שאלה: האם יש לפדות בן בכור לאם יהודייה ולאב לא-יהודי? ומי שהוריו אינם בחיים ואינו יודע אם נפדה, האם עליו לפדות את עצמו?
תשובה: הנולד בכור לאימו הישראלית [=שאביה הוא מכל שבטי ישראל. על בת שבט לוי ראה להלן], אף שאביו גוי, חייב בפדיון, שהרי זה תלוי באם ולא באב, שנאמר (שמות יג,ב): "פטר כל רחם בבני ישראל". אך מכיוון שאין האב חייב לפדותו, כי אינו יהודי, חייב הבן לפדות את עצמו כשיגדל ויגיע לגיל מצוות. אם האֵם לווייה, הבן פטור מפדיון. אבל בן הכוהנת מגוי חייב בפדיון, שהרי האם התחללה מן הכהונה בנישואיה לגוי (אבל אישה לווייה איננה מתחללת בכך).
גיורת שנתגיירה כשהיא מעוברת, וילדה בכור – הבן חייב בפדיון, שאף שהורתו הייתה שלא בקדושה, הרי בשעת לידה הוא פטר רחם של ישראל. ויפדה את עצמו כשיגדל. אבל אביו הגוי אינו מצוּוה עליו לפדותו (וגם אם יתגייר, דינו ככל אדם זר, שיש חילוקי דעות אם הפדייה שלו תקפה אפילו בדיעבד, ואינו רשאי לברך על הפדיון).
גר שנתגייר, והוא בכור לאימו הנוכרית, אינו חייב בפדיון – שלא פתח רחם של ישראל.
בכל מקרה, האישה אינה חייבת לפדות את בנה, ואפילו אם מת האב, או שאין לו ממון לפדות, או שהאב גוי.
באשר למי שאינו יודע אם נפדה – בשולחן ערוך נפסק: "מי שהוא ספק אם הוא חייב בפדיון – פטור, שהמוציא מחברו – עליו הראיה". ויש שכתבו (לפחות בספקות מסוימים) שראוי לפדותו אצל כוהן ב'מתנה על-מנת להחזיר' ובלי ברכה.
מקורות: חולין קלד,א-ב. שו"ע יו"ד סי' שה סי"ג, י"ח-כא. פדיון הבן כהלכתו פ"א ס"ח, סכ"א-כג, פ"ג ס"ב-ה,יז,כב, פ"ד ס"א ואילך, ובפרט סי"ז וי"ט. וראה בהערות 12, 39, 40. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
