלא "בזמן שהיובל נוהג", אף-על-פי-כן "ישמע חכם ויוסף לקח, שאם שכר מבני ישראל ועבדו זמן מרובה, או אפילו מועט, שיעניק לו בצאתו מעימו מאשר בירכו ה' יתברך".

בספר המצוות כתב הרמב"ם את מצוות 'הענקה' לא בתוך המצוות של עבד ואמה אלא אחרי מצוות צדקה, ומזה משמע שלדעתו ה'הענקה' אינה בגדר שכר פעולה, אלא בבחינת צדקה. על כן מובן שאין יוצאים ידי חובה בתשלום פיצויי פיטורים מקובלים, או כפי שהתחייב המעביד מראש, שהרי כל אלה אינם בגדר צדקה, אלא יש לתת לעובד שי מיוחד כ'הענקה'.

אין מצווה לתת 'הענקה' לעובד המתפטר מעצמו, אבל אם נסתיימה תקופת עבודתו או שמפטרים אותו באמצע התקופה, בין שאין עוד צורך בו ובין שאין מרוצים מעבודתו - צריך לתת לו 'הענקה'.

שיעור ה'הענקה' תלוי במשך זמן העבודה. אם עבד זמן מועט, נותנים לו פחות, ואם "נתברך הבית בגללו" - יוסיף המעביד יותר, "מאשר בירכו ה'". ומצווה לפרסם זאת ולעורר על כך.

מקורות: ס' החינוך סוף מצווה תפב. רמב"ם הל' עבדים פ"ג הי"ד. שלחן מנחם ח"ז סי' כד. וע' שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קסז.

  חיים יהודיים

מה'חדר' לטיסה ולהשטת יאכטות

הוא טייס, עורך דין, משיט יאכטות, מתנדב רפואי ומסייע לקשישים. ויש לו המלצה: אל תפחדו לשבור תקרות זכוכית

תעודת זהות. זאב טפר, בן 36, תושב העיר אלעד וחסיד נדבורנה. טייס, משיט יאכטות, עורך דין, מתנדב באיחוד הצלה ומנהל עמותה המסייעת לנזקקים ומוגבלים. יליד בני-ברק, בן לאב המשמש מגיד שיעור בישיבה, ילד שביעי מבין עשרה.

לעמוד על העקרונות. הרבה שואלים אותי איך מי שלמד בתלמוד תורה בבני-ברק נעשה טייס, ועוד בגיל צעיר. אז ברוך השם קניתי תורה בילדותי ובנעוריי, וכשרציתי – הגעתי לאן שהגעתי. נכון, היה צריך ללמוד, להתייגע, להשקיע, להתמיד, אבל הצלחתי בסייעתא דשמיא. נשארתי כפי שאני, עם הפאות המסולסלות, הלבוש החסידי, הגרביים הלבנות. והסביבה מכבדת זאת מאוד.

מה פתאום טייס? לפני עשר שנים הצטרפתי כמלווה רפואי לטיסה פרטית למקסיקו. הטיסה הייתה ארוכה וכולם נרדמו. הלכתי לתא הטייס, ושם פתחו בעבורי כיסא מתקפל. כשהטייסים ראו שאני מתעניין בלוח השעונים אמר לי אחד מהם: אני מדריך טיסה, בוא, אספר לך כמה דברים. משם נשאבתי לעולם הטיסה. התחלתי מאפס: לימודי מתמטיקה, מטאורולוגיה, אנגלית ועוד תחומים שלא היה לי בהם יד ורגל. ברוך השם, אחרי שנתיים של התמדה קיבלתי רישיון לטיסות פרטיות. כעת אני בשלבים הבאים של הרישיון – לטיסות מסחריות.


השמיים אינם הגבול. טפר בקוקפיט

להכיר כל בורג. הייתי צריך לעבור שמונה מבחני תיאוריה מורכבים מאוד, שמחייבים ידע בכל בורג במטוס. צריך לדעת גם את ה'שפה' שבה מדברים בקשר בקרי הטיסה. ברישיון טיס אין 99.9; חייבים להגיע ל-100 אחוזים. הרמה של הרישיון הישראלי נחשבת מאוד גם בעולם, ובכלל זה בארה"ב.

הפתעה לאבא. את הלימודים שמרתי בסוד עד ליום שבו קיבלתי את הרישיון. הראשון לדעת היה אבי, שעימו אני לומד בכל יום את 'הדף היומי' בגמרא. עשינו לו 'תרגיל' והבאנו אותו למנחת. ואז נכנסתי לתא הטייס. אבא היה בהלם. כיום הוא גאה בי מאוד.

לא מתיחה. יום אחד באתי לאחד משדות התעופה בביגוד החסידי שלי, ופתאום קפצו עליי שני אנשי ביטחון. "לאן אתה הולך?!", שאלו בלחץ. אמרתי להם שאני הטייס. הם חשבו שאני מותח אותם... הרבה פעמים אנשים אומרים לי: "חבל שלא כל החרדים כמוך", ואני עונה: "כל החרדים כמוני. תתחילו להכיר אותם"...

מחאת הטייסים. אני חבר בקבוצה של מאות טייסים, ובהם טייסי קרב. לא מכיר אפילו טייס אחד שלא בא לטיסה שלו. מצטער להרוס את החגיגה, אבל כל הטייסים שאני מכיר, על אף הדעות המגוּונות שיש בקרבם, ממשיכים כרגיל.

אם אסק שמיים. בכל טיסה אני מרגיש התרוממות רוח. אנשים אוהבים לומר לי שבשמיים אני קרוב יותר לקב"ה, אבל האמת היא שמלוא כל הארץ כבודו.

טובה הארץ. מלמעלה רואים את יופייה של הארץ. אתה רואה נופים עוצרי נשימה. אני אוהב להביט על ירושלים מלמעלה. גם המנחת בים המלח מיוחד מאוד.

רישיון סקיפר. בעשור האחרון עשיתי גם רישיון ליאכטה ועכשיו יש לי רישיון באוויר, ביבשה ובים... רישיון ימי הוא אתגר מסובך במיוחד. המבחן הסופי נמשך שבע שעות. לולא הייתי 'משוגע', ספק אם הייתי עובר אותו.


רישיון ליאכטה. שבע שעות מבחן

מסר לחיים. בילדותי אמר לי אחד ממוריי "כלום לא ייצא ממך". פגשתי אותו וסיפרתי לו מה אני עושה. הוא נותר בלי מילים. אל תפחדו לשבור תקרות זכוכית. אפשר להיות יהודי טוב, להאיר את העולם בעשייה חיובית ולקדש שם שמיים.


מהמטוס לאמבולנס. פעילות חסד


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)