מושגים נוספים בנושא
	פסח / מצה
	פסח/ חמץ ומצה
	פסח/ יציאת-מצרים
	פסח/ שמות החג
	שביעי-של-פסח
	פסח-שני
	ל"ג-בעומר
	שבועות
	שבועות / אמירת התיקון
	מתן-תורה, חיזור על כל אומה
	ראש-השנה
	ראש-השנה - תקיעת שופר
	תקיעת שופר בראש-השנה שחל בשבת
	יום-הכיפורים
	סוכות

קודם שנתן הקב"ה את התורה לישראל, הוא חיזר עמה על כל אומה ולשון והציע להן לקבל את התורה. כל האומות שאלו מה כתוב בה, וסירבו לקבלה. רק עם-ישראל לא שאל שאלות ו"הקדים נעשה לנשמע", ולכן ניתנה לו התורה. כך מספרת הגמרא.

דבר זה מעורר מיד שתי שאלות: א) הרי הקב"ה ידע מראש שכל האומות יסרבו לקבל את התורה, ולמה חיזר עמה על כל אומה ולשון? ב) משמע מסיפור זה, שאילו היתה אומה כלשהי מסכימה לקבל את התורה, היא היתה ניתנת לה. וכי ניתן להעלות זאת על הדעת?! מדרשי-חז"ל רבים מדברים על כך שהמחשבה על עם-ישראל קדמה לעולם, ושהעולם נברא "בשביל התורה ובשביל ישראל"; ומכאן, שעוד קודם הבריאה יועדה התורה לעם-ישראל. ועוד: הרי לשם כך הוציא הקב"ה את בני-ישראל ממצרים, כשכבר אז היה ברור שהוא עומד לתת להם את התורה!

מוסבר על כך בתורת החסידות, שברור לחלוטין שהתורה היתה מיועדת רק לעם-ישראל ושלגויים אין כל שייכות אליה. ברור היה גם-כן, שאומות-העולם לא ירצו בה. החיזור עם התורה על כל אומה ולשון בא להבליט ולגלות את הקשר המיוחד שנוצר בעת מתן-התורה עם העם היהודי.

הבחירה והשכל

אחד הדברים שנתחדשו בעת מתן-התורה הוא, שאז בחר הקב"ה בעם-ישראל (מובא בהלכה, שכאשר אומרים בתפילה "ובנו בחרת מכל עם ולשון", יש לזכור את מעמד הר-סיני). קודם לכן היה הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל כמו קשר שבין אב לבניו ("בני בכורי ישראל"), אולם בעת מעמד הר-סיני נוצר ביניהם קשר של בחירה, שהוא עמוק לאין-ערוך.

בחירה אמיתית יכולה להיות רק בין דברים שווי-ערך. אין מה 'לבחור' בין תפוח עסיסי ובשל לתפוח רקוב. אדם מורעב שמעמידים לפניו 'ברירה': 'או' לאכול סעודה דשנה 'או' לקפוץ למדורה בוערת - צריך להיות מטורף לגמרי כדי 'לבחור' באפשרות השנייה. המונח 'בחירה' אינו יכול לחול אלא על דברים שווי-ערך, שאז באמת נדרש האדם לבחור ביניהם.

תהליך הבחירה לאמיתתו אינו שכלי והגיוני. אם יש נימוקים שכליים שמטים את הכף לאחד הצדדים, שוב אין לפנינו צורך בבחירה; השכל עצמו כבר קובע מה עדיף. הבחירה באה במצב שלשכל אין מה לומר, או שהאדם אינו רוצה כלל להתחשב בשכל ובהיגיון. ואז הוא בוחר - בלי שום סיבות ובלי שום נימוקים וטעמים. הוא בוחר מפני שכך הוא רוצה!

הבחירה מבטאת איפוא את רצונו העצמותי של האדם עצמו. לא את מה שהוא מבין ומרגיש, אלא את מה שהוא עצמו רוצה. במלים אחרות: הבחירה מגלה את עצם מהותו של האדם.

קשר שלא משתנה

כשם שבאדם מגלה הבחירה את מהותו העצמית העמוקה ביותר, כך גם אצל הקב"ה, כשאומרים 'הקב"ה בוחר', הכוונה היא לדבר שבא מהקב"ה בכבודו ובעצמו, מעצמותו ומהותו יתברך. יש דברים שבאים מדרגות אלוקיות שקיבלו הגדרה מסויימת, כמו מהשכל האלוקי או מהמידות האלוקיות, וכדומה, ויש את הקב"ה עצמו, שלמעלה מכל ה'דרגות'. משם באה הבחירה.

קודם מתן-התורה היה הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל כמו הקשר שבין שני אוהבים נאמנים או אפילו כמו בין אב לבניו. זהו קשר עצום ונעלה, אך הוא לא הגיע עד עצמותו ומהותו יתברך. לגבי עצמותו של הקב"ה היו כל האומות שוות, ככתוב: "הלא אח עשיו ליעקב" - שניהם שקולים. לכן חיזר הקב"ה עם התורה על כל העמים, כדי לגלות, שמבחינת עצמותו יתברך אין יתרון לעם-ישראל על העמים האחרים. ואז, כאשר הקב"ה בחר בעם-ישראל - נוצר קשר בין עצמותו יתברך לבין העם היהודי, קשר שעומד לעד ושאינו יכול להשתנות לעולם.