"לקחנו תה וסופגנייה לדרך חזרה, ופתאום אור אמרה: 'לא התפללנו על אחותו של משה'. אחותו כבר בת 49, ועברה דרך ייסורים קשה מאוד בתקווה לזכות בפרי בטן"
נר שמיני של חנוכה, לפני שנה. השעה 11 בלילה. בקור הניו-יורקי עומדת אישה בפתח בית מלון במנהטן ומנסה להשיג מונית. "אני חייבת לנסוע עכשיו ל'ציון' של הרבי מליובאוויטש, ויהי מה!", היא אומרת לעצמה.
זה סיפורה של טלי (רביטל) גולד, בעלת משרד תיווך בגבעת שמואל.
"נולדתי בבית מסורתי, אבל לא שמרנו מצוות בקפדנות", היא מספרת. "לפני ארבע-עשרה שנה חזרתי בתשובה והתחלתי לשמור מצוות. בעלי לא כל-כך אהב את הכיוון שאליו פניתי, ועל רקע זה נוצרו בינינו מתחים. הלכנו ל'התקשרות זוגית', ושם לימדו אותנו שאפשר לקיים משפחה בריאה גם כשיש פערים בין בני הזוג, וכך אנו חיים ב"ה יחד.
"בשנה שעברה חגגנו בר-מצווה לבננו הצעיר, אוֹרי. לרגל האירוע נסעה כל המשפחה לארצות-הברית, עם עוד שלוש משפחות של חברים שלנו. היינו במיאמי ובעוד מקומות, ובימים האחרונים היינו בניו-יורק. הטיסה בחזרה הייתה ביום השמיני של חנוכה.
"לאורך כל המסע אני חושבת לעצמי שאני חייבת לבקר ב'ציון' של הרבי. מה שדחף אותי לזה היה חלום שחלמתי כמה חודשים קודם לכן, ובו ראיתי את עצמי ב'ציון', וגם ראיתי את המקום שמניחים בו את הפתקים, אף-על-פי שמעולם לא הייתי שם.
"בכל מקום שבו טיילנו ראינו את הפעילות של חב"ד בחנוכה. חנוכיות גדולות במרכזי הערים, ופעילים שמחלקים סופגניות. כל זה הזכיר לי שוב ושוב שאני חייבת לבקר ב'ציון'.
"אבל תכנית המסע הייתה עמוסה, וכך העניין הזה נדחה מיום ליום. גם במנהטן ראינו כל הזמן את החב"דניקים עם הפעילות של חנוכה. ניגשתי לאחד הבחורים ושאלתי איך מגיעים ל'ציון'. הוא ניסה להסביר לי את מסלול הנסיעה בתחבורה הציבורית, אבל פחדתי להסתבך. הבחור רשם לי את הכתובת על פתק ואמר שכל נהג מונית יוכל להסיע אותי לשם.
"וכך אני עומדת בלילה שלפני הטיסה, בנר שמיני של חנוכה, בפתח המלון במנהטן ומנסה למצוא מונית לנסיעה ל'ציון'.
"ניגשתי למונית אחת, למונית שנייה, למונית שלישית. הנהג של המונית השלישית אמר שהוא מוכן להסיע אותי, להמתין לי חצי שעה ולהחזיר אותי למלון.
"באותה שעה משה מיכאלי, בעלה של חברתי, אור, שהיו איתנו במסע, יצא החוצה לעשן. כשראה אותי פונה כסהרורית למונית אחר מונית, שאל אותי מה קרה. סיפרתי לו שאני רוצה מאוד לנסוע ל'ציון' של הרבי ואני בודקת כמה זמן זה ייקח, כי השעה כבר מאוחרת מאוד.
"הוא אמר לי: 'השתגעת?! את לא נוסעת לבד בשעה כזאת. אשתי ואני נלווה אותך'. עליתי לחדר, עדכנתי את בעלי שאני נוסעת ל'ציון' של הרבי במונית, ושחברתי אור ובעלה משה מלווים אותי.
"כך נסענו באישון לילה ל'ציון' של הרבי. בדרך אמרתי למשה: 'מה שעשית יעמוד לזכותך ותקבל את כל הברכות'. משה משך בכתפיו והודיע שהוא לא מאמין בדברים האלה, אבל הוא ממילא צריך לעשן, אז לא אכפת לו ללוות אותנו, והוא יחכה בחוץ ויעשן.
"נכנסנו בהתרגשות עצומה ל'ציון'. קראנו פרקי תהילים וביקשנו את כל משאלות ליבנו. כשיצאנו היו שם חב"דניקים שחילקו סופגניות, דלקה שם חנוכייה, והאווירה הייתה מרגשת מאוד.
"לקחנו תה וסופגנייה לדרך חזרה, ופתאום אור אמרה: 'לא התפללנו על אחותו של משה'. אחותו כבר בת 49, ועברה דרך ייסורים קשה מאוד בתקווה לזכות בפרי בטן, אבל למרבה הצער כל הניסיונות הסתיימו במפח נפש.
"אמרתי לה: 'המונית תחכה. ניכנס שוב ונתפלל עליה'.
"חזרנו פנימה, וישבנו לכתוב פתק בעבור אחותו של משה. בעוד אנחנו כותבות, משה התקשר ואמר שנהג המונית כבר עצבני. אמרתי לחברתי לומר לו שנוסיף לנהג תשלום על ההמתנה הנוספת ושאנחנו צריכות עוד זמן.
"נכנסנו שוב, קראנו עוד פרקי תהילים והתפללנו על אחותו של משה.
"למחרת חזרנו לארץ שבעי חוויות מהמסע, והסיפור נשכח מזיכרוני.
"ביום השמיני של חנוכה השנה ישבתי כל הבוקר במשרד בפגישה ארוכה, ולא פתחתי את ההודעות שקיבלתי. בשעה 1:30 אחר-הצהריים קיבלתי טלפון ממשה: 'מגיע לנו מזל טוב ענק! אחותי ילדה הבוקר בת'. התברר שכבר בבוקר שלח לי את התמונה של התינוקת, ואני לא הספקתי לפתוח ולראות.
"הבטתי בתמונתה של הפעוטה שיצאה זה עתה לאוויר העולם, ואין מילים שיוכלו לתאר את הצמרמורת שאחזה בי באותו רגע. התחלתי לבכות מרוב התרגשות.
"ופתאום אני קולטת שזה אותו יום ממש, 'זאת חנוכה', שבו עמדנו לפני שנה ב'ציון' והתפללנו. התחלתי לרעוד. שנה בדיוק מאותה תפילה בליל 'זאת חנוכה', ב'ציונו' של הרבי מלובאוויטש, תפילתנו נענתה!".
(תודה לציפי בר ששלחה את הסיפור ולטלי גולד שהשלימה עוד פרטים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
