מושגים נוספים בנושא
	הבנה וביטול
	התקרבות לה'
	העבודה היא חיינו
	עובד אלוקים
	לא מצוות אנשים מלומדה
	אתכפיא ואתהפכא
	אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא
	למה נופלים
	השטות שגורמת לחטא
	שטות דקדושה
	שינוי טבע המידות
	קרבנות
	אכילה
	חיות הגוף מהניצוץ שבאוכל
	דברי הרשות

דומה שלא תהיה זו טעות לומר, שאין לך מצווה מהמצוות המעשיות שתורת החסידות מרבה לדבר בה ובמעלתה, כמצוות הצדקה. במאות מקומות בספרי החסידות מדובר על חשיבותה, על ערכה, ועל סגולתה המיוחדת דווקא בדורותינו אלה, ימי 'עקבתא דמשיחא'. (בימים אלה יש לדברים משנה חשיבות, וזאת בשל הצורך להוסיף בצדקה בימי בין-המצרים', כדברי חז"ל: "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר: 'ושביה בצדקה'").

בספר ה'תניא' (פרק לז) מצויינת העובדה, שבכל התלמוד הירושלמי נקראת הצדקה בשם 'מצווה' סתם. הדבר מוסבר בכך, שהצדקה הוא "עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה". במקום אחר (אגרת-הקודש פרק ט) נאמר, ש"עיקר עבודת-ה' בעיתים הללו, בעקבות משיחא, היא עבודת הצדקה". מה יש בה, במצוות הצדקה, שאין בכל המצוות האחרות?

לתת את הנפש

את מעלתה המיוחדת של הצדקה ניתן לראות בשלושה מישורים. האחד - בהשפעה המזככת שיש לה על נפש האדם; השני - בבירור חומריות העולם ובהשכנת הקדושה בתוכו; והשלישי - בשפע האלוקי העצום ששופע בזכותה לעולם.

מעלתה של הצדקה על המצוות האחרות מבחינת זיכוך נפש האדם היא בכך, שכל מצווה מזככת ומקדשת חלק מוגדר של הנפש, אותו חלק שקשור באותה מצווה, ואילו הצדקה מרוממת ומעלה את הנפש כולה. הדבר נובע מההתקשרות הנפשית העמוקה של האדם עם כספו. לא לשווא אמרו חז"ל, שיש אנשים שממונם חביב עליהם יותר מגופם. הלהיטות הרבה של אנשים אחר הכסף אינה מקרית. את הכסף משיג האדם בעמלו ובזיעת-אפיו, והכסף גם נתפס כביטוי ליכולתו לחיות, ליהנות, לעשות דברים. מבחינות רבות, הכסף הוא החיים.

כאשר אדם נותן מכספו למטרות-צדקה, הוא נותן בכך את נפשו, את חייו. במקום להנות את עצמו ולענג את גופו, הוא נותן כסף זה לצדקה. בעצם, הוא נתן בזה חלק מהתענוג שלו וממאווייו הנפשיים. הצדקה מבטאת איפוא יותר מכל מצווה אחרת את מסירת הנפש ותענוגותיה לקב"ה. על-כן היא יוצרת הזדככות כללית בכל הנפש.

השפעת הצדקה על הנפש גדולה כל-כך, עד שבדורות האחרונים, כשנתקטנו המוחות והלבבות, וקשה להגיע לדבקות בקב"ה באמצעות עבודת המוח והלב, הרי העצה שניתנת לאדם שרוצה לדבוק בקב"ה היא - להרבות בצדקה. על-ידי הצדקה הוא "זובח את יצרו", הופך את חשכת הנפש-הבהמית לאור ולקדושה, ומגיע לדבקות עם הקב"ה.

חסד מביא חסד

נוסף על כך יש בצדקה מעלה מיוחדת מבחינת זיכוך חומריות העולם. חלק חשוב מחייו של אדם מופנה לעבודה ולהשגת פרנסה. העיסוק בהשגת פרנסה מקיף את כל תחומי החיים והעולם. כשיהודי מפריש מממונו לצדקה, בכך הוא מגלה, כי כל העיסוק שלו בפרנסה נעשה מתוך כוונה לעבוד את ה', ועל-ידי-כך עולה כל עבודתו לקדושה. יוצא איפוא, שהצדקה מרימה ומזככת את כל חלקי העולם, שמתוכם הושג הכסף שהופנה לצדקה.

המישור השלישי שבו אנו רואים את מעלת הצדקה הוא בשפע האלוקי שהיא מורידה לעולם. הקב"ה קבע את סדר העולם כך, שכל שפע מלמעלה יבוא בהקדמת פעולה ממשית מצד האדם. כל מצווה מביאה שפע מיוחד, הקשור באופייה ובמהותה של המצווה. בצדקה פועל הדבר ביתר שאת וביתר עוז. כשאדם נותן מממונו לצדקה - הוא מעורר שפע אלוקי רב ועצום מלמעלה, וככל שהוא מדקדק פחות במתן הצדקה, כן מדקדקים עמו פחות מלמעלה, והשפע האלוקי שניתן לו ולעולם בכלל, הוא מדוד ומוגבל פחות.

לכן, בימים אלה, כשאנו מצפים יום-יום לבוא הגאולה, חשוב להרבות ביותר בצדקה, שהיא המביאה את חסד ה' ובזכותה תבוא הגאולה במהרה בימינו.