התורה אוסרת שחיטת קרבנות מחוץ לעזרה, ומזהירה (ויקרא יז,ז): "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". כלומר, יהודי מבקש להקריב קרבן לה', אבל הוא רוצה לעשות זאת במקום אחר ולא בעזרה. התורה מזהירה שמזה אפשר להידרדר לעבודה זרה ממש!
משמעות הדבר בעבודה הרוחנית תובן מהתבוננות במהותו של הקרבן. התורה מצווה (שם ו): "וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב". החֵלֶב (השומן) מייצג את כוח העונג שבנפש, שהוא המניע כל תהליך של מחשבה, דיבור או מעשה; והדם – "הדם הוא הנפש" – מבטא את הלהט והחיוּת.
גישה ערמומית
עניינו הכללי של קרבן הוא מסירת המשאבים האישיים לקב"ה. כדי שהמחשבה, הדיבור והמעשה יימסרו לקדושה, יש להתחיל בכוח העונג, שיהודי יתענג על קרבת ה', ואחר־כך לעורר את ההתלהבות, שאז כמו הדם שמעביר את החומרים החיוניים בכל הגוף – גם החמימות לקדושה תגיע למעשה, לדיבור ולמחשבה.
כאן באה אזהרת התורה מפני 'שחוטי חוץ'. יצר הרע עלול לבוא בערמומיות, כפי שחז"ל מגדירים אותו: 'אומן במלאכתו'. אין הוא מנסה להסית את היהודי לעזוב מייד את דרך האמת. הוא מנסה לנצל את העובדה שהיהודי עומד בתנועת נפש של 'קרבן', במסירת נפש, ולהפנות אותה אל ה'חוץ'.
תבטיח לתרום
אומר לו יצר הרע: אני מסכים שבהיותך יהודי עליך לעבוד את ה' מתוך מסירת נפש, ומכיוון שהקב"ה נתן לך את כוחות העונג והחמימות, אל לך לעבוד את ה' בכפייה ובאנחה, מתוך אילוץ וחוסר ברירה, אלא באופן של 'חֵלֶב ודם', מתוך עונג, להט וחיוּת; אבל אולי תעשה את כל זה 'בחוץ'?
ומוסיף היצר: אמנם לא ל'שעירים', לעבודה זרה, חס ושלום, אבל בתחומי הרשות! תבטיח לקב"ה וגם לעצמך, שאם תשקיע את העונג וההתלהבות שלך בעסקים, תתרום אחר־כך לא רק 'מעשר' לצדקה אלא 'חומש', ואפילו תוסיף עוד 'מחצית השקל'...
אזהרה והבטחה
אומרת התורה: זו מהותה של הגלות! כשאדם משקיע בעסקיו את כל העונג והחמימות שלו, במקום להפנותם לבית המקדש, המקום שבו בחר ה', שעליו יוקרבו הקרבנות – זוהי גלות! כדי לשלול זאת נדרשה בעירת אש תמידית במקדש, "על מזבח ה'", משום שהבעירה הפנימית הזו צריכה להיות בלתי-פוסקת.
אם חלילה נענים לפיתויי היצר, הרי בתחילה הוא מבקש להרחיב מעט את תחומי העונג והלהט, ולהפנותם לעבר העסקים וענייני העולם, אך בסופו של דבר עלולים להגיע למצב שהעונג והלהט עוברים "לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה". התורה מזהירה אותנו מפני פיתויי היצר, ועם הציוויים ניתנת ההבטחה שנוכל להתגבר עליו ולהפנות את העונג והלהט לענייני הקדושה בלבד.
(משיחת י"א בניסן תשמ"א) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
