"אבי הבן הוא עני מרוד", גילה לו הרב. "בקושי השיג את הכסף בעבור שליחת המברק. אני מניח שלצורך זה מכר אחד מכלי הבית המועטים שלו"
רבי ניסים עידאן אחז במברק ומוחו פעל בקדחתנות. כיצד יצליח להגיע לברית בעוד יומיים כשאין בידו רישיון מעבר?
זה קרה בימיה הסוערים של מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ד (1914). רבי ניסים עידאן, שהיה רב, שוחט ומוהל בכמה ערים בתוניסיה, נדד עם משפחתו מהעיר בן-גרדאן, בדרום-מזרח המדינה, אל האי ג'רבה.
בכל מקום שאליו בא נפתחו הלבבות לפניו. הכול הכירו את מסירותו לצורכי הציבור, ובעיקר את חיבתו הגדולה למצוות ברית המילה. הוא היה המוהל היחיד באזור, ושמחתו במצווה הייתה ניכרת לכול.
יום אחד עמד רבי ניסים בתפילת עמידה של מנחה, בבית הכנסת 'רבי חזקיה'. לפתע הופיע דוור מהעיר זרזיס, ובידו מברק דחוף בעבור הרב. רבי ניסים היה רגיל להאריך בתפילה, והדוור נאלץ להמתין עד שסיימהּ. במברק הייתה בקשה דחופה לבוא ולמול תינוק בזרזיס.
הימים ימי מלחמה, והמעבר ממקום למקום היה כרוך בהשגת רישיון מעבר, תהליך שנמשך זמן רב. ברית המילה הייתה צריכה להיערך כעבור יומיים בלבד. השגת רישיון המעבר בתוך יומיים הייתה משימה בלתי-אפשרית.
מג'רבה לזרזיס. "אצא לדרך גם בלי רישיון מעבר"
רבי ניסים שב לביתו מהורהר וטרוד. הלוא כתוב בתורה: "וביום השמיני ימול בשר עורלתו", אמר לעצמו, וכיצד אפשר לעשות זאת בלי רישיון מעבר?
המחשבות לא הפסיקו להתרוצץ במוחו. רבי ניסים פתח את ספר הזוהר הקדוש ושקע בלימוד שעה ארוכה. הוא התפלל שזכותו של רבי שמעון בר-יוחאי תעמוד לו ותסייע לו לקבל את ההחלטה הנכונה.
הוא למד עד השעה אחת-עשרה בלילה, ואז קם בשמחה ואמר: "השבח לא-ל, יש לי ביטחון בה'! אצא לדרך גם בלי רישיון מעבר, וזכות אליהו הנביא תעמוד לי!".
עם אור ראשון השכים הרב, הזמין כרכרה רתומה לסוס ויצא לדרך. כשהגיע למעבר הימי שבין האי ג'רבה לזרזיס פגש קבוצת נוסעים, ובהם יהודי עשיר, אליהו קאבלה שמו. הלה התעניין ביעד נסיעתו של רבי ניסים, וזה סיפר לו על המברק הדחוף שקיבל אך אתמול.
"אם כן, ברור שאין לך רישיון מעבר, משום שלא היה לך די זמן לטפל בזה", הסיק קאבלה. רבי ניסים אישר את הדברים ואמר: "אני בוטח בה' שזכות המצווה תגן עליי". תשובתו התקבלה בגיחוך. "וכי אתה מאמין בדברים האלה?", סנט בו קאבלה, "הלוא יש שוטר בגבול שבודק כל אחד ואחד. לא תוכל לחמוק מזה!".
ואולם רבי ניסים לא התרגש יתר על המידה. "כבר אמרתי לך שאני בוטח בה' שיעזור לי", הפטיר לעברו והמשיך בדרכו.
כאשר הגיעה הכרכרה לנקודת המעבר הופיע השוטר שבדק את רישיונות הנוסעים. הוא החל לעבור מנוסע לנוסע ואמר שכל מי שכבר נבדק ייגש לאזור מרוחק. הקבוצה מנתה שבעה אנשים, וכולם מסרו את רישיונותיהם לשוטר.
כאשר הגיע תורו של רבי ניסים אמר לו השוטר: "אתה כבר מסרת את הרישיון שלך. גש אל קבוצת האנשים שעברו את הבדיקה".
אליהו קאבלה נדהם. הוא לא האמין שהישועה תבוא בדרך פלאית כל-כך. הוא ניגש אל רבי ניסים ואמר לו: "אני מקפיד שלא לישון בשום מקום אחר מלבד בביתי, אבל כשראיתי את הנס שאירע לך, החלטתי שאני מוכרח להיות נוכח בברית. אעביר את הלילה בעיר זרזיס".
כעת התעניין העשיר מדוע אבי התינוק איחר כל-כך להזמין את המוהל לברית. "אבי הבן הוא עני מרוד", גילה לו הרב. "בקושי השיג את הכסף בעבור שליחת המברק. אני מניח שלצורך זה מכר אחד מכלי הבית המועטים שלו".
השניים המשיכו בדרך והגיעו לזרזיס. בליל הברית הלך רבי ניסים עם מר קאבלה אל בית התינוק, ללמוד שם מספר הזוהר, כנהוג. על השולחן הוצבו בקבוק יין ומעט בוטנים. רבי ניסים הבחין בעוני הניכר מכל עבר ואמר לאיש בעדינות: "די בזה. כל אחד יברך, וזה מספיק".
מר קאבלה החליט לעשות מעשה. הוא קרא לאבי הבן החוצה, ושאל לשמו ולשם אביו. למשמע התשובה עשה את עצמו כאילו הוא מכיר היטב את אביו.
"אביך זיכרונו לברכה בא אליי בחלום ואמר לי לתת לך ארבע-מאות פרנק שאני חייב לו", אמר מא קאבלה. מייד הוציא את הסכום ותחב אותו לידיו. "הנה, אני נותן לך את הכסף כפי שביקש".
אבי הבן לא האמין למראה עיניו. הוא קיבל את הכסף בשמחה גדולה, בלי לדעת שהאיש לא היה חייב פרוטה לאביו, אלא שליבו, לב יהודי רחום, ביקש לעזור לו בלי לביישו. האיש יצא בבוקר לשוק וקנה את צורכי סעודת הברית ביד רחבה.
למחרת, בברית, כשראה רבי ניסים את השפע, שאל את אבי הבן לפשר הדבר. כששמע את הסיפור הבין כי אליהו קאבלה עשה מעשה של צדקה בסתר ברגישות ובחוכמה.
(על-פי 'מעיל שמואל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
