מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1904 - כל המדורים ברצף
	הגחלת היהודית הבוערת
	יש חדש
	סטייה קלה הביאה שפל עמוק
	נבואת בלעם
	מוכן ומזומן למסירת נפש
	בלעם מתנבא על המשיח
	רק להסיר את האבק
	רציתי לשאול
	צער בעלי-חיים
	נלחם לצאת וחזר כשליח

ארבעים שנה אחרי שהושלך לכלא בגין שיעור תורה שארגן, השליח הרב שמעון אש מוסיף להנחיל יהדות, עכשיו בקזחסטאן

קצת עליי. שמי שמעון אש. נולדתי בלנינגרד בשנת תשי"ז (1957). בבית הייתה זיקה קלושה בלבד ליהדות. כמעט לא ידעתי דבר על היהדות, מלבד עובדת היותי יהודי. הדבר היחיד שאני זוכר מהבית הוא מצה שנאפתה במטבח והונחה על השולחן בפסח. כשבגרתי, התחלתי ללכת לשיעורי תורה, נעצרתי בידי הק-ג-ב, הכרתי מקרוב את המנוע האדיר של החסידים מאחורי מסך הברזל. כיום אני זוכה לשמש אחד משליחי חב"ד בקזחסטאן.

להרגיז את הק-ג-ב. ההתקרבות שלי ליהדות התחילה בשנות לימודיי באוניברסיטה בלנינגרד, והייתה הדרגתית. התחלתי לחבוש כיפה אחרי שנוכחתי שזה מרגיז את הבלשים והשוטרים. נמשכתי לשיעורי תורה שנערכו בבתים פרטיים.

שבועיים בכלא. פעם אחת אירחתי בביתי שיעור תורה, ובאו עשרות אנשים. פתאום דפיקות בדלת. איש ק-ג-ב נכנס וראה את כולנו. לקחו אותי לחקירה. החוקר צרח עליי על ההתאספות ההמונית, והשליך אותי לשבועיים בכלא.

הצדיק מלנינגרד. בשיעורי התורה הכרתי את הרב יצחק קוגן, שכּונה 'הצדיק מלנינגרד'. בזכותו התחלנו לשמור כשרות. בעקבות זאת הפסקתי לאכול בבית הוריי, עד ש'נשברו' והצטרפו לשמירת הכשרות. מהרב קוגן שמעתי על הרבי, דמותו ותורתו.

שליחות בדם. הרב שמעון אש - קזחסטאן, בנו הרב דניאל - פטרבורג, והחתן הרב יוסף וורזוב - מוסקווה

שערים נעולים. רצינו לעלות לארץ, אבל סורבנו שוב ושוב. ידידים איתרו לנו בארץ אדם ששמו אש, והוא הסכים לכתוב בטופס שהוא אחיו של אבי והוא מזמין אותנו לביתו. הפקידה במשרד ההגירה השיבה: "הוא לא קרוב שלך, אלא של אביך. כשאביך יקבל אישור ויגיע לארץ, שישלח לכם הזמנה". היא הוסיפה: "חיכיתם שמונה שנים, תחכו עוד"...

ההפגנה שלא הייתה. החלטתי לעשות צעד מסוכן: שיגרתי מכתב ובו איימתי שאצא להפגנה עם אשתי ושני ילדיי. התחלתי לקבל זימונים למשטרה, למשרד הפנים. לא התייצבתי. יום אחד בא לביתנו חוקר ק-ג-ב ודרש שמחר אתייצב. בליבי שמחתי, כי ידעתי שיש סיכוי שנקבל אשרת יציאה. לאשתי אמרתי שאם לא אצא עד שעה מסוימת, שתתייצב להפגנה מול המשרד. כמה שניות לפני פקיעת ה'אולטימטום' יצאתי משם ובידי האישור הנכסף.

שידורי רדיו. כשעלינו לארץ המתינו לנו בני משפחה בנמל התעופה. אחד מהם הציע לי מקום עבודה. הודיתי לו, אבל עניתי שלפני הכול אני נוסע לירושלים, להשלים את לימודי היהדות. בהמשך השתלבתי ב'יד לאחים', ועסקתי גם בשידורי רדיו ביהדות ברוסית.

ימי המאבק. חבשתי כיפה כדי להרגיז את הק־ג־ב

אצל הרבי. כבר בשנת העלייה לארץ נסעתי לרבי מליובאוויטש. זה היה ביקור שלא אשכח לעולם. הבאתי עימי מכתב שכתב אבי בקשר למצבה הרפואי של אימו, סבתי, שהייתה בת 91 וחלתה במחלה ממארת. בזכות ברכת הרבי קיבלה במתנה עוד שלוש שנות חיים.

בחזרה לחזית. בתשרי הקרוב ימלאו עשר שנים לתפקידי כרב קהילה בעיר פבלודר בקזחסטאן. ייאמר לשבחם של הקזחים שהם ידידותיים מאוד ליהודים. עדיין מרגש לחשוב שאפשר להפיץ יהדות במדינות שהיו נתונות למשטר הקומוניסטי.

מדור לדור. בני, הרב דניאל, משמש אחד משלוחי ורבני חב"ד בעיר פטרבורג. אחותו שליחה במוסקווה. "יצאתי מרוסיה כשהייתי בן חמש, ואני לא זוכר הרבה", סיפר לנו דניאל השבוע, "אבל אני זוכר שנולדתי למשפחה יהודית שלא מתפשרת. אבא ואימא נלחמו על שמירת המצוות והקריבו הרבה בשל כך. אחרי עלייתנו לארץ הוריי התעקשו לדבר איתנו ברוסית. הם אמרו לנו שצריך לדעת רוסית כדי לקרב את יהודי ברית-המועצות, וכך היה".