קבלן המשנה הערבי לא התכוון לציית להוראות. במקום ללקט את העצמות בכבוד גרף אותן עם העפר והאבנים והשליך אותן לתוך הבורות
שני אורחים בלתי-צפויים הופיעו בביתו של הרב אברהם-לייב זילברמן, רבה הנערץ של העיר צפת. הראשון היה גבר בריטי גבוה, בעל שפם עבות, שהציג את עצמו כקבלן כבישים מטעם השלטון המנדטורי הבריטי. השני היה שוטר יהודי, ששימש מְלַווה ומתרגם.
האנגלי פנה אל הרב ביראת כבוד וביקש שיפנה לו כמה רגעים. באותם ימים סללו הבריטים את כביש עכו-צפת, עורק תחבורה חיוני שחצה את הגליל ממערב למזרח. כשהגיעו לעבודות בקטע שבין מירון לצפת, חצבו הפועלים בגבעה קטנה, וגילו בראשה שדה קברות עתיק.
הקבלן הבריטי הבין מייד כי מדובר בקברי אבותיהם של היהודים. מתוך רצון לכבד את קדושת המקום ולהימנע מחיכוכים עם הקהילה היהודית נקט צעדי זהירות קפדניים.
הוא הטיל את מלאכת סלילת הקטע על קבלן משנה ערבי מוּכר, תושב צפת, והורה לו להימנע משימוש בחומרי נפץ לחציבת הסלעים באזור זה. כל עבודות החפירה והפינוי באתר צריכות להיעשות ידנית בלבד, הורה. כמו-כן ציווה עליו לאסוף ביראת כבוד את העצמות שייחשפו, להניחן בקופסת קרטון מסודרת ולשמור עליהן בצד עד שיוחלט כיצד לנהוג בהן.
לאחר מסירת ההנחיות הוסיף הקבלן האנגלי לפקח על המלאכה במקטעי הסלילה האחרים לאורך התוואי, כמה קילומטרים משם.
אלא שקבלן המשנה הערבי לא התכוון לציית להוראות שקיבל. מתוך זלזול מופגן החליט להתעלם מהן. במקום ללקט את העצמות בכבוד גרף אותן עם עפר הטרשים והאבנים, והשליך אותן כחומר מילוי פשוט לתוך הבורות והשקעים העמוקים שנועדו לפילוס הכביש.
כאשר נתקל בסלע קשה שעמד בנתיבו, בחר לקצר את התהליך ולעשות שימוש בדינמיט, בניגוד מוחלט להוראות שניתנו לו. הוא קדח חורים עמוקים בסלע, הטמין בו את חומר הנפץ, וחיבר פתיל הצתה שאמור לפוצץ את הדינמיט ולרסק את הסלע.
אחד מפועליו, שראה את מעשיו, ניסה להזהירו. "אתה מפר את הוראותיו של הקבלן הראשי. הוא יקפיד על כך ותשלם על מעשיך!", התריע. אלא שהקבלן הערבי לא התרגש. "שתוק!", גער בפועל והוסיף לדבר בחוצפה: "הלוא אלה עצמות של יהודים כופרים. מי צריך אותן בכלל?!".
כשנסתיימו כל ההכנות לפיצוץ, קרא קבלן המשנה בקול רם את קריאת האזהרה המקובלת, כדי שהפועלים יתפסו מחסה, והצית את הפתיל. מייד לאחר מכן החל לרוץ, כדי שלא להיפגע מהפיצוץ. אלא שבמנוסתו הסתבכה רגלו בשיחי הבר שצמחו במקום והוא נפל.
בעודו נאבק בניסיון להשתחרר מהסבך, נשרף פתיל ההצתה עד תומו ופיצוץ אדיר הרעיד את הגבעה. עוצמת ההדף הרגה את קבלן המשנה.
הפועלים שעמדו מרחוק קפאו על עומדם. כמה מהם התלחשו ביניהם כי אין זו תאונה רגילה. לא היה להם כל ספק שזה היה עונש משמיים על ביזוי כבוד המתים.
הקבלן האנגלי הביט ברב זילברמן, שנדהם לשמוע את הסיפור. "עשיתי כל שביכולתי למנוע את חילול המקום", אמר בכאב, "אך כעת אני מבקש לתקן ככל האפשר את אשר אירע".
הרב זילברמן לא השתהה אפילו רגע. הוא קרא לבנו בֶּר, וזה הביא עוד כמה יהודים יראי שמיים. הללו הצטיידו בשקי בד לבנים וחדשים ויצאו מייד למקום.
הרב זילברמן זיהה את האתר כסמוך למערת האידרא ולקברו של התנא רבי יוסי דמן-יוקרת. על-פי המסופר, במערת האידרא התכנסו רבי שמעון בר-יוחאי ותלמידיו, ובה גילה להם את סודותיה העמוקים של תורת הקבלה.
קברו של רבי יוסי דמן יוקרת (צילום: המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים)
גם האר"י הקדוש היה רגיל לפקוד את המקום, ושם מסר לתלמידיו גילויים נשגבים בתורת הסוד, שלא נשמעו קודם לכן. יש מסורת כי בסביבת המערה טמונים כמה מתלמידי רבי שמעון בר-יוחאי.
שנים לאחר מכן, בשנות החמישים, נטע הרב בערל זילברמן במקום מאה שלושים ושניים עצי תפוח, לזכר 'שדה תפוחין קדישין', המקום שבו היה האר"י הקדוש יוצא עם תלמידיו לקבל את השבת.
הקבלן האנגלי ההגון הציע להעמיד לרשותם פועלים, אך הרב העדיף שהמלאכה הקדושה תיעשה בידי יהודים בלבד. עם זה, ביקש מהקבלן להשתמש בציוד שלו כדי לסנן ולפנות את כל העפר שנועד למילוי הבורות, שאליהם הושלכו העצמות בביזוי.
העפר סונן ברשתות ברזל וכל שבר עצם, קטן ככל שיהיה, נאסף בחרדת קודש והונח בזהירות בתוך השקים הלבנים.
רק לאחר שהיו בטוחים כי עשו כל שביכולתם להשיב את כבוד המתים, הובאו העצמות לקבורה מכובדת כדת וכדין.
(על-פי 'ספר מירון') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:44
זריחה: 5:51
