חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2075
ערב ש"ק פרשת בראשית, כ"ח בתשרי ה'תשפ"ז (09/10/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2075
בראשית נבראו הטבע והניסים
חדש על המדף
מה השתבש בחטא עץ הדעת
בריאת האדם
שותף לקב"ה
הניגודיות שבאדם
בריאת האדם סוד האחדות
הסיפור ששכנע את הקורא בתורה
רציתי לשאול
משמעות אמירת 'לחיים'
ככל שיודעים מתפעלים יותר

מס' 2075, ערב שבת-קודש בראשית, כ"ח בתשרי ה'תשפ"ז (09.10.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

בראשית נבראו הטבע והניסים

הטיסה בשבוע שעבר המחישה בדרך המדהימה ביותר איך ידו של הקב"ה מנווטת את המהלכים הטבעיים לכאורה. ראו את רצף הניסים

בימים האחרונים העולם כולו מדבר על הניסים המופלאים שהתחוללו בטיסה מדובאי לתל-אביב. גם אנשים ציניים ופקפקנים מדברים בפה מלא על רצף הניסים הבלתי-נתפס שקרה שם.

וזה מחבר אותנו לפרשת בראשית, שבה נקרא על בריאת העולם. אנחנו מכירים את חוקי הטבע שעל-פיהם העולם מתנהל, ולכאורה איננו רואים את ידו של הבורא. אלא שבששת ימי בראשית נבראו לא רק השמיים והארץ וכל פרטיהם, אלא גם חוקי הטבע, והקב"ה מנהל את עולמו גם דרך מערכות הטבע עצמן.

לכן יהודי מאמין אומר על כל דבר שהוא מתכנן לעשות – 'אם ירצה השם', 'בעזרת השם', כי בלי הברכה מלמעלה גם הדבר המבטיח ביותר עלול להשתבש, ואילו כשהקב"ה רוצה, גם המצב הקשה והבלתי-אפשרי ביותר נהפך לסיפור הצלחה.

היד האלוקית

ראינו את ידו של הקב"ה ברצף הניסים המופלא לכל אורך המלחמה בשלוש השנים האחרונות. הברכה האלוקית שרתה במסירת נפשם של הלוחמים, והנחילה לעם ישראל ניצחונות מזהירים, שהשאירו את העולם כולו פעור פה.

אבל דווקא הטיסה בשבוע שעבר המחישה בדרך המדהימה ביותר איך ידו של הקב"ה מנווטת את המהלכים הטבעיים לכאורה. ראו את רצף הניסים:

1) קברניט המטוס הותקף בהפתעה מאחור, באמצעות גרזן חד, תקיפה שהייתה אמורה להמיתו. למרות פציעתו הקשה הצליח לפתוח את דלת תא הטייס.

2) אם שליוותה את בתה שנזקקה בדיוק באותו רגע לשירותים הבחינה במתרחש בתא הטייס והתריעה על הנעשה.

3) כמה נוסעים ישראלים קמו מייד ופעלו, נאבקו בטייס המשנה, השתלטו עליו ומנעו ממנו להמשיך במעשיו.

4) יניב חיון, שרברב במקצועו, אחרי שניטרל את המחבל, משך את ההגאים והוציא את המטוס ממצב הצלילה שניות אחדות קודם שההתרסקות הייתה נעשית בלתי-נמנעת.

5) המטוס צלל במהירות עצומה, דבר שיוצר עומס קיצוני מאוד על המטוס ועלול להביא להתפרקותו.

6) הצלילה הייתה חריפה כל-כך עד שנגרם נזק לחלק מהזנב, ומומחי תעופה הביעו פליאה שהזנב כולו לא נעקר.

7) במטוס היו שני טייסים נוספים, שלא היו אמורים לשמש צוות בטיסה הזאת, וידעו כיצד לייצבו ולהנחיתו.

8) ההצלחה להביא את המטוס לנחיתה בשלום אחרי שכמה ממערכותיו נפגעו – היא נס כשהיא לעצמה.

9) לאחר תקיפה בתא הטייס, צלילה קיצונית, מאבק פיזי בתוך המטוס ונזק למטוס – כל הנוסעים והצוות שרדו.

10) והנס העצום – סיכול מזימתו של הטייס המחבל, לרסק את המטוס על טרמינל הומה אדם בנתב"ג, דבר שהיה עלול ליצור פיגוע בסדר גודל מפלצתי, היו-לא-תהיה!

תהיה שנת פלאות זוהרות

אין פלא שרבים מנוסעי המטוס תיעדו את עצמם הולכים לבית הכנסת לברך 'הגומל', ועם ישראל כולו מביע תודה לבורא העולם על חסדיו העצומים, שהפרו את מזימת שונאינו להפוך את החג לתוגה, ותחת זאת ראו הכול "כי גבר עלינו חסדו".

אנחנו חיים בתקופה מופלאה שבה היד האלוקית, המגינה על עם ישראל, מופיעה שוב ושוב בגלוי, לעיני כול. נבטח בבורא שאכן השנה הקרובה תהיה שנת פלאות זוהרות, בגאולה האמיתית והשלמה.


טיסת הפלאות. סדרת ניסים בלתי־נתפסת

  ספרים

הלכות מוקצה
משולחן ערוך אדה"ז
בעריכת והוצאת הרב שמעון גדסי

הלכות מוקצה עם שני מדורים נלווים – 'ביאורים וציונים' ו'הלכה למעשה'. 174 עמ'. טל' 039606018.

בריאות ורפואה
מאת הרבי מליובאוויטש
בהוצאת היכל מנחם

עצות, הוראות והדרכות בענייני בריאות ורפואה, שנתן הרבי במרוצת השנים. ערוך לפי נושאים. 292 עמ'. להשיג באתר היכל מנחם.

חידושים על הפשט של רש"י
מאת בעלי התוספות
בהוצאת המהדיר הרב משה פיליפ

בפעם הראשונה יוצאים לאור פירושי בעלי התוספות של רש"י, אשר נאספו לפני יותר מ-600 שנה. 490 עמ'. טל' 0548476350.

שבת
מאת סיוון רהב-מאיר
בהוצאת ידיעות ספרים

מדריך ליום הקדוש בשבוע, מסע שלב אחר שלב, מההכנות לשבת ועד סיומה. לצד המדריך המעשי – סיפורים אישיים וטיפים שכל אחד יכול ליישם. 250 עמ'.

  שלחן שבת

מה השתבש בחטא עץ הדעת

מה היה קורה אילו אדם הראשון לא היה חוטא בעץ הדעת? ייעודו המקורי של האדם נאמר במפורש: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". גן עדן היה מרחב רוחני, שמור מכל מגע עם רע, ועבודת הגן ושמירתו נעשו על-ידי עבודת ה' בתחום הקדושה בלבד. וכפירוש חז"ל את הפסוק "אשר ברא אלוקים לעשות" – "לתקן".

תקופת מלכות שלמה הייתה דוגמה לכך: מלכותו וחוכמתו היו גדולות כל-כך, עד שמלכי העולם התבטלו לפניו בלי צורך במלחמה – כניצוץ קטן הנמשך מעצמו אל האבוקה. למעשה, כך ייראו החיים בבוא הגאולה, כפי שנאמר (ישעיה ס,ג) "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

כותנות אור

חטא עץ הדעת חולל שיבוש בבריאה. לכאורה, אדם וחווה היו ללא יצר הרע וכיצד חטאו? אלא ששורש החטא נבע מעצם ההכרה באפשרות של הפקת הנאה עצמית: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל". הרעיון שאפשר להשיג רווח אישי מעץ הדעת הוא שהחל את ההידרדרות, עד שזו הגיעה לחטא הממשי.

החשיפה של האדם לרע השפיעה גם על סביבתו ועל העולם כולו. מאז החטא אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע, עד בוא הגאולה, שבה הרע ייכחד כליל. הדבר שינה גם את ייעודו של האדם וחייב את גירושו מגן עדן: מעתה עליו לבוא במגע עם העולם ולברר את הטוב מתוך הרע – ״לעבוד את האדמה״ מלשון עיבוד, להפוך את כותנות העור לכותנות אור.

שמירת הגבול

מעין הבחנה זו, שבין המצב שקודם החטא למצב שאחריו, קיים גם כיום, והוא ההבדל שבין ימות החול לשבת: בימי החול נדרש האדם ל״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ״ (שמות כ,ח) – מצווה שתכליתה בירור וזיכוך העולם; ואילו בשבת, ״וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת״ (שם לד,כא) – העולם מזדכך לא על-ידי מגע עם הגשמיות אלא על-ידי לימוד תורה ותפילה.

גבול דק מפריד בין שימוש נכון בחולין לבין עיסוק מופרז בו; בין השקעה הכרחית של הכוחות הטבעיים כדי ליצור גשמיות, לבין מעורבות מוגזמת של כוחות נעלים יותר. היהודי נדרש ליצור חיץ בין הכוחות שהוא מַפנה לעיסוק בגשמיות לבין הכוחות שהוא שומר לקדושה בלבד.

זהירות מאנוכיות

לדוגמה, כוח הרצון וכוח מסירת הנפש נעלים מהרגשות ומכלי השכל. חס ושלום להשתמש בהם להשגת תאוות היצר. אדם העוסק במשא ומתן באמונה צריך להיזהר שלא לפתח גאווה ותחושה של ״כוחי ועוצם ידי״ לנוכח ההישגים שישיג.

תערובת הטוב והרע גורמת שהעיסוקים הגשמיים – על אף היותם הכרחיים – מושפעים מהיצר ומונָעים מדחפים אנוכיים. אפילו לימוד התורה עשוי להיות כרוך בגאווה ובתחושת ישות עצמית, וגם אהבת ה׳ טהורה, אם היא מבוססת על ׳אני׳ שאוהב, יש בה שמץ של ישות. לכן לימוד התורה צריך להיות "באימה ביראה".

(רשימות חוברת יב)

  מן המעיין

בריאת האדם

השלכת האמת

"ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א,כו). בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים-כיתים וחבורות-חבורות. מהם אומרים: אל ייברא; ומהם אומרים: ייברא. חסד אומר: ייברא, שהוא גומל חסדים; ואמת אומר: אל ייברא שכולו שקרים. צדק אומר: ייברא, שעושה צדקות; שלום אומר: אל ייברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ, ונתהווה רוב למחייבי בריאתו.

(בראשית רבה)

הרוב לא קובע

מדוע כדי להשיג רוב היה צריך להשליך את האמת דווקא, ולמה לא השליך את השלום? יש להשיב: אילו השליך את השלום והאמת הייתה נשארת, לא היה בכוחם של השניים האחרים, החסד והצדק, להכריע – שאין האמת ניתנת להכרעה בידי רוב.

(רבי שלמה קלוגר)

יסוד השקר

אילו השליך את השלום, והייתה האמת נותרת וטוענת "אל ייברא, שכולו שקרים" – מה תועלת הייתה בדברי הסניגוריה של החסד, שהוא גומל חסדים, או בלימוד הזכות של הצדק, שהוא עושה צדקות, כשביסוד חסדיו וצדקתו של האדם טמון השקר?

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

מהשלום באים אל האמת

בלי שלום אי-אפשר. אם אין שלום – אין כאן כלום. ואילו בלי אמת – אם תתכוון לשם שלום, תגיע בסופו של דבר גם אל האמת.

(רבי בונם מפרשיסחה)

רסיס אמת

אילו השליך את השלום והשלום היה נשבר, לא היה מתקיים עוד. ואילו האמת, כל רסיס שנותר ממנה – אפילו משהו מן האמת – עדיין הוא אמת.

(רבי חיים מבריסק)

על הארץ רואים

לפיכך השליך את האמת לארץ, שכאן, על הארץ, היא עצמה תראה שהאמת לבדה אינה מספקת, ובה בלבד אי-אפשר לכלכל את החיים בעולם הזה.

(עיטורי תורה)

יכולת ההשגה

"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א,כו). 'אדם' מלשון "אֶדַּמֶּה לעליון". המשמעות של הכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" היא, שכל המדריגות שלמעלה קיימות באדם שלמטה. ומאחר שהאדם הוא בדוגמת האורות והכלים שלמעלה וכל המדריגות שלמעלה קיימות בו, יכולה להיות לו השגה בעניינים שלמעלה.

(לקוטי דיבורים)

דמות ישראל חקוקה

אדם יכול לחקוק במחשבתו את דמות פניו של בנו שנולד לו, אך קודם שנולד לו הבן, לא ייתכן שתהיה חקוקה במחשבת האב דמות הבן העתיד להיוולד. ואולם אצל הקב"ה, שאצלו העבר והעתיד שווים, אף קודם שנבראו ישראל הייתה צורתם חקוקה כביכול במחשבה העליונה, כמארז"ל (בראשית רבה) "ישראל עלו במחשבה". זהו שרמז הכתוב: "נעשה אדם" – היינו ישראל הנקראים 'אדם'; "בצלמנו כדמותנו" – באותם צלם ודמות שהיו חקוקים תחילה במחשבה.

(הבעל-שם-טוב)

  אמרת השבוע

שותף לקב"ה

הרב אפרים-זלמן הלפרין היה רב בדנוור ובניו-יורק, ולימים עלה לארץ והתגורר בירושלים. הוא ייסד את המרכז הארצי לטהרת המשפחה, הפועל לבניית מקוואות טהרה ברחבי הארץ.

פעם אחת הלך אל רבי שלמה מזוויהל, להזכיר לפניו חולה מסוכן, כדי שיתפלל עליו.

אמר לו הצדיק: "מדוע לא באת לפני קידוש בליל שבת קודש? הרי בקידוש אומרים 'ויכולו', וחז"ל אמרו ש'כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית' (שבת קיט,ב) – ושותף מה שעשה עשוי".

משמעות דבריו הייתה שבשעה נעלה זו מתעוררת בשמיים עת רצון, שבה אפשר לבקש את כל אשר על ליבו של האדם והקב"ה ימלא משאלותיו.

מאז לא החסיר רבי אפרים-זלמן שום הזדמנות להיות בקידוש ליל שבת אצל רבי שלומ'קה.

  גאולהפדיה

הניגודיות שבאדם

אָדָם. התכלית של הבריאה – "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – נמסרה לאדם, שעליו אומר הקב"ה: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ". ייחודו של האדם בא לידי ביטוי בדרך בריאתו: כל הברואים נבראו בבת אחת – הגוף והנפש יחדיו; אבל בבריאת האדם נוצר תחילה הגוף: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" – גולם נטול חיות, ורק אחר-כך ניתנה בו נשמה.

פער זה בין גוף האדם לבין נפשו משקף את שני הקצוות המנוגדים שבאישיותו. מצד גופו יש לו נטיות מהשפָלות שבבריאה, עד לדרגת עפר ממש. כנגד זאת יש בו נשמה רוחנית נאצלת ביותר, שבמהותה העצמית היא מעל כל הבריאה וגדריה, ועל-ידה האדם יכול להגיע לפסגות מופלאות של רוחניות וטוב.

גוף האדם נוצר מן העפר דווקא, מהדבר הנחות ביותר, שכן אילו היה נברא מחלקיו הנעלים יותר של העולם, לא היה יכול להרים את חלקיו התחתונים. לכן נברא גופו מעפר הארץ, מהרובד הנמוך ביותר, כדי שבהתרוממותו ירים גם את העולם מלמטה.

נמצא אפוא שנחיתות גופו של האדם היא ממעלותיו דווקא, שעל-ידי כך יוכל לרומם אף את ה'דומם' לקדושה. כשיהודי אוכל לשם שמיים ומשתמש בגופו לעבודת ה' – הוא מעלה לקדושה את העולם כולו, מחלקיו הנמוכים ביותר ועד הדרגות הגבוהות ביותר, ובכך הוא מכשיר את העולם כולו לקבלת אור הגאולה (ראו תורה אור בראשית ג,ד. תורת חיים בראשית).

  אהבת ישראל

בריאת האדם סוד האחדות

בשונה משאר בעלי-החיים, האדם נברא יחיד. חז"ל (סנהדרין לז,א) נותנים על כך שני טעמים: א) ללמדנו שכל אדם הוא 'עולם מלא'; ב) "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך".

שני הטעמים הללו מנוגדים לכאורה. הטעם הראשון מדגיש את גדולתו וחוזקו של האדם כ'יחידי', עד שהוא עולם מלא. ומכיוון שהתורה קובעת ש"אין דעותיהן שוות", בהכרח שהדבר יביא ריבוי בחילוקי הדעות, ובמלוא התוקף, דווקא משום שכל אחד ואחד הוא 'עולם מלא'. ואם כן, הרי זה ההפך הגמור והגדול ביותר מ'שלום הבריות'!

מסביר הרבי (מכתב כללי מח"י באלול תשמ"ב), שאכן כל אדם הוא 'עולם מלא' ו'אין דעותיהן שוות', אך אין הדבר מצריך ומתיר לו לשלול, אפילו ברעיונו בלבד, אפשרות של דעה שנייה, ויותר מזה – דעה מנוגדת.

יתר על כן, עליו להתייחס לדעות אלה, ובכלל זה לדעה המנוגדת לשלו, בכבוד, מפני שהזולת הוא עולם מלא, ולפיכך מחובתו להתעמק בדעתו של הזולת ברצינות הראויה. גישה כזו מביאה לידי 'שלום הבריות' אמיתי ולשלום של קיימא, ויתרה מזו, מכיוון שהדבר מבוסס על הכלל המופיע בתורה הנצחית שהיחיד הוא עולם מלא – מביא הדבר גם לידי כך שיתעמק עוד יותר בדעתו שלו, להבין יותר את מעלותיה וחסרונותיה, ועל-ידי כך לבוא ולהגיע אל האמת לאמיתה.

  מעשה שהיה

הסיפור ששכנע את הקורא בתורה

"מלאכת הכנת הקריאה קשה עליי", השיב האיש. "בעל קורא צריך לשנן את הטעמים ולדייק בכל מילה. אינני מסוגל לקבל עליי טרחה זו מדי שבוע"

דאגה גדולה הטרידה את יהודי הכפר – הקורא בתורה נפטר ואין מי שימלא את מקומו.

זה קרה בכפר תיפנות, שבאזור העיר תרודאנת שבמרוקו. הכפר שוכן לרגלי הר תובכאל, בין רכס הרי האטלס במערב ורכס הסירווה במזרח, מעל עמק הסוס. באזור שכנו כמה קהילות יהודיות. קהילות אלו התקיימו באזור מאות שנים, עד שנות החמישים של המאה העשרים ועליית רוב תושביהן לארץ.

נופים מרהיבים אפיינו את האזורים האלה. השדות והעמקים השתרעו למרחקים. עצי האגוזים והתפוחים מילאו את הסביבה, והנהר הזורם סיפק מים לבני-האדם ולבעלי-החיים.

בכפר הקטן תיפנות התגוררה קהילה יהודית קטנה. בבית הכנסת המקומי התכנסו היהודים בקביעות לתפילות, ובמשך שנים היה לקהילה קורא בתורה קבוע, יהודי ישיש שידע היטב את מלאכת הקריאה. השנים חלפו, והישיש הלך לעולמו. עם פטירתו נותרה הקהילה בלי בעל קורא.

התושבים החלו לחפש בכפרים הסמוכים בעל קורא שיוכל למלא את מקומו, אך החיפושים לא העלו דבר. לבסוף שמעו על יהודי נכבד וירא שמיים, המתגורר בעיר תרודאנת. בעבר שימש בעל קורא בכפר אחר, והיה בקי היטב במלאכה.

אנשי הכפר פנו אליו וביקשו ממנו לקבל עליו את התפקיד. להפתעתם האיש סירב.

"מדוע?", שאלו אותו.

"מלאכת הכנת הקריאה קשה עליי", השיב. "בעל קורא צריך להכין היטב את הפרשה, לשנן את הטעמים ולדייק בכל מילה. אין זו מלאכה פשוטה, ואינני מסוגל לקבל עליי את הטרחה הזאת מדי שבוע".

התושבים ניסו לשכנעו. הם הסבירו לו כי בכל האזור כמעט אין בעל קורא מנוסה, וכי בלעדיו לא יזכו לשמוע קריאת התורה כראוי. הם ביקשו, הפצירו ודיברו על ליבו – אך האיש עמד בסירובו.

לבסוף החליטו אנשי הכפר לפנות אל הצדיק רבי יהודה וראובן ויזמאן, שישב בכפר דואוזרו. הצדיק היה ידוע בעמידתו לימין יהודי הכפר ובסיוע להם בענייני הכלל ובענייני הפרט. הם ביקשו ממנו שינסה לדבר על ליבו של הקורא בתורה. "אולי הרב יצליח לשכנע אותו לקבל עליו את המשרה".

נענה הצדיק לבקשתם והזמין אליו את האיש.


זכות הקריאה בתורה. ציונו של בבא יהודה וראובן מבפנים

למוחרת הלך האיש לביתו של הצדיק. הם ישבו יחד ושוחחו בנעימות, ואז אמר לו הצדיק: "רצוני לספר לך מעשה. הקשב היטב, ואולי תוכל להפיק ממנו לקח".

וכך סיפר:

"בכפר אחד חי יהודי פשוט מאוד. הוא היה עם-הארץ, וכמעט לא ידע דבר. גם בהלכות ובדינים הפשוטים לא היה בקי. אבל הייתה לו אהבה גדולה לדבר אחד: לקריאת התורה.

"אמנם הוא לא הבין היטב את מה שקרא, אך את טעמי המקרא ידע היטב. מדי שבוע בשבוע היה יושב ומתכונן לקריאה, חוזר ומשנן אותה שוב ושוב, עד שהיה בקי בה על בורייה. בבית הכנסת היה קורא את הפרשה בהתלהבות, בדייקנות ובנעימה, וכל הציבור נהנה מקריאתו.

"אנשי הכפר העריכו מאוד את מסירותו, אך בליבם תהו: מה יהיה גורלו של אותו יהודי אחרי מאה ועשרים שנותיו? הרי כמעט לא למד תורה, ונכשל בהלכות ובדינים מפורשים, ועם זה הייתה בו אהבה עצומה לקריאת התורה.

"לימים נפטר אותו בעל קורא. אחרי פטירתו ראוהו כמה מאנשי הכפר בחלום. הם ראו אותו רץ במהירות, נס על נפשו מפני מבקשי רעתו ההולכים וקרבים אליו, ואז התרחש דבר מופלא: ברגע שהמקטרגים כמעט השיגו אותו, ירדה לפתע בימה של אש וחצצה ביניהם ובין אותו בעל קורא. באותו רגע נסוגו המשחיתים וברחו לכל עבר, עד שלא נשאר מהם זכר.

"הסיבה שהוא ניצל הייתה משום שהתורה מגינה ומצילה, לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא. אותו יהודי פשוט אמנם לא ידע הרבה, אבל את קריאת התורה אהב בכל ליבו. בכל שבוע היה טורח ומתכונן, קורא לפני הציבור במסירות ובחביבות, והקשר הנפשי העמוק שלו עם התורה עמד לו לזכות ולהגן עליו".

הצדיק סיים את הסיפור והביט בבעל קורא שישב מולו. נראה היה שהמילים חדרו לליבו. האיש הבין פתאום איזו זכות גדולה נקרתה לידיו.

לאחר רגע של מחשבה אמר: "אם כן, אקבל עליי את התפקיד".


ציונו של בבא יהודה וראובן מבחוץ

אנשי הכפר שמחו מאוד. סוף-סוף נמצא להם בעל קורא, ובבית הכנסת שבו לקרוא בתורה כבימים ימימה.

(על-פי 'בבא יהודה וראובן ויזמן')

  רציתי לשאול

עם הרב דוד דהן
מנהל בית חב"ד בתקוע

מדוע נבראנו עם יצר הרע, דבר שמחייב אותנו למאבק מתמיד בו?

העולם נברא כדי שהאדם, שהוא הציר המרכזי של כל הבריאה, יתעלה למדריגה גבוהה יותר, ויתקן את עצמו ואת העולם. זוהי כוונת הבריאה, שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. כלומר, שיהיה עולם תחתון, עולם שבו מעורב טוב ורע, והאדם צריך לעשות את הבירור ואת התיקון.

לשם כך הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות, כדברי חז"ל "רצה הקב"ה לזַכות את ישראל, לפיכך הִרבה להם תורה ומצוות". החסידות מסבירה ש'לזַכות' משמעותו – לעשות אותנו זכים יותר.

כדי שעבודת האדם תהיה בעלת משמעות, אנו נדרשים להתמודד עם קשיים ואתגרים. זו תכלית בריאתו של יצר הרע, שמעמיד אותנו במבחנים ודורש מאיתנו לגלות כוחות שאולי אפילו לא ידענו עליהם, ועל-ידי זה האדם נעשה זך יותר, קדוש יותר, טהור יותר, רוחני יותר.

ידוע המשל המובא בזוהר, ואדמו״ר הזקן מביא אותו בספר התניא, על המלך שמעמיד את בנו במבחן, ומי שמפתה את הבן רוצה שהוא לא יתפתה ויעמוד בניסיון. המשמעות בנמשל היא, שגם יצר הרע עצמו אינו רוצה שהאדם ייכשל!

אנחנו מכירים את זה גם באימונים, שכדי להגיע להישגים גבוהים יותר חייבים להציב אתגרים ומשימות קשות יותר, אבל המטרה אינה לשבור או לדכא אותנו, אלא לגרום לנו דווקא להתחזק ולהתגבר.

בספר התניא מוסבר שזו הכוונה בבריאת רוב הנשמות, שאינן צדיקים אלא 'בינונים', ולעולם לא יצליחו לסלק את יצר הרע. אבל הקב"ה מתענג מעצם המאבק שלהם ביצר הרע, ובכל פעם שהם דוחים את פיתויי היצר – נעשה עונג עליון בכל העולמות.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

משמעות אמירת 'לחיים'

שאלה: מה המקור לנוהג לאחל 'לחיים' כששותים יין או משקה חריף?

תשובה: בעדות ספרד נהוג שבקידוש ובהבדלה, קודם ברכת הגפן, פונה המקדש אל המסובים במילים: 'סברי מרנן?', והם עונים: 'לחיי!' (בעדות אשכנז לא נהוג לענות). הפירוש הפשוט הוא, שהמקדש שואל את המסובים אם רצונם לצאת ידי חובת הברכה, והם עונים 'לחיי', שבלשון התלמוד פירושו 'הן'.

עוד הסבר: בעבר, מי שנתחייב בדיני נפשות היו משקים אותו יין חריף, למעט את סבלו. ואכן אמרו חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר (משלי לא,ו): 'תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ'". לכן המרים כוס יין שואל 'סברי מרנן?', והמסובים עונים 'לחיי' – לחיים תהיה כוס זו.

עוד טעם: בפעמים הראשונות שהיין נזכר בתורה (במדרש – בעץ הדעת, שגרם מיתה לעולם, ובמפורש – אצל נח, שהשתכר) לא היה לברכה, לכן מברכים שהפעם יהיה לחיים טובים.

מכאן עבר המנהג לכל המברך על היין ואף על כל משקה חריף, בכל העדות, שהוא מאחל למסובים: 'לחיים'. וכבר מצאנו בגמרא שרבי עקיבא עשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר: "חמרא וחיי לפום רבנן" (יין וחיים לחכמים ולתלמידיהם).

כשמאחלים 'לחיים' נהוג להשיב: 'לחיים טובים ולשלום'. חסידי חב"ד נוהגים להשיב, כמנהג המגיד ממזריטש: 'לחיים ולברכה'.

מברכים תחילה 'בורא פרי הגפן' ושותים מעט (כדי שלא להפסיק בין הברכה לשתייה), ורק אחר-כך אומרים 'לחיים', וזאת כדי להקדים כבוד שמיים לכבוד הבריות.

מקורות: שבת סז,ב. עירובין סה,א. סנהדרין מג,א. תנחומא פקודי, ב. אבודרהם, קידוש ליל שבת בביהכ"נ (ירושלים תשכ"ג, עמ' קנא). רמ"א ושו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס קעד. כף החיים קעד,נה וש"נ. היום יום, כט אד"ר. אוצר דינים ומנהגים עמ' 178.

  חיים יהודיים

ככל שיודעים מתפעלים יותר

הד"ר חן טובי והד"ר טל סינס, אנשי מדע וחברים ותיקים, מנהלים בשנתיים האחרונות את הפודקאסט 'מדעת', שבו הם משוחחים על מדע, תורה ואמונה. מסע אישי שמבקש לבנות גשר בין עולמות

תעודות זהות. הד"ר חן טובי, יליד רעננה וכיום תושב בני-ברק. למד מדעי החיים וביוכימיה באוניברסיטת תל-אביב, חזר בתשובה במהלך לימודיו, עבד כעשר שנים במחלקת הפטנטים של חברת טבע, וכיום מלמד ביוכימיה באולפנה. הד"ר טל סינס, יליד רמת-גן, למד עם חן מדעי החיים, המשיך לדוקטורט בגנטיקה מולקולרית ולפוסט-דוקטורט בנוירוביולוגיה במכון ויצמן, חזר ונפגש עימו ב'טבע', וכיום עוסק בפיתוח עסקי בחברת ביוטכנולוגיה.


חברות נאמנה. חן וטל

הפודקאסט. השיחות בין השניים החלו כשיחות חברים, ולפני כשנתיים החליט טל להפוך אותן לפודקאסט, 'מדעת' שמו, שילוב של מדע ודת. טל: "רציתי לפתוח את השיח היפה הזה שלנו לעוד אנשים. הרקע היה גם המתח הציבורי באותה תקופה, והתחושה שאנשים מדברים על דת מתוך בורות. כך נולד 'מדעת' – שיחה פתוחה על מדע, תורה ואמונה".


חן וטל בפודקאסט

שליחות. בעבור חן, חסיד חב"ד, השיחות חידדו את תחושת השליחות: "כמי שבא במקור ממדע וגם כאיש תורה וחסידות, ברור לי שהמשימה 'לעשות לו דירה בתחתונים' חייבת להיות בתוך כלל ישראל, וזה דרך החברות המדהימה כל-כך שיש לי עם טל".

תובנות. השיחות בין השניים הולידו תובנות רבות. טל: "הבנתי כמה אני לא יודע בתחומי התורה והרוח. גם הסיסמה 'כוחנו באחדותנו' איננה קלישאה, אלא אמת עמוקה. שיחה מכבדת בנושאים שיש בהם פערים יכולה לקרב ולחזק את שני הצדדים".

הבריאה. חן אומר שמתוך השיחות האלה עלה החיבור העמוק בין תורה למדע: "חז"ל אומרים שאדם הראשון נתן שמות לכל בעלי-החיים, והדבר מעיד על חוכמתו, שידע את מהותו של כל יצור. הרי שדווקא מתוך הבנת הבריאה אפשר להוביל אותה לתכליתה".

הרמוניה. האם אפשר להיות איש מדע ואדם מאמין? "אני חושב ששני הדברים יכולים לחיות מאוד בשלווה", אומר טל. "יש שאלות על נשמה, תשובה ורוחניות, שהשפה המדעית אינה יודעת להשיב עליהן. אלה דברים שיכולים לחיות יחד וצריכים לחיות יחד".


חן וטל בהרצאות לקהל. אמונה ומדע שלובות זרוע

אחדות. חן רואה את האחדות כבר במבנה הטבע: "בסופו של דבר הכול מורכב מאותו דבר. המדע חושף שוב ושוב את האחדות שמאחורי המורכבות. התובנה הזאת מחלחלת גם לעבודת ה' – לראות קדושה בכל פרט ולהכניס חיוּת חדשה בתפילה ובקיום המצוות".

פליאה. היכן רואים את הבורא בתוך הבריאה? טל: "כמעט בכל שאלה מדעית שאני נוגע בה. במיוחד בהתפתחות העובר לפלא של תינוק חי ונושם. ה-DNA, מערכת העצבים, פעולת התא. ככל שאני לומד יותר ויודע יותר, זה לא עושה את זה פחות מופלא אלא להפך".

תגובות. השניים מספרים על תגובות של אנשים שמגלים דרך השיחות עולם חדש, ומרגישים שאפשר לדבר על הכול בלי פחד. "הכבוד ההדדי בינינו הוא הפלטפורמה שעליה אנחנו יכולים לדבר על הכול", הם אומרים.

מדע. טל אומר שכשם שהשיחות האלה מלמדות שאין בסיס לחשש מהדת ומהאמונה, כך חשוב שהקהל המאמין לא יחשוש מהמדע. "אנחנו מדברים על הדרך שבה המדע מנסה למצוא ולהבין את האמת, והיכולת המופלאה שלו לתרגם את הגילויים לעולם היישומי – תרופות, תחבורה, פיתוחים חדשים. הגישה המדעית האמיתית מייצרת תובנות ותאוריות על סמך ניסויים אמפיריים, אבל גם יודעת לזנוח אותם ברגע שעדויות חדשות מפריכות אותן".

ענווה. המדע, אומר טל, הוא כלי רב-עוצמה אך מוגבל. "דווקא האפשרות להטיל ספק ולגלות שמה שאתה יודע היום עשוי להתגלות מחר כשגוי, היא חלק מכוחו של המדע. ככל שאני לומד יותר ומכיר יותר את המדע, אני משתומם יותר מהפלא של הבריאה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)