מושגים נוספים בנושא
	הבנה וביטול
	התקרבות לה'
	העבודה היא חיינו
	עובד אלוקים
	לא מצוות אנשים מלומדה
	אתכפיא ואתהפכא
	אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא
	למה נופלים
	השטות שגורמת לחטא
	שטות דקדושה
	שינוי טבע המידות
	קרבנות
	אכילה
	חיות הגוף מהניצוץ שבאוכל
	דברי הרשות

בעולם שבו מושגי החופש והחירות נעשו האידיאלים הנעלים ביותר, קשה לפעמים להבין את מושג ה'עבדות' שקיים ביהדות. להיות 'עבד' לה' - אין זה דבר שלילי כלל, אלא זהו הדבר שמצופה מכל יהודי. "כי לי בני-ישראל עבדים", אומר הקב"ה. אחד התארים הנעלים שנאמרו על משה רבנו היה - "עבד ה'". מכאן, שה'עבדות' במובן זה, היא שלמות שאליה צריך האדם לחתור.

הקשר בין האדם לבוראו יכול להיות בבחינת 'עבד' ובבחינת 'בן'. ההבדל הוא, שאצל בן, הקשר אל אביו טבעי ובא מצד עצם מהותו, ואילו העבד אינו קשור בטבעו אל אדונו, אלא שהוא משעבד את עצמו אליו. אם לתרגם זאת לעבודת-ה' - 'בן' הוא מי שמצד עצם טבעו מרגיש אהבה עזה לקב"ה וחש תשוקה טבעית לעשות את רצונו (ותחושה כזאת קיימת בגלוי רק בנשמות גבוהות במיוחד). 'עבד' הוא מי שהקשר עם הקב"ה בא מצד החלטת האדם להשתעבד אליו, ולא מתחושה טבעית. הוא מצד עצמו היה רוצה לעשות דברים אחרים לגמרי, אלא שהחליט להשתעבד לקב"ה ולהיות לו ל'עבד' (וזה המצב אצל רוב בני-האדם).

שלושה עבדים

העבדים בתורה נחלקים לשלושה סוגים: עבד כנעני, עבד עברי, אמה עברייה. תורת החסידות משתמשת בחלוקה זו כדי לאפיין שלושה סוגים בין עבדי ה':

עבד כנעני: זו הדרגה הנחותה ביותר. את אופיו של עבד כנעני הגדירו חז"ל באומרם: "עבדא בהפקירא ניחא ליה" (=עבד אוהב את ההפקרות). בעבודת-ה', זהו מצב שבו האדם, מצד טבעו העצמי, אינו רוצה כלל לעשות את רצון-ה'; הוא עצמו משתוקק ל'הפקירא', לתת דרור ליצריו ולתאוות-לבו; אלא שהוא כופה על עצמו, מתוך קבלת-עול, לציית לרצון-ה', בניגוד לרצונותיו-שלו.

עבד עברי: זו דרגה גבוהה יותר. עבודת-ה' אינה לטורח אצלו. הוא שמח ומתענג מלימוד התורה ומקיום המצוות, ואף בז ל'הפקירא', לנהייה אחר תאוות העולם. אלא שבכל-זאת הוא מרגיש את העונג שיש בענייני העולם-הזה, והתאוות הרעות טרם נעקרו מלבו (והריהו כעבד עברי, שנהיה חלק מהמשפחה ומזדהה עם צורכי הבית, אבל עבודתו היא להביא את המצרכים הביתה, ועדיין הם חומרי-גלם בלבד ואינם ראויים לאכילה).

אמה עברייה: זו הדרגה הגבוהה ביותר. האדם קשור כל-כך עם הקב"ה, עד שתאוות הנפש-הבהמית התהפכו לטוב, ואין לו אלא רצון אחד - לעבוד את ה' ולמלא את רצונו. הוא אינו מוצא שום טעם ועונג בתאוות העולם ואף מואס בהן ממש. ההשתעבדות שלו לקב"ה מוחלטת, עד שרצון ה' - זהו רצונו שלו (כמו אמה עברייה, שמבשלת את המאכלים ומגישה אותם מושלמים לגמרי, בלי כל פסולת).

נקי מתערובת

אך אף-על-פי שה'עבד כנעני' מייצג את הדרגה הנמוכה ביותר, יש בו בכל-זאת מעלה גדולה: עבודתו לבוראו נקייה מכל תערובת של תחושות אישיות. מאחר שהוא עובד את בוראו מתוך קבלת-עול בלבד, אין הוא מערב את שכלו ואת טעמו בתוך העבודה. הוא צמוד רק לרצון-ה', ומסור ונתון לקיים את הדברים כפי שנצטווה. יש פחות חשש, ששכלו ורגשותיו יטו אותו מהציות המושלם, כפי שעלול לקרות אצל מי שמקיים דברים מתוך הבנה ורגש.

עם זאת, נמשל עם-ישראל ל'עבד עברי' דווקא, משום שתכלית הכוונה היא השילוב בין הציות המושלם לבין עשייה מתוך הבנה ועונג. האדם צריך לשלב את שני הערכים הללו: מצד אחד להיות צמוד לחלוטין לרצון-ה', כ'עבד כנעני', ולצד זה להבין ולהרגיש טעם ושמחה בעבודתו, כדי שהדברים ייעשו מתוך חיות נפשית והזדהות פנימית.