בשונה משאר בעלי-החיים, האדם נברא יחיד. חז"ל (סנהדרין לז,א) נותנים על כך שני טעמים: א) ללמדנו שכל אדם הוא 'עולם מלא'; ב) "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך".
שני הטעמים הללו מנוגדים לכאורה. הטעם הראשון מדגיש את גדולתו וחוזקו של האדם כ'יחידי', עד שהוא עולם מלא. ומכיוון שהתורה קובעת ש"אין דעותיהן שוות", בהכרח שהדבר יביא ריבוי בחילוקי הדעות, ובמלוא התוקף, דווקא משום שכל אחד ואחד הוא 'עולם מלא'. ואם כן, הרי זה ההפך הגמור והגדול ביותר מ'שלום הבריות'!
מסביר הרבי (מכתב כללי מח"י באלול תשמ"ב), שאכן כל אדם הוא 'עולם מלא' ו'אין דעותיהן שוות', אך אין הדבר מצריך ומתיר לו לשלול, אפילו ברעיונו בלבד, אפשרות של דעה שנייה, ויותר מזה – דעה מנוגדת.
יתר על כן, עליו להתייחס לדעות אלה, ובכלל זה לדעה המנוגדת לשלו, בכבוד, מפני שהזולת הוא עולם מלא, ולפיכך מחובתו להתעמק בדעתו של הזולת ברצינות הראויה. גישה כזו מביאה לידי 'שלום הבריות' אמיתי ולשלום של קיימא, ויתרה מזו, מכיוון שהדבר מבוסס על הכלל המופיע בתורה הנצחית שהיחיד הוא עולם מלא – מביא הדבר גם לידי כך שיתעמק עוד יותר בדעתו שלו, להבין יותר את מעלותיה וחסרונותיה, ועל-ידי כך לבוא ולהגיע אל האמת לאמיתה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:06
זריחה: 6:46
