ניגשתי לתחנת המשטרה. השוטרים רשמו את הפרטים, אך אמרו לי ביושר שבמקום כזה, עם המוני תיירים וכייסים מיומנים, הסיכוי למצוא אבידה נמוך מאוד
שומעי לקחו של הרב יוסף-בנימין וייס, רב קהילת 'חיי נפש' בירושלים, ישבו מרותקים לסיפור האישי שסיפר להם במהלך סעודה שלישית בעת האחרונה. וזה הסיפור:
זה היה לא מכבר, כששהיתי בעיירת הנופש קאנזיי שבאיטליה למנוחה קצרה. כאשר בא הזמן לשוב לארץ, יצאנו לוונציה, והתכנית הייתה לשהות שם במשך היום והלילה, ולמחרת לטוס לארץ.
קודם לכן יצרתי קשר טלפוני עם רב הקהילה המקומית, הרב רמי בנין, שהוא שליח חב"ד בעיר, הפועל ללא לאות למען הפצת היהדות במקום. הוא הדריך אותי על מקום בית הכנסת, המקווה ועוד.
הגעתי לוונציה בשעות אחר הצוהריים, ופניתי לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית. אחרי התפילה נכנסתי לחנות מקומית, וכדי לשלם על קנייה קטנה של חמישה-עשר אירו הוצאתי מכיסי נרתיק של אל-על שהיה בו סכום כסף גדול. לאחר ששילמתי תחבתי את הנרתיק לתוך כיס פנימי במעיל שלבשתי, והמשכתי בדרכי.
כעבור שעתיים, כשהכנסתי את ידי לכיס, גיליתי לחרדתי שהנרתיק איננו. חיפשתי שוב ושוב, הפכתי את כל הכיסים אך לא מצאתי אותו. בדיקה פשוטה העלתה כי כשסיימתי לשלם בחנות והחזרתי את הנרתיק לכיס, הוא פשוט הוכנס לתוך נקודת החיבור של הפרווה, וככל הנראה נשר ברחובותיה של ונציה.
הייתי חסר אונים לנוכח הסכום הגדול שאבד. אחרי כמה דקות התעשתי ואמרתי לעצמי: יש בורא לעולם! הכול יהיה לטובה, וה' יאיר את עיניי!
שרשרת ההשגחה. "כמה מופרך שתימצא אבידה ברחובה של ונציה", הרב וייס
החלטתי לחזור על המסלול שעשיתי באותן שעות, בתקווה למצוא את הנרתיק. עברתי רחוב אחר רחוב עד אותה חנות, כשעיניי סוקרות את הקרקע, אך האבידה לא נראתה. בחנות ביקשתי לעיין במצלמות האבטחה. שם אני נראה תוחב את הנרתיק לכיס ויוצא מהחנות, ולא רואים שהנרתיק נופל.
המסקנה הייתה שהנרתיק נפל אי-שם ברחובות העיר. הבנתי מייד את המשמעות. אך שיננתי לעצמי: כל מה שה' עושה, הכול לטובה.
ליתר ביטחון ניגשתי לתחנת המשטרה. השוטרים רשמו את הפרטים, אך אמרו לי ביושר שבמקום כזה, עם המוני תיירים וכייסים מיומנים, הסיכוי למצוא אבידה נמוך מאוד.
יצאתי מתחנת המשטרה ואמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, רק אתה יכול להשיב את האבידה לבעליה. אם אני ראוי לכך, אנא פקח את עיניי ואראה נפלאות.
כאן עליי לעצור ולספר עוד פרט: בעת שהייתי בקאנזיי שהה עימי איש חסד נפלא, מבוני ארץ ישראל, ר' שלום וסרטייל. הוא הזמין כמה מוצרים, ומכיוון שהיה עליו לצאת בדחיפות לענייניו, לא המתין למשלוח וביקש ממני לשלם תמורתם במקומו. את הקבלה על התשלום הכנסתי לתוך הנרתיק שבו היה הכסף. מייד לאחר מכן יצאנו לוונציה.
בחזרה לאירוע האבידה. שבתי למלון שבו שכנתי, שקוע במחשבותיי. פתאום רץ לעברי הרב בנין, שאותו הכרתי רק באותו היום. "הרב וייס!", קרא, "אני מחפש אותך בנרות!".
בטרם הספקתי להגיב שאל: "האם איבדת סכום כסף? הרי שלך לפניך!", והושיט לי את הנרתיק האבוד.
הייתי המום לחלוטין. התברר שבתוך אלפי התיירים שפקדו את ונציה היה גם יהודי יקר מאמסטרדם, שהבחין ברחוב בנרתיק של אל-על. הוא פתח אותו ומצא בו את הכסף.
האיש חיפש בנרתיק ומצא בו את הקבלה מהמלון בקאנזיי, הנושא את השם 'יוסף-בנימין וייס'. מייד התקשר למזכירות המלון וביקש לשוחח עם האיש.
במזכירות השיבו לו שהאיש כבר נסע לוונציה, וערכו מייד שיחת ועידה עם בית חב"ד המקומי, עם הרב בנין, ושאלו אם הוא מכיר יהודי זה. הרב בנין השיב כי אכן זכה להכיר את האיש היום בפעם הראשונה...
"אין לך מושג כמה מופרך שתימצא אבידה ברחובה של ונציה", אמר לי הרב בנין בהתפעלות, "ויותר מזה – שתוחזר בשלמותה!". התרגשתי מאוד והודיתי לה' על כל הטוב שגמל עימי.
כאשר אני מתבונן לאחור, איני יכול שלא למנות את שרשרת ההשגחה שחוויתי ביום אחד: עשיתי טובה לחבר ושילמתי בעבורו, וכך קיבלתי 'קבלה' על שמי, שאותה הכנסתי לנרתיק ולא השלכתי. זכיתי להכיר את שליח חב"ד, וכך ידע לזהות אותי. במזכירות המלון בחרו לפנות דווקא לבית חב"ד, ולא אל גורם אחר. עצם היות הנרתיק של אל-על משך את תשומת ליבו של יהודי שעבר במקום וגרם לו להרים את האבידה.
מעל הכול זכיתי לראות בעיני בשר את ההשגחה הפרטית של הקב"ה בכל רגע ורגע. אין מקרה; יש בורא לעולם!
(על-פי משה ויסברג, 'בחדרי חרדים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
