האמונה בבואו של המשיח הינה אחת מי"ג עיקרי-האמונה, כפי נקבעו על-ידי מורינו הרמב"ם. פירוש הדבר, שאמונה זו היא אחד העמודים המרכזיים שעליהם עומדת דת ישראל כולה. ונשאלת השאלה: במה עניין זה כה חשוב וכה מרכזי? איפה האמונה בבוא המשיח משתלבת עם עבודת-ה' היום-יומית של יהודי?
אנו מוצאים בעניין זה פרט נוסף שמדגיש את החשיבות שב'עיקר' זה. הרמב"ם מציין במפורש, שהאמונה בבוא המשיח כוללת גם את הציפייה לבואו (בי"ג העיקרים הוא אומר: "אם יתמהמה - חכה לו", ובהלכות מלכים הוא מתבטא בלשון חריפה יותר: "וכך מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו - לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו"). ושוב נשאלת השאלה: למה זה חשוב כל-כך לצפות למשיח? מה חסר ליהודי שלומד תורה ומקיים מצוות רק אינו מתעניין יתר על המידה בעתידות?
מטרת המלחמה - ניצחון
התשובה היא, שהאמונה בביאת המשיח אינה בבחינת 'עתידות', אלא היא חלק עיקרי מכל עניין התורה והמצוות. מי שאינו מאמין במשיח ואינו מחכה לבואו, מוכיח בכך, שכל השקפתו על התורה והמצוות לוקה בחיסרון בסיסי.
תארו לעצמכם חייל שיוצא לקרב, והוא חייל טוב ומסור וממלא כל פקודה בדייקנות ובשלימות, רק בדבר אחד אין הוא מתעניין כלל - במטרת המלחמה. לא מעניין אותו הניצחון, לא מעניינת אותו ההגנה על ארצו - הוא רק ממלא פקודות. חייל כזה הוא חייל גרוע מאוד. חייל טוב חייב לדעת בשביל מה הוא נלחם ומה רוצים להשיג במלחמה הזאת. ואז הוא מכוון את כל פעולותיו כדי להתקרב עוד ועוד אל המטרה.
מבחינה מסויימת נמשלים חיי התורה והמצוות למלחמה. אכן, מדובר במלחמה נגד חושך העולם החומרי. תפקידו של היהודי בעולם-הזה הוא להילחם ביצר-הרע ובכל מה שמפריע לקדושה, ועליו 'לכבוש' עוד נתח ועוד נתח מהעולם ולקדשו באור התורה. על-ידי כל לימוד תורה של יהודי וכל מצווה שהוא מקיים, הוא משכין את אור ה' על חלק נוסף של העולם הגשמי.
לעת-עתה אנו משולים לחיילים שמקבלים פקודות לירות למטרות מרוחקות, מבלי שתהיה להם האפשרות לראות היכן פגעו הפגזים ומה הצליחו לעשות. כך הם עומדים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש ויורים לפי הפקודות מגבוה, כשאין להם שום מושג על מהלך המלחמה עצמה. מובן מאליו, ששאיפתם הגדולה היא לראות את מה שהצליחו לעשות. בכליון-עיניים הם מצפים לסיומה של המלחמה כדי לשמוע ולראות את הישגיהם.
נראה תוצאות
גם אנו לומדים תורה ומקיימים מצוות מבלי שיש באפשרותנו לראות מה כל זה מחולל. אנו מאמינים, שכשאנו מברכים 'שהכול' על כוס מים, אנו מעלים את המים הללו לקדושה. אנו יודעים, שכשאנו הולכים ברחוב וחושבים דברי-תורה, אנו מזככים ומטהרים את אוויר הרחוב. אבל זו רק אמונה. איננו יכולים לראות ולחוש זאת.
עם בוא המשיח (בסיומה של ה'מלחמה') יתגלה כל זה לעינינו. אז נראה כולנו את מה שמאות דורות של יהודים פעלו על-ידי תורתם ומצוותיהם. אז ייפתחו עינינו לראות, כי בעבודתינו קידשנו את העולם-הזה הגשמי ועשינו אותו 'דירה' לקב"ה. טבעי איפוא ביותר, שאנו מצפים ומייחלים לרגע הזה, לסיומה של ה'מלחמה' ולחשיפת תוצאותיה.
זו משמעות האמונה בבוא המשיח והציפייה לבואו. יהודי המחכה לבוא המשיח מוכיח בכך, שתפיסתו את חיי התורה והמצוות היא נכונה ובריאה. הוא לא חייל שמקיים פקודות סתמיות. הוא יודע מה המטרה ופועל להשגתה. ומשום כך מהווים האמונה בבוא המשיח והציפייה לבואו עיקר בדת-ישראל. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:15
זריחה: 6:11
