מושגים נוספים בנושא
	פסח / מצה
	פסח/ חמץ ומצה
	פסח/ יציאת-מצרים
	פסח/ שמות החג
	שביעי-של-פסח
	פסח-שני
	ל"ג-בעומר
	שבועות
	שבועות / אמירת התיקון
	מתן-תורה, חיזור על כל אומה
	ראש-השנה
	ראש-השנה - תקיעת שופר
	תקיעת שופר בראש-השנה שחל בשבת
	יום-הכיפורים
	סוכות

בחג-השבועות אנו חוגגים את יום מתן-התורה. ביום זה ירד הקב"ה לעיני כל העם על הר-סיני ונתן לנו תורה ומצוות. גדולתו של היום הזה היא איפוא בכך, שבו ניתנה התורה לעם-ישראל.

אך כשאנו מעיינים בדברי חז"ל אנו מגלים, שבעצם כבר היתה לבני-ישראל התורה עוד קודם לכן. חז"ל אומרים, שהאבות קיימו את כל התורה עוד בטרם ניתנה. אנו יודעים שגם בני-ישראל במצרים, ובמיוחד שבט לוי, עסקו בתורה. מהו אם כן החידוש הגדול והכביר של מעמד הר-סיני, בשעה שעוד קודם לכן למדו בני-ישראל תורה וקיימו את מצוותיה?

לחבר שמים וארץ

תורת החסידות מסבירה, שאומנם החידוש של מעמד הר-סיני לא היה בעצם גילוי התורה, אלא בשינוי מהותי ביחסים שבין האדם לבוראו. המדרש ממשיל עניין זה למלך שגזר גזירה: "בני רומי לא יעלו לסוריה ובני סוריה לא יירדו לרומי". אחר-כך עמד המלך וביטל את הגזירה, ואמר: "ואני המתחיל". כך לפני מתן-התורה היתה קיימת גזירה: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". ובמעמד הר-סיני נתבטלה הגזירה, והקב"ה אמר: "ואני המתחיל", וכפי שכתוב: "ויירד ה' על הר-סיני".

לפני מתן-התורה היתה קיימת 'גזירה' בין השמים לבין הארץ, או במילים אחרות: בין האור האלוקי לבין העולם הגשמי. שרר ביניהם פער אין-סופי שלא ניתן היה לגשר עליו. ובאמת, איך אפשר לקשור את מציאות העולם החומרית עם אור אלוקי אין-סופי? האם יש נקודת-מפגש כלשהי בין מציאות גשמית מוגבלת ונחותה לבין אורו האין-סופי של הקב"ה?! משום כך לא היה לתורה ולמצוות שלפני מתן-תורה הכוח לקדש את המציאות הגשמית ולהעלותה מחומריותה ומגשמיותה.

עבודת-ה' של האבות ושל בני-ישראל לפני מתן-תורה הצטמצמה למישור הרוחני בלבד. אי-אפשר היה לקחת דבר גשמי ולהפכו ל'דבר שבקדושה'. העולם, לא זו בלבד שלא היה מסוגל להתעלות ולהתקדש, הוא אף היווה הפרעה אמיתית להתקרבות אל ה'. דביקות בה' לא הסתדרה עם חיי עולם, כיוון שאז הם באמת עמדו בסתירה זה לזה.

קדושה בכוס מים

וזהו ההסבר לכך, שכאשר רצה אברהם אבינו להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים נא ידך תחת ירכי". וכי לא מצא דרך אחרת להשביעו? אלא הוא עשה זאת כיוון שהנשבע צריך להחזיק בידו חפץ של קדושה, ואילו לאברהם לא היה שום דבר שבקדושה חוץ ממצוות המילה. כל עבודתו הנפלאה ודביקותו בה' לא יכלו להפוך דבר גשמי לחפץ קדוש. רק מצוות המילה, שבאה על-פי ציווי ה', נתנה לו לראשונה מציאות של 'דבר שבקדושה'.

במעמד הר-סיני העניק הקב"ה לעם-ישראל את הכוח המופלא לחבר ולקשר בין דברים גשמיים מוגבלים לבין אורו האין-סופי. בכוחותינו-אנו לעולם לא היינו יכולים להגיע לכך, שכן האדם עצמו אינו יכול להתעלות ממגבלותיו של העולם הגשמי. רק הקב"ה, שהוא כל-יכול ובלתי-מוגבל, הוא יכול לבצע את החיבור הזה בין מציאות גשמית לבין האור האלוקי, וכוח זה נתן לכל יהודי בעת מתן-תורה.

כשיהודי נוטל, לאחר מתן-תורה, קלף גשמי וכותב עליו באותיות גשמיות מזוזה או פרשיות של תפילין - הוא יוצר מציאות חדשה: חפץ של קדושה. כשהוא שותה כוס מים ומברך 'שהכל תהיה בדברו' - הוא מחולל שינוי מהותי במים הגשמיים ומעלה אותם לקדושה. כל מצווה וכל דבר שיהודי עושה לאחר מתן-תורה מותירים רושם לא רק במישור הרוחני העליון, אלא גם במציאות הגשמית; העולם הגשמי מתקדש ומזדכך על-ידי-כך, ונעשה 'דירה' לקב"ה - "דירה בתחתונים". בבוא הגאולה השלימה, בקרוב ממש, יתגלה כל זאת לעיני-כל.