כלל ישראל שלם
"אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג,יג). ב'קצהו' – בַּפרט, ביחיד מישראל, 'תראה' – יכול אתה לפעמים לראות חיסרון; ואולם ב'כולו' – בכלל ישראל, 'לא תראה' – לעולם לא תמצא פגם וחיסרון.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
אדם יכול לחזור בו
"לא איש א-ל ויכזב" (במדבר כג, יט). בלק רצה שבלעם יכבוש את נבואתו, ובמקום הברכה – יקללם. אמר לו בלעם: "לא איש א-ל ויכזב", איש אלוקים אינו יכול לכזב, ולכן איני יכול לשנות מדבריי. אבל "ובן-אדם ויתנחם", אדם יכול להתנחם ולחזור בו, ולכן אתה יכול לחזור בך מבקשתך שביקשת ממני לקלל את ישראל ולהסכים שאברכם.
(עיטורי תורה)
להתרועע במלכות ה'
הקב"ה אינו מחשיב חטא אקראי של בן ישראל אם "ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו". תרועה מלשון רֵעות והתדבקות. אם יהודי מוסיף להתרועע ולהיות דבק במלכות שמיים ולא פרק את עולה מעליו, אין החטא עולה במניין, אלא נחשב כמקרה.
(חידושי הרי"ם)
זמני ערפל
"כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" (במדבר כג,כג). פשוטי העם הם בחינת 'יעקב', ואילו 'ישראל' מסמל את גדולי העם וצדיקי הדור. ואומרת הנבואה שיבואו זמנים אפלים ומעורפלים, שכולם, אף הגדולים, יהיו במבוכה. ההסתר יהיה גדול כל-כך, שאפילו הגדולים ישתוממו ולא יבינו את דרכי ה' וישאלו "מה פעל א-ל?".
(רבי ישראל מרוז'ין)
לראות למעלה ולמטה
"ונאום הגבר שתום העין" (במדבר כד, ג). "תניא אמר ר' יוחנן: בלעם סומא באחת מעיניו היה" (סנהדרין קה). כל אדם צריך שיהיו לו שתי עיניים, באחת לראות את גדולת הבורא ובשנייה את שפלות עצמו ואפסותו. בלעם ראה רק את גדולת ה', "ויודע דעת עליון". אבל לא ראה את שפלות עצמו, שכן בלעם ותלמידיו מאופיינים ב"עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה". ממילא היה סומא בעין אחת.
(רבי מרדכי מנשכיז)
צניעות בנופש
"וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (במדבר כד,ב). "ראה שאין פתחי אוהליהם מכוּונים זה כנגד זה" (רש"י). גם בשעה שאדם שוהה בדירת עראי, באוהל, עליו להיזהר ולהקפיד על כללי הצניעות. שלא כאותם המקילים בכמה ענייני צניעות בקיץ, ובמיוחד כששוהים בדירת עראי מחוץ לעיר, באומרם 'אחטא ואשוב' – כשאשוב העירה...
(הרבי מליובאוויטש)
משכן קבע
"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כה,ה). 'יעקב' – י' עקב, רומז לבעל עסק. 'ישראל' – לי ראש, רומז ליושבי אוהל. "מה טובו אוהליך יעקב" – כשבעל עסק קובע עיתים לתורה זה טוב, אבל הוא בבחינת דירת עראי בלבד, אוהל. ואילו "משכנותיך ישראל" – עסק התורה של יושב אוהל, שתורתו אומנותו, הוא בבחינת דירת קבע, 'משכן'.
(לקוטי תורה)
עבודת הניסיונות
העילוי והיתרון ב'ישראל' על 'יעקב' קיים בעיקר בשנים כתיקונן, אבל בזמן הגלות, שאז כללות העבודה היא מתוך מסירות נפש והתגברות על ניסיונות – אוהלי יעקב דומים ל'משכנותך ישראל'. זהו שרמז הכתוב: 'מה' – כשהעבודה היא בבחינת 'מה', בביטול, מתוך מסירת נפש, אזיי 'טובו אוהליך יעקב' כ'משכנותיך ישראל'.
(ספר המאמרים קונטרסים) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
