מושגים נוספים בנושא
	גלות וגאולה
	לא להתייאש מהגלות
	הגלות כזריעה
	הגלות כעיבור והגאולה כלידה
	הציפיה למשיח
	מה יהיה לעתיד לבוא?
	מעלת קו הגבורה שיהי' לע"ל
	בית-המקדש השלישי
	בית-המקדש השלישי
	בית-המקדש השלישי
	תחיית-המתים

הציפייה לבוא המשיח היא יסוד מרכזי בדת-ישראל. אנו מתפללים עליה בכל תפילותינו ומביעים אותה בכל הזדמנות. ביאת המשיח פותחת עידן חדש בעולם - את התקופה שמכונה 'לעתיד-לבוא'. מה באמת יהיה אז? האם יהיה זה העולם המוכר לנו, או שנחיה בעולם אחר לחלוטין?

תורת החסידות מסבירה את מה שיהיה בימות המשיח, על יסוד הפסוק: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". הדגש כאן הוא על המלים "ונגלה", "וראו". בזמן-הזה אנו 'תופסים' את הקב"ה בדרך של אמונה, הבנה (במידה מסויימת) וכדומה, אך איננו יכולים לראות במוחש את האלקות. בימות-המשיח יתגלה אור-ה' בעולם באופן שגם הבשר הגשמי ("וראו כל בשר") יראה זאת.

ראייה ושמיעה

אדם עשוי לקבל מידע בשתי דרכים: על-ידי ראיית דברים ועל-ידי שמיעה אודותיהם. הצורה הראשונה מכונה בתורת החסידות 'ראייה', ואילו הדרך השניה נקראת 'שמיעה', ויש הבדל מהותי ביותר בין השתיים:

הראייה חודרת עד עומק נשמתו של האדם. דברים שהוא רואה בעיניו מתאמתים אצלו בצורה הברוה ביותר. "במו-עיני ראיתי זאת", אומר האיש כשברצונו להמחיש עד כמה הדבר מוחלט אצלו. לעומת זאת, דברים שמתקבלים על-ידי השמיעה אינם מתאמתים כל-כך בנפש האדם. אדם אינו מתרגש כל-כך מדברים שהוא שומע עליהם, כמו מדברים שהוא רואה במו-עיניו.

משום כך יכולה הראייה לתפוס רק דברים גשמיים, ואילו באמצעות השמיעה אנו יכולים לקבל גם דברים רוחניים: הואיל והראייה חודרת עמוק כל-כך אל הנפש, לא יכול היה האדם להישאר כמות שהוא אם היה רואה בעיניו את המציאות הרוחנית. על כן נמנע מאיתנו לראות את הרוחניות. יש באפשרותנו רק לשמוע ולדעת עליה בשכלנו, בלא ההתאמתות החזקה של הראייה.

כתוצאה מכך יש הבדל מהותי בין הכרתו של האדם במציאות העולם לבין הכרתו במציאות האלוקית: את העולם הגשמי הוא רואה, ועל כן מתקבלת מציאותו בעיניו כדבר המובן מאליו; איש אינו זקוק להוכחות כדי לדעת שהעולם קיים. המציאות הרוחנית והאלוקית, לעומת זאת, אינה מתקבלת בפשטות ובטבעיות כזאת. אנו זקוקים לאמונה, להתבוננות, למחשבה, להוכחות-שכליות כדי להגיע להכרה במציאותה. מכאן, שגם לאחר כל ההוכחות וגם לאחר שברור לנו כי המציאות הרוחנית קיימת, עדיין היא אינה חודרת לפנימיותנו ואינה מתאמתת בבהירות כזאת כמו ההכרה במציאות העולם הנראה לעינינו.

יתהפכו היוצרות

לעתיד-לבוא יתהפכו היוצרות. המציאות האלוקית תהיה ברורה ומוחלטת כשם שכיום ברורה ומוחלטת לנו מציאותו של העולם; ואילו מציאות העולם תהפוך לעתיד-לבוא לדבר שיש להביא עליו הוכחות... הדבר היחיד שיהיה ברור ומוחשי ("וראו כל בשר") הוא הכוח האלוקי, שאותו נראה כולנו כדבר שמהווה את המציאות האמיתית של כל הדברים, ואילו מציאות העולם הגשמי תאבד את תוקפה, ונזדקק למחשבה ולהוכחות כדי להשתכנע שאין היא אחיזת-עיניים...

ולאמיתו של דבר "כבר היה לעולמים" מעין זה. מהפך כזה התרחש בעת מתן-תורה, וזו המשמעות הפנימית של תופעה מיוחדת שאירעה אז - "רואים את הנשמע ושומעים את הנראה". כלומר, דברים שמבחינת מציאות העולם הם 'נשמע', התאמתו אז כדבר הנראה; ואילו הדברים הנראים איבדו את תוקפם והיו כדברים הנשמעים.

אלא שהגילוי הנפלא הזה שהיה בעת מתן-תורה היה ארעי וחלף לו לאחר מכן. העולם טרם היה מוכן להתגלות כזאת. אך בימות המשיח יהיה זה מצב הקבע של העולם. במשך אלפי השנים שחלפו מאז מתן-תורה הזדככה מציאות העולם על-ידי התורה והמצוות שלמדו וקיימו דורות של יהודים, והוא כבר מסוגל לשאת אור כזה. בבוא המשיח יוסר הלוט מעל העולם ונראה בעיני בשר איך מתגלה כאן אור-ה' באופן שגם עינינו הגשמיות רואות אותו.