עם הרב ברוך לבנוני
ראש ישיבת חב"ד טבריה ומשלוחי הרבי לעיר
האם אלוקים רוצה שאשרת אותו כעבד או שאעבוד אותו מתוך אהבה והכרה?
במושגי ימינו, הביטוי 'עבד' הוא כינוי גנאי, ואולם בעבודת הבורא 'עבד' הוא תואר נעלה ביותר. משה רבנו מכונה בתורה 'עבד ה''! בפתיחת ארון הקודש אנו אומרים 'אנא עבדא דקודשא-בריך-הוא' – אני עבדו של הקב"ה.
אכן, אנחנו מצוּוים לאהוב את הקב"ה – "ואהבת את ה' אלוקיך", ועם זה הננו נדרשים לעובדו כעבד המשרת את אדונו – "ועבדתם את ה' אלוקיכם".
אם כן, התשובה לשאלה היא שאלוקים רוצה את שני הדברים גם יחד, גם את העבודה מתוך אהבה והכרה, ובד בבד את ההתמסרות אליו כעבד לאדונו. כי בכל אחד ואחד משניהם יש יתרון מיוחד.
עבודת הבורא מתוך אהבה מבטאת קרבה גדולה. רצונו של הבורא נהפך לרצונו של האדם, והאדם מזדהה עם רצון קונו ומשתוקק למלא אותו במלואו ובהידור. ואולם בעבודה כזאת לא ניכרת התבטלותו של האדם אל הקב"ה, כי בעצם הוא עושה את מה שהוא אוהב ורוצה.
בזה יתרונה של עבודת עבד. חכמינו הגדירו את העבד באמירה "עבדא בהפקירא ניחא ליה" [=נוח לעבד בחיי הפקר]. מדוע בכל-זאת הוא מציית לאדונו וממלא את כל רצונותיו? מפני שהוא מבטל את עצמו, את כל רצונותיו, מאווייו ותשוקותיו, אל האדון, עד שאין לנגד עיניו אלא רצונו של האדון.
כאשר יהודי עובד את ה' בקבלת עול, בהתבטלות, כעבד המשרת את אדונו – בכך הוא מבטא את התמסרותו המוחלטת לקב"ה, מתוך ביטול מוחלט של כל רצון אישי. לכן לצד האהבה נדרשת מאיתנו גם עבודת עבד, והשילוב בין השתיים יוצר שלמות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
