מושגים נוספים בנושא
	הבנה וביטול
	התקרבות לה'
	העבודה היא חיינו
	עובד אלוקים
	לא מצוות אנשים מלומדה
	אתכפיא ואתהפכא
	אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא
	למה נופלים
	השטות שגורמת לחטא
	שטות דקדושה
	שינוי טבע המידות
	קרבנות
	אכילה
	חיות הגוף מהניצוץ שבאוכל
	דברי הרשות

איך צריך יהודי לקיים מצוות ולעבוד את ה' - מתוך אהבה או מתוך יראה? מי גדול יותר, זה שעובד את בוראו מאהבתו אליו או זה שמקיים את ציווייו מתוך כך שהוא ירא מפניו? כל אדם ישיב מן-הסתם, שהאהבה גדולה מן היראה. אדם שמקיים דברים באהבה עושה אותם בשמחה ומתוך הזדהות עמוקה, בעוד שהמקיימם מיראה עושה אותם בכעין הכרח וחוסר-ברירה.

אולם תורת החסידות מסבירה, שלמרות גדולתה של האהבה ולמרות הנחיצות שיהודי יקיים את התורה ומצוותיה מתוך אהבה גדולה לקב"ה, אין היא יכולה להוות תחליף ליראה, ומבחינה מסויימת יש ליראה עליונות גדולה על האהבה.

האהבה והיראה נמשלות לשתי-כנפיים שמאפשרות לציפור לעוף למעלה. כך גם התורה והמצוות שיהודי מקיים עולות למעלה רק אם יש מאחוריהן את שתי ה'כנפיים' - אהבה ויראה. אהבה לבדה או יראה לבדה הריהן כציפור בעלת כנף אחת בלבד. לכן הכרחי שהתורה והמצוות יקויימו גם מתוך אהבה וגם מתוך יראה.

עבודה אמיתית

ביראה יש דרגות רבות, החל ביראת-העונש וכלה ביראת-הרוממות, אך יש נקודה אחת משותפת לכל סוגי היראה - ההתבטלות אל הקב"ה. היראה גורמת לאדם לכווץ את מציאותו-האישית מפני הקב"ה ולבטל את רצונותיו-שלו מפני רצון-ה'. האהבה, לעומתה, לכל דרגותיה, יוצרת בנפש תנועה הפוכה - תנועה של התפשטות, של משיכה-נפשית כלפי הקב"ה.

אפשר להגדיר זאת כך: באהבה, מה שבולט ומורגש זה האדם - הוא אוהב, הוא נמשך. ביראה, לעומת זאת, הדבר היחיד שמורגש זה הקב"ה - הוא מפיל יראה על האדם, עד שמציאותו של האדם נדחקת ומתכווצת מפניו. באהבה לא מורגשת התבטלות כזאת. אדרבה, האהבה היא ביטוי למציאותו של האדם שאוהבת ונמשכת ורוצה להתקרב, ואילו היראה היא תנועה-נפשית הפוכה - תנועה של התבטלות ושל הנחת המציאות האישית בצד.

בנקודה זו גדולה היראה מהאהבה. כשיהודי עובד את ה' מתוך יראה - מורגש וברור ללא ספק שהוא עובד את הקב"ה. הוא אינו עושה את מה שהיה רוצה לעשות מצד-עצמו, מצד שכלו ורגשותיו, אלא את מה שה' ציווהו לעשות. לעומתו, העובד את ה' מאהבה, מתוך שאיפה להתקרב אליו ולדבוק בו - אין כאן כל-כך את העבודה: הוא עושה בעצם מה שמציאותו-שלו מחייבת. איננו מרגישים בו שהוא עושה דברים בגלל הקב"ה; אפשר לומר שהוא עושה במידה מסויימת מה שהוא עצמו רוצה.

הקפדה על פרטים

לכן נחוצה כל-כך היראה, כדי שתתקיים עבודת-ה'. התורה מדגישה במפורש: "ועבדתם את ה' אלוקיכם", "ואותו תעבודו", ושלימות העבודה היא דווקא כשהיא נעשית מתוך יראה ולא מתוך אהבה. האדם הירא מפני ה' ומשום כך נזהר לקיים את כל מצוותיו, מבטא בכך את שליטתו של הקב"ה על כל המציאות, עד שכל הרצונות האישיים נדחים מפניו. דבר זה אינו בא לידי ביטוי באהבה.

על כן אומרת תורת החסידות, שאף שבאופן כללי מהווה האהבה שורש לקיום מצוות-עשה והיראה היא שורש-קיומן של מצוות לא-תעשה - הרי גם לגבי מצוות-עשה אין להסתפק באהבה לבדה, כיסוד וכשורש בלעדי לקיומן, אלא הכרח שיקויימו גם מתוך יראה, כדי שיהיה בהן את עניין העבודה - עבודת-ה'.

היראה גם גורמת ליתר זהירות בקיום המצוות. יהודי שעובד את ה' מאהבה עלול לא לדקדק כל-כך בפרט זה או אחר. הוא מרגיש את עצמו קרוב ומרשה לעצמו להחליט פה ושם שהקב"ה יקבל את הדברים גם אם לא נעשו בדיוק כפי שצריך. לעומתו, העובד את ה' מתוך יראה - הוא נזהר לקיים הכול בשלימות ובדקדקנות, מיראתו הגדולה מפני ה'.