סבי פנה אל מיטתו של אבי, שהיה אז בן שמונה בלבד, והעירו משנתו. בחסות החשיכה יצאו אל בית העלמין, והחלו בחפירת הקבר והוצאת הארון
שיחת הטלפון שקיבל קובי סגל הפתיעה אותו מאוד. זה היה בוקר קשה, שבו אביו, ר' פינחס סגל, החזיר את נשמתו ליוצרו, והוא בן 85 שנה.
ר' פינחס התגורר בבני-ברק, אבל בימיו האחרונים אושפז במרכז הרפואי הדסה בירושלים, ושם נפטר בכ"ה בשבט תשע"ג. "הייתי שבור ומבולבל", מספר עורך הדין וההיסטוריון יעקב סגל, תושב מיתר שבדרום. "מעולם לא חוויתי אֵבֶל על בן משפחה קרוב, ולא כל-כך ידעתי מה לעשות. עם זה, חשבתי שהואיל ואבי נפטר בירושלים, אולי כדאי שייקבר בעיר הקודש".
סגל פנה אל גיסו, שיש לו יותר ניסיון במצבים כאלה. "אנא בדוק היכן אפשר למצוא מקום קבורה בירושלים". בשל מצוקת מקומות לקבורת קרקע בירושלים קשה מאוד להשיג מקום קבורה אלא בתשלום גבוה.
הגיס פנה אל 'חברה קדישא' השייכת לעדת חסידים, מאחר שהנפטר בא ממשפחה של חסידי גור. אמנם הוא לא היה בעל חזות חיצונית של חסיד גור, אבל היה לו קשר עמוק לחסידות זו. עם עלייתו לארץ, אחרי ששרד את מחנות ההשמדה בשואה, נסע קודם כול לאדמו"ר 'אמרי אמת' מגור.
"כיצד נוכל לדעת שאכן הנפטר קשור לחסידות גור?", נשאל הגיס. סגל ביקש מגיסו למסור כי הגבאי בבית הכנסת הגוראי שבו התפלל אביו יוכל לאשר זאת.
חלפו שתי דקות וסגל קיבל שיחת טלפון. מעברו השני של הקו היה איש ה'חברה קדישא'. "אנחנו נקבור את אביך בירושלים, בלי שתצטרכו לשלם אפילו פרוטה אחת", הדהים את סגל. "רק תבחרו, הר הזיתים או הר המנוחות". האיש אף הציע לשמור עוד קבר לצד האב, בעבור רעייתו, לאחר מאה ועשרים שנותיה, במחיר סביר לגמרי.
סגל הנרגש הודה לאיש מקרב לב. ואכן, כפי שהובטח כך היה. ההלוויה נערכה בירושלים, על-פי כל המנהגים המקובלים, והאב נטמן בהר המנוחות.
"רק במהלך ימי השבעה תפסתי פתאום שהעובדה שאבי נטמן בחלקת קרקע בלי תשלום אינה טבעית כלל", מספר סגל. "התחלתי לתהות לפשר הדבר, ואז נזכרתי בסיפור שאבי סיפר לנו.
"אבי נולד בעיר ויילון שבפולין. בעיר התגוררה קהילה יהודית מפוארת, בת כעשרת-אלפים נפש. סבי, ר' יעקב סגל (שאני קרוי על שמו), היה דמות ידועה בעיר. הוא שימש גבאי בית הכנסת ואף התנדב ב'חברה קדישא' המקומית.
"הסיפור אירע בשנת תרצ"ו (1936). אחד מדייני העיר היה הרב חיים סרבניק. הוא היה יהודי נשוא פנים ודמות נערצת. באותם ימים השתוללו באזור מגיפות. הדיין חלה, וכאשר מצבו החמיר, הועבר למרכז רפואי בקרקוב. אך למרבה הצער מצבו הידרדר והוא נפטר.
"בשל המגיפות אסר החוק הפולני להעביר מתים מעיר לעיר. הנוהל קבע שיש לקבור את הנפטר במקום שבו נפטר ובאותו יום. לא הועילו הפצרות בני המשפחה ופניות בני הקהילה. הרב סרבניק נקבר בבית העלמין העירוני של קרקוב, והשלטונות אפילו לא התירו לעשות לו 'טהרה'. הקבורה נערכה בלי מניין ואמירת קדיש, והנפטר נטמן בארון ברזל אטום, בניסיון למנוע את הפצת המחלה. כך האמינו באותם ימים.
"היהודים בעיר ויילון זעמו, ותבעו להעביר את הנפטר לעיר מגוריו. לאחר מאמצי שתדלנות רבים ניתנה הסכמה, בתנאי שהנפטר יונח בארון עץ שיוקף בארון פח, שאותו יקיפו בארון עץ, כדי לשוות לו מראה מכובד. כך נערכה ההלוויה בוויילון, בליווי כוח משטרה גדול, שעקב אחר מסע ההלוויה עד בית העלמין.
"כשבועיים לאחר ההלוויה נשמעו דפיקות על דלת ביתו של סבי. 'מי שם?', שאלה סבתי. 'יענקל בלאכנר ויענקל גלר', נשמע קול מבעד לדלת. השניים נכנסו פנימה והציגו לפני סבי את תכניתם הנועזת. סבי נענה ופנה אל מיטתו של אבי, שהיה אז בן שמונה בלבד, והעירו משנתו.
"בחסות החשיכה יצאה הקבוצה אל בית העלמין היהודי. במקום המתינו להם עוד כמה יהודים ויחד החלו בחפירת הקבר והוצאת הארון.
"סבי, שהיה מאנשי ה'חברה קדישא', סייע בעריכת הטהרה, שהייתה קשה מאוד לביצוע, מאחר שזה כבר היה כעבור יותר משבועיים מהפטירה. אבי עמד לצידו וסייע לו במלאכה, על אף הקושי הגדול.
"בתוך כך עמלו כמה אנשים על בניית ארון קבורה חדש. אחרי שעות של עבודה באישון לילה הונח הנפטר בארון העץ ונטמן שוב באדמה.
"אבי סיפר כי המראות הקשים והריח הנורא לא הרפו מכל העוסקים במלאכה. כשבוע לאחר אותו לילה לא הצליח סבי להכניס דבר מאכל לפיו. כל דבר שניסה לאכול – הקיא".
ומסיים עו"ד סגל:
"אבי סיפר לנו את המעשה בפשטות גמורה. הוא לא חש שסבי והוא עשו מעשה יוצא דופן. בימי השבעה חשבתי לעצמי שכאשר ילד בן שמונה עושה מעשה נאצל כל-כך, הוא זוכה לשכר משמיים מידה כנגד מידה, כמאמר הגמרא (כתובות עב,ב). כך זכה אבי להיקבר בהר המנוחות בירושלים בלי עלות". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
