כִּפְלַיִם. ההפטרה הראשונה בסדרת הפטרות הנחמה נפתחת במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי" (ישעיה מ,א). חז"ל מסבירים (איכה רבה סוף פרשה א) מדוע נאמרה הנחמה בלשון כפולה ("נחמו נחמו"): "חטאו בכפליים... לקו בכפליים... ומתנחמים בכפליים". נשאלת השאלה, אם חטאו בכפליים ולקו בכפליים, מה הרבותא שגם הנחמה היא בכפליים?
מסביר זאת הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 67 ואילך), על-פי סיפור הגמרא בסוף מסכת תענית, על רבי עקיבא וחבריו שראו את החורבן בהר הבית, וחבריו 'התחילו... בוכים' ואילו הוא 'מְשַׂחֵק'. אירוע דומה היה כשהתקרבו לרומי ושמעו את שאון העיר ממרחק. וכששאלוהו חבריו לפשר השחוק, ורבי עקיבא הסביר להם כיצד הוא רואה את הדברים, אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו". גם פה הנחמה נאמרה בלשון כפולה.
ההסבר הוא, שהנחמה הכפולה אין משמעותה פיצוי על-פי גודל המכה בלבד, אלא יש בה שני רבדים: א) הטוב שיצמח בעתיד מהירידה הגדולה; ב) גילוי הטוב והעלייה שבירידה עצמה. רבי עקיבא ראה את הנחמה הכפולה: "לא זו בלבד שיהיה מורגש שכדאי גודל הירידה והגלות ובלבד שנגיע להוספה ולהידור שבזמן הגאולה, אלא שגם מרגישים את הטובה והמעלה שבהוספה בחורבן ובגלות עצמם, ואומרים על זה 'אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי'". כלומר, ההודיה תהיה לא רק על הגאולה, אלא גם על הגלות והחורבן, כי אז יתגלו הטוב והמעלה שבהם עצמם. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:44
זריחה: 5:51
