"יבוא יום שתגורש מביתך. תהיה נע ונד, וגם כשתבקש רשות לבשל תפוחי אדמה שאספת מן ההפקר – תסורב ותושלך מן הבית"
"שלמו תחילה את המכס!", נשמע הקול מקצה האולם. "אם תסרבו, לא תהיה כאן חופה!".
האווירה הנעימה של 'קבלת הפנים' בחצר בית הכנסת בליז'נסק נגדעה באחת. החתן הצעיר והמחותנים שלצידו כבר התכוננו לצעוד אל החופה, וברגע אחד הושבתה השמחה.
"תתבייש! איך אתה יכול לעשות זאת לאחיך?!", נשמעו קריאות זועמות לעבר האיש. אך זה התעלם מהמבטים ומהדיבורים ועמד במקומו בשלווה.
אחד המיסים המרושעים שהושתו בעבר על היהודים היה 'מכס הנרות'. על כל נר שהודלק למטרות דתיות – נרות שבת, נר הבדלה, נרות חנוכה, נרות חופה וכדומה – חויב המדליק לשלם מס לממשלה.
המס הזה פגע קשה ביהודים, ובמיוחד במשפחות מעוטות יכולת. הללו נאלצו לשלם כסף שאין להן בעבור הדלקת נרות שבת וכדומה.
את גביית המס הטילו השלטונות על יהודים תאבי בצע, שבעבור שכר גבוה עקבו אחר יהודים שהעזו להדליק נרות בלי לשלם את המס הנדרש. התואר 'ליכט פאכטער' [חוכר מכס הנרות] היה אחד המאוסים בקהילות ישראל.
כאשר פורסם המכרז לגביית המכס בעיירה ליז'נסק, הורה רבי נפתלי, נכדו של רבי אלימלך מליז'נסק, כי שום יהודי לא יקבל את התפקיד, בתקווה שאם לא יימצא מי שיאכוף את המכס, ייפטרו היהודים מהתשלום, ולפחות יקשה הדבר על הרשויות לאכוף אותו.
אבל במהרה התברר כי נמצא מי שהפר את ההוראה. זה היה פלטיאל. ומן הרגע שקיבל את התפקיד, נהפך למשבית שמחות קבוע. כל חופה בליז'נסק וסביבותיה הייתה למוקד של מהומה והתמרמרות, שבסיומה נאלץ כל מחותן לשלשל לידיו סכום נכבד, ובלבד שיוכל להצעיד את בנו ובתו לחופה, מלוּוה בנרות כמנהג ישראל.
כמה חודשים אחר שפלטיאל קיבל את התפקיד עמד רבי נפתלי להכניס את אחד מבניו תחת החופה. קודם החתונה שלח את משמשו לעבור בין בתי התושבים ולהזמינם להשתתף בשמחתו. השמש מילא את תפקידו נאמנה, ולא דילג גם על ביתו של פלטיאל.
"תודה רבה על ההזמנה. לכבוד היא לי", נהם פלטיאל באוזני השמש. "אך מסור לרבך כבר עכשיו, שלא אתן לו להתחיל את החופה בטרם יפרע את מכס הנרות". השמש ההמום חזר לבית הצדיק ומסר את הדברים.
ביום החתונה התמלאה רחבת בית המדרש בליז'נסק חסידים רבים ובני משפחה. בעיצומה של קבלת הפנים הופיע הברנש פלטיאל, והבהיר כי יעצור את החתונה אם לא ישולם המס תחילה.
רבי נפתלי קם מכיסאו והזמין את פלטיאל לחדר צדדי. "מדוע לא נשמעת להוראתי?", שאל. "הלוא הוריתי שאיש לא יקבל את תפקיד המוכס!". פלטיאל לא השיב, ורק חזר על אזהרתו כי לא יאפשר לקיים את החופה בטרם ישולם המס.
רבי נפתלי הגיע למסקנה כי אין טעם לדבר על ליבו של האיש. הוא שלשל לידו את הסכום המלא של המס ואמר לו: "דע, כי יבוא יום שתגורש מביתך. תהיה נע ונד, וגם כשתבקש רשות לבשל תפוחי אדמה שאספת מן ההפקר – תסורב ותושלך מן הבית". פלטיאל התעלם ועזב את החדר שמח וטוב לב על השלל שבכיסו.
לא חלפו ימים רבים ונבואתו של הרבי התגשמה. עסקיו של פלטיאל קרסו, וכעבור זמן קצר פשטו נושיו על ביתו ורוקנו אותו מכל דבר ערך. האיש החל לנדוד בכפרים ובעיירות, ושכח את ימיו הטובים כעשיר גאה. פניו הצטמקו ושיניו הושחרו.
יום אחד באה חבורת קבצנים מורעבת לליז'נסק. מצבו של פלטיאל היה טוב מחבריו כי בתיקו נח אוצר של ממש – כמה תפוחי אדמה, שמצא בשדה נטוש. זה היה יום חורפי, ופלטיאל תר אחר מקום שבו יוכל לבשל לו ארוחה חמה.
במהלך שיטוטיו ברחובות הבחין בבית שדלתו פתוחה. הוא זיהה מייד את הבית: זה ביתו של רבי נפתלי. בלי לחשוב פעמיים נכנס פנימה והתיישב במטבח. "צא מכאן מייד!", קרא לעברו אחד מבני הבית, שזיהה את ה'תכשיט'. "וכי אתה חושב שהמקום הזה הפקר?!".
ברגליים כושלות החל פלטיאל לצאת מהבית. "האם גם מביתו של הרבי מליז'נסק זורקים יהודים ביום קר כזה?", זעק.
זעקתו הגיעה לאוזניו של רבי נפתלי. הוא מיהר לצאת מחדרו ולראות במה מדובר. כשראה את פלטיאל, הזמינו בחמימות להיכנס לחדרו. לאחר שהגיש לו ארוחה חמה הזכיר לו הרבי את העונש שהשית עליו ושהתקיים ברגעים אלה.
"דיי, נענשת מספיק", אמר לו הרבי, "שילמת על מעשיך. כעת קבל עליך שלא לשוב עוד למעשים כאלה, ובעזרת השם תחזור למעמדך הראשון". ואכן, כך אירע.
(על-פי 'דברים ערבים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
