חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1904 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בלק, י"א בתמוז ה'תשפ"ג, (30/06/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1904 - כל המדורים ברצף
הגחלת היהודית הבוערת
יש חדש
סטייה קלה הביאה שפל עמוק
נבואת בלעם
מוכן ומזומן למסירת נפש
בלעם מתנבא על המשיח
רק להסיר את האבק
רציתי לשאול
צער בעלי-חיים
נלחם לצאת וחזר כשליח

מס' 1904, ערב שבת-קודש פרשת בלק, י"א בתמוז ה'תשפ"ג (30.06.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הגחלת היהודית הבוערת

מדוע לא הצליח השלטון הקומוניסטי להשיג את יעדיו? מפני שגם בשנים הקשות והנוראות ביותר פעלה ברחבי ברית-המועצות מחתרת חסידית

ביהדות קיים המושג 'תינוק שנשבה'. במקורו הכוונה לתינוק יהודי שנשבה בידי גויים, וגדל אצלם בלי לדעת את משמעות היותו יהודי. להגדרה זו משמעויות הלכתיות מקילות באשר למעמדו של יהודי כזה. בדורות שאחרי-כן הוחלה ההגדרה הזאת גם על מי שגדל בין יהודים, אבל לא זכה לחינוך יהודי, ועל כן ראוי לחמלה.

בעידן שלנו ההגדרה המקורית הזאת תואמת לחלוטין את הטרגדיה של יהודי ברית-המועצות. מדובר במיליוני יהודים שנשבו בידי השלטון הקומוניסטי, נותקו בכוח מיהדותם, ואולצו להתחנך במוסדות שניסו לעקור מליבם את האמונה.

עמים רבים ניסו לגזור על עם ישראל גזירות שמד, אבל מעולם לא הופעלו מאמצים ממוקדים כל-כך, ולדאבוננו במידה גדולה של הצלחה. מחלקה שלמה, שהופעלה בידי יהודים – ה'יֶבְסֶקְצִיָּה' הידועה לשמצה – לחמה בשצף-קצף נגד כל מה שריח יהדות נודף ממנו.

הבולשת עקבה

השלטון שאף למחוק את כל מרכיבי הזהות היהודיים, ולבולל את העם היהודי בתוך האוכלוסייה הכללית. אבל השנים חלפו והתברר כי על אף כל הרדיפות הוסיפה ללחוש בלבבות גחלת יהודית. יהודים מלו את בניהם בסתר. השיגו מצות בדרך-לא-דרך. הדליקו נרות חנוכה מאחורי חלונות מוגפים. וכאשר מסך הברזל החל להתרופף, החלו לבוא בהמוניהם לבתי הכנסת ולשאוף לצאת מהמדינה שגזלה מהם את זהותם.

כיצד קרה הדבר הזה? מדוע לא הצליח השלטון האימתני להשיג את יעדיו? מפני שגם בשנים הקשות והנוראות ביותר פעלה ברחבי ברית-המועצות מחתרת חסידית, שליבתה את הגחלת היהודית ודאגה שנר ישראל לא יכבה.

בראשה עמד האדמו"ר השישי לחסידות חב"ד, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש. הוא קרא לחסידיו למסור את נפשם למען שמירת היהדות. בהשראתו ובשליחותו הקימו הללו תלמודי תורה וישיבות שפעלו בסתר; מקוואות טהרה שהוקמו בבתים פרטיים. הם דאגו לשחיטה כשרה, לעריכת בריתות מילה, לפתרונות תעסוקה לשומרי שבת.

הבולשת הסובייטית עקבה אחריהם. הפעילים נתפסו ונאסרו. היו מהם שהוצאו להורג. אחרים שולחו לסיביר ולא תמיד חזרו. היו שנגזרה עליהם עבודת פרך במחנות עבודה. אבל חסידים אחרים המשיכו את המאבק, אף שידעו כי זו רק שאלה של זמן שגם הם ייתפסו.

הכוח לצלוח קשיים

בסופו של דבר החליט השלטון לפגוע בקודקוד. בט"ו בסיוון תרפ"ז (1927) הרבי נעצר ונכלא. "בעוד 24 שעות תומת בירייה", פלט לעברו אחד החוקרים. כאן התחוללה שרשרת של ניסים. תחילה הומר עונש המוות לעשר שנות 'חינוך מחדש' באיי סולובצקי. לאחר מכן שולח הרבי לגלות של שלוש שנים בעיר רחוקה. בחסדי ה', כעבור ימים אחדים, בי"ב-י"ג בתמוז תרפ"ז, שוחרר לגמרי.

הימים האלה מבטאים את ניצחונה של הרוח היהודית על מי שמנסים להחניקה. את עוצמתה של מסירת נפש, שמסוגלת לגבור אפילו על שלטון עריץ. את הכוח שניתן לכל אחד ואחת מאיתנו לצלוח קשיים ואתגרים ולהישאר נאמנים ליהדותנו.


ניצח את המגף הקומוניסטי. הרבי הריי"צ מליובאוויטש

  יש חדש

96 שנים לחג הגאולה

בשבת קודש זו וביום ראשון יצוינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, לפני 96 שנים, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות. בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו אירועים והתוועדויות, ובהם יופקו הלקחים האקטואליים מסיפור המאסר והגאולה.

ללמוד מקדש

לקראת ימי בין המצרים הננו מזכירים לציבור את קריאת הרבי מליובאוויטש להוסיף בימים האלה בלימוד התורה ובנתינת צדקה, ובמיוחד בלימוד ענייני המקדש – בתורה שבכתב (פרשיות תרומה, ויקהל-פקודי; יחזקאל פרק מ-מג), בתורה שבעל-פה (מסכת מידות) ובהלכה (הלכות בית הבחירה לרמב"ם). על-ידי לימוד זה נזכה שיתקיימו דברי המדרש: "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

ועידת המחנכים הל"ה

בימים י"ב-י"ד במנחם-אב תתקיים בע"ה הוועידה השנתית הל"ה של המחנכים, שמארגן המרכז החינוכי-חסידי. הרב נפתלי רוט, יו"ר הוועידה, אומר כי לרגל שנת 'הקהל' ידונו בדרכים לגיבוש צוות הכיתה, להצלחת החינוך וההוראה. פרטים והרשמה בטל' 025000770 ובאתר chabad4u.org.

  שלחן שבת

סטייה קלה הביאה שפל עמוק

פרשת בלק מסתיימת בכישלון של בני ישראל בעוון פעור בהיותם בשיטים: בנות מואב גררו אותם לעבוד עבודה זרה נחותה במיוחד, שדרך עבודתה קשורה בפסולת של האדם.

קשה להבין איך נכשלו בני ישראל בעוון חמור וירוד כל־כך. זה עתה, בפרשת חוקת, סיפרה התורה ש"ויבואו כל העדה הֹר ההר", ורש"י מפרש: "כל העדה – כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ, שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר". אם כן, כיצד כשלו בחטא זה?

התייחסות נכונה לגשמיות

יש לומר שההיגררות לעבודה זרה נחותה זו קשורה למצבם של בני ישראל באותו זמן, כאשר חנו בערבות מואב, בדרכם להיכנס לארץ ישראל. בכל שנות שהייתם במדבר היו מרוממים מהגשמיות ומהחומריות. הם ניזונו ממן, שהיה מזון שמימי, שתו מים מהבאר הניסית של מרים, וענני הכבוד גיהצו את בגדיהם. כשעמדו לקראת הכניסה לארץ, החלו להתכונן למפגש עם הגשמיות ועם העיסוק בענייני העולם הארציים.

הגישה הראויה לצרכים הגשמיים היא לראות בהם אמצעי למימוש ההוראה "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג,ו). כשהוא נוהג כך, בזה בא לידי ביטוי יתרון האדם מן הבהמה. האדם מרומם את הדברים הגשמיים, מעלה אותם לקדושה וגואל את הניצוץ האלוקי שבתוכם. אבל אם הוא רואה בדברים הגשמיים אמצעים למילוי תאוותו בלבד, הוא נהפך להיות במעמד של 'מקבל' מהגשמיות, והוא נקשר לחומריות הדברים בלבד.

התחלת התעייה בדרך

התאווה למתיקות הגשמית היא בבחינת פסולת, וכאשר האדם רואה בה את העיקר, המשמעות היא שהוא הופך את הפסולת לעיקר. וזה עניינה של עבודת פעור, שמייחסת חשיבות לפסולת.

הכישלון של בני ישראל בעבודת פעור נבע מסטייה קלה שלהם מהראייה הנכונה של הדברים הגשמיים, לקראת הכניסה לארץ. כשאדם הולך ביער ותועה בדרך, התעייה מתחילה מסטייה קלה, אבל בהמשך הוא מתרחק לגמרי מהכיוון הרצוי. לכן בהיותם בשיטים נוצרה הסטייה הזאת, שהובילה לעבודת פעור.

רק פינחס יכול

התיקון של עוון פעור נעשה על-ידי פינחס דווקא, שאימו הייתה "מבנות פוטיאל", "שפיטם עגלים לעבודה זרה" (בבא בתרא קט,ב). דווקא הוא היה יכול לרדת למקום הנמוך שבו נוצרה הסטייה שהביאה לחטא זה, ולתקן אותו.

עניין זה הוא בדוגמת מאמר חז"ל (סנהדרין לט,ב) "מאותו יער עצמו תבוא קת הגרזן שתכרות אותו". דווקא מי שסבו "פיטם עגלים לעבודה זרה" היה יכול לתקן את החטא והוא ש"השיב את חמתי מעל בני ישראל".

(רשימות חוברת נ)

  מן המעיין

נבואת בלעם

כלל ישראל שלם

"אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג,יג). ב'קצהו' –  בַּפרט, ביחיד מישראל, 'תראה' – יכול אתה לפעמים לראות חיסרון; ואולם ב'כולו' – בכלל ישראל, 'לא תראה' – לעולם לא תמצא פגם וחיסרון.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

אדם יכול לחזור בו

"לא איש א-ל ויכזב" (במדבר כג, יט). בלק רצה שבלעם יכבוש את נבואתו, ובמקום הברכה – יקללם. אמר לו בלעם: "לא איש א-ל ויכזב", איש אלוקים אינו יכול לכזב, ולכן איני יכול לשנות מדבריי. אבל "ובן-אדם ויתנחם", אדם יכול להתנחם ולחזור בו, ולכן אתה יכול לחזור בך מבקשתך שביקשת ממני לקלל את ישראל ולהסכים שאברכם.

(עיטורי תורה)

להתרועע במלכות ה'

הקב"ה אינו מחשיב חטא אקראי של בן ישראל אם "ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו". תרועה מלשון רֵעות והתדבקות. אם יהודי מוסיף להתרועע ולהיות דבק במלכות שמיים ולא פרק את עולה מעליו, אין החטא עולה במניין, אלא נחשב כמקרה.

(חידושי הרי"ם)

זמני ערפל

"כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" (במדבר כג,כג). פשוטי העם הם בחינת 'יעקב', ואילו 'ישראל' מסמל את גדולי העם וצדיקי הדור. ואומרת הנבואה שיבואו זמנים אפלים ומעורפלים, שכולם, אף הגדולים, יהיו במבוכה. ההסתר יהיה גדול כל-כך, שאפילו הגדולים ישתוממו ולא יבינו את דרכי ה' וישאלו "מה פעל א-ל?".

(רבי ישראל מרוז'ין)

לראות למעלה ולמטה

"ונאום הגבר שתום העין" (במדבר כד, ג). "תניא אמר ר' יוחנן: בלעם סומא באחת מעיניו היה" (סנהדרין קה). כל אדם צריך שיהיו לו שתי עיניים, באחת לראות את גדולת הבורא ובשנייה את שפלות עצמו ואפסותו. בלעם ראה רק את גדולת ה', "ויודע דעת עליון". אבל לא ראה את שפלות עצמו, שכן בלעם ותלמידיו מאופיינים ב"עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה". ממילא היה סומא בעין אחת.

(רבי מרדכי מנשכיז)

צניעות בנופש

"וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (במדבר כד,ב). "ראה שאין פתחי אוהליהם מכוּונים זה כנגד זה" (רש"י). גם בשעה שאדם שוהה בדירת עראי, באוהל, עליו להיזהר ולהקפיד על כללי הצניעות. שלא כאותם המקילים בכמה ענייני צניעות בקיץ, ובמיוחד כששוהים בדירת עראי מחוץ לעיר, באומרם 'אחטא ואשוב' – כשאשוב העירה...

(הרבי מליובאוויטש)

משכן קבע

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כה,ה). 'יעקב' – י' עקב, רומז לבעל עסק. 'ישראל' – לי ראש, רומז ליושבי אוהל. "מה טובו אוהליך יעקב" – כשבעל עסק קובע עיתים לתורה זה טוב, אבל הוא בבחינת דירת עראי בלבד, אוהל. ואילו "משכנותיך ישראל" – עסק התורה של יושב אוהל, שתורתו אומנותו, הוא בבחינת דירת קבע, 'משכן'.

(לקוטי תורה)

עבודת הניסיונות

העילוי והיתרון ב'ישראל' על 'יעקב' קיים בעיקר בשנים כתיקונן, אבל בזמן הגלות, שאז כללות העבודה היא מתוך מסירות נפש והתגברות על ניסיונות – אוהלי יעקב דומים ל'משכנותך ישראל'. זהו שרמז הכתוב: 'מה' – כשהעבודה היא בבחינת 'מה', בביטול, מתוך מסירת נפש, אזיי 'טובו אוהליך יעקב' כ'משכנותיך ישראל'.

(ספר המאמרים קונטרסים)

  אמרת השבוע

מוכן ומזומן למסירת נפש

בשנת תרפ"ב (1922), כאשר המשטר הקומוניסטי ברוסיה הצר יותר ויותר את חיי היהדות, כינס הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש אסיפה חשאית במוסקווה, ובה קרא לנוכחים לפעול למען קיום היהדות, על אף רדיפות השלטון.

כמה מהנוכחים הגיבו שהם חוששים מהעינויים הצפויים להם אם ייתפסו על-ידי זרועות השלטון האכזר.

נענה הרבי ואמר: "יבוא זמן שיתגעגעו לעבודת הזמן הזה. צריך לחטוף כל מה שיכולים מעבודה קדושה זו. אסור לומר לזולת: לך וקדש את השם. גם האדם עצמו אינו צריך לחפש קידוש השם. אבל אני עצמי מוכן ומזומן לכך, ואתם – עשו כרצונכם וכהבנתכם".

  גאולהפדיה

בלעם מתנבא על המשיח

תִּקּוּן הַגּוֹיִים. כשהרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה א) מבקש להציג מקורות בתורה לאמונה בביאת המשיח, הוא מצטט את נבואת בלעם. בחלקה האחרון של נבואתו מתוארים ימי הגאולה ואירועים הצפויים להתחולל בה. וכך הרמב"ם כותב: "אף בפרשת בלעם... ניבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד... ובמשיח האחרון שעומד מבניו".

ידוע שבנבואת בלעם מרומזים סודות גדולים הקשורים בגאולה. פרשני התורה חלוקים ביניהם בשאלה אם כל הדברים האמורים בחלק הזה של נבואת בלעם מכוּונים לגאולה העתידה. הרמב"ם ורש"י, למשל, מפרשים שחלק מהנבואה אמור על דוד המלך וחלק על משיח צדקנו. פרשנים אחרים – הרמב"ן, האברבנאל ואור החיים – מייחסים את כל הנבואה לתקופת הגאולה העתידה.

מדוע דווקא בלעם, הגוי הרשע ושונא ישראל, שיעץ לבלק איך להחטיאם, זכה לשאת את הנבואה הגדולה והמופלאה על הגאולה? הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 166) שנבואתו של בלעם משקפת את מהות חידושה של הגאולה. עיקר עניינה הוא בירור ותיקון העולם הגשמי והחומרי, ובכלל זה תיקון אומות העולם. דבר זה מתבטא בנבואת בלעם, כאשר הוא דווקא, הגוי הרשע, שרצה לקלל את ישראל, נמצא מברך אותם ונושא את הנבואות הנשגבות ביותר על עם ישראל.

ובכל-זאת, מכיוון שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, לכן מתכונת הגאולה המתוארת בנבואת בלעם אינה בתכלית השלמות. אדמו"ר ה'צמח צדק' אמר שרק גוי רשע כבלעם מסוגל לומר על הגאולה "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב". יהודי לעולם לא יאמר כך, אלא יצפה לגאולה בכל רגע ורגע!

בְּלִי תְּנָאים. שאלה מעניינת היא ('קץ הפלאות', לרבי חיים-ישעיה הכוהן, בעל 'מסגרת השולחן') מדוע מהלך הגאולה המתואר בנבואת בלעם אינו מותנה בשום תנאים, ואילו משה רבנו, אוהבם של ישראל, הִתנה את הגאולה בתשובה, באומרו (דברים ל,א-ג): "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹוקֶיךָ... וְשָׁב ה' אֱלֹוקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ".

התשובה היא על-פי הידוע שהגאולה יכולה לבוא בשתי מתכונות: אם עם ישראל יעמוד בדרגת 'זָכו', תבוא הגאולה מוקדם הרבה יותר – "אחישנה" – ואז "תהיה הגאולה מופלאה במעלה"; ואם חלילה יהיה "לא זָכו", תבוא הגאולה רק בזמן הסופי שנקבע לה – "בעִתה" – והיא תהיה באופן של "עני ורוכב על חמור". לכן משה רבנו, אוהבם של ישראל, התנבא על גאולה בדרך הראשונה, שישראל עושים תשובה ומגיעים למצב של 'זכו', ואז הגאולה באה במהירות ובניסים גדולים; ואילו בלעם אמנם נאלץ להתנבא על הגאולה, אבל מכיוון שאינו רוצה בטובתם של ישראל, ניתנה לו נבואה על גאולה בדרגה נחותה יותר, שבאה גם בלי תשובה, בבוא עת הקץ.

  מעשה שהיה

רק להסיר את האבק

"אות כתובה על קלף יכולה להימחק, אבל הקשר של יהודי עם הקב"ה כמוהו כאותיות חקוקות באבן, שאי-אפשר למחוק אותן"

"על שם מי לרשום את ההמחאה?", שאל מר יחזקאל ליסנר את זוג הרבנים שהופיעו במשרדו שבשיקגו.

זה היה בשנת ת"ש (1940). אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש הגיע זה עתה לאמריקה, ומייד החל לפעול לבניין היהדות ביבשת. בין השאר הטיל כמה משימות על החסיד הרב שמואל לוויטין, והורה לו: "כאשר תהיה בשיקגו, לך לפגוש את מר יחזקאל ליסנר".

ליסנר הזה בא ממשפחה של חסידי חב"ד. סבו, ר' מענדל-יצחק, היה מחסידי ה'צמח צדק', ורבו מינה אותו לשוחט ובודק בעיר ויטבסק, ובירכו באריכות ימים. הרבי הריי"צ שמע ממנו זיכרונות מימי קדם ורשם אותם ברשימותיו. הנכד היגר לאמריקה והתרחק מהחיים החסידיים.

זו הייתה מטרת השליחות שהטיל הרבי על הרב לוויטין: "נסה לעוררו ולהזכיר לו את צור מחצבתו".

בבואו לשיקגו צירף אליו הרב לוויטין את הרב יוסף ויינברג, שהתגורר אז בעיר, ויחד יצאו לאתר את כתובתו של ליסנר. הם שאלו את הרב המקומי באיזה בית כנסת ליסנר חבר. "אני יודע באיזה בית כנסת הוא רשום כחבר", אמר להם הרב, "אך אינני בטוח שהוא אכן בא לשם...".

לאחר מאמצים איתרו הרבנים את כתובת משרדו של ליסנר. ביום שישי בצהריים הופיעו בלשכתו. מר ליסנר הניח כי הרבנים באו לבקש תרומה, אך הרב לוויטין הבהיר לו שלא לשם כך באו.

הבעת תמיהה עלתה על פני האיש, והרב לוויטין פתח ואמר: "יש מנהג בקהילות ישראל שבערבי שבת הרב בודק את תקינותם של ספרי התורה בבית הכנסת". הוא המשיך בחצי חיוך: "למטרה זו באנו – לתקן אות שדהתה בספר התורה...".

הפתיחה הזאת מצאה חן בעיני ליסנר. הרב לוויטין המשיך: "המילה 'ישראל' היא ראשי תיבות 'יש שישים ריבוא אותיות לתורה'. כל יהודי הוא בבחינת אות בספר התורה. לעיתים קורה שאות בספר התורה נמחקת, וכך יש יהודי שהקשר שלו עם הקב"ה דהה ונמחק. באנו לכאן בשליחות הרבי לתקן ולחזק את האות שנמחקה".

ליסנר התרגש מהדברים, שנאמרו בחום ובכנות, ופתח את ליבו לפני אורחיו. בעקבות הפגישה הזאת התפתחה ביניהם ידידות גדולה. האיש החל להתקרב יותר, והתחזק בשמירת המצוות. כעבור זמן לא רב נתמנה ליושב ראש קרן הידידים לטובת ישיבת חב"ד בשיקגו.

כאשר חזר הרב לוויטין ודיווח לרבי על כל מה שהיה, סיפר בין השאר את מה שאמר בעניין תיקון האות שנמחקה. ניכר היה שהרבי לא היה שבע רצון למשמע הדברים.

"אות כתובה על קלף יכולה להימחק, אבל ה'אות' של יהודי אינה יכולה להימחק", הבהיר לו הרבי. "הקשר של יהודי עם הקב"ה כמוהו כאותיות חקוקות באבן, שאי-אפשר למחוק אותן. הדבר היחיד שיכול לקרות הוא שאות תתכסה בשכבה של אבק. צריך רק לנקות את האבק, ואז יחזור ויתגלה הקשר העמוק של יהודי עם הקב"ה. זאת העבודה שלנו – להסיר ולנקות את האבק שהצטבר על ה'אות'".

מאז החלה חליפת מכתבים בין הרבי לליסנר, ובאחד ממכתביו גולל הרבי סיפור מופלא על אבי המשפחה, שאותו שמע מסבו של ליסנר, החסיד ר' מענדל-יצחק:

אבי המשפחה היה ר' יחזקאל ליסנר, שהתגורר בעיר סטארודוב שברוסיה. הוא היה חסיד של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא. כאשר הגיעה השמועה על מאסרו של הרבי, טלטלה הבשורה הקשה את עצם נפשו של החסיד.

הוא זימן אליו את חבריו החסידים והכריז: "הריני מוסר מודעה לפניכם כי הנני מקבל עליי כל מה שנגזר על הרבי, ובכלל זה ייסורי מיתה בפועל".

מאותו רגע פתח ר' יחזקאל בהכנות לפרידתו מן העולם. הוא קיבל עליו תענית של שלוש יממות, שבהן עסק בתפילה, באמירת תהילים ובבכי של תשובה.

ביום השלישי לתעניתו התפלל מנחה גדולה, וביקש לקרוא שוב לחבריו. "בשמיים קיבלו את בקשתי להיות חליפתו של רבנו. בעוד זמן קצר אעזוב את העולם. בקשה אחת לי אליכם: כאשר ישוחרר רבנו, בואו לקברי, הביאו עימכם 'משקה', אִמרו 'לחיים' וצאו בריקוד חסידי".

לעיני חבריו הנדהמים קרא החסיד וידוי, עצם את עיניו ונפטר.

חלפו כמה שבועות. בבוקר י"ט בכסלו, כשבאו החסידים לבית הכנסת, הביטו הגדולים שבחבורה זה בזה בעיניים מביעות פליאה. התברר כי באותו לילה נראה אליהם ר' יחזקאל בחלום ובישר להם כי בלילה הכריז בשמיים המגיד ממזריטש (שי"ט בכסלו הוא יום ההילולא שלו) כי ביום הזה ישוחרר תלמידו רבי שניאור-זלמן ממאסרו. ר' יחזקאל הזכיר לחסידים את בקשתו מהם ביום פטירתו.

ואכן, כעבור זמן הגיעה הבשורה המשמחת לסטארודוב. שמחת החסידים הייתה עצומה, ומובן שלא שכחו למלא את בקשת חברם.

(על-פי עדות הרב ויינברג; אגרות קודש הריי"צ, כרך ח)

  רציתי לשאול

עם הרב צבי וילהלם

מנהל בית חב"ד צפון נתניה

כבעל תשובה אני נתקל בהתמודדויות לא-פשוטות באירועים של חברים וידידים מהעבר. להוסיף ללכת?

זו דילמה שבעלי תשובה רבים נתקלים בה. הם רוצים להמשיך את הקשרים עם המעגל החברתי והמשפחתי, אבל מגלים שהדבר מעמיד אותם בסיטואציות לא נעימות, ולפעמים אפילו בניסיונות קשים.

הקשיים מתחילים אפילו בסגנון הדיבור ובנושאי השיחה. בעל תשובה מתאמץ לסגל לעצמו שפה נקייה, ופתאום מוצא את עצמו שוב בתוך שיח בעל אופי שונה לחלוטין. גם ההתמודדות עם הכשרות אינה פשוטה, וכמובן יש גם בעיות צניעות וכדומה.

עם זה יש חשיבות רבה להמשך הקשרים עם החברים והידידים, כי לפעמים זה הערוץ היחיד שדרכו יכולים ענייני היהדות להגיע לאותם אנשים. כאשר הקשרים נמשכים, מתפתחות שיחות בעניינים אלה, וכך האנשים האלה מקבלים מידע בלתי-אמצעי על היהדות, מאדם שהם מכירים ונותנים בו אמון.

יתרה מזו, הינתקות מהמעגל המשפחתי והחברתי עלולה לעורר כעסים, ליצור תחושות שליליות כלפי היהדות, ולראות בה גורם שקורע משפחות ומפריד בין חברים. תחושות כאלה ודאי שאינן מעודדות גישה חיובית כלפי היהדות.

לכן נדרשת כאן הליכה בשביל זהב בין הקטבים, וראוי שכל בעל תשובה יתייעץ בעניין זה עם רבו, ויקבל הנחיות המתאימות לו ולהתמודדויות שלו. לפעמים הפתרון יהיה לבוא לשלב הרשמי יותר של האירוע, לאחל מזל טוב, לומר שלום לכל החברים, ולעזוב קודם שהאווירה נעשית בעייתית יותר.

אכן, עמידה בניסיונות מרוממת את האדם למדריגה גבוהה, ועם זה אנו מתפללים בכל יום 'אל תביאני... לידי ניסיון'. האדם נדרש להימנע ממצבים שעלולים להכשילו, ולכן נדרשת כאן הדרכה אישית מדויקת.

  פינת ההלכה ומנהג

צער בעלי-חיים

שאלה: האם יש חשש 'צער בעלי-חיים' בהדברת מזיקים?

תשובה: נפסק להלכה ש"צער בעלי-חיים – דאורייתא", היינו שהאיסור לצער בעלי-חיים שלא לצורך הוא איסור מן התורה. ואולם אם יש תועלת לאדם בהריגתם, אין חוששים לצערם, שהרי התורה התירה שחיטה.

כאשר זבוב מפריע לאדם, או עלול להיכנס לתוך דברי מזון, אין שום איסור להורגו. בכלל, יש אומרים שאיסור 'צער בעלי-חיים' נאמר רק בבעלי-חיים שיש לאדם שימוש כלשהו בהם, ולא בבעלי-חיים קטנטנים. ויש אומרים שאיסור זה נאמר גם על רמשים קטנים. אך הכול מודים, שכאשר הם מפריעים לאדם – מותר להורגם.

יש עניין של עדינות נפש ומידת חסידות בדרגה עליונה, שממנה נגזרת דרך הנהגה להימנע מלהרוג בעלי-חיים בכל מצב. כך מסופר על האר"י ז"ל, שהיה נמנע מלהרוג כל יצור, אפילו אם היה מצער אותו.

אך ככל מידת חסידות, זו אינה הנהגה המתאימה לכל אחד, וגם יש לשקול מה עומד מנגד: אם למשל יש תינוק שסובל מזבוב או מיתוש ואין דרך אחרת להיפטר ממנו, מצווה על המבוגר לסלק את המטרד בכל אופן שנדרש. כמו-כן אם יש חשש שזבוב ייפול לתוך דבר מאכל ולא יזהו אותו, ודאי שעדיף להורגו מלעבור על איסור אכילת חרקים. אלא שאם אפשר, יש לעשות זאת על-ידי חומרי הדברה ולא בפעולת המתה ישירה.

מקורות: ראה שבת יב,א ושפת אמת שם (ושו"ע סי' שטז ס"ט). ס' חסידים סי' תתלא, ומקור חסד שם. 'שער המצוות' פ' נח. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בע"ח ס"ד (במהדורה החדשה חלק ו עמ' פג. וראה לקוטי שיחות חי"ט עמ' 206). שו"ת: רדב"ז ח"ב סי' תשכז ומשנ"ב סי' תקלג ס"ק כ. שאילת יעבץ ח"א סי' קי, ומשנה הלכות ח"ד סי' רלט. תורה לשמה סי' שצד. אגרות משה חו"מ ח"ב סי' מז.

  חיים יהודיים

נלחם לצאת וחזר כשליח

ארבעים שנה אחרי שהושלך לכלא בגין שיעור תורה שארגן, השליח הרב שמעון אש מוסיף להנחיל יהדות, עכשיו בקזחסטאן

קצת עליי. שמי שמעון אש. נולדתי בלנינגרד בשנת תשי"ז (1957). בבית הייתה זיקה קלושה בלבד ליהדות. כמעט לא ידעתי דבר על היהדות, מלבד עובדת היותי יהודי. הדבר היחיד שאני זוכר מהבית הוא מצה שנאפתה במטבח והונחה על השולחן בפסח. כשבגרתי, התחלתי ללכת לשיעורי תורה, נעצרתי בידי הק-ג-ב, הכרתי מקרוב את המנוע האדיר של החסידים מאחורי מסך הברזל. כיום אני זוכה לשמש אחד משליחי חב"ד בקזחסטאן.

להרגיז את הק-ג-ב. ההתקרבות שלי ליהדות התחילה בשנות לימודיי באוניברסיטה בלנינגרד, והייתה הדרגתית. התחלתי לחבוש כיפה אחרי שנוכחתי שזה מרגיז את הבלשים והשוטרים. נמשכתי לשיעורי תורה שנערכו בבתים פרטיים.

שבועיים בכלא. פעם אחת אירחתי בביתי שיעור תורה, ובאו עשרות אנשים. פתאום דפיקות בדלת. איש ק-ג-ב נכנס וראה את כולנו. לקחו אותי לחקירה. החוקר צרח עליי על ההתאספות ההמונית, והשליך אותי לשבועיים בכלא.

הצדיק מלנינגרד. בשיעורי התורה הכרתי את הרב יצחק קוגן, שכּונה 'הצדיק מלנינגרד'. בזכותו התחלנו לשמור כשרות. בעקבות זאת הפסקתי לאכול בבית הוריי, עד ש'נשברו' והצטרפו לשמירת הכשרות. מהרב קוגן שמעתי על הרבי, דמותו ותורתו.


שליחות בדם.
הרב שמעון אש - קזחסטאן, בנו הרב דניאל - פטרבורג, והחתן הרב יוסף וורזוב - מוסקווה

שערים נעולים. רצינו לעלות לארץ, אבל סורבנו שוב ושוב. ידידים איתרו לנו בארץ אדם ששמו אש, והוא הסכים לכתוב בטופס שהוא אחיו של אבי והוא מזמין אותנו לביתו. הפקידה במשרד ההגירה השיבה: "הוא לא קרוב שלך, אלא של אביך. כשאביך יקבל אישור ויגיע לארץ, שישלח לכם הזמנה". היא הוסיפה: "חיכיתם שמונה שנים, תחכו עוד"...

ההפגנה שלא הייתה. החלטתי לעשות צעד מסוכן: שיגרתי מכתב ובו איימתי שאצא להפגנה עם אשתי ושני ילדיי. התחלתי לקבל זימונים למשטרה, למשרד הפנים. לא התייצבתי. יום אחד בא לביתנו חוקר ק-ג-ב ודרש שמחר אתייצב. בליבי שמחתי, כי ידעתי שיש סיכוי שנקבל אשרת יציאה. לאשתי אמרתי שאם לא אצא עד שעה מסוימת, שתתייצב להפגנה מול המשרד. כמה שניות לפני פקיעת ה'אולטימטום' יצאתי משם ובידי האישור הנכסף.

שידורי רדיו. כשעלינו לארץ המתינו לנו בני משפחה בנמל התעופה. אחד מהם הציע לי מקום עבודה. הודיתי לו, אבל עניתי שלפני הכול אני נוסע לירושלים, להשלים את לימודי היהדות. בהמשך השתלבתי ב'יד לאחים', ועסקתי גם בשידורי רדיו ביהדות ברוסית.


ימי המאבק. חבשתי כיפה כדי להרגיז את הק־ג־ב

אצל הרבי. כבר בשנת העלייה לארץ נסעתי לרבי מליובאוויטש. זה היה ביקור שלא אשכח לעולם. הבאתי עימי מכתב שכתב אבי בקשר למצבה הרפואי של אימו, סבתי, שהייתה בת 91 וחלתה במחלה ממארת. בזכות ברכת הרבי קיבלה במתנה עוד שלוש שנות חיים.

בחזרה לחזית. בתשרי הקרוב ימלאו עשר שנים לתפקידי כרב קהילה בעיר פבלודר בקזחסטאן. ייאמר לשבחם של הקזחים שהם ידידותיים מאוד ליהודים. עדיין מרגש לחשוב שאפשר להפיץ יהדות במדינות שהיו נתונות למשטר הקומוניסטי.

מדור לדור. בני, הרב דניאל, משמש אחד משלוחי ורבני חב"ד בעיר פטרבורג. אחותו שליחה במוסקווה. "יצאתי מרוסיה כשהייתי בן חמש, ואני לא זוכר הרבה", סיפר לנו דניאל השבוע, "אבל אני זוכר שנולדתי למשפחה יהודית שלא מתפשרת. אבא ואימא נלחמו על שמירת המצוות והקריבו הרבה בשל כך. אחרי עלייתנו לארץ הוריי התעקשו לדבר איתנו ברוסית. הם אמרו לנו שצריך לדעת רוסית כדי לקרב את יהודי ברית-המועצות, וכך היה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)