שוב מגיעים אנו לימי 'בין-המצרים'. עוד שנה מצטרפת למאות הרבות של שנות הגלות. קרוב לאלפיים שנים נמצא כבר עם-ישראל בגלות קשה ואיומה! והשאלה הנשאלת היא, איך עלינו להתייחס לגלות ארוכה ומתמשכת זו?
הגלות מתחילה מיד בראשית התהוותו של העם היהודי. במעמד הנשגב של כריתת 'ברית בין-הבתרים' עם אברהם אבינו, אומר לו הקב"ה: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא-להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". כבר ברגע שבו נכרתה הברית הנצחית בין הקב"ה לעם-ישראל, באה הבשורה על גלות מצרים, שהיא שורש כל הגלויות.
מהגלות צומחת הגאולה
דבר זה הינו תמוה ביותר. הבשורה על הגלות סותרת לכאורה את מהותה של כריתת-הברית. לשם מה כורתים שני אוהבים ברית ביניהם, והרי גם בלי הברית הם אוהבים זה את זה? אלא מטרתה של כריתת-הברית לעשות את האהבה לבלתי-תלויה ולנצחית, שגם כאשר יצוצו סיבות שיהיה בהן כדי לערער את האהבה, תשמור הברית עליה לבל תיפגע. כריתת-הברית בין הקב"ה לאברהם אבינו אומרת איפוא, שגם אם יחטאו בני-ישראל ואף אם יתנכרו לקב"ה - לא תיפגע אהבת הקב"ה לעם-ישראל. איזה מקום יש איפוא לגלות דווקא בעיצומה של כריתת-הברית?
מזה עצמו אנו מבינים, שהגלות אינה רק עונש על חטאי בני-ישראל, אלא טמון בה עניין נשגב ונעלה ביותר. מתוך הגלות צומחת הגאולה, כשם שמריקבון הגרעין צומח האילן. בפנימיותה של הגלות טמון טוב נאצל ונפלא, והוא יתגלה בבוא הגאולה. רק בראייה חיצונית הגלות היא עונש, אך בפנימיות העניינים, הגלות מהווה ביטוי לאהבתו העצומה של הקב"ה לעם-ישראל, כיוון שבאמצעותה הוא מביא את הגאולה השלימה.
האהבה שבגלות
מתפיסה זו נגזרת ההתייחסות האמיתית אל הגלות. נבין זאת על-ידי משל פשוט. למלך גדול היה ידיד-נפש, שהיה מקרבו ומראה לו חיבה גדולה. יום אחד ריחקו המלך ממנו, סילקו מארמונו ואף ציווה לגרשו מהמדינה אל אי-נידח. השאלה היא עכשיו, מה תהיה תגובתו של אותו ידיד.
אפשרות ראשונה: בימים הראשונים יהיה הידיד שבור ורצוץ מהנפילה הגדולה שלו, אך עם הזמן יתאושש, ישלים עם מצבו ויתחיל לחשוב כיצד לפתוח בחיים חדשים בתנאים הקיימים. אפשרות שניה: הקשר עם המלך חסר לידיד כל-כך, עד שהוא ממאן להתנחם. הוא מאבד את הטעם בחיים ונשאר עצוב וממורמר כל ימי חייו. אפשרות שלישית: אהבתו הגדולה למלך והביטחון באהבתו של המלך אליו גורמים לו לחוש, כי כל העניין אינו אלא זמני וכי בוודאי אין המלך חפץ ברעתו, אלא שיש בזה איזושהי כוונה נסתרת, שכאשר תושלם, ישיבו המלך לארמונו. הוא אמנם מצטער על הריחוק מחצר המלכות, אך עם זאת הוא חי עם תקווה וציפייה מתמדת לשובו חזרה אל היכל המלך.
אלה גם שלוש ההתייחסויות האפשריות כלפי הגלות. יש שהתרגלו אל הגלות; טוב להם כך ואין הם מצפים עוד לגאולה. אחרים מביטים אחורה אל אלפיים שנות הגלות והם כבר מיואשים מאפשרות הגאולה. ההתייחסות האמיתית והנכונה היא זו השלישית: מתוך אמונה שלימה באהבתו של הקב"ה לעם-ישראל, אנו בטוחים שהנה הנה, עוד מעט-קט, תתגלה הכוונה האמיתית של הגלות ותבוא הגאולה השלימה.
וכדי שיהיה לעם-ישראל הכוח לעמוד בקשיי הגלות ולהאמין שאין היא נובעת מפירוד חלילה בין הקב"ה לעם-ישראל, הודיע הקב"ה על הגלות דווקא בעת כריתת ברית בין-הבתרים. כך הבהיר הקב"ה לעם היהודי לדורותיו, כי אהבתו לעם-ישראל היא נצחית ובלתי-תלויה, וגם הגלות הינה ביטוי לאהבה זו, כיוון שממנה צומחת הגאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:15
זריחה: 6:11
