חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1888 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת תשא (פרה), י"ז באדר ה'תשפ"ג, (10/03/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1888 - כל המדורים ברצף
כן, אחים אנחנו
יש חדש
הרועה לעולם אינו עוזב
י"ג מידות הרחמים
מידה כנגד מידה
הטעות תתוקן בגאולה
תחבולה מחוכמת
רציתי לשאול
קרש חיתוך ומערוך
יין אורגני כמו בימי המקדש

מס' 1888, ערב שבת-קודש פרשת תשא, י"ז באדר ה'תשפ"ג (10.03.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

כן, אחים אנחנו

הנטייה הטבעית היא לשפוט בני-אדם על-פי התנהגותם, מעשיהם, השקפותיהם וכדומה. החסידות מלמדת אותנו להסתכל פנימה

כואב הלב לראות את מפלס הקיטוב והשנאה המטפס לגבהים מפחידים. מאכזב לראות אנשים שאמורים להבין דבר או שניים באחריות ציבורית, והם מלבים אש שעלולה להבעיר את הבית כולו. ובעיקר מתסכלת העובדה שאי-אפשר לנהל דיון ענייני כמעט על שום דבר.

בשעה כזאת חיוני לחזק ולבסס את היסוד המרכזי לקיומנו – האחדות היהודית. גם אם אנו חלוקים מאוד בעמדותינו ובאורחות חיינו, כולנו יהודים. גם אם מעשיו של אחד מכעיסים מאוד את זולתו, אסור לשכוח שבסופו של דבר כולנו אחים, וכמו שאמרו אחֵי יוסף: "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ".

נקודת מבט אחרת

בלהט הפולמוס הציבורי נשמעות כיום אמירות המערערות על הקביעה הזאת. "לא אחים אנחנו", "אין בינינו שום דבר משותף", אומרים וכותבים אנשים מסוימים. יש להניח שאלה ביטויי כעס ותסכול, אך כשהם נשמעים שוב ושוב, הם עלולים להתקבע בתודעת חלק מהציבור.

בנקודה זו באה תורת החסידות לעזרתנו, בביסוס האחדות העמוקה של כל בני העם היהודי. הנטייה הטבעית היא לשפוט בני-אדם על-פי התנהגותם, מעשיהם, השקפותיהם וכדומה. אלה גורמים לנו לתייג את הזולת כאדם טוב או רע, חיובי או שלילי, מי לנו ומי לצרינו. אבל החסידות מלמדת אותנו להסתכל פנימה, מעבר לשכבות החיצוניות.

פרק מרכזי ויסודי בספר התניא (פרק לב) מדריך אותנו לראות בנשמה את עיקר מהותנו ולא בגוף. ההבדלים שבינינו קשורים לגוף, והוא היוצר את ההבחנה בין 'אני' לבין 'אתה'. הגוף כולל את ההתנהגויות, הרגשות, המחשבות, העמדות הרעיוניות. כל אלה קשורים לגוף. אבל יש בתוכנו נשמה, העומדת מעל כל זה, ושם אין 'אני' ואין 'אתה'. שם יש מהות אחת, מאוחדת, בלתי-ניתנת לחלוקה.

ההתבוננות בתובנה הזאת וההפנמה שלה מעניקות נקודת מבט אחרת לגמרי על היהודי השני. אתה לומד לייחס חשיבות הרבה יותר קטנה לכל הדברים הנובעים מהגוף, ולראות שהנשמה שבו היא עיקר מהותו. דרך ראייה זו הופכת כל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיו מעשיו ודעותיו אשר יהיו, ליהלום יקר.

'מחנה' אחד

זו המשמעות העמוקה של היותנו אחים. הקשר בין יהודי אחד למשנהו אינו מותנה, ואינו תלוי בהסכמה לדעותיו ולמעשיו. ולא רק מפני ש'משפחה לא בוחרים', אלא משום שבפנימיותנו אנחנו מהות אחת, כמו נשמה אחת גדולה שהתחלקה לגופים רבים.

לכן כשיהודי במקום כלשהו בעולם שרוי במצוקה – זה אכפת לי. כשיהודי מבקש את עזרתי, לא אבדוק לאיזה 'מחנה' הוא שייך, אלא אעזור לו בכל ליבי, כפי שאני עוזר לאחי. וכשאויבינו פוגעים ביהודי, יהיה מי שיהיה – הלב של כולנו נקרע וכואב. כי הוא אחינו.

את ההכרה הזאת חובה לטפח ולהעמיק. ככל שנבסס אותה יותר, כך נבין שאפשר להתווכח בלי לשבור את הכלים ובלי להרוס את הבית המשותף. בואו נחפש את המשותף ולא את המפריד, ונצלח גם את המשוכה הזאת.


הקשר בין יהודי אחד למשנהו אינו מותנה (צילום: מנדי קוטלר)

  יש חדש

חוויות הפסח

החלה ההרשמה ליריד חוויות הפסח בכפר חב"ד. הפעילות מיועדת לתלמידי גני ילדים ובתי ספר יסודיים, והיא מקנה להם שלל חוויות הקשורות בחג: התנסות אישית בלישת הבצק ובאפיית מצה, סיור במאפיית המצות הגדולה, הצגה על ליל הסדר, תכנית אור-קולית עם שלומי וסתם ועוד. כל ילד מקבל שי – מצה באריזה אישית מהודרת ועלון על החג. היריד יפעל מכ"ח באדר (21.3) עד ט' בניסן (31.3). הרשמה מראש חובה. לקבוצות טל' 0545731770 וליחידים טל' 0585423770.

מגבית קמחא דפסחא

בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים במגבית 'קמחא דפסחא' המסורתית, שתאפשר לחלק עשרות אלפי חבילות של מצרכי מזון, עם מצות שמורות, לחג הפסח. הציבור נקרא לתרום ביד רחבה, כדי לשמח את לב המשפחות הנזקקות ולאפשר להן לחוג את חג הפסח כראוי. פרטים בבתי חב"ד.

יובל לחב"ד נתניה

באירוע חגיגי ומושקע צוין יובל שנים לבית חב"ד בנתניה, שהוקם בחודש אדר תשל"ג בידי הרב מנחם וולפא. כיום יש בנתניה כ-20 בתי כנסת חב"ד ושורת מוסדות חינוך מפוארים. באירוע ה'הַקְהֵל' המיוחד היה אפשר לראות את הגיוון הרב של הקהילה, שבה יש גם עולים מצרפת, מרוסיה, ממדינות דוברות אנגלית, פורטוגלית ואיטלקית. הדוברים ציינו את חשיבות התרומה ההדדית של כל אחד ואחת לקהילה, ברוח ההתנדבות והנתינה.

  שלחן שבת

הרועה לעולם אינו עוזב

כאשר אירע חטא העגל היה משה רבנו בהר סיני, והקב"ה אמר לו: "לֶךְ רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב,ז). הקב"ה מדגיש: "שיחת עמך", העם שלך, של משה.

אף-על-פי שבאותה שעה הידרדרו בני ישראל לשפל המדריגה, לא התנער משה מהם. אכן, בני ישראל הם עמו, ולכן התייצב למענם כסניגור נאמן ואמר לקב"ה: "אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שם לב).

"תבוא עימהם"

חז"ל אומרים (מדרש רבה יט,יג) שהקשר העמוק בין משה לישראל הוא הסיבה הפנימית לאי-כניסתו של משה לארץ ישראל: "אמר לו הקב"ה למשה, באיזה פנים אתה מבקש להיכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה להיכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך, אם אתה נכנס עכשיו, מה יאמרו הבריות? שאתה השבית הצאן!".

ומוסיף המדרש ומפרט את הנמשל: "אף כאן, אמר לו הקב"ה למשה, שבחך הוא שהוצאת שישים ריבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר?! עכשיו יאמרו, אין לדור המדבר חלק לעולם הבא! אלא תהא בצידם ותבוא עימהם...". כלומר, הישארותו של משה במדבר עם בני דורו נובעת מהקשר העמוק שביניהם, עד שאין הוא יכול להיפרד מהם.

הרחק מההתרחשויות

משה קשור לבני ישראל בחבלי עבותות אהבה. הוא הרועה שלהם, ורועה איננו יכול לעזוב את צאן מרעיתו, גם כשהם במצב הירוד ביותר. ואף שלא היה לו שום קשר לחטא העגל, שהרי היה בהר סיני, הרחק מההתרחשויות שהביאו לחטא, ולא היה ביכולתו אפילו למחות על מעשיהם.

אמנם העונש שהושת על בני דור המדבר, שלא ייכנסו לארץ, הוא על חוסר האמונה שלהם ביכולת ה' להכניסם לארץ, ואילו ממשה רבנו נמנעה הכניסה לארץ אך ורק מפני פרשת מי מריבה. אם כן, איך אפשר לשייך את משה לבני דור המדבר ולומר לו "תהא בצידם", כאשר ההבדל ביניהם הוא מן הקצה אל הקצה?!

נועד לגאולה

אלא ההסבר הוא בדברי הכתוב (שמות ג,א) "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה", כפירוש המדרש – "מתוקן לכך". מיום לידתו נועד לגאול את עם ישראל, וכפי שאמרו החוזים בכוכבים לפרעה ביום לידתו – "היום נולד מושיען של ישראל"; וּודאי שבני ישראל ידעו זאת, שהרי "כשנולד, נתמלא הבית כולו אורה".

הקשר העמוק שבין הרועה לצאנו משמעותו שהרועה אינו עוזב את צאן מרעיתו לעולם. ועד כדי כך עמוקה הזיקה בין הרועה לבין בני דורו, שברגע שתם דור המדבר – גם חייו של משה רבנו נסתיימו, בהיותו בן מאה ועשרים שנה. הוא לא האריך ימים כמו האבות, ואפילו לא כמו אהרון אחיו (שחי מאה עשרים ושלוש שנים). כשבני דורו סיימו את חייהם – גם חייו של הרועה נסתיימו, כי זה עניינו האמיתי של רועה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ה, עמ' 2842)

  מן המעיין

י"ג מידות הרחמים

חלק ה' קורא לה'

"ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה'" (שמות לד,ו). הנשמה היא חלק א-לוה ממעל, וכשהנשמה קוראת לקב"ה, חלק ה' קורא כביכול לה'. זהו "ויעבור ה' על פניו" – כשיראת ה' שוטפת את האדם, והוא מתמלא יראה ואהבה, הרי אז "ויקרא ה'" – אל ה'.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

סדר תפילה

אמר רבי יוחנן, אלמלא מקרא כתוב, אי-אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה ואמר לו, כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפניי כסדר הזה, ואני מוחל להם.

(מסכת ראש השנה יז,ב)

בעשייה הדבר תלוי

לא נאמר "יאמרו לפניי כסדר הזה" אלא "יעשו לפניי". לא באמירה בלבד תלוי הדבר, אלא בעשייה; אם אדם עושה מידותיו כמידותיו של הקב"ה, עוונותיו נמחלים לו.

(אלשיך)

להתחיל מרחמים

"כסדר הזה" – שיתחילו במידה הראשונה: "רחום וחנון" – מה הוא רחום אף אתה רחום, ולא שיתחילו מהמידות האחרונות – "ונקה לא ינקה", "פוקד עוון אבות על בנים".

(עיטורי תורה)

אין סתירה

"ארך אפיים ורב חסד ואמת... ונקה לא ינקה" (שמות לד,ו). אף-על-פי ש"נקה לא ינקה", בכל-זאת אין בכך משום סתירה למידות הרחמים, ארך אפיים ורב חסד.

(רבי יוסף-יוזל הורוביץ)

המתקה לטובה

"נושא עוון ופשע" (שמות לד,ז). כשם שהשטות של התינוק מעלה שחוק אצל האב,  כך כשהעוון עולה למקום גבוה, נעשית המתקה לטובה.

(המגיד ממזריטש)

סיבת החטא

איתא (סוכה נב,ב): ארבעה מתחרט עליהם הקב"ה שבראם, ואלו הם: גלות, כשדים וישמעאלים ויצר הרע, דכתיב (מיכה ד,ו): "ואשר הרעותי". לכן כשאדם עובר עבירה חס ושלום, הקב"ה כביכול נושא את העוון על עצמו, שהוא כביכול הגורם, לפי שברא את יצר הרע.

(דרך חסידים)

קשיות עורף לטובה

"כי עם קשה עורף הוא וסלחת" (שמות לד,ט). וכי היותם של בני ישראל עם קשה עורף הוא סיבה לסליחה? אלא הכוונה היא, שהמידות הטובות המאפיינות את בני ישראל – רחמנות, ביישנות, וגמילות חסידים – מצויות בהם בבחינת 'קשה עורף', היינו בחיות ובתוקף רב, ולא רק כדי לצאת ידי חובה. לכן ראויים הם ל"וסלחת".

(הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מידה כנגד מידה

רבי מנחם-מענדל מרימנוב בירך פעם אחת יהודי מסוים בעשירות, וכעבור זמן קצר נעשה אותו יהודי גביר אדיר.

שאל רבי נפתלי מרופשיץ את רבי מנחם-מענדל: "מדוע לתת עושר מופלג כל-כך לאדם אחד?".

נענה רבי מנחם-מענדל ואמר: "אני בירכתי אותו בעשירות סתם, אבל הוא בעל צדקה גדול, והתחיל לתת סכומי כסף אדירים לצדקה, שלא לפי ערך רכושו. ומכיוון שמן השמיים מודדים לאדם במידה שבה הוא מודד, הרי בהיותו נותן צדקה בלי גבול, נתנו לו גם כן עושר בלתי-מוגבל".

  גאולהפדיה

הטעות תתוקן בגאולה

חַג לֶעָתִיד. חטא העגל הוא אחד העוונות החמורים ביותר בדברי ימי ישראל, ועד שהקב"ה הודיע כי בכל עת שיעניש את עם ישראל על חטאיו, יישא העם את עונשו גם על חטא זה: "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד). ואולם בכתבי האריז"ל נאמר (ספר הליקוטים ולקוטי תורה לאריז"ל פרשת תישא) שבזמן הגאולה יהפוך יום עשיית העגל לחג, ואז יתקיימו דברי אהרון (שם לב,ה) "חַג לַה' מָחָר" – "ונמצא כי חג לה' מחר בעצם, ומחר זה לאחר זמן".

המפרשים מסבירים שכוונתם המקורית של בני ישראל הייתה ליצור אמצעי שיסייע להם בַקשר עם הקב"ה. בני ישראל לא ביקשו חלילה תחליף לקב"ה; הם חיפשו תחליף למשה רבנו. כך הם גם אומרים בפירוש: "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". הם חיפשו גורם מקשר בינם לבין ה', כפי שהיה משה רבנו.

בני ישראל ראו שהקב"ה הוציאם ממצרים על-ידי משה דווקא. הם ראו שבחר לתת את התורה על-ידו. הם נוכחו שהקב"ה התלבש במשה, עד שכל מציאותו התאחדה עם הקדושה האלוקית ולא הייתה לו שום מציאות משלו. לכן התורה מכנה את משה (דברים לג,א) "אִישׁ הָאֱלֹוקִים", שכן השכינה דיברה מתוך גרונו.

כשבני ישראל ראו "כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר", רצו ליצור בעצמם מציאות שבאמצעותה הקדושה האלוקית תחדור לכל חלקי העולם. בעת מעמד הר סיני ראו, כדברי חז"ל, את הקב"ה יורד עם מרכבתו העליונה (כמתואר בספר יחזקאל), וראו את 'פני שור' שבמרכבה – החליטו אפוא ליצור דבר דומה, שיתאחד לחלוטין עם שורשו האלוקי. כך "וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה", בדוגמת 'פני שור' שבמרכבה העליונה.

הֲפִיכַת הַחֵטְא. כאן טעו טעות קשה. כאשר הקב"ה בוחר לשכון במשה רבנו – זו תכלית הקדושה וחיזוק האמונה הטהורה. כשהקב"ה מצַוֶוה לעשות שני כרובים של זהב ולהעמידם על ארון העדות בקודש הקודשים – זה שיא הקדושה; ומבין הכרובים אכן נשמע ונתגלה דבר ה' – "וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה,כב). אך כאשר אדם מחליט על דעת עצמו לעשות דברים שבהם תשכון כביכול הקדושה – מזה עלולה להיווצר עבודה זרה בכל חומרתה. כשאדם מחליט ליצור 'מקַשרים' בינו ובין הקב"ה, עלול להיווצר מזה מצב של 'שתי רשויות' ועבודה זרה ממש.

ואולם בזמן הגאולה, על-ידי תשובה שלמה על חטא העגל, יתהפך החטא לטוב, כמאמר חז"ל שעל-ידי תשובה שלמה 'זדונות נעשים לו כזכויות'. בזמן הגאולה יתגלה שהאחדות האלוקית מקיפה אפילו את הדברים הנחותים ביותר, שגם הם משרתים בסופו של דבר את הכוונה העליונה (ראו לקוטי שיחות כרך כד עמ' 10; כרך טז עמ' 414).

  מעשה שהיה

תחבולה מחוכמת

"זה עתה נצנץ במוחי רעיון", נשמעה פתאום קריאת הרבי. הרשל חזר, והרבי שטח באוזניו את התכנית שטווה, והורה לו למסור אותה לעורך דינו

"מר גוטר, באנו לעקל את רכושך", הנחית קצין המשטרה קליפובסקי את הבשורה הקשה על ראשו של ר' הרשל גוטר, תושב קששוביץ' שבפולין, שפתח לפניו את דלת ביתו.

"אני לא מבין", מלמל היהודי, ופניו חיוורות כסיד. "כבר הוכחתי שהמס שהושת עליי מקורו בטעות אומללה. חנותי אינה רווחית במידה שמאפשרת לשלם מס גבוה כל-כך!".

הרשל קם ממקומו וניגש לארון המסמכים. בעת מרוצתו הוסטה המפה שהייתה פרושה על מכונת התפירה ונפלה על הרצפה. על המפה האדומה היה רקום עיט לבן מלכותי, סמלה של ממשלת פולין.

"הנה המסמכים. ראה בעצמך שכל דבריי אמת", אמר הרשל בסערת נפש, בעודו פוסע אל הקצין. בלי לשים לב דרך על המפה שעל הרצפה.

"עצור!", שאג עליו קליפובסקי.

"מה קרה?", תהה הרשל, נדהם.

"יהודון חצוף! הרגע ביזית את סמל ממשלת פולין לעיני קצין וחבורת שוטרים", הוסיף הקצין לצעוק.

הרשל השפיל את עיניו ארצה. רק עכשיו הבחין במפה שתחת כפות רגליו. ליבו החסיר פעימה. לא היה לו ספק שקליפובסקי האנטישמי ינצל הזדמנות כזאת עד תום.

הסבריו של הרשל האומלל לא הועילו. אזיקים הונחו על ידיו והוא הובל לתחנת המשטרה, להליך שיפוט מהיר. השופט גבה את עדות השוטרים, והשית עליו שנת מאסר בפועל. צו העיקול שהוטל עליו נהפך כעת לבעיה הקטנה של הרשל, שעתיד לבלות שנה תמימה בחברת רוצחים וגנבים.

הוא מיהר לשכור עורך דין בניסיון לערער על העונש. עורך הדין הסביר לו כי העונש המרבי על ביזוי הדגל הוא שלוש שנות מאסר, וכי ייתכן שבערעור יושת עליו העונש המלא. בכל-זאת החליט הרשל לנסות לערער.

הוא החליט לצאת לטשיבין, שאליה העביר את חצרו רבי בן-ציון הלברשטם, האדמו"ר השני לחסידות בובוב, לבקש את ברכתו.

"כך עוללו ליהודי?!", נזעק הרבי, והתהלך בחדרו כרוח סערה. לאחר מכן אמר להרשל: "השם יתברך יעזור שתצא זכאי מכל אשמה". הרשל הנרגש השיב 'אמן', ופסע בהכנעה לעבר הדלת.

"זה עתה נצנץ במוחי רעיון", נשמעה פתאום קריאת הרבי. הרשל חזר, והרבי שטח באוזניו את התכנית שטווה, והורה לו למסור אותה לעורך דינו.

יום המשפט הגיע. הקצין קליפובסקי והשוטרים שהיו עימו, ששימשו עדי ראייה, תפסו את מקומם. "ליהודים אין טיפת כבוד למדינה", הרעים התובע בקולו. הוא נופף בידו לעבר הרשל המפוחד והמשיך: "אבל הוא הגדיל לעשות, ודרך ברגל גסה על הדגל שלנו ורמס אותו בביזיון. יש להשית עליו שלוש שנות מאסר, למען ישמעו וייראו".

"יסלח לי כבודו", פנה אליו עורך דינו של הנתבע, בטון רגוע ושלֵו, "אבל אני סבור שדווקא נסיבות המקרה מוכיחות את ההפך. כמה אנשים רוקמים על מפה בביתם את הסמל הפולני? וכי אין זו הוכחה להזדהותו המלאה עם מדינתנו?!".

"אם כן, מדוע דרך על הסמל?", קטע אותו התובע.

"הוא לא שם לב, הוא בן-אדם", השיב הסניגור, "באו לעקל את רכושו והוא היה נסער".

"אילו זה היה ספר התורה שלהם, לא היה דורך עליו בלי לשים לב!", הטיח התובע בתרועת ניצחון. ניכר היה שעשה שיעורי בית לקראת המשפט.

"אין לך שום דרך להוכיח שהמעשה נעשה בכוונה", סנט בו עורך הדין, "וכי מעולם לא דרכת בטעות על חפץ בביתך?".

הדין ודברים בין הצדדים נמשך, ולבסוף הצליחה שלוותו של עורך הדין להוציא את התובע משיווי משקלו. הוא שלח יד רוטטת לכיסו, הוציא קופסת סיגריות יוקרתית, משך מתוכה סיגריה ונעץ אותה בשיפולי שפתיו.

לרגע הזה חיכה עורך הדין. הוא ניגש אל התובע והושיט לו בנדיבות קופסת גפרורים. בקופסה היה גפרור אחד בלבד.

התובע הוציא את הגפרור, הצית אותו והעלה אש בסיגריה. בצעדים מדודים פסע לעבר פח האשפה הקרוב והשליך את הקופסה הריקה לתוכו.

באותו רגע הדהדה באולם קריאה דרמטית: "רבותיי, ראיתם מה קרה כאן?". זה היה קולו של עורך הדין. "מה קרה?", שאלו השופטים. עורך הדין ניגש לפח האשפה, הוציא את קופסת הגפרורים והציגהּ לעיני הנוכחים.

על הקופסה התנוסס סמל מוכר: עיט לבן, מלכותי, סמל ממשלת פולין. "זה עתה טען התובע הנכבד שהסמל הזה נערץ בעיניו כמו ספר התורה היהודי. אם כן, כיצד השליכו לפח האשפה, בביזיון?!".

חיוך קל עבר על פני השופטים. כל מילה נוספת הייתה מיותרת. התרגיל המחוכם שהגה האדמו"ר מבובוב היה שווה יותר מאלף נימוקים משפטיים מפולפלים. התובע ירד מהדוכן בבושת פנים, והמשפט הסתיים בזיכויו המוחלט של הרשל.

"הייתה ליהודי סייעתא דשמיא מיוחדת שעלתה על דעתי העצה הזאת", הגיב ואמר האדמו"ר כשנתבשר על דבר הזיכוי.

(על-פי 'פרי הכרם', 'המבשר')

  רציתי לשאול

עם הרב מאיר כהן

מנהל בית חב"ד בצורן

אם הכול משמיים, האם אני צריך להודות לבוס שהעלה לי את המשכורת ולרופא שטיפל בי במסירות?

זו סוגיה יסודית ביהדות ובחסידות, שיש בה מורכבות מסוימת, אך למעשה אין סתירה בין הדברים.

אכן, האמונה הבסיסית היא שהכול בא מאת הקב"ה, וכי אין שום כוח בעולם שיכול להיטיב עם האדם או להרע לו מלבד הבורא. חכמינו קבעו כי אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים על כך מלמעלה.

יהודי נדרש להאמין שכל השפע שיש לו – הפרנסה, הבריאות, ההצלחה וכו' - בא מאת הקב"ה. אמנם האדם נדרש לעשות השתדלות, וליצור כלים טבעיים לקבלת השפע, מכיוון שהקב"ה אינו רוצה שנסמוך על הנס, אבל בסופו של דבר הוא היחיד הקובע אם השפע הזה יינתן אם לאו.

לכן אם האדם קיבל העלאת משכורת – עליו להודות על כך לקב"ה. ואם היה חולה במשפחתו והתרפא – התודה מגיעה לבורא ששלח לו רפואה מן השמיים. ואם הצליח בלימודיו – גם בזה עליו להודות לה'. כי הכול בא ממנו.

ואולם מכיוון שהאדם הוא בעל בחירה, והבוס או הרופא היו יכולים לבחור לנהוג אחרת, מגיעה גם להם תודה, אף-על-פי שגורלו את האדם אינו בידם, ואף אם היו בוחרים שלא לעזור לו, הקב"ה היה מוצא דרכים אחרות להיטיב עימו, וכמאמר "הרבה שלוחים למקום".

בהקשר זה חז"ל מביאים את הפתגם 'חמרא למריה, טיבותא לשקייה'. כלומר, היין הוא של בעל הבית, אבל הכרת התודה מגיעה למלצר. לכן כשאדם עושה לי דבר טוב, עליי להודות לו ולהעריך את בחירתו הטובה. ועם זה יש לזכור שהשפע עצמו בא מן השמיים.

  פינת ההלכה ומנהג

קרש חיתוך ומערוך

שאלה: האם קרש חיתוך שחתכו עליו בשר נהפך בשרי, והאם מערוך שרידדו בו בצק חלבי יכול לשמש לרידוד בצק המוגש בארוחה בשרית?

תשובה: ההלכה קובעת כי סכין שחתכו בו מוצר חלבי או בשרי חריף, אי-אפשר לחתוך בו מוצר מהמין הנגדי, אלא אם כן יעבור תחילה הכשרה לפרווה. זאת מכיוון שלחץ הסכין עם החריפות של המוצר, מבליעים בסכין את טעם החלב או הבשר, וכשמשתמשים בו למין הנגדי, הטעם עובר אליו.

באותה מידה קרש חיתוך שחתכו עליו מוצר בשרי חריף, כמו נקניק בעל טעם חריף, יש אומרים שהמשטח בלע על-ידי הסכין מטעמו של אותו מוצר. ואולי הדברים אמורים רק אם נוצרו במשטח עצמו (כשהוא עשוי עץ או פלסטיק, ולא זכוכית, שיש או מתכת) חתכים על-ידי הסכין.

כל עוד הבשר שנחתך על המשטח לא היה חריף – אפשר לשטוף את המשטח היטב ולהשתמש בו לכל שימוש.

הדברים אמורים בבשר שהונח על המשטח כשהוא קר. ואולם אם הבשר היה חם, גם אם לא היה חריף, עצם הנחתו על המשטח הופכת את המשטח לבשרי.

מערוך ששימש לבצק בשרי או חלבי, מכיוון שהבצק בדרך כלל אינו חריף, אין איסור להשתמש בו למין הנגדי. אך מובן שיש להקפיד שהמערוך נקי לחלוטין ואין בו פירורים מהמין הקודם.

מקורות: ראה ס' הכשרות (להרב יצחק פוקס) פ"ב ס"י-יב, ופ"י סי' קי, ובנסמן שם בהערות.

  חיים יהודיים

יין אורגני כמו בימי המקדש

"בכל פעם שטסתי לארה"ב, לקחתי איתי כמה בקבוקי יין שייצרתי בארץ. לתת לחבר לטעום מהיין שלך, זו חוויה שרק מי שמכין יין מבין אותה"

את משה אלול אנחנו פוגשים בסיומו של יום מרגש מאוד בעבורו: אחרי זמירת כרמי היין האורגני שלו במושב יציץ שבשפלה. חייו נעים על הקו ישראל-ניו-יורק. שם הוא מנהל עסקי נדל"ן, אך מבחינתו, העסקים הם עניין שולי מול הדבר האמיתי שהוא עושה כאן – ייצור יין אורגני.

כטוב ליבו ביין, האורגני כמובן, שמענו מאלול (64), תושב רחובות, כמה עובדות מפתיעות על 'כרמי אלול'. הוא נולד בארץ, וכאן גדל והתחנך. בצעירותו היגר לארה"ב, ורק כעבור שלושים שנה החליט לחזור ארצה.


"גידול ענבים בשיטות העתיקות. אלול בכרם עם הרב גלוכובסקי

טבע מאה אחוז

סיפור היין התחיל מתחביב. "היו לי חברים שאהבו להכין יין ביתי, וכל אחד נהנה להציג את תוצרתו", משתף אלול. "הצטרפתי לחגיגה, ובכל פעם שטסתי לארה"ב, לקחתי איתי כמה בקבוקי יין שייצרתי בארץ. לתת לחבר לטעום מהיין שלך, זו חוויה שרק מי שמכין יין מבין אותה".

כעבור זמן החל לייצר יין אורגני, מענבים שייבא לניו-יורק מקליפורניה, והביקורות המהללות מהחברים הניעו אותו להפוך את התחביב לעיסוק מקצועי ולהעביר את הייצור לארץ. "היין האורגני דורש תהליך ייצור קפדני", הוא מסביר. "לא רק גידול הענבים, שנעשה ללא ריסוסים ודישון כימי, אלא כל תהליך הייצור הוא בלי שום תוספות. לא ביסולפיט, לא חומצות ולא שמרים. טבע מאה אחוז, בלי תיעוש". ואין סכנה שהיין יתקלקל? "היין משתמר באופן טבעי. אם אתה שומר על הכללים, הוא יישמר".

שמיטה בכרמים

השנה חזר לטפח את הכרם, אחרי שנת השמיטה. "בשמיטה לא בצרנו את הענבים, בדיוק כפי שההלכה קובעת", הוא משתף. "השנה היה חשש מבצורת. אך ברוך השם, אנחנו מקווים להפיק השנה כחמישים אלף בקבוקים". הוא חי את הכרם ואת היין, למרות חוסר הכדאיות הכלכלית.

בין הכרמים שהוא מטפח יש כרם ייחודי: 'כרם המקדש'. "אנחנו מגדלים את הכרם הזה על-פי הנחיות 'מכון המקדש'", מגלה אלול. "זו שיטת גידול מיוחדת, המנסה לשחזר את השיטות שלפיהן היו מגדלים ענבים בימי בית המקדש השני. אנחנו עושים זאת באותן שיטות עתיקות ממש. אמונתנו ותקוותנו שהיין שלנו יזכה לעלות על שולחן מלכים בגאולה העתידה".


"להריח יין במקום חומר משמר". החל כתחביב

לא מפחד מתחרות

בעל עסק מאחל לעצמו שעסקיו יתפתחו ושלא תהיה לו תחרות, אך לאלול חלומות משלו: "ברגע שנראה עוד יקבים שמתחילים לייצר יין אורגני – נדע שהצלחנו לעשות משהו", הוא אומר. "אין לי כוונה להיות יחיד בשוק, והייתי בהחלט רוצה לראות לפחות עוד חמישה יקבים שילכו בדרכנו. זה יביא עוד בריאות וימנע מחלות".

לצורך המטרה הזאת הוא מוכן לקבל עליו סיכונים כלכליים. "הקהל מעריך את ההשקעה שנועדה לשמור על בריאותו", הוא אומר. "ובתוצאה הסופית, לא צריך להיות אנין טעם גדול כדי להרגיש את היתרון של יין אורגני. במקום להריח חומר משמר, מריחים וטועמים יין מאה אחוז. לחיים!".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)