חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1883 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בשלח, י"ב בשבט ה'תשפ"ג, (03/02/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1883 - כל המדורים ברצף
למחוק את צהלות השמחה
יש חדש
'בשלח' ו'שירה' – חיבור הפכים
ירידת המן
לדבר בשבח הארץ
ציפייה לשירה הגדולה
בעקבות הסוס הנמלט
רציתי לשאול
שנה חדשה לאילנות
סקט, נוטעים!

מס' 1883, ערב שבת-קודש פרשת בשלח, י"ב בשבט ה'תשפ"ג (03.02.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

למחוק את צהלות השמחה

צריך לגרום לאויבינו להבין שכל פיגוע שיעשו אצלנו, יגרור מייד פגיעה קשה יותר באינטרסים שלהם ויחזק עוד יותר את אחיזת היהודים בארצנו

המחזה של המוני ערבים רוקדים וצוהלים למשמע הידיעה על הרצח הנתעב של יהודים תמימים בליל שבת – הרתיח את הדם. הלב התפלץ לראות את מחלקי הממתקים, תאבי הדם. זעם אין-אונים מילא אותנו למראה הבעות השמחה והצחוק של ערבים העובדים והלומדים אצלנו, ומתברר שהם תומכי טרור רצחני בכל מובן המילה.

אך התמונות האלה גם לימדו אותנו כמה שקרית היא ההגדרה 'טרור יחידים'. הם לגמרי לא יחידים. הם פועלים בשליחות ציבור שמסית אותם, מגבה אותם, תומך בהם ומשלם למשפחותיהם קצבאות נדיבות על פועלם הנתעב.

לכן העיסוק במפגע היחיד, עם כל חשיבותו, אינו העיקר. המרדף אחר המרצחים, הפגיעה בהם, אטימת בתיהם – אינם נותנים תשובה אמיתית ונחרצת לטרור, כי שטיפת המוח של שנאת ישראל תצמיח עוד ועוד מפגעים.

המשוואה תשתנה

יש דרך אחת ויחידה לבלום את הטרור – לגרום לאוכלוסייה הערבית להתקומם נגדו. ברור שזה לא יקרה מתוך אהבת ישראל. זה יקרה אם נצליח לגרום לציבור הערבי לחוש שהטרור המכוּון נגדנו פוגע בו הרבה יותר. או-אז, אם יקרה פיגוע טרור, הם לא יעלזו ויצהלו, כי יהיה ברור להם שאסון הרבה יותר גדול ינחת עכשיו עליהם.

העיקרון הזה פשוט כל-כך, אבל נמנעים מלפעול על-פיו בשל הרצון להימנע מלקרוא לילד בשמו – מלחמה בין עמים. לכן מתייחסים לטרור כאל עבריינות פלילית, שבה מחפשים את העבריין התורן ומכניסים אותו לכלא. כאן טמונה הטעות הגדולה.

שוו בנפשכם שהתגובה על הפיגוע בליל שבת הייתה החלטת ממשלה להקים עוד שבעה יישובים חדשים או שבע שכונות חדשות בירושלים. מהר מאוד היו חיוכי השמחה נמחקים מפניהם של החוגגים הערבים.

או תגובה בדמות הריסה מיידית של מאות מבנים בלתי-חוקיים שנבנו בידי הערבים. המסר שצעד כזה היה מעביר חד וחלק – עד עכשיו אולי העלמנו עין, אבל כששופכים את דמנו, כל מבנה בלתי-חוקי ייהרס מייד.

אין שום ספק שאם תינקט מדיניות עקבית כזאת, מהר מאוד תשתנה המשוואה מן הקצה אל הקצה. אויבינו יבינו שכל פיגוע שיעשו אצלנו, יגרור מייד פגיעה קשה יותר באינטרסים שלהם ויחזק עוד יותר את אחיזת היהודים בארצנו. סמכו עליהם שכבר ידאגו למנוע פיגועים.

תגובה שהיא נחמה

תגובה כזאת מתבקשת גם בלי קשר להרתעת הטרור. המסורת היהודית מאמינה בתפיסה שההנצחה הראויה של יקירינו היא על-ידי בניין ועשייה של הדברים שהיו יקרים לליבם. כאשר יהודים נרצחים בשל עצם חייהם בארץ ישראל– אין הנצחה ראויה מתנופה חדשה של בנייה בנחלת אבותינו.

זו גם הנחמה האמיתית שאפשר לתת לבני משפחותיהם של הקרבנות, בראותם שדמם של יקיריהם לא נשפך לשווא, ושמתוך השבר והכאב נוצרו חיים חדשים, ו"ילדים משחקים ברחובותיה" של השכונה החדשה או היישוב החדש שקמו על שמם. בממשלה הנוכחית יושבים אנשים שמבינים זאת, והלוואי שינקטו את הצעדים החיוניים האלה.


זו מלחמה עם שונאי ישראל צמאי דם; לא 'טרור יחידים'

  יש חדש

פעילות ט"ו בשבט

בתי חב"ד מקיימים פעילות מיוחדת לרגל ט"ו בשבט. המרכז לעזרי שליחות הפיק מארזי שי מיוחדים, ובהם פירות ומסרים הקשורים לתוכנו של היום, להנחלת משמעותו של ראש השנה לאילנות.

כינוס השלוּחוֹת העולמי

בשבוע הבא ייפתח בע"ה בניו-יורק הכינוס העולמי של השלוּחוֹת – נשות השלוחים מכל קצווי תבל. כשלושת-אלפים שלוחות צפויות לבוא לכינוס, להתחזק יחד ולדון בבעיות המיוחדות שעימן מתמודדת שליחת חב"ד – מחינוך הילדים במקומות נידחים ועד פעילות ציבורית בקרב נשים ובנות. ביום ראשון שלאחר מכן ייערך בניו-ג'רסי אירוע הצדעה מרשים.

סדרת 'פינת ההלכה'

הופיעה סדרה בת שלושה כרכים – 'פינת ההלכה', מתוך יותר משלושים שנות הופעת המדור בעלון 'שיחת השבוע'. שלושת הכרכים מאגדים יותר מאלף וחמש-מאות תשובות בכל תחומי ההלכה, מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג. להזמנות: bit.ly/פינת_ההלכה.

  שלחן שבת

'בשלח' ו'שירה' – חיבור הפכים

שבת זו נקראת בשני שמות: 'בשלח' – שֵם הפרשה, ו'שבת שירה' – על שם שירת הים. השם 'בשלח' קשור עם פרעה ("בשלח פרעה"), שהוא הדמות הירודה ביותר, ואילו השירה מיוחסת לבני ישראל, העומדים במעמד רוחני עליון ביותר, שכן אדם העוסק בהודיה לבורא ובשירה הרי הוא מרומם מכל מגבלותיו.

לפי זה נראה ששני המוטיבים המרכזיים של השבת סותרים זה את זה. איך שירה קדושה של בני ישראל קשורה ל"בשלח פרעה"? ולא רק הקשר ביניהם טעון הסבר, אלא גם העובדה שאזכור פרעה קודם לשירה.

הנשמה אינה צריכה תיקון

ההסבר קשור בביאור שאלה אחרת. ידוע שירידת הנשמה מהעולמות הרוחניים לגוף בשר-ודם גורמת לה ירידה במעמדה הרוחני, המשולה לנפילה "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" [=מגג גבוה לבור עמוק]. ירידה זו לא נועדה לצורך הנשמה עצמה, שכן היא אינה זקוקה לתיקון. הנשמה יורדת לעולם כדי שעל-ידה יזכך האדם את נפשו הבהמית, את גופו הגשמי ואת החלק בעולם הגשמי השייך אליו.

נשאלת השאלה, הלוא הנשמה בהיותה בשמיים שרה שירי הלל לקב"ה, וכתוב ששירת הנשמות גבוהה אף משירת המלאכים. כיצד מוותרים על כך תמורת זיכוך הגוף והנפש הבהמית וכו'? אלא שדווקא על-ידי עבודת הנשמה בעולם מתגלה אור אלוקי נעלה יותר מזה שמאיר בהיכל הנשמות קודם ירידתה לעולם.

הקליפה התהפכה

גם פתיחה פרשתנו, "בשלח פרעה את העם", אמנם עוסקת בפרעה, אבל לא בדמותו אלא בתועלת שגרם לבני ישראל כאשר שילח אותם ממצרים. התורה מלמדת כיצד מה'קליפה' הרעה עצמה נוצר אור של קדושה, בבחינת 'אתהפכא חשוכא לנהורא' – הפיכת החושך לאור (בלשון ספר הזוהר).

עניין זה מרומז גם בשמו של פרעה. פרעה אותיות 'העורף', דבר הרומז להפניית עורף לקב"ה. ובה בעת נאמר בזוהר כי פרעה מייצג אורות אלוקיים גבוהים מאוד שמתפרצים באופן 'פראי' – "אתפריעו כל נהורין". מצב זה של הפיכת הרע לטוב נעלה יותר משירת בני ישראל על שפת הים. השירה באה ממקום שבו הרע התבטל וחדל מלהפריע לקדושה, ואולם "בשלח פרעה" מייצג את הפיכת הרע עצמו לקדושה.

מתוך הירידה תבוא העלייה

ההוראה מזה בעבורנו: יהודי מביט סביבו ורואה את החושך השורר בעולם, שמקורו בגלות המרה, ועושה חשבון שגם הוא שרוי במצב ירוד. אומרים לו: אל תשקע בייאוש, ואל תבוא בטרוניה כלפי הקב"ה. עליך לדעת שעל-ידי הירידה תבוא עלייה גדולה יותר.

הוראה זו תקפה במיוחד כאשר מדובר בעבודה הרוחנית עם הזולת. אין להביט אל חיצוניותו, שעלולה להיראות שלילית. יש לדעת שזו רק העטיפה החיצונית של הנשמה, שהיא הפנימיות. צריך להתמסר למשימה להאיר את הזולת, עד שגם הוא יהיה "נר להאיר". וכאשר מתמידים בעבודה הזו, לבסוף מאירים את חשכת הגלות בבחינת "לילה כיום יאיר", ומתקיים הייעוד "וה' יהיה לך לאור עולם" (ישעיה ס,כ).

(תורת מנחם תשל"ה, פרשת בשלח)

  מן המעיין

ירידת המן

ניסיון השפע

"למען אנסנו הילך בתורתי" (שמות טז,ד). המן היה בבחינת ניסיון לכל אחד ואחד אם הוא באמת חרד לדבר ה'. כי להיות מובטח בפרנסה ברווח, בלי דאגות ולהישאר חרד לדבר ה', זה ניסיון גדול יותר מלהיות עני ולהאמין בה'.

(המגיד ממזריטש)

שמחה שהיא הכנה

"והיה ביום השישי והכינו" (שמות טז,ה). 'והיה' לשון שמחה. השמחה שיש לאדם ביום השישי לקראת בוא השבת – היא גופא הכנת מצווה לשבת.

(חידושי הרי"ם)

תכלית הביטול

"ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות טז,ז). גדול הנאמר במשה ואהרון יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב "ואנוכי עפר ואפר", ואילו במשה ואהרון כתיב "ונחנו מה".

(חולין פט)

כלל עצמו עם העם

מה בין "עפר ואפר" ל"ונחנו מה"? אלא שמשה לא הזכיר את המילה 'אנוכי' וכלל עצמו עם שאר העם – "ונחנו מה".

(הבעש"ט)

ענווה כלפי העם

הגדלות היא בכך שאברהם אמר זאת לקב"ה, ונגדו יתברך אין מציאות לשום אדם. אבל משה ואהרון אמרו "ונחנו מה" לבני ישראל, שהם כאין וכאפס לעומת ישראל, בה בשעה שהיו הגדולים שבישראל; וזה חידוש גדול.

(כתב סופר)

הקלת החטא

"ויאמר משה... בשמוע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו"(שמות טז,יב). למה שינה משה ואמר שבני ישראל מתלוננים על ה', והלוא בפסוק נאמר ''וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון''? יש לומר שבכוונה הסב משה את תלונותיהם לעבר ה', כדי להקל את החטא, שכן עבירות שבין אדם לחברו קשות מעבירות שבין אדם למקום.

(מגנזנו העתיק)

אין לסמוך על הנס

"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת" (שמות טז,לה). במדבר חיו היהודים בג' זכויות: מן – בזכות משה; באר – בזכות מרים; ענני הכבוד – בזכות אהרון. אבל כשבאו לארצם, לארץ נושבת, נרמז להם שלא יסמכו עוד על ניסים אלא שעליהם לחיות בזכות עצמם, מיגיע כפיהם.

(רבי מרדכי-גימפל יפה)

קטנות אמונה או קמצנות

"ויותירו אנשים ממנו עד בוקר" (שמות טז,כ). מתוך אלה שלא שמעו בקול ה' והותירו מן המן היו שעשו כן מפני קטנות האמונה, שלא האמינו כי למחרת יירד מן טרי, והיו שעשו כן מחמת קמצנות. אשר לקטני האמונה – "ויקצוף עליהם משה" והוכיחם, ועל מי שנהגו כך מחמת קמצנות, העונש היה – "וירום תולעים ויבאש", שזה עונשו וסופו של קמצן, שלא תהיה לו שום הנאה מכל מה שהוא צובר.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

לדבר בשבח הארץ

פעם אחת הגיע מכתב מארץ ישראל לאחד מבני ביתו של רבי משה-צבי מסוואראן, ובו סופר על קטטה שאירעה באחד מבתי הכנסת בצפת, בעיצומו של יום הכיפורים, ובמהלכה נותצו ספסלים ואף שִמשות בית הכנסת.

תוכן המכתב נודע לקהל החסידים, וגרם לכולם עוגמת נפש רבה. כעבור כמה ימים נתקבל מכתב שני, וממנו עלה כי המכתב הראשון היה מוגזם ומנופח, וכי כל האירוע לא היה אלא חילופי דברים בין כמה מתפללים ותו לא.

נהרה נשפכה על פני הצדיק, והוא ביקש לספר זאת לחסידיו, אך כולם כבר נסעו לביתם. אמר הצדיק בצער: "כמה גדול כוחו של השטן. כשהגיע המכתב הראשון, שדיבר בגנותה של הארץ, היה כאן עם רב, ואילו כשבא המכתב השני, המסנגר על ארץ ישראל, אין כאן איש!".

  גאולהפדיה

ציפייה לשירה הגדולה

אָז יָשִׁיר. בשירה ששרו משה ובני ישראל אחרי קריעת ים סוף רמוזה השירה שנשיר בזמן הגאולה. כך נאמר בגמרא (סנהדרין צא,ב): "אמר רבי מאיר, מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה''. 'שר' לא נאמר אלא 'ישיר', מכאן לתחיית המתים מן התורה".

מה העניין שכאשר משה רבנו יקום בתחיית המתים, ישיר מחדש את השירה ששר בשעת קריעת ים סוף? מסביר הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם, כרך סג, עמ' 86) שיציאת מצרים היא עניין נצחי, שהרי אפילו בבוא הגאולה יוסיפו להזכיר את יציאת מצרים, כפי שנאמר במשנה (סוף פרק א בברכות) "כל (ימי חייך) – להביא לימות המשיח", שאפילו כאשר יבוא המשיח יוסיפו להזכיר את יציאת מצרים, וממילא יאמר משה רבנו את השירה שאמרו ישראל בעת יציאתם ממצרים.

דבר זה מובן אף בפשטות הכתובים: הלוא יש ציווי (שמות יג,ג) "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם", שיש לזכור את יציאת מצרים; והפירוש הפשוט בזה הוא, שיש לזכור זאת תמיד. ומכיוון שהזכירה של יציאת מצרים היא עניין נצחי, מובן שגם אז יאמר משה את השירה, כפי שאמרהּ בשעת קריעת ים סוף.

הַשִּׁירָה הָעֲשִׂירִית. המדרש אומר (מכילתא שמות טו,א) שהשירה שעם ישראל שר אחרי נס קריעת ים סוף היא הראשונה בסדרה של עשר שירות, והעשירית תהיה בזמן הגאולה. השירה העתידה תהיה שונה משירת מצרים, בכמה הבדלים. האחד: "כל השירות כולן קרואות בלשון נקבה", משום ש"התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד". אבל "התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד, לכך קרואה בלשון זכר", כפי שנאמר (ישעיה מב,י) "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ".

הבדל שני: "אמר להם הקב"ה לישראל: בעולם הזה אמרתם לפניי פעם אחת 'זֶה אֵ-לִי', אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים, שנאמר (ישעיה כה,ט) 'וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ; זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ'" (שמות רבה, סוף פרשה כג).

את המילה 'זה' אפשר לומר רק על דבר גלוי, שניצב מול העיניים. כאשר בני ישראל אמרו "זה א-לי", אחרי קריעת ים סוף, פירוש הדבר שראו אז את הקב"ה כביכול והיו יכולים להראות באצבע ולומר: "זה א-לי". אבל בגאולה העתידה תהיה התגלות כפולה, ולכן נשיר אז פעמיים 'זה'.

ההתגלות האלוקית שעליה אמרו בני ישראל "זה א-לי" הייתה של ניסים. בשעת קריעת ים סוף התגלה בעולם כוחו האין-סופי של הקב"ה, עד ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל", כמאמר חז"ל. אבל זו התגלות שהעולם איננו בשל לקבלהּ. לכן כשחולפת ועוברת אותה התגלות, העולם נשאר במצבו הנחות.

אך יש סוג שני של התגלות: גילוי האמת הפנימית של העולם עצמו. הקב"ה מגלה כי חוקי הטבע עצמם, ואף הגשמיות של העולם, הם בעצם אלוקות. ההתגלות הזאת, תהיה בגאולה העתידה. לכן בשירה שתיאמר לעתיד לבוא ייאמר פעמיים "זה" – כנגד שתי ההתגלויות האלוקיות שיתרחשו אז – גילוי האלוקות שמעל לעולם וגילוי האלוקות שבתוך העולם עצמו.

  מעשה שהיה

בעקבות הסוס הנמלט

האישה יצאה מייד למושבה והתחננה בבכי לפני בעלה שיחוס על משפחתו ויתפנה לקבלת טיפול רפואי, אך הוא סירב. "אם גם אני אעזוב את המושבה, זה יהיה חורבנה הגמור. אינני יכול לתת יד לכך!", טען

חולה וקודח מחום יצא החולה לירושלים, רכוב על סוסו. הדרך הארוכה, תחת השמש הקופחת, החמירה את מצבו. חומו עלה עוד וכוחותיו כלו. הוא צנח מהסוס והתמוטט על הארץ בלב השממה, סמוך לרמלה. אם מישהו לא יבוא מייד לעזרתו, זה יהיה סופו.

ר' יואל-משה סלומון עמד בראש קבוצת יהודים יראי-שמיים, תושבי ירושלים העתיקה, שבליבם בערה אהבת הארץ. הם ניסו לרכוש קרקעות הראויות להתיישבות יהודית בארץ ישראל.

בקיץ תרל"ח (1878) יצאו עם סלומון בן ה-40 כמה מידידיו – דוד גוטמן, יהושע שטמפפר, זרח ברנט ועוד כמה יהודים שנענו לקריאתו. הם שמו את פעמיהם לקרקעותיו של ערבי נוצרי, טיאן שמו.

כשהגיעו לאדמות, הסמוכות לכפר אמלבס, נפלה רוחם של חברי הקבוצה. מראה פניהם הצהובות של התושבים זעזע אותם. גופם היה כחוש ומעיניהם ניבטו חולי וכאב.

התברר שמי נחל הירקון הפכו למקור מחלות. רועי צאן השליכו לתוכו נבלות. הביצות הגדולות שרצו יתושים שהפיצו את מחלת הקדחת. חברי הקבוצה החליטו שהאדמות האלה אינן ראויות להתיישבות.

בתוך כך נודע לסלומון על אדמות הרחוקות ממי הירקון המזוהמים, השייכות לאדם ושמו קסר. סלומון וגוטמן חברו פנו אל הד"ר מזארקי, רופא יווני מפורסם, שיחקור בעבורם את האזור.

כשבאו למקום סלומון, גוטמן, שטמפפר, ברנט והרופא – חשכו עיניהם. מראה התושבים היה זהה למראה שראו בחלקותיו של טיאן. ד"ר מזארקי טיפס על גבעה והחל לסקור את האזור. הוא שם לב שציפורים אינן נראות בשטח, וזה היה בעבורו סימן מבשר רעות.

מסקנתו הייתה נחרצת: "המקום אינו ראוי למגורי אדם". גוטמן הרגיש שהעולם חשך בעדו. הוא הביט בחברו סלומון, שהרכין ראשו בשתיקה. גם גוטמן כבש פניו בקרקע.

הדממה נמשכה כמה רגעים, ואז פלט סלומון בשקט: "ובכל-זאת...". "ננסה!", קרא שטמפפר בקול נרגש.

גוטמן נפל על צווארי חבריו ופרץ בבכי נרגש, וכל החברים פרצו גם הם בבכי. "למרות הכול ננסה, ובעזרת ה' נצליח!", הכריזו בביטחון.

בערב ראש חודש אב נחתם החוזה. "בחודש אב חרב בית המקדש וגלינו מארצנו", אמר סלומון לחבריו, לאחר חתימת העסקה, "והנה אנו זוכים וימי החורבן נהפכים לימים של בניין. בזאת נפתח לעמנו פתח של תקווה, ולכן נקרא לנחלתנו החדשה פתח תקווה".

לאחר רכישת הקרקעות התמסר סלומון בכל נפשו לפיתוח המושבה החדשה. בשנת תר"מ (1880) פרצה במקום קדחת קטלנית והפילה חללים רבים. המתיישבים חששו, ורובם נמלטו מהמקום, מקצתם ליפו והאחרים לירושלים.

רק מתי מספר, מהמסורים והנאמנים ביותר, נותרו במושבה, ובהם סלומון. ואולם מחלת הקדחת לא פסחה גם עליו, והוא נפל למשכב. חיים נבלר, חברו של סלומון, שעמד לצידו כל העת, עקב בדאגה אחר מצבו המידרדר של חברו.

"אנא, סע לירושלים לקבל טיפול רפואי", התחנן, ללא הועיל. כשראה כי חברו עיקש בדעתו, עדכן את חנה-פרומה, זוגתו של סלומון, שעזבה גם היא לירושלים, במצבו הקשה של בעלה.

האישה יצאה מייד למושבה והתחננה בבכי לפני בעלה שיחוס על משפחתו ויתפנה לקבלת טיפול רפואי, אך הוא סירב. "אם גם אני אעזוב את המושבה, זה יהיה חורבנה הגמור. אינני יכול לתת יד לכך!", טען.

זוגתו שבה לירושלים במפח נפש ושלחה אל בעלה את חברו הטוב, יוסף ריבלין. הוא הבהיר לסלומון כי יעדכן את הרב שמואל סלנט במצבו, והרב יגזור עליו לעלות מייד לירושלים. כששמע סלומון את דבריו התרכך, עלה על סוסו ויצא לירושלים, אך ליד רמלה התמוטט ושכב על הארץ חסר אונים.

באותן שעות עשה מרדכי הויזדורף, אחד מצעירי פתח-תקווה, את דרכו לביתו. את הסוס שעליו רכב שכר מתושב רמלה. באמצע הדרך פתח לפתע הסוס בריצה מהירה לכיוון רמלה. מרדכי החל לרוץ אחריו.

בעודו רץ מצא פתאום את סלומון מוטל חצי מעולף על הארץ, וסוסו לצידו. "מה אירע לך?", שאל בדאגה. סלומון לא הצליח להוציא הגה מפיו. מרדכי יצא לרמלה, שכר עגלה ולקח את סלומון לירושלים.

שלושה שבועות היה סלומון שרוי בסכנת חיים, עד שבחסדי ה' הבריא. בעודו מתאושש, רכש אדמות והתחיל לבסס את המושבה יהוד, בעבור פליטי פתח תקווה. הוא עצמו עבר אליה עם משפחתו והתגורר בה שבע שנים. לאחר שהוטב מצב הבריאות בפתח תקווה חזר סלומון למושבה, וזו נהפכה לימים לעיר ואם בישראל.

(על-פי 'ר' יואל משה סלומון, פועלו ותולדותיו')

  רציתי לשאול

עם הרב לייב לייבמן

מומחה לתורת הניגון ומחבר ספרים על הנגינה

האם כל מוזיקה מתאימה לבית הכנסת ולשולחן השבת והחג או שיש מוזיקה שלילית במהותה?

רבים נוטים לחשוב שמוזיקה היא דבר ניטרלי ועניין של טעם אישי. זו תפיסה שגויה ביסודה. אכן, יש עניין של סגנונות מוזיקליים, כמו מוזיקה מזרחית ואשכנזית וכדומה, אך המוזיקה בכללה היא שפה שמעבירה תכנים. כשם שמילים יכולות להעביר מסר חיובי או שלילי, כך המוזיקה.

כל תעשיית המוזיקה, ובפרט בימינו, מבוססת על העובדה שהמוזיקה משפיעה על התודעה ומעוררת בנו רגשות. למשל, בסרטים משתמשים במוזיקה שמייצרת רגש של מתח. בפרסומות משתמשים במוזיקה מניפולטיבית.

יש מוזיקה שמעוררת בנו רגשות של שמחה, ולעומתה מוזיקה שמעוררת רגשות של פריקת עול. יש מוזיקה שמעוררת געגועים וכמיהה לרוחניות, ויש מוזיקה שמעוררת רגשות של ייאוש ודיכאון.

אפילו בטכניקה של המוזיקה יש סוגים שונים. יש מוזיקה המבוססת על הרמוניה, והיא מעוררת בנו רגשות של אחדות ותיאום, לעומת מוזיקה שנקראת אנהמורניה, שמתאפיינת בדיסוננס וצרימה. זו שפה מוזיקלית המשדרת אקראיות והפך האחדות.

במובן זה אין כל-כך משמעות למילים המולבשות על המוזיקה, אלא העיקר הוא התוכן של המוזיקה עצמה. מוזיקולוג מומחה יוכל לחשוף ולהסביר את התוכן של מוזיקה כלשהי.

מוזיקה חסידית מקורית, ובמיוחד ניגוני חב"ד, מבטאים רגשות קדושים של אהבת ה', שמחה, ערגה לקדושה וכדומה, ואלה משפיעים השפעה חיובית על הנפש. לעומת זה, מוזיקה בעלת תוכן שלילי גורמת לאדם השפעה שלילית.

לכן מובא בפוסקים שלא להשמיע מוזיקה שלילית אפילו לתינוק בן יומו, מפני שהיא משפיעה עליו לרעה, אף-על-פי שאין הוא מבין את המילים; ולהפך, להשמיע לו מוזיקה של קודש.

  פינת ההלכה ומנהג

שנה חדשה לאילנות

שאלה: מה משמעותו ההלכתית של 'ראש השנה לאילנות'?

תשובה: יש בתורה מצוות הקשורות בפירות האילנות, והן משתנות על-פי השנים. לעניין זה מונים את השנה מט"ו בשבט, שבו מסתיימת השנה הקודמת ומתחילה שנה חדשה.

עד ט"ו בשבט כבר ירדו בדרך כלל רוב גשמי השנה, ועלה שרף חדש באילנות. לכן כל חנטת פרי שהעץ מוציא מכאן ואילך – שייכת לשנה החדשה.

פירות ארץ ישראל חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות. מצווה זו כוללת הפרשת 'תרומה גדולה' (לכוהן), 'מעשר ראשון' (ללוי) וממנו 'תרומת מעשר' (לכוהן). נוסף על כך יש להפריש עוד מעשר, שייעודו משתנה לפי השנים: בשנים א,ב,ד,ה למחזור שנות השמיטה – 'מעשר שני', ואילו בשנים ג,ו לשמיטה – 'מעשר עני' (יבול שנת השמיטה עצמה פטור ממעשרות).

השנה שמתחילה עכשיו בט"ו בשבט היא שנת 'מעשר שני' (שנה א לשמיטה), ולכן הפירות שיחנטו מכאן ואילך חייבים בהפרשת מעשר זה.

ט"ו בשבט קובע גם לגבי עץ שעברו עליו שלוש שנות 'ערלה'. הפירות שחנטו מט"ו בשבט של השנה הרביעית – אינם 'ערלה'.

מנהג ישראל שלא לומר 'תחנון' ביום זה. יש הלובשים בגדי חג, ובין הספרדים יש הנוהגים לומר ליקוטים מהתנ"ך ומהזוהר וכו', ברוח הפסוק "כי האדם עץ השדה".

מקורות: רמב"ם הל' מעשר פ"ט ה"ב. שו"ע או"ח סי' קלא ס"ו. מג"א ופר"ח שם. השלמה לשו"ע אדה"ז שם (נדפס בסוף ח"א קעט,א) ס"ח. יו"ד סי' רצד ס"ד. סי' שלא סעיפים יז, נט, קכה. ליקוטי מהרי"ח ח"ג קטו, ב. ספר 'פרי עץ הדר' (תיקון לט"ו בשבט).

  חיים יהודיים

סקט, נוטעים!

"לא הבנתי איך אדמה מדברית צחיחה אמורה להצמיח ענבי יין. הפלא קרה, וכעבור זמן הוזמנתי לחזות במו עיניי בכרמים היפהפיים שצמחו שם"

שיחת הטלפון הזאת טלטלה את חייו של שמואל סקט. זו הייתה קריאת מצוקה של תושב יצהר. "הערבים מתקרבים ליישוב שלנו מיום ליום", אמר האיש. "הדרך היחידה לבלום את ההתקרבות הזאת היא נטיעת כרם שיחצוץ בינינו ובינם. החלטנו לנטוע ארבעת-אלפים עצי גפן". "נו, ומה צריך בעבור זה?", שאל סקט, שבאותם ימים היה עסוק בביסוס הישיבה בשכם.

"חסר לנו רק דבר אחד – כסף", אמר לו תושב יצהר. הקריאה עוררה את סקט. "הסכום לא היה גדול במיוחד", הוא נזכר. "התקשרתי לכמה ידידים ומכרים בחו"ל, והצלחתי לארגן את התרומה המדוברת. השגתי את המטרה וחשבתי שאני יכול לעשות וי על המצווה החשובה הזאת".

חברים שאלו: "מה איתנו?"

סקט (61), תושב הרצליה, נולד וגדל בארה"ב. בהיותו בן 29 עלה לארץ. "כל חיי גדלתי על ההכרה שהמהות שלנו היא ארץ ישראל, עם ישראל ועל-פי תורת ישראל", הוא מספר. "התגוררתי בשומרון שבע-עשרה שנה, וחשתי את החיבור הפיזי לאדמת ארץ הקודש. שם גם הכרתי לעומק את החבר'ה הטובים, חלוצי ההתיישבויות. הבנתי שאקדיש את חיי לארץ ישראל".

כמה שעות אחרי שסידר לתושבי יצהר את שתילי הגפן, קיבל שיחת טלפון מתושב אלון מורה. "מה איתנו?", שאל. סקט נרתם שוב, מתוך התלהבות, וגייס בעבורם את המשאבים הכלכליים. בתוך כמה ימים קיבל עוד ועוד שיחות טלפון: "חברים מכל מיני יישובים ביהודה ושומרון ביקשו שאדאג גם להם. הבנתי את החשיבות הגדולה של האחיזה בקרקע, באמצעות נטיעת עצי הפרי".


שדכן של עצי פרי. סקט בנטיעה

לא רק הייטק

סקט רתם לרעיון קבוצת ידידים, רובם מהיכרותו בחו"ל, ומיסד את פעילותו במסגרת 'קרן עם ישראל חי'. במהלך חצי היובל שחלף סייע לנטיעת יותר מחצי מיליון עצי פרי בארץ: בגולן, בבקעת הירדן, בנגב, בגבול מצרים וכמובן בשומרון.

"קיבלתי פעם אחת פנייה מיישוב בנגב, שבו התמודדו עם ניסיונות השתלטות על קרקעות", מספר סקט. "ביישוב רצו לנטוע חמשת-אלפים עצי גפן, אבל לא הבנתי איך אדמה מדברית צחיחה אמורה להצמיח ענבים ליין. הפלא קרה, וכעבור זמן הוזמנתי לחזות במו עיניי בכרמים היפהפיים שצמחו שם, לטעום מהענבים המתוקים וגם לשתות מהיין האיכותי. בעיניי ראיתי את התממשות ברכתו של הקב"ה".

סקט נזכר בעוד סיפור: "יש יהודים יקרים באחד היישובים שמגדלים רימונים, דור שלישי של חקלאים. הם סבלו מחרם אירופי על תוצרתם. כשהגשתי להם סיוע, אחד החקלאים שם פרץ בבכי. הוא אמר לי: 'אף אחד לא מתייחס אלינו. כולם רוצים להשקיע בהייטק. למי בכלל אכפת מחקלאות?'. דבריו המרגשים נחרתו בליבי והמחישו לי עד כמה קריטי שנשנה את הגישה לחקלאות בארץ".

הזדמנות למעשה משמעותי

הוא רואה ערך גדול בסיוע לפרנסת החקלאים. "הצלחנו לבסס את פרנסתם של כמאה משפחות חקלאים", הוא מספר בטון נלהב. "אנחנו גם מקפידים לעבוד עם חקלאים שמקפידים על קיום המצוות התלויות בארץ – תרומות ומעשרות, שמיטה, ושמירה על השבת".

אתר שהקים נהפך ללהיט בקרב יהודים בחו"ל. באתר יכול כל אחד לתמוך בחקלאות בארץ על-ידי 'רכישת' עץ אחד או יותר. "מפעים לראות יהודי ממקסיקו קונה עץ, או יהודי משיקגו הקונה חמישה עצים. כך יהודי התפוצות נעשים שותפים בבניין הארץ", הוא אומר בסיפוק. "ט"ו בשבט מדגיש את המצוות התלויות בארץ, וזו ההזדמנות של כולנו לעשות דבר משמעותי ביישוב הארץ ובהגברת האחיזה בה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)