מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

מנהג-ישראל לקרוא בליל-שבועות את 'תיקון ליל-שבועות'. מהו ה'תיקון'? בעיקרו הוא ההתחלה והסיום של כל פרשה בתורה, של כל ספר בנביאים ובכתובים, של כל מסכת בתורה שבעל-פה, וכו'. לקריאת ה'תיקון' הזה אנו מקדישים בכל שנה את מרבית ליל חג השבועות.

ונשאלת כאן שאלה גדולה: הלא שבועות זהו היום שבו ניתנה לנו התורה, ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ביום זה היינו אמורים, לכאורה, לשבת מול דף גמרא או מול מאמר בתורת החסידות, וללמוד את התורה. אך לא! מנהג-ישראל הוא, שיושבים שעות ארוכות בליל-שבועות ואומרים - מלים! ה'תיקון' אינו דבר שאפשר ללמדו, ולו בגלל מבנהו הקטוע. אפשר רק לומר את התיקון, לומר מלים...

מי נותן

דבר זה יובהר כשנתעמק מעט במהות הפנימית של מעמד הר-סיני. ידוע שתורה ומצוות היו בעם-ישראל עוד לפני שניתנה התורה (כפי שמתארים חז"ל את לימוד התורה וקיום המצוות עוד בימי האבות, במצרים וכו'). מה נתחדש אם-כן במתן-התורה? אחת התשובות לכך היא, שעיקר החידוש במעמד הר-סיני לא התמקד במה שניתן אז, אלא במי שנתן את התורה. החידוש של מתן-התורה הוא בכך, שנתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו והוא עצמו נתן את התורה.

דבר זה נרמז במלה הפותחת את עשרת הדברות: "אנכי ה' אלוקיך וגו'". בדרך-כלל נאמר "אני ה' אלוקיכם" וכדומה, אבל כאן נאמר "אנכי". מפרש זאת הזוהר, שהכוונה היא ל"אנכי מי שאנכי". כלומר, יש דברים שבאים דרך 'שמות' שונים, כמו 'א-ל', 'אלוקים', וכו', וישנו עצמותו של הקב"ה שלמעלה מכל שם ותואר. זהו 'אנכי' - "מי שאנכי". מתן-התורה במעמד הר-סיני בא מאת עצמותו של הקב"ה, שהוא עצמו נתגלה לעיני העם ונתן להם את התורה.

משל למה הדבר דומה, למלך בשר-ודם שמופיע לפני העם ומדבר לפניו. החשיבות העיקרית של המאורע אינה כל-כך בתוכנם של דברי המלך, אלא בעצם המעמד שעומד המלך הגדול בכבודו ובעצמו ומדבר אל עמו. זהו החידוש של מעמד הר-סיני על התורה והמצוות שהיו קודם לכן: לפני מעמד הר-סיני ניתנו התורה והמצוות דרך 'שמות' אלוקיים שונים, ואילו בשישי בסיוון הם ניתנו מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו. הקשר עם הקדושה האלוקית העילאית ביותר - זהו ייחודו של חג-השבועות.

מה קולטים הילדים

עתה נבין למה אומרים דווקא 'תיקון' בליל-שבועות ואין מעדיפים ללמוד את התורה באותה שעה. עיקרו של חג-השבועות אינו החכמה וההבנה שיש בתורה. חכמה והבנה היו גם קודם-לכן. החידוש העיקרי הוא בכך, שאז שמענו את התורה מפי הקב"ה עצמו; שזכינו להתגלות כה אדירה של הקדושה האלוקית. זאת אנו מבטאים על-ידי אמירת ה'תיקון': בכך אנו מדגישים, שהעיקר אינו השכל וההבנה שיש בתורה, אלא עצם הקדושה שבה, המתבטאת באותיותיה הקדושות.

עיקרון זה מתבטא גם במנהג-ישראל נוסף שיש בחג-השבועות - הבאת התינוקות לבית-הכנסת לשמיעת עשרת הדברות. לכאורה, זהו מעשה חסר היגיון. אם מביאים לבתי-הכנסת ילדים ברי-דעת - ניחא; אבל מה יכול לקלוט מהמעמד אותו תינוק פעוט, ששוכב בעריסתו, ואינו יודע כלל היכן הוא נמצא?!

הדבר יובן לאור דברי חז"ל (בפסיקתא), שכאשר קוראים יהודים את עשרת הדברות בשבועות, נחשב להם הדבר כאילו הם עומדים במעמד הר-סיני ומקבלים את התורה. כשם שבעת מתן-התורה לא השכל וההבנה קבעו את הקשר עם הקב"ה, כך גם עכשיו, הקשר שנוצר בשעת קריאת עשרת-הדברות הוא על-שכלי, ומבחינה זו אין הבדל כלל בין המבוגר לילד הפעוט.