אָדָם. התכלית של הבריאה – "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – נמסרה לאדם, שעליו אומר הקב"ה: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ". ייחודו של האדם בא לידי ביטוי בדרך בריאתו: כל הברואים נבראו בבת אחת – הגוף והנפש יחדיו; אבל בבריאת האדם נוצר תחילה הגוף: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" – גולם נטול חיות, ורק אחר-כך ניתנה בו נשמה.
פער זה בין גוף האדם לבין נפשו משקף את שני הקצוות המנוגדים שבאישיותו. מצד גופו יש לו נטיות מהשפָלות שבבריאה, עד לדרגת עפר ממש. כנגד זאת יש בו נשמה רוחנית נאצלת ביותר, שבמהותה העצמית היא מעל כל הבריאה וגדריה, ועל-ידה האדם יכול להגיע לפסגות מופלאות של רוחניות וטוב.
גוף האדם נוצר מן העפר דווקא, מהדבר הנחות ביותר, שכן אילו היה נברא מחלקיו הנעלים יותר של העולם, לא היה יכול להרים את חלקיו התחתונים. לכן נברא גופו מעפר הארץ, מהרובד הנמוך ביותר, כדי שבהתרוממותו ירים גם את העולם מלמטה.
נמצא אפוא שנחיתות גופו של האדם היא ממעלותיו דווקא, שעל-ידי כך יוכל לרומם אף את ה'דומם' לקדושה. כשיהודי אוכל לשם שמיים ומשתמש בגופו לעבודת ה' – הוא מעלה לקדושה את העולם כולו, מחלקיו הנמוכים ביותר ועד הדרגות הגבוהות ביותר, ובכך הוא מכשיר את העולם כולו לקבלת אור הגאולה (ראו תורה אור בראשית ג,ד. תורת חיים בראשית). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:06
זריחה: 6:46
