חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1879 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויחי, י"ג בטבת ה'תשפ"ג, (06/01/2023)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1879 - כל המדורים ברצף
המשימה: שיקום הדמוקרטיה
חדש על המדף
החמור והחומר בשירות הקדושה
יהודה
החברים התרעמו
הסוד הנעלם
מבצע לילי של ילד בן שמונה
רציתי לשאול
קבורה יהודית
המתנדבים שמושיטים 'ידיים'

מס' 1879, ערב שבת-קודש פרשת ויחי, י"ג בטבת ה'תשפ"ג (06.01.2023)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

המשימה: שיקום הדמוקרטיה

הממשלה החדשה צריכה לשקם את הריסות הדמוקרטיה, כי המציאות שנוצרה כאן היא אובדן הדמוקרטיה

מאז הבחירות שמענו אין-ספור פעמים כי 'הדמוקרטיה בסכנה', וכי המדיניות של הממשלה החדשה היא 'איום על הדמוקרטיה'. זה חלק משפת השקר שבה הופכים אור לחושך וחושך לאור. האמת הפוכה לגמרי – הממשלה החדשה צריכה לשקם את הריסות הדמוקרטיה, כי המציאות שנוצרה כאן היא אובדן הדמוקרטיה.

שלושה גורמים מרכזיים רוקנו את הדמוקרטיה הישראלית מתוכן, והפכו אותה לחסרת משמעות: תרבות השקר של הפוליטיקאים, התקשורת המגויסת, והאקטיביזם השיפוטי של בג"ץ.

נאמנות להתחייבויות

מהי בעצם המהות של בחירות? מול העם מתייצבים מועמדים המבקשים מהציבור לייפות את כוחם לפעול בשמו. הבוחר רוצה לקדם מדיניות מסוימת, ולכן הוא בוחר באנשים שמתחייבים ליישם מדיניות זו.

אבל איזה ערך יש לבחירות אם מועמדים מקבלים את המנדט ועושים בדיוק את ההפך ממה שהתחייבו? וכי היינו מקבלים התנהגות כזאת בתחום אחר? האם היינו חוזרים לבית עסק שבו הובטח לנו מוצר אחד ובמקומו קיבלנו מוצר אחר? האם לא היינו תובעים למשפט עורך דין שקיבל מאיתנו ייפוי כוח לעשות פעולה שביקשנו והתברר לנו שעשה את ההפך?

התרגלנו למציאות מעוּותת זו, במקום לראות בה הרס טוטלי של ליבת הדמוקרטיה. אם אין לנבחרים מחויבות להבטחותיהם, אין באמת לאזרח שום יכולת להשפיע על התנהלות המדינה. במצב כזה, מה הטעם בבחירות?

הגורם השני הוא התקשורת. אכן, עיתונות חופשית היא מיסודות הדמוקרטיה. זה הכלי המאפשר לציבור לבחון את מעשי נציגיו, ועל-פי זה להחליט במי לבחור ביום הבחירות. התקשורת אמורה לספק לאזרח את המידע, שעל בסיסו יוכל להחליט במי לבחור, את מי להעלות לשלטון ואת מי לסלק מכס ההנהגה.

אבל לנו יש עיתונות מגויסת ומגמתית, וזו שוללת מן האזרחים את הזכות לקבל מידע אמיתי. היא מסלפת את המציאות, מנפחת את מה שמשרת אותה, מתעלמת ממה שאינו תואם את מטרותיה. במקום שתהיה ערוץ מידע, היא נהפכת לערוץ תעמולה. תקשורת כזאת איננה מאפשרת דמוקרטיה אמיתית.

העם הוא הריבון

המרכיב השלישי בהרס הדמוקרטיה הישראלית הוא בג"ץ. נשמת אפה של דמוקרטיה היא העיקרון שהסמכות נתונה בידי העם, והוא הקובע בבחירות את המדיניות הרצויה לו. אבל ברגע ששופטי בג"ץ שמים עצמם מעל לכנסת, ומרשים לעצמם לבטל חוקים או לרוקן אותם מתוכנם – בכך הם נוטלים מן העם את הסמכות ומנכסים אותה לעצמם.

הממשלה החדשה והכנסת החדשה צריכות לפעול לביצור הדמוקרטיה, בשלושת היסודות האלה: להחזיר את הנורמות הבסיסיות, שנבחרי העם חייבים להיות נאמנים להתחייבויותיהם לבוחר ולהצהרותיהם לפני הבחירות. להבטיח תקשורת הוגנת ומאוזנת, המייצגת את העם כולו ולא עמדות של פלח צר בתוכו. ולקבוע גבולות ברורים להתערבות המערכת המשפטית בהחלטות הריבון, שהוא העם.

את התיקון הזה חיוני לעשות בלי היסוס, כדי שכללי המשחק יהיו הוגנים, וכדי שרצון העם יוכל לבוא לידי ביטוי בהובלת המדינה לכיוון הרצוי.


האומנם שלטון העם? התיקון הנדרש בשלושה תחומי יסוד

  ספרים

שמירת ההלכה
מאת הרב שמעון גדסי
בהוצאת המחבר

הלכות יום-יומיות בלשון קלה וברורה, מבוססות על שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ומנהגי אדמו"רי חב"ד. 394 עמ'. טל' 039606018.

משולחנו של ר' יואל
מאת הרב יואל כהן
בהוצאת מעיינותיך

מבחר מהרעיונות והסיפורים המרתקים שהשמיע בהתוועדויותיו ה'חוזר' הרב יואל כהן. הדברים סודרו לפי נושאים, והם מאירים את החיים החסידיים באור מקורי. 446 עמ'. הפצה: אור החיים.

לפרוץ את גבולות האישיות
מאת הד"ר יחיאל הררי
בהוצאת ידיעות ספרים

האם אנחנו מסוגלים להשתנות? כיצד בנויה האישיות שלנו ומה מניע אותנו לפעולה? על כך ועוד משיב המחבר בספרו, על בסיס תורת החסידות. 382 עמ'. טל' 0722113316.

לחצות את הגבול
מאת זלמן רודרמן
בהוצאת המחבר

שלוש עלילות חב"דיות ישנות ('תשובה ברכבת', 'סודות מהעבר' ו'מרדכי בן מרדכי') זוכות לעיבוד מחודש, בתוך סיפורי מעטפת עכשוויים, ומוגשות בסגנון מרתק לילדים ולבני הנעורים. 272 עמודים. טל' 039606120.

  שלחן שבת

החמור והחומר בשירות הקדושה

בברכת יעקב ליששכר נאמר: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם". החמור מתאפיין בכושר נשיאה רב, בהתמדה ובחריצות. הדימוי של בני השבט לחמור נועד לבטא את מסירותם ללימוד התורה, וכדברי רש"י: "חמור בעל עצמות, סובל עול תורה, כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".

החמור מייצג את הבריאה החומרית כולה ('חמור' מלשון 'חומר'), שנועדה לשרת את בני ישראל, כדי שאלו ינצלו אותה לקדושה ולעבודת ה'. ואכן, אנו מוצאים בתורה עוד שימושים חיוביים בחמור: אברהם אבינו השתמש בו לעקידת יצחק ("ויחבוש את חמורו"); משה רבנו רכב על החמור בלכתו להוציא את ישראל ממצרים; ואף המשיח ירכב על חמור ("עני ורוכב על חמור").

הבחירה נתונה

החמור מדגים את האפשרות לברור טוב מתוך רע. אמנם החמור אינו כשר לאכילה, ובנקודה זו, תכלית בריאתו היא בצד האסור שבו – ההימנעות מאכילתו, שבכך מקיימים מצוות לא-תעשה. ועם זה מותר לרכוב עליו, וזו תכלית בריאתו בהיבט הזה – שירכבו עליו לצורכי קדושה.

החמור מדגים את שני הצדדים הקיימים בכל דבר בבריאה, ואת הבחירה הנתונה בידינו: האם לרכוב עליו למטרה לא-טובה חלילה, כמו בלעם שרכב על האתון בשאיפה לקלל את בני ישראל, או להשתמש בו למטרות טובות וקדושות.

התכלית האמיתית

זה גם היחס הנדרש כלפי דברים המתחדשים בעולם. ברור שכל דבר בעולם נוצר בידי הקב"ה, ולא חלילה ממקור המנוגד לקדושה, שכן הבריאה היא כוח בלבדי של הקב"ה.

התכלית האמיתית לקיומם של כל הדברים האלה היא שעל-ידם יגדל ויתרבה כבוד שמיים ויופץ אור התורה, אלא שניתנה לאדם הבחירה אם להשתמש בהם למטרות אלה או חלילה להפך. גם העובדה שיש המנצלים את הדברים הללו לדברים המנוגדים לרצון ה' אינה הופכת אותם עצמם לשליליים ואינה מבטלת את תכליתם האמיתית ומטרת בריאתם.

למה נברא הזהב

המשנה (עבודה זרה, פרק ד, משנה ז) מספרת שחכמי ישראל נשאלו ברומי "אם אין רצונו בעבודת כוכבים, למה אינו מבטלהּ?". השיבו להם: "אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדים – היה מבטלו. הרי הם עובדים לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים?!".

העובדה שיש המשתמשים בדברים מסוימים למטרות פסולות איננה סיבה לשלול את השימוש בהם לשם שמיים. ואף שיש הטוענים שהרי החמה והלבנה נוצרו תחילה, כדי להאיר את העולם, ורק אחר-כך נהפכו לאלילים. התשובה היא: חז"ל אומרים (בראשית רבה טז,ב) שהקב"ה ברא את הזהב בעבור המשכן. והרי מבריאת הזהב ועד להקמת המשכן חלפו עשרים ושישה דורות, שבמהלכם הזהב נוצל לעבודת אלילים. ובכל-זאת – ייעודו הקדוש נותר כבתחילה, והוא הושלם בבוא העת להקמת המשכן.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 1040)

  מן המעיין

יהודה

התבטלות לקב"ה

"יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט,ח). יהודה הוא מקור מלכות בית דוד, ו'אתה' רומז למלך מלכי המלכים הקב"ה, כמאמר "אתה הוא ה' לבדך". "יהודה אתה" – המלך צריך להיות בטל בתכלית הביטול לקב"ה, ואז "יודוך אחיך" – כשהמלך בטל לקב"ה והעם בטלים למלך – נמצא שהעם בטל לקב"ה.

(אור התורה)

ניצחון ברוח

בברכה ליהודה מצויות כל אותיות האל"ף-בי"ת, חוץ מהאות זי"ן. רמז שניצחונה של מלכות יהודה באחרית הימים לא יבוא בכוחם של כלי זין, "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי".

(רבנו בחיי)

ה'שבט' על בשרנו

"לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט,י). לא יסור שבט מבני ישראל עד שיבוא המשיח. כל הזמן נחוש על בשרנו את ה'שבט'. כל הימים יחבלו בנו, שלא נשכח ולו ליום אחד שאין אנו יושבים בביתנו.

(הרב יצחק-יעקב ריינס)

שנזכור שיהודים הננו

על כך אנו מבקשים: "שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה, ולא לעם אחר" – שלא נגיע חלילה למצב שבו "עם אחר" יהיה צריך להזכיר לנו היכן אנו ושיהודים הננו.

(אמרי פז)

האצטלה מוכנה

"עד כי יבא שילה" (בראשית מט,י). כשה'חפץ חיים' נסע ברחבי המדינה למכור את ספרו 'משנה ברורה', ראו שיש עימו אצטלה חדשה של משי, ארוזה בחבילה, שלא לבשה מעולם. כששאלו אותו למה הוא נושאה עימו אם אינו לובשהּ לעולם, ענה בתמימות: בכל רגע אנו מצפים לשמוע את שופרו של משיח, וכיצד אספיק להשיג ברגע האחרון בגד חדש לכבודו.

(עיטורי תורה)

פחד על האויבים

"ידך בעורף אויביך" (בראשית מט,ח). בהמשך נאמר "לא יסור שבט מיהודה". קדימת "ידך בעורף אויביך" ל"לא יסור שבט מיהודה" רומזת שעוד קודם ביאת המשיח, עוד בזמן הגלות, נזכה למצב שתיפול אימה ופחד על שונאינו.

(הרבי מליובאוויטש)

'משה' בצירוף 'אחד'

"עד כי יבא שילה" (בראשית מט,י). 'יבא' בגימטרייה 'אחד', ו'משה' בצירוף 'אחד' – בגימטרייה 'משיח'.

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

הכוח ניתן ממשה

כשבני ישראל יגלו את אחדות ה' בשבעת הרקיעים והארץ וארבע רוחות העולם, המרומזים בתיבת 'אחד', יביאו את הגאולה. הכוח לבצע עבודה זו בא מ'משה' שבכל אחד ואחד. זהו ש'משה' בצירוף 'אחד' בגימטרייה 'משיח'.

(ליקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

החברים התרעמו

אחרי הסתלקות רבי יצחק מוורקי מילא את מקומו בנו, רבי מנחם-מענדל. הוא הסתגר יותר בחדרו ועסק בעבודת הקודש שלו, אך כשחלפו הימים החל להרגיש שידידיו ומכריו משכבר חשים תרעומת עליו, שאינו פותח לפניהם את דלתותיו כבעבר.

אמר להם: כתוב בתורה: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו, לוּ ישטמנו יוסף". ורש"י מפרש: "שהיו רגילין לסעוד על שולחנו והיה מקרבן, ומשמת יעקב – לא קירבן". ולכאורה, מדוע באמת לא קירבם?

הסביר הצדיק: כשיעקב חי, היה הוא הרבי והמנהיג, וממילא יכול היה יוסף להתרועע עם אחיו. אבל אחרי פטירתו נעשה יוסף המנהיג, ונאלץ לסגור מעט את הדלת בפניהם; ואילו הם חשבו שהוא עושה זאת מחמת שנאה...

  גאולהפדיה

הסוד הנעלם

חִשּׁוּבֵי קִצִּים. הגמרא (פסחים נו,א) אומרת שיעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ (מועד הגאולה) ונסתלקה ממנו השכינה. מהמקורות עולה כי זמן הקץ סתום וחתום, כמו שנאמר לנביא דניאל (יב,ד): "סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ", והדברים חוזרים ונשנים (יב,ט): "כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ". יתרה מזו, ה'סתימוּת' של הגאולה איננה כלפי הברואים בלבד, אלא גם אצל הקב"ה כביכול, כדרשת חז"ל על הפסוק (ישעיה סג,ד): "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי" – "לליבי גיליתי לאיבריי לא גיליתי" (סנהדרין צט,א). היינו שאפילו הקב"ה לא גילה ל'איבריו' את זמן הקץ.

אחד ההסברים להעלמת הקץ הוא, שאילו היה הקץ נאמר בפירוש, לא היה אפשר לזרז את הגאולה, אלא היא הייתה חייבת לבוא במועד שנקבע ולא קודם לכן. לכן אין רשות לגלות את הקץ, ומכיוון שהוא לא נתגלה בעולם הזה, אין הוא מאלץ את המציאות, וכך הדבר נתון בידינו.

על-פי זה נקבע כי אין לעסוק בחישובי קיצים. הגמרא (סנהדרין צז,ב) אף אומרת: "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", וכך פסק הרמב"ם להלכה (הלכות מלכים פרק יב, הלכה א): "לא יחשב הקיצין". ואולם בגמרא עצמה מובאים קיצים, וגם הרמב"ם עצמו מביא קץ (ב'איגרת תימן'), ומכנה אותו "יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ", ואומר שקיבלו מאביו "שקיבלו מאביו ומאבי-אביו".

לשאלה זו ניתנו כמה וכמה תשובות: האיסור הוא לחשב קיצים על-פי מהלכי הכוכבים, אבל לא מתוך דברי הנביאים (אברבנאל). האיסור הוא רק כשמציינים קץ ודאי ומוחלט (רמב"ן). האיסור היה רק בדורות הראשונים ולא כאשר מתקרבים לגאולה (מלבי"ם). האיסור הוא כשיש חשש שקץ שיכזיב יביא חלישות באמונה.

קֵץ כְּעֵת רָצוֹן. מדוע לא התגשמו הקיצים שהובאו בגמרא ובספרי הקדמונים? יש לומר שאותם תאריכים היו עת רצון, והגאולה הייתה יכולה לבוא אז, אלא שבעוונותינו הוחמצה השעה. כל קץ שציינוהו גדולי ישראל האמיתיים אכן היה זמן ראוי לגאולה, ואילו היה עם ישראל ראוי – היינו נגאלים, אלא שדבר מה מנע זאת (ראו בספר 'קץ הפלאות', פרק ב, שבו מבואר באריכות עניין השנים שנחשבות שנות 'פקידה').

בזוהר חדש (תיקונים צה,ב) נאמר שלכל דור קץ מיוחד משלו, התלוי בזכויות הדור, אלא שאפשר להחמיצו. גדולי ישראל גילו את הקץ של דורם, בשאיפה לעודד את עם ישראל להתחזק בתורה, בתפילה ובמעשים טובים, בתקווה שאותה עת רצון תנוצל והגאולה תבוא בקץ הזה.

רבנו הזקן מסביר (מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמ' שנה-ו) שהצדיקים רואים את הדברים כפי שהם בעולמות העליונים, ושם אכן האירו גילויים של הגאולה בזמני הקץ. אבל בדרך לעולם הזה התחתון יכולים לחול מניעות ועיכובים, וכך קורה שהגאולה אינה יורדת למטה. עם זה הוא מוסיף שאם הקץ נאמר בנבואה מפי נביא, דבר שיבוא "לפיו של נביא – בוודאי יקוים בלי שום שינוי".

  מעשה שהיה

מבצע לילי של ילד בן שמונה

סבי פנה אל מיטתו של אבי, שהיה אז בן שמונה בלבד, והעירו משנתו. בחסות החשיכה יצאו אל בית העלמין, והחלו בחפירת הקבר והוצאת הארון

שיחת הטלפון שקיבל קובי סגל הפתיעה אותו מאוד. זה היה בוקר קשה, שבו אביו, ר' פינחס סגל, החזיר את נשמתו ליוצרו, והוא בן 85 שנה.

ר' פינחס התגורר בבני-ברק, אבל בימיו האחרונים אושפז במרכז הרפואי הדסה בירושלים, ושם נפטר בכ"ה בשבט תשע"ג. "הייתי שבור ומבולבל", מספר עורך הדין וההיסטוריון יעקב סגל, תושב מיתר שבדרום. "מעולם לא חוויתי אֵבֶל על בן משפחה קרוב, ולא כל-כך ידעתי מה לעשות. עם זה, חשבתי שהואיל ואבי נפטר בירושלים, אולי כדאי שייקבר בעיר הקודש".

סגל פנה אל גיסו, שיש לו יותר ניסיון במצבים כאלה. "אנא בדוק היכן אפשר למצוא מקום קבורה בירושלים". בשל מצוקת מקומות לקבורת קרקע בירושלים קשה מאוד להשיג מקום קבורה אלא בתשלום גבוה.

הגיס פנה אל 'חברה קדישא' השייכת לעדת חסידים, מאחר שהנפטר בא ממשפחה של חסידי גור. אמנם הוא לא היה בעל חזות חיצונית של חסיד גור, אבל היה לו קשר עמוק לחסידות זו. עם עלייתו לארץ, אחרי ששרד את מחנות ההשמדה בשואה, נסע קודם כול לאדמו"ר 'אמרי אמת' מגור.

"כיצד נוכל לדעת שאכן הנפטר קשור לחסידות גור?", נשאל הגיס. סגל ביקש מגיסו למסור כי הגבאי בבית הכנסת הגוראי שבו התפלל אביו יוכל לאשר זאת.

חלפו שתי דקות וסגל קיבל שיחת טלפון. מעברו השני של הקו היה איש ה'חברה קדישא'. "אנחנו נקבור את אביך בירושלים, בלי שתצטרכו לשלם אפילו פרוטה אחת", הדהים את סגל. "רק תבחרו, הר הזיתים או הר המנוחות". האיש אף הציע לשמור עוד קבר לצד האב, בעבור רעייתו, לאחר מאה ועשרים שנותיה, במחיר סביר לגמרי.

סגל הנרגש הודה לאיש מקרב לב. ואכן, כפי שהובטח כך היה. ההלוויה נערכה בירושלים, על-פי כל המנהגים המקובלים, והאב נטמן בהר המנוחות.

"רק במהלך ימי השבעה תפסתי פתאום שהעובדה שאבי נטמן בחלקת קרקע בלי תשלום אינה טבעית כלל", מספר סגל. "התחלתי לתהות לפשר הדבר, ואז נזכרתי בסיפור שאבי סיפר לנו.

"אבי נולד בעיר ויילון שבפולין. בעיר התגוררה קהילה יהודית מפוארת, בת כעשרת-אלפים נפש. סבי, ר' יעקב סגל (שאני קרוי על שמו), היה דמות ידועה בעיר. הוא שימש גבאי בית הכנסת ואף התנדב ב'חברה קדישא' המקומית.

"הסיפור אירע בשנת תרצ"ו (1936). אחד מדייני העיר היה הרב חיים סרבניק. הוא היה יהודי נשוא פנים ודמות נערצת. באותם ימים השתוללו באזור מגיפות. הדיין חלה, וכאשר מצבו החמיר, הועבר למרכז רפואי בקרקוב. אך למרבה הצער מצבו הידרדר והוא נפטר.

"בשל המגיפות אסר החוק הפולני להעביר מתים מעיר לעיר. הנוהל קבע שיש לקבור את הנפטר במקום שבו נפטר ובאותו יום. לא הועילו הפצרות בני המשפחה ופניות בני הקהילה. הרב סרבניק נקבר בבית העלמין העירוני של קרקוב, והשלטונות אפילו לא התירו לעשות לו 'טהרה'. הקבורה נערכה בלי מניין ואמירת קדיש, והנפטר נטמן בארון ברזל אטום, בניסיון למנוע את הפצת המחלה. כך האמינו באותם ימים.

"היהודים בעיר ויילון זעמו, ותבעו להעביר את הנפטר לעיר מגוריו. לאחר מאמצי שתדלנות רבים ניתנה הסכמה, בתנאי שהנפטר יונח בארון עץ שיוקף בארון פח, שאותו יקיפו בארון עץ, כדי לשוות לו מראה מכובד. כך נערכה ההלוויה בוויילון, בליווי כוח משטרה גדול, שעקב אחר מסע ההלוויה עד בית העלמין.

"כשבועיים לאחר ההלוויה נשמעו דפיקות על דלת ביתו של סבי. 'מי שם?', שאלה סבתי. 'יענקל בלאכנר ויענקל גלר', נשמע קול מבעד לדלת. השניים נכנסו פנימה והציגו לפני סבי את תכניתם הנועזת. סבי נענה ופנה אל מיטתו של אבי, שהיה אז בן שמונה בלבד, והעירו משנתו.

"בחסות החשיכה יצאה הקבוצה אל בית העלמין היהודי. במקום המתינו להם עוד כמה יהודים ויחד החלו בחפירת הקבר והוצאת הארון.

"סבי, שהיה מאנשי ה'חברה קדישא', סייע בעריכת הטהרה, שהייתה קשה מאוד לביצוע, מאחר שזה כבר היה כעבור יותר משבועיים מהפטירה. אבי עמד לצידו וסייע לו במלאכה, על אף הקושי הגדול.

"בתוך כך עמלו כמה אנשים על בניית ארון קבורה חדש. אחרי שעות של עבודה באישון לילה הונח הנפטר בארון העץ ונטמן שוב באדמה.

"אבי סיפר כי המראות הקשים והריח הנורא לא הרפו מכל העוסקים במלאכה. כשבוע לאחר אותו לילה לא הצליח סבי להכניס דבר מאכל לפיו. כל דבר שניסה לאכול – הקיא".

ומסיים עו"ד סגל:

"אבי סיפר לנו את המעשה בפשטות גמורה. הוא לא חש שסבי והוא עשו מעשה יוצא דופן. בימי השבעה חשבתי לעצמי שכאשר ילד בן שמונה עושה מעשה נאצל כל-כך, הוא זוכה לשכר משמיים מידה כנגד מידה, כמאמר הגמרא (כתובות עב,ב). כך זכה אבי להיקבר בהר המנוחות בירושלים בלי עלות".

  רציתי לשאול

עם הרב רפאל גולדמיץ, בית חב"ד אחוזת אתרוג – מרכז שפירא

מה אפיין את דמותו של הרב הגאון חיים דרוקמן שהלך לעולמו בשבוע שעבר?

היה בו שילוב מיוחד של גדלות בתורה ופשטות הליכות. הוא מסר שיעורי תורה מעמיקים לאורך כל היום, היה נשיא איגוד ישיבות ההסדר ויו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, ועם זה היה קשוב לכל פנייה של אדם מן השורה.

אני יודע מהיכרות אישית על בחור שאיבד את הזכות ללמוד בישיבת הסדר, ופנה אל הרב דרוקמן, אף שלא היה תלמידו. הרב אמר מייד: "צפויה לי פגישה עם הרמטכ"ל ואסדר את זה". וכך היה.

אחד הדברים שאפיינו אותו היה ההשתפכות בתפילה, גם בתפילת ערבית פשוטה של יום חול. אני זוכר שבת לאבות ובנים בישיבת 'תורת עציון'. אחד האבות התלהב במיוחד מברכת 'על המחיה' של הרב, כשפרץ בבכי במילים "ובנה ירושלים".

ליבו היה מלא אהבה לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. כמה וכמה פעמים השתתף באירועים שעשינו, כמו בהתוועדויות י"ט בכסלו, וסיפר בחום על פגישותיו עם הרבי. יהי זכרו ברוך.

  פינת ההלכה ומנהג

קבורה יהודית

שאלה: מה פירוש המושג 'קבר ישראל'?

תשובה: מצוות עשה מן התורה על יורשיו של נפטר, המתאבלים עליו, לקוברו באדמה כדין, ככתוב (דברים כא,כג): "כי קבור תקברנו ביום ההוא". אם היורשים אינם יכולים לעשות זאת, מצווה על כל יהודי לפעול לקבורת הנפטר באדמה.

מנהג ארץ ישראל לקבור בלי ארון, ובמקום שקוברים בארון או שמביאים את הנפטר בארון, מסירים לוח עץ משולי הארון כדי שהגוף ייגע בקרקע, ולפחות שיהיה פתוח לאוויר הקרקע.

כל ענייני ההתעסקות עם המת, הטהרה וההלבשה, וכן חפירת הקבר וכיסויו, ייעשו רק על-ידי יהודים ולא על-ידי גויים. כמו-כן יש להקפיד שלא יסתכלו גויים בפני המת, ואף לא לתוך הקבר, בטרם כוסה בעפר. כל הדברים האלה הם בכלל הבאת הנפטר ל'קבר ישראל'.

יהודי שנקבר בבית עלמין לא-יהודי, מצווה לפעול להוצאתו משם ולקבורתו בבית עלמין יהודי. כשהדבר קשה, יש לפחות להקיף את קברו במחיצות בגובה 10 טפחים (80 ס"מ).

יהודי שציווה לשרוף את גופתו – אסור לציית לו. ואם עשו כן, גזרו גדולי ישראל שלא לקבור את האפר בקברי ישראל (אבל חייבים לגונזו במקום אחר, ככל דבר האסור בהנאה).

מעניין שבתקופת התנ"ך נחשבה שריפת עצמות אדם, גם בין הגויים, למעשה שיש בו ביזיון, כמו שנאמר (עמוס ב,א): "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב... עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד".

מקורות: רמב"ם הל' אבל ר"פ יב. ס' החינוך מצווה תקלז. טושו"ע יו"ד סי' שסב. גשר החיים ח"א פט"ז, וש"נ. נטעי גבריאל ח"א פרק עה ס"ז.

  חיים יהודיים

המתנדבים שמושיטים 'ידיים'

"חזרתי הביתה בחצות הלילה", משחזר יאיר. "אשתי ראתה אותי ואמרה: העיניים שלך בורקות. והיא צדקה לגמרי"

העיניים שלהם כבר התרגלו למראות קשים, אבל בכל פעם הם מזדעזעים מחדש. ההלם הראשוני מתחלף בתוך שניות לרוח קרב, רוח של נתינה בלב ענק. הם מפשילים שרוולים, וקדימה לעבודה. כעבור זמן קצר המראה העלוב מתהפך לחלוטין.

הכירו את צוות 'ידיים', מתנדבים שקיבלו עליהם משימה מאתגרת במיוחד: לסייע לאוכלוסייה החלשה ביותר, הסובלת מתנאי מגורים ירודים. קשישים, נכים ואימהות חד-הוריות סובלים מבעיות תחזוקה קריטיות בבית. תריסים וחלונות שבורים, ארונות רקובים, נזילות, קירות מתקלפים, דוד מים מקולקל ועוד. בהעדר יכולת לשלם את עלות התיקון של התקלה, מצטרפות אליה עוד תקלות. התוצאה היא בית עלוב, לפעמים קשה להאמין כי בני-אדם חיים בו.


חיפשתי עיסוק התנדבותי ומצאתי . יאיר מאיר

מצא את שאהבה נפשו

כשניסינו לברר מי עומד מאחורי המיזם, נתקלנו בבעיה. "אין אצלנו מנהלים", אמרו לנו המתנדבים. ובכל-זאת הגענו ליאיר מאיר, 73, אחד מראשי הצוותים. "לפני תשע שנים", מספר יאיר, "שמעתי על היוזמה, שאותה הקים דוד מוזס, לעילוי נשמת סבו, מנחם מוזס ז"ל, ששרד את אושוויץ והקים את ביתו בארץ". אחרי גיל הפרישה החליט יאיר להצטרף לאחד השיפוצים ולחוות זאת בעצמו.

"חזרתי הביתה בחצות הלילה", הוא משחזר. "אשתי ראתה אותי ואמרה: העיניים שלך בורקות. והיא צדקה לגמרי. באותם ימים חיפשתי עיסוק התנדבותי, והרגשתי שמצאתי את שאהבה את נפשי. פניתי לדוד ואמרתי לו שאשמח לתת ידיים ל'ידיים'. מאז הכול היסטוריה".

סינון הפניות

ליאיר רקורד עשיר בעשייה. אחרי לימודים בישיבת 'מרכז הרב' ו'מכון לב', עבד ארבעים ושתיים שנה במכון צומת, בפיתוח מוצרים טכנולוגיים המותאמים לשבת. ב'ידיים' הוא מתעסק בעיקר בגיוס התרומות, בקבלת פניות מהרווחה, ברכישת חומרי עבודה, וגם מצטרף בעצמו לפעילים. וכך זה עובד: "אחרי קבלת הפנייה מהרווחה, אנחנו קובעים פגישה בבית עם המשפחה, רואים במה מדובר, מכינים תכנית, מארגנים צוות, מחלקים עבודה ויוצאים לדרך. העבודה מתבצעת בדרך כלל בשעות אחר-הצהריים ועד חצות הלילה".

ואיך מבטיחים שטוב הלב של המתנדבים לא ינוצל לרעה? יאיר משיב. "למדנו למַפוֹת את הפניות, כדי שהסיוע יהיה אמיתי. הסיוע ניתן רק למשפחות שאין להן שום יכולת לממן זאת בעצמם או בעזרת קרובי משפחה". ל'ידיים' יש כיום צוותים בירושלים, במרכז ובעוד כמה אזורים בארץ.


ידיים של מתנדבים. מהצהריים ועד חצות הלילה

הדלק להמשיך

בעשור האחרון שופצו יותר משלוש-מאות דירות. "כל דירה והסיפור המרגש שלה", אומר יאיר. "הדמעות של בני המשפחה, כשהם חוזרים לביתם המשופץ – מרגשות את כל המתנדבים, וזה הדלק של כולנו להמשיך הלאה. ילדים קטנים חוזרים לביתם ומסתכלים על הקירות. עיניהם מאושרות והם מחייכים. אפשר שלא להתרגש?".

יאיר משתף בסיפור טרי: "לבני יש מכון למכשירי שמיעה בירושלים. הוא התקשר אליי וסיפר לי על בני זוג עיוורים מבוגרים שפנו אליו. הבן ביקר אצלם בבית והתיאור שלו היה קשה. כשבאתי לשם, חשכו עיניי. החלטנו לבצע שיפוץ מקיף, גדול מבדרך כלל. הכפלנו את שעות העבודה, כך שתתבצע ביומיים, בעזרת צוות כפול של מתנדבים. יהודים טובים תרמו לנו את מלוא הסכום הדרוש והשיפוץ יצא לדרך. מטבח חדש, ארונות ומיטות חדשים. ואנחנו רוצים להוסיף ולסייע להם".

יאיר מבקש להעביר מסר לקוראים: "פקחו עיניים על סביבתכם. חפשו את השקופים באזורכם, ותראו איך להושיט להם יד" (ליצירת קשר: 054-6713950, [email protected]).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)